בשביל להיות בטוח...

[אושר]

תודה על ה"מראה מקום" (זה בסוף הפרשה, ולא הספקתי לראות זאת ברש"י בשבת בין גברא לגברא...). אם לדייק בדברי רש"י - הוא אינו שולל כי הכאה היא משורש נכה, אלא שולל את היות המלה "נֻכָּתה" מבנין הופעל, לפי שאין הנ' מחליפה את תחילית הה"א של הופעל עבר:
"נשברה ל' פרעה נכה, נכאים. וכן לא נכו. ולא יתכן לפרשו ל' הכאה(בבנין הפעיל) שאין נו"ן במקום ה"א לפרש נוכתה כמו הוכתה נכו כמו הכו אלא הנו"ן שורש בתיבה והרי הוא מגזרת (איוב לג) ושפו עצמותיו" - וְשֻפּוּ - מה עניין דוגמא זו לכאן? אלא כמו ש"שֻפו" בבניין פֻּעל כן נוכתה בבניין פועל ולא בהפעיל.

 

[געוואלדיג]

רש"י אינו חושב כלל על בנין הופעל, אלא על בנין נפעל בלבד. לפי רש"י: "הוכה כעשב" הוא מבנין פוּעל ולא מהפעל (עוד לא עיינתי שם אולם כך נראה מכאן וזמני תם).

 

[אושר]

במחילת כבודך, כדאי לעיין היטב וללמוד כדבעי את רש"י. אם יהיה לך הסבר הגיוני מנומק אחר לכל מה שרש"י אומר בקטע זה (ציטטתי אותו במלואו) - אדרבא, אשמח ללמוד.

 

[געוואלדיג]

רש"י בא להוציא שהנו"ן איננו נוסף מחמת הבנין, אלא שהוא מהשורש, ועל כן איננו לשון הכאה, כי בלשון הכאה הה"א הוא מהשורש לרש"י, ורש"י בא לחדש שאין זה מלשון הכאה אלא מלשון חסרון, כידוע מלשון המשנה "לנכות". זהו כל חידושו של רש"י, ולא נחית לפרש אם הוא מבנין הפעיל או פוּעל.

 

[אושר]

רש"י אינו מפרש "חסרון" אלא "שבירה" - הוא כותב מפורש: "נשברה", ולא "לשון הכאה" - כשרש"י משתמש במלה "לשון" הוא מתכוון למשמעות ולא לצורה הדקדוקית (אפשר לראות זאת בהרבה מקומות), וכשהוא אומר שאין זו לשון הכאה הכוונה מסתמא שבבניין שהשורש מופיע כאן אין המשמעות "הוכתה", "הוכו" אלא נשברה, נשברו, והצורה הדקדוקית היא בניין פֻּעל, כפי שהוא מציין : "מגזרת 'ושפו עצמותיו'", שזו גזרת בניין פֻּעל. (ואגב, גם המשמעות של "שפו" היא כתיתה, שבירה). אם תדייק בדבריו, הוא אינו כותב בכלל שיש שורש כזה - "הכה", ולא ייתכן לומר זאת, כי בכל הנטיות של 'הכאה' המופיעות במקרא אין לזה צורה של שורש המתחיל בה"א אלא של חסרי פ"נ.

 

[געוואלדיג]

אז כנראה יש לך השגה הגיונית על דברי רש"י. ומה שכתבת שרש"י מתכוון למשמעות - כן הוא גם לפי דבריי, כי בהשתנות השורש תשתנה המשמעות.
שבירה וחסרון הם שניהם בעלי משמעות דומה, והכאה אינה לשון שבירה וגם לא לשון חסרון, אלא כמשמעו (אפשר לצאת עם עצמות שלימות גם אחרי קבלת הכאות).

 

[אושר]

אז כנראה יש לך השגה הגיונית על דברי רש"י. ומה שכתבת שרש"י מתכוון למשמעות - כן הוא גם לפי דבריי, כי בהשתנות השורש תשתנה המשמעות.
שבירה וחסרון הם שניהם בעלי משמעות דומה, והכאה אינה לשון שבירה וגם לא לשון חסרון, אלא כמשמעו (אפשר לצאת עם עצמות שלימות גם אחרי קבלת הכאות).

צר לי, לא ירדתי לסוף דבריך - אין לי השגה על דברי רש"י; יש לי השגה על הדרך שאתה מפרש את דברי רש"י. כל מה שכתבת פה (חוץ מהמשפט הראשון, כמובן) מקובל גם עלי, רק אינני רואה היכן אתה מוצא בדברי רש"י שהשורש של 'הכאה' הוא 'הכה'.

 

[געוואלדיג]

עקבתי אחר כל דברי הרש"י המפרשים את הלשון נכה, נכא, נכאים, ולא אישתמיטתיה לפרש בשום מקום "מוכה" "מוכים", אלא שבור, נשבר, שברים. מוכח גם מלשון רש"י דנן וגם מכל הלשונות שלו, שתפס לשון שבירה לשינוי משמעות.

 

[אושר]

עקבתי אחר כל דברי הרש"י המפרשים את הלשון נכה, נכא, נכאים, ולא אישתמיטתיה לפרש בשום מקום "מוכה" "מוכים", אלא שבור, נשבר, שברים. מוכח גם מלשון רש"י דנן וגם מכל הלשונות שלו, שתפס לשון שבירה לשינוי משמעות.

יפה ומקובל, אבל איפה אתה רואה בכל זה ששורש של 'הכאה' הוא 'הכה' בה"א ולא בנו"ן? (חוץ מזה, שכאשר הראב"ע חולק על רש"י הוא אינו נמנע מלציין זאת, וכאן - לא זו בלבד שאינו אומר כי הוא חולק על רש"י, הוא אף מביא אותה דוגמא בדיוק - "ושפו עצמותיו".)
לגבי שינוי משמעות - יש הרבה שרשים, שבהופיעם בבניינים שונים משתנה משמעותם: סָפר/סִפר, זָמר/זִמר, דִבר/הִדביר ועוד רבים - גם אם יש קשר עקיף במשמעות של אותו שרש בבניינים שונים, הקשר בין השרש הכאה לשבירה אינו רחוק יותר מהם.

 

[געוואלדיג]

בזה שרש"י אומר שיש כאן משמעות אחרת, ומפרש זאת ממה שהנון הוא בשורש, מזה משמע שהמשמעות האחרת, דהיינו הכאה, אין שרשה נון.
רש"י חשש שיפרשו את הפסוק מלשון הכאה בבנין פועל, עם הרכבה מבנין נפעל, כדרך המקובל בלשון המשנה ובסידור (ביום השביעי נתעלה). אבל לא מצינו בלשון המשנה שיורכב בנין הופעל עם בנין נפעל, ושיתווסף נון. על כן יהיה תימה על רש"י אם נפרש שבא להוציא מבנין הפעיל, כי אין כל חשש שיחשבו כך.

 

[אושר]

בזה שרש"י אומר שיש כאן משמעות אחרת, ומפרש זאת ממה שהנון הוא בשורש, מזה משמע שהמשמעות האחרת, דהיינו הכאה, אין שרשה נון.
רש"י חשש שיפרשו את הפסוק מלשון הכאה בבנין פועל, עם הרכבה מבנין נפעל, כדרך המקובל בלשון המשנה ובסידור (ביום השביעי נתעלה). אבל לא מצינו בלשון המשנה שיורכב בנין הופעל עם בנין נפעל, ושיתווסף נון. על כן יהיה תימה על רש"י אם נפרש שבא להוציא מבנין הפעיל, כי אין כל חשש שיחשבו כך.

כפי שהבנתי את דברי רש"י, רצונו להוציא מבנין הופעל, והוא השתמש במלה 'הכאה' כי להופעל אין שם פועל אלא הוא הסביל של הִפעיל. לכן הוא מציין: "שאין נו"ן במקום ה"א לפרש נוכתה כמו הוכתה נכו כמו הכו אלא הנו"ן שורש בתיבה" - אלה נראים לי דברים ברורים בתכלית. אילו היה כאן דבר יוצא דופן (ולפרש ש"מכה" זה משורש "הכה" בכל הנטיות זה יוצא דופן - כמדומתני שאין שורש שפה"פ שלו ה"א ובכל הנטיות היא נופלת ממנו ויש דגש תמורתה) היה רש"י מדגיש ומדגים זאת , כפי שהוא עושה במקרים יוצאי דופן. אפילו בדבר מצוי בהרבה כמו "מסתולל" (חילופי מקומות ת' ההתפעל עם אותיות השיניים) הוא מאריך ומדגים.
האמן לי שאין כוונתי להתנצח גרידא, אלא לברר דבר על בוריו.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

"לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי?"

כי יש לי ראיות חדשות. לא לויכוח בעמוד האחרון אלא לזה שלפניו, באיזה בניין המילה להנות. בעוד שבוע יש ברכת האילנות, ואני צריך לדעת היאך מברכים, לֵהָנוֹת בהם בני אדם, לְהַנּוֹת, או לַהֲנוֹת? לפני שפרסמתי נושא חדש מצאתי את זה, וארא כי טוב למאכל ונחמד האשכול להשכיל. יש כאן ניתוח נרחב בנושא, עיינו בעמ' 1-2.

מצינו הנאה בבניין קל, כמו בע"ז יז. "והנאך", "והנאני". ואיזה עוד בניין זה יכול להיות חוץ מקל (=הֲנָאֲךָ, הֲנָאָנִי)? אם זה היה פיעל, היה צ"ל וְהִנְּךָ, וְהִנָּנִי, כמו וְצִוְּךָ (יתרו יח כג), וְצִוָּנִי. ואולי הוא פתאום קיבל א', כמו שבלשון מקרא עָשְׂךָ ובלשון חכמים עֲשָׂאֲךָ, וצ"ל וְהִנָּאֲךָ? זה חידוש, והמוציא מחבירו עליו הראיה.

וצ"ע מב"מ עו. "מה שההנהו", ולפ"ז צ"ל לְהַהֲנוֹת, וזה לא מצינו. ואולי "להנות" הוא קיצור של "לההנות", ואז צ"ל לְהָנוֹת? או גם כאן לַהֲנוֹת? כמו ש"לְהֵעָשׂוֹת" הופך ל"לֵעָשׂוֹת"?

 

[Natan Galant]

בעזהי"ת

"לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי?"

כי יש לי ראיות חדשות. לא לויכוח בעמוד האחרון אלא לזה שלפניו, באיזה בניין המילה להנות. בעוד שבוע יש ברכת האילנות, ואני צריך לדעת היאך מברכים, לֵהָנוֹת בהם בני אדם, לְהַנּוֹת, או לַהֲנוֹת? לפני שפרסמתי נושא חדש מצאתי את זה, וארא כי טוב למאכל ונחמד האשכול להשכיל. יש כאן ניתוח נרחב בנושא, עיינו בעמ' 1-2.

מצינו הנאה בבניין קל, כמו בע"ז יז. "והנאך", "והנאני". ואיזה עוד בניין זה יכול להיות חוץ מקל (=הֲנָאֲךָ, הֲנָאָנִי)? אם זה היה פיעל, היה צ"ל וְהִנְּךָ, וְהִנָּנִי, כמו וְצִוְּךָ (יתרו יח כג), וְצִוָּנִי. ואולי הוא פתאום קיבל א', כמו שבלשון מקרא עָשְׂךָ ובלשון חכמים עֲשָׂאֲךָ, וצ"ל וְהִנָּאֲךָ? זה חידוש, והמוציא מחבירו עליו הראיה.

וצ"ע מב"מ עו. "מה שההנהו", ולפ"ז צ"ל לְהַהֲנוֹת, וזה לא מצינו. ואולי "להנות" הוא קיצור של "לההנות", ואז צ"ל לְהָנוֹת? או גם כאן לַהֲנוֹת? כמו ש"לְהֵעָשׂוֹת" הופך ל"לֵעָשׂוֹת"?

האמת שהאשכול מרתק, תודה על ההקפצה המלבלבת, תרתי משמע..

 

[חגי פאהן]

*נערך*

 

[Natan Galant]

אם הייתי יודע לא הייתי מקפיץ

ח"ו, ר' חגי.
כתבתי בהומור מסויים.
ואפילו ערכתי את ההודעה שלי!

 

[גדי ישראלי]

ח"ו, ר' חגי.
כתבתי בהומור מסויים.
ואפילו ערכתי את ההודעה שלי!

אל תדאג לו. עם כל ההקפצה המוזרה הזו אחרי פורים [עידן ההקפצות], זה בהחלט גרם לי להנות... ליהנו---, לההנו... אהמ, רב חגי הנהנתני.
עברתי?

 

[חגי פאהן]

אל תדאג לו. עם כל ההקפצה המוזרה הזו אחרי פורים [עידן ההקפצות], זה בהחלט גרם לי להנות... ליהנו---, לההנו... אהמ, רב חגי הנהנתני.
עברתי?

לְעַנּוֹת בהם בני אדם

 

[יענקי R]

טעות/ עריכה.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

אני מבין מהשתיקה שכולם מסכימים אתי שצריך לומר "לַהֲנוֹת בהם בני אדם", כן?

 

[רפ]

ואיך צריך לומר את אותו המשפט בנסתר עבר?
הָנָה בהם בני אדם?