עזרה בקשת פלאפון בתחנות ע"י ילדים

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
אני רק רוצה להעיר, שימו לב שלתת פלאפון לנערה או ילדה שמבקשת, זה חסד אמיתי. כפשוטו.
הורים רבים לא יכולים לספק לכל ילד שיוצא מהבית פלאפון צמוד, וכן, יש גם נערות רבות שמטעמי תקנון או אחר לא יוצאות עם פלאפון מהבית.
לטעמי, אם את יכולה לחסוך להן את אי הנעימות שבמעבר מאישה לרעותה בנסיון נואש להשיג פלאפון, ולא משנה אם זה בשערי רווחה, בתחנה או בכל מקום אחר-תתפסי את החסד הזה. בשתי ידיים. הוא אמיתי ושלך.
לא מרגישה בנח לראות נערות ואפילו ילדות, ניגשות 'לקבץ נדבות' בדמות פלאפון, כשהן חייבות, כנראה, להוציא שיחה- או לפחות חשות כך. לא כאן המקום שלי לעשות חשבונות עד כמה השיחה דחופה.
אז מה יש. אתרום לה כמה דקות מזמני, אתן לה פלאפון ואסיים עבורה את המסע הנואש בין נשים ש: "אני ממהרת", "אין לי זמן", או- "לא מלווה פלאפונים"....
בקצור.. באמת חשוב ביותר שהורים ילמדו את הילדים לקחת פלפאון רק למקרים חשובים! ולעשות את זה קצר! כי אם יש ילדה שבאמת רוצה לברר משהו דחוף חבל לי שאני נאלצת לענות "לא אני ממהרת" כי בשמחה אתן אם זה חשוב באמת! לא יכולה על בסיס יומיומי לחכות לסדורים של כל הילדים והילדות שבדך..
אם זה יהיה החינוך, הכל יראה אחרת. גם נהיה יותר נדיבים כלפי הבקשות האלו
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
מה ההבדל אם את מרימה את העינים או מחייגת?
בשתיהם זה אותו רצון לדעת מה עם האוטובוס
סליחה? אני מטריחה מישהו בשל הרצון האישי שלי?
(א)נשים, לא חושבים שהגזמתם עם ההקבלה הזו?
מצחיקות בעיני הטענות שגם אנחנו בודקים בקל קו/ מתקשרים לצרכים שאינם חשובים - יש הבדל מהותי בין שימוש בחפץ שבבעלותי לשימוש בחפץ מושאל שבו אני יעשה שימוש מינימלי, זהיר והכרחי בלבד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
בהרבה מאד תחנות יש צג. יותר קל לי להרים עיניים לכיוונו, מאשר לחייג.

מה ההבדל אם את מרימה את העינים או מחייגת?
בשתיהם זה אותו רצון לדעת מה עם האוטובוס
אם ילד מבקש פלאפון כדי להתקשר לקל קו, ובמרחק הרמת עיניים יש מולו מסך- זה ניצול ציני.
בדיוק מהסיבה הזו היא בפעם הבאה לא תביא פלאפון לילד שבאמת זקוק לשיחה דחופה. זה באמת לא בסדר מצד הילדים האלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
ברור. אין לנו רכב, אם זה מה ששאלת.
בעלי כן משתמש בקו, ובמקרי חירום אני מתקשרת אליו שיברר לי (כי יש מקרים שאם הקו שאני צריכה יגיע רק עוד 20 דקות, אסע באוטובוס שמגיע עכשיו, למרות שהוא מרוחק מעט מהיעד). אבל לא מעבר.
אף פעם לא הבנתי את האובססיה הזו.

בהרבה מאד תחנות יש צג. יותר קל לי להרים עיניים לכיוונו, מאשר לחייג.
ואז לחכות 2 דקות עד שהוא יואיל בטובו להגיד למידע המבוקש
בדרך כלל גם יש אנשים בתחנה שאפשר לשאול אם עבר הקו הזה והזה. כן, מה שעשינו כולנו לפני עשור וחצי.
ממש לא רלוונטי אם השאלה היא מתי יעבור קו פלוני אלמוני
ואם מדובר בקו תדיר מאד - מה זה משנה אם עבר או יעבור?
משנה כמה זמן יש לחכות-מה אני יכול לעשות כרגע
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
נכונים הדברים זה באמת מעצבן לתת לילד
ואז לשמוע איזה קשקוש
אבל ברור שזה חסד.
ואני לא אוהבת שמדברים לי בפלאפון - אז מחייגת ושמה על רמקול (וזזה הצידה כמובן, אי לי כוח לשמוע :p)
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
ואז לחכות 2 דקות עד שהוא יואיל בטובו להגיד למידע המבוקש

ממש לא רלוונטי אם השאלה היא מתי יעבור קו פלוני אלמוני

משנה כמה זמן יש לחכות-מה אני יכול לעשות כרגע
רק נזכיר שלא תמיד יש קשר בין הנאמר לביצוע. כך שזה נטו בשביל ההרגשה הטובה והשתדלות.
מדי הרבה פעמים קווים דולגו/ לא יצאו וכו', למרות שבצג/ בקל קו אמרו אחרת (למניעת התקטננות - נשים אחרות בתחנה ציינו שהתקשרו ושמעו)
ואם זה לוקח 2 דקות? אז נעבוד על מדת הסבלנות? זה מה שטענתי כברכ בתחילת השרשור
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
בלת"ק
כל המתנגדים/ות לתופעת בקשת הפלאפון,
בפעם הבאה שאתם הולכים לסרב, תחשבו כמה שניות מה היה קורה אילו לייבי קלצקי ז"ל היה זה שמבקש ממך את הפלאפון.
וד"ל
עדיף להתעכב אלפי פעמים בשביל שיחות טפשיות בשביל אותה פעם אחת ששיחת הפלאפון הזו שווה חיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
נושא כאוב במיוחד,
אני מאוד אוהבת לעזור לילדים - הם עדיין בלי אמצעים לעזור לעצמם,
וכן אפילו בשביל שאלה פשוטה אם אפשר להשאר עם חבר עוד שעה,
או לעדכן שמתעכבים,

אבל!!!
הרבה פעמים הפלאפון בלי הרבה בטריה ואם זה צורך בשמחה,
אבל בשביל קל קו וכמו שתיארו כאן שהם מתקשרים חמש פעמים בעשר דקות
ואח"כ עוד מוחקים לאן התקשרו????
לא מדברת שהם מוחקים לי את החיפוש האחרון,(מקש 4)
וכשאנשים או ילדים שואלים אותי אם אוטבוסב עבר, אני אוהבת להתקשר לקל קו ולעדכן את זה שמולי\
מתי כן אמור להגיע.

ויש גם צורת בקשה
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
לגבי האוטובוסים יש פתרון פשוט שלא ראיתי אם כתבו..
אם ילד מבקש ממני בתחנה פלאפון אני שואלת אותו איזה קו הוא צריך מתקשרת בעצמי מעדכנת אותו "יגיע עוד 5 דקות" ונגמר הספור..
(ובד"כ הילד כבר יודע סתם התחשק לו שוב לברר..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
העניין עם ילד שלקח את כל הכרטיסים עם הטלפון..
אל תתנו למי שנראה חשוד!!
הייתי באיזה מתחם חנויות פתאם בא איזה בן- דוד בן 8 וביקש טלפון ואמרתי שאני ממהרת ואח"כ אני רואה אותו ניגש לאבא שלו והוא מדרבן אותו לגשת לעוד אנשים...
כל אחד והחישוב שלו
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
בלת"ק חלקי

אני אישית נכון להיום לא נותן את הפלאפון שלי
לא לילדים ולא למבוגרים
אלא אם כן אני מקבל הסבר מניח את הדעת למי הוא מתקשר ולמה
אני מקיש את מספר הפלאפון ואני דורש שיעמוד לידי
ומבהיר לו שאני רוצה לשמוע מה הוא מדבר

ובמידה שזה לא מתאים לו שיחפש לו משהו אחר

זה נשמע קצת נוקשה
ואפילו לא יפה
יחד עם זאת אין ברירה

מה שגרם לי לפעול כך
הינם שני המקרים הבאים

הסיפור הראשון קרה אצלי
אני פעם נתתי לאיזה בחורציק צעיר באוטובוס בינעירוני את הפלאפון שלי
הוא התקשר לכמה קווי נייעס כללים ופנימיים של הקהילה שלו
כששמתי לב שהוא לא מדבר אלא מקשיב כל הזמן
ביקשתי ממנו את הפלאפון שלי
ובתגובה הוא עשה לי עם היד תנועה של עוד רגע
כמובן שזה נמשך יותר מעוד דקה או שניים
הוא כמעט רוקן לי את הסוללה
ועל הדרך חיבר אותי לכמה מטרדי צינתוקים שלקח לי הרבה זמן להתנתק מהם

הסיפור השני היה לא מזמן
יום אחד אברך קיבל זימון שהוא דרוש לחקירה ושיסור לתחנת משטרה
וכשהגיע לתחנת משטרה
שאלו אותו אם המספר ..........05 זה הפלאפון שייך אליו הוא ענה שכן
התברר לו שהוא חשוד באיומים לרצח
הוא הכחיש וטען שאין לו מושג על מה הם מדברים
בהמשך החקירה הם השמיעו לו גם הקלטה
אחרי חקירות ובדיקות התברר
שבחור אחד לווה ממנו את הפלאפון לכמה דקות באיזה חתונה
התקשר למשהו שהיה לו חשבון איתו ואיים עליו ברצח
ובכל זאת האברך הזה הסתבך כהוגן
כי הוא זה שצריך להוכיח את חפותו ולהגן על עצמו
אף אחד לא ישלם לו את העו"ד ואת ההוצאות הנלוות לכך
אני מכיר את בעל המעשה
וזה סיפור אמיתי לחלוטין

באותו יום אמרתי לעצמי שיותר אני לא נותן את הפלאפון
יחד עם זאת
חשבתי מה הייתי רוצה שיקרה לו אני אתקע בלי פלאפון
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
אני כמעט לא משאיל את הפלאפון שלי
א. כי פעם רדפתי אחרי הפלאפון כמה שעות!!! עד שההוא נזכר שהפלאפון לא שלו...
ב. ילדים שמתקשרים לקל-קו (הרבה פעמים בתחנות אני שואל למה הם צריכים פלאפון ובמקרה כזה אני מחייג בעצמי ושם על רמקול)
ג. אני מחזיק מכשיר תומך כשר (יאנג) ופעמיים צעקו עלי למה יש לי נגן/תמונה בפלאפון (כמובן רק אחרי השיחה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
בתור הורה למה לא לצייד את הילד בטלפון ביציאה לקניות או אירוע?
נכון מאד,
אבל הילדים גם הולכים ללימודים
וחוזרים מהם
ודוקא אני מבינה ילד שפתאום רוצה ללכת לחבר אחרי הלימודים
ואני- כאמא לא מרשה ללכת לחבר בלי לשאול אותי קודם
אז איכשהוא לגיטימי בעיניי שהוא יבקש ממישהי פלאפון לשיחה הזו= למרות שהיא בהחלט לא פיקוח נפש
ולמחרת כשהילד של אותה אשה ירצה לשאול את אמא שלו אם הוא יכול לקנות 5 אבנים לדוג' בחזור מהלימודים= אני אשמח לתת לו את הפלאפון שלי בשביל השיחה הזו.

וסתם- בעיניי זה נותן לי הרגה טובה כזו- כי מה כבר עשיתי? לא נתתי מלא כסף לצדקה ואפילו לא השארתי דירה לשבת
כולה נתתי כמה דקות שיחה וגמלתי חסד עם יהודי (לשמח ילד נכלל בהחלט בגמילות חסדים)
כשהילד מחזיר לי את הטלפון יש לי ממש שמחה קטנה בלב...
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
אף אחד לא משנה מסלול בשביל טרמפיסט (רק בקטנה ממש)
מישהו לקח אותי טרמפ בהונגריה, הוא היה צריך לשדה התעופה והאריך את הדרך ביותר מארבעים דקות, כדי להוריד אותי במרכז העיר.
והוא מאוווד מיהר לטיסה (את הטיסה בערב שבת הוא הפסיד, היה בשבת עם בגדי חול, הזמין טיסה לראשון ואז כמעט פספס אותה גם- בגללי... :(
רק כשירדתי מהרכב במרכז בודפסט הוא אומר לי עוד שעה ורבע הטיסה שלי ויש לי עוד כמעט חצי שעה נסיעה לשדה...
עד היום אין לי מושג אם הוא הספיק או לא.)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

קיבלתי ומעביר:


*שיטת הונאה חדשה!*
*30 דקות יכולות להרוס לכם את החיים.*
זו לא הונאת טלפון רגילה — היא מסוכנת הרבה יותר.
הם לא צריכים את הכסף שלכם, לא את הסיסמה שלכם ולא את האמון שלכם.
הם צריכים רק את הטוב לב שלכם.

לאחרונה הופיעה במרכזי קניות, בתחנות מטרו, בשווקים ובמקומות ציבוריים “הונאת בקשת עזרה” חדשה.
המבצעים הם בדרך כלל אנשים לבושים היטב, בגיל בינוני או מבוגר.
הם עשויים לומר שאינם יודעים להשתמש בטלפון, שהם צריכים לבדוק את גובה הפנסיה או הסבסוד, או שהם נכנסו בטעות לעמוד הלא נכון — ולבקש מכם לעזור להם עם הטלפון.

*החלק המסוכן:*
כאשר אתם לוקחים את הטלפון ליד, לעיתים קרובות כבר פועל בו שיחת וידאו, הקלטת מסך או זיהוי פנים.
מישהו בצד השני צופה בכם. אתם חושבים שאתם עוזרים — אבל למעשה אוספים את הנתונים הביומטריים שלכם.

זו לא הונאה רגילה.
זו הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית.
הם לא רוצים את הכסף שלכם — הם רוצים אתכם.

אם תיגעו בטלפון (טביעת אצבע), תקראו מספרים או קודים (קול), או תביטו במסך בזמן השיחה (פנים), שלושת המזהים הביומטריים העיקריים שלכם — טביעת אצבע, קול ופנים — עלולים להיגנב.

בינה מלאכותית מודרנית יכולה ליצור “שיבוט דיגיטלי” שלכם — כמעט מושלם.

*ומה שקורה אחר כך מפחיד:*
הם יכולים להשתמש בשיבוט הדיגיטלי שלכם כדי לקחת הלוואות אונליין, מימון צרכני, משיכת כספים, ואימות אוטומטי באמצעות פנים וקול.
תוך 30 דקות כל מסגרת האשראי שלכם עלולה להיגמר.
כשתקבלו הודעות מהבנק, תגלו שהכסף שלכם לא נעלם — אלא להפך, אתם שקועים בחובות של אלפים או אפילו מיליונים.

---

### *זכרו את 3 הכללים:*

1. *לעולם אל תעזרו לאנשים זרים עם הטלפון שלהם.*
אל תיגעו, אל תלחצו, אל תצפו ואל תקראו שום דבר בקול — גם אם יגידו “רק לחיצה אחת”.

2. *שיחות וידאו לא מוכרות:*
נתקו מיד.
לעולם אל תיענו לבקשה “להסתכל למצלמה” או “לדבר רגע”.

3. *שתפו את ההודעה הזו עם מבוגרים, ילדים וחברים טובי לב.*
המתחזים מכוונים עכשיו לאנשים טובים.

---

### *תזכורת אחרונה:*
לעולם אל תחשבו: “לי זה לא יקרה” או “אני מספיק חכם כדי לא ליפול”.
בדיוק על הביטחון הזה ועל טוב הלב הזה הם בונים.

*אנא שתפו. כל שיתוף נוסף עשוי להציל קורבן אחד פחות.*
אני לא יודעת אם זה המקום לשחרר כאן, אבל נמאס, פשוט נמאס מהצורה שבה (לא) עובדים.
כמויות האוטובוסים שלא יוצאים, יוצאים לא בזמן, משנים מהמסלול, לא עוצרים עולה כל הזמן!
כבר אין אפשרות להסתמך על לוחות זמנים כשרוצים לתכנן מסלול, זה נהיה לא הגיוני בעליל!!!

כמה אנקדוטות מהתקופה האחרונה:
ערש"ק פרשת חיי שרה.
הוזמנתי לאח שלי שגר בצפת.
לקווים אלו יש צורך בהזמנת מקום מראש. הזמנתי מקום מראש, כמו שצריך. עכשיו אני רגועה.
יום שישי בבוקר התארגנו מוקדם (יום שישי קצר, נסיעה ארוכה)
אנחנו יוצאים לכיוון האוטובוס (אנחנו עולים בתחנה אחרונה). כשאנחנו בדלת, ה"קל-קו" טוען שהוא עוד שלוש דקות בתחנה.
(מה שהיה לא הגיוני בעליל, כי זה היה 3 דקות לאחר שעת היציאה, לרוב זה משהו כמו 20 דקות נסיעה בתוך העיר)
מרוב ריצה, לא הספקנו לקחת כיסוי גשם לעגלה, לא מטריות ולא כלום. רצנו כמות שאנחנו, התעטפנו איך שהוא במעיל והגענו לתחנה.
פתאום - מהפך. עוד עשרים דקות האוטובוס מגיע. אנחנו מחכים מחכים מחכים.
אחרי 40(!) דקות משעת היציאה - האוטובוס מגיע. השעה 11:55. ואז - הוא מנופף לנו לשלום---------------------------- ושועט בדרכו לכיון היציאה מהעיר.

אני שבת (אמורה להיות) בצפת. איך אני מגיעה? טלפון מהיר ל8787 מבהיר לי שהאוטובוס האחרון מבני ברק יוצא ב12:05. הצצה קטנה בשעון מגלה שהשעה כבר 12:00, ואם אין לי רשיון טיס (ואין לי) - אין לי דרך להגיע לבני ברק בפרק הזמן הזה.

טלפון (עצבני למדי, חייבת לציין) לחברת המפעילה. הנציגה אומרת שתבדוק ותחזור אלי (כאילו שזה יעזור לי...)
לאחר כמה דקות היא חוזרת אלי וטוענת "האוטובוס היה מלא, ולכן הנהג לא עצר"
אז דבר ראשון, מסקנה, אנשים, פליזזזזזזזזזזזזזזזזזז תזמינו מקום. עקרונית צריך להזמין מקום, אבל אף אחד לא אוכף את זה בעליה לאוטובוס. מה קורה? האנשים שעולים בתחנות הראשונות - מסודרים, גם אם הם לא הזמינו מקום, והאלו בתחנות האחרונות - גם אם הזמינו מקום לא תמיד הוא מובטח להם. הנציגה אמרה לי שהם מוציאים כמות אוטובוסים לפני כמות האנשים שהזמינו.
לטענתה רק 20 איש הזמינו מקום, ולכן הוציאו רק אוטובוס אחד.
בבקשה, קצת מחשבה על האחר, תזמינו מקום! זה לא כזה מסובך. זה מסקנה לקוראים.
למעשה התחלתי להתווכח איתה, והיא חוזרת על טענתה שהחברה לא אשמה שאנשים לא הזמינו מקום (כמובן, היא לא מאשימה אותי, תודה רבה לה באמת...).
ביקשתי פיצוי, אין עם מי לדבר.
ביקשתי כמה וכמה פעמים מנהל, והוא "לא נמצא". משום מה, מעולם הוא לא נמצא במקום, וגם אין דרך להשיג אותו.
(שאלתי אותה מה הם יעשו אם פתאום יוודע להם שיש פצצה בבניין, האם גם אז הם לא ישיגו אותו...)
כשהיא שאלה אותי מה אני רוצה מהמנהל אמרתי לה שאני רוצה פתרון איך אני מגיעה לשבת לצפת
(אמרתי לה בצחוק ,מצידי שהמנהל יבוא על קורקינט לקחת אותי לצפת, היא קיבלה את הדברים כמות שהם, ועונה לי בשיא הרצינות. "לא, המנהל לא יבוא על קורקינט, הוא עכשיו בבית"... מה את אומרתתתתתתתתתתתתתתתתת...)
מפה לשם, הבנתי שאם אני לא מזמינה מונית, אין לי דרך להגיע לשבת לצפת.
שינינו כיון ונסענו להורים שלי לשבת
(אה, ושכחתי לספר שכל פעם שנמאס לנציגה התורנית לדבר איתי, היא פשוט מעבירה אותי להמתנה. לפי הפרוטוקול אסור להם לנתק לי, אז הם מעבירים אותי להמתנה שלא מובילה לשום מקום, ואז ברישומים מופיע שאני ניתקתי ולא הם. מעניין למה)
עד כאן הקפה א'...;)

סיפור נוסף, לפני כחודש.
יש לי תור עם הבן שלי לבדיקת BERA (בדיקת שמיעה) בביה"ח רמב"ם.
תכננתי לקחת אוטובוס לתחנת סבידור מרכז בתל-אביב, ומשם להמשיך ברכבת.
רק מה שלא הבאתי בחשבון - שאומנם 379 יוכל להביא אותי למחוז חפצי, אבל זה יקרה רק אם הוא יעצור לי...
ושוב, המחזה חוזר על עצמו, הנהג מנופף לי לשלום (יפה שיש להם דרך ארץ, והם מקיימים את "והווי מקדים בשלום כל אדם")
הערכת מצב פשוטה ומהירה מבהירה לי שעם האוטובוס הבא אני לא אספיק את הרכבת. מה אני עושה?
זו בדיקה עם המתנה יחסית ארוכה, ואני לא הולכת לפספס אותה.
פשוט וקל. מונית. רק 180 ש"ח לתחנת רכבת...


סיפורים ג', ד',ה' עד ש' סופית בערך מספרים על קווים פנימיים שלא יצאו,
אחד אחרי השני, קו 4, קו 6 וכו'
כשאני בלחץ להגיע לתורים, ובסוף, מחוסר ברירה מזמינה מונית.
זה כבר מצב לא הגיוני!!!
למה (לפחות) 5 פעמים בחודש אני אמורה לשלם על מונית???
שדדתי בנק ולא ידעתי? ירשתי את רוטשילד? נהייתי שותפה של איילון מאסק?


והנה סיפור טוב לקינוח.
ערש"ק פרשת וארא. ממש עכשיו.
אנחנו מתארחים בשבת אצל חמותי - בגני הדר.
יש שתי דרכים להגיע לשם. קו 180 לבני ברק - ואנחנו יורדים בצומת שערייה או קו 179 ישירות לפ"ת
החיסרון בקו 179 שאנחנו עולים עליו די בתחילת המסלול, מה שאומר נסיעה ארוכה בתוך העיר, כמו כן, התדירות שלו די נמוכה.
היתרון שזה אוטובוס עירוני, ולא צריך לקפל עגלות, לדחוף לתא-מטען מזוודות וכו'
ב180 זה בדיוק הפוך. זה אוטובוס בינעירוני, בתדירות יחסית גבוהה במיוחד בשעות המאוחרות של יום שישי, וזו תחנה אחרונה
יצאנו מהבית בשעה 12:55, אנחנו שומעים שיש לנו 180 עוד רבע שעה (יחסית הרבה זמן לחכות בשעות האלו)
קו 179 יוצא ב13:10. בחישוב פשוט נגיע הרבה יותר מהר עם 180. אנחנו הולכים לתחנה של 180 (שכחתי לציין שזה תחנות אחרות)
מחכים. מחכים, מחכים. וה"קל קו" ממשיך ודבק במשנתו שהאוטובוס יגיע בעוד 15 דקות.
בשעה 13:08, כשאנחנו מבינים שבזמן הקרוב לא יגיע 180, אנחנו רצים בחזרה לתחנה של קו 179. שיוצא עוד רגע.
או, ב"ה, אנחנו שומעים שהוא יצא ואפילו מתקרב לעברינו. אחרי כמה דקות שהוא לא מגיע, אנחנו מתקשרים שוב לקל קו, ומגלים שכמה נחמד, האוטובוס נעלם מהמסלול. חיכינו עוד כמה דקות ליתר בטחון, ואין זכר לאוטובוס.
רצים שוב בחזרה לתחנה של 180, שלא עבר עדין. (יש לנו נקודת תצפית על התחנה ההיא, זה ממול)
מקפלים עגלה, מתכוננים, ורק ב13:35 הגיע קו 180.
(במשך 35 דקות לא עבר הקו הזה!!! , בשעות האלו של יום שישי אמור להיות קו כל מקסימום 12 דקות)
במהלך הנסיעה הקצרה מאלעד למחלף שערייה הספקתי להתקשר לחברה.
הנציגה שענתה לי "בדקה" ואמרה שהיא רואה שהאוטובוס סטה ממסלולו. שאלתי למה, וקיבלתי תשובה שהנהג על דעת עצמו סטה מהמסלול. וכמובן שהוא יקבל על זה קנס וכו' וכו'.
כשממש התעצבנתי על ההתנהלות, אז היא אומרת לי, אני ממש מצטערת שהאוטובוס לא עצר לך (מה זה לא עצר? גם לא עבר בתחנה!)
הטחתי בה, את לא באמת מצטערת, זה לא מעניין אותך, אז היא עונה לי, נכון, אבל אני נציגה של החברה ואני מתנצלת בשמה...
כששוב ביקשתי מנהל, אז היא אומרת שהוא לא נמצא, וגם ממנו אני אשמע את אותן התשובות, והוא לא יפרט לי את הדרכים בהם הם מטפלים בדברים האלו. הסברתי לה שברור שהוא לא יפרט. אין מה לפרט, כי הם לא מטפלים!
היא המשיכה להגיד שבוודאי, וכל מקרה כזה מטופל, והנהג מוזמן לשיחת בירור וכו'. אני רק אמרתי לה שאני ממש מרחמת עליהם אם זה המצב שלהם אחרי שהם מנסים לטפל ולייעל...

זהו. קצת שפכתי...
ועכשיו ברצינות. תגידו, יש מה לעשות????
יש עם מי לדבר???
יש דרך כל שהיא לשפר את המצב?
תלונות לחברה, כפי שהבנתי שוות לכפרות
(המקסימום זה שהם שמרו את השם שלי בתור "נוסע נודניק - לא לענות...)
יש מישהו שהתלונן במשרד התחבורה או בכל מקום אחר וראה מזה תועלת?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה