הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בשם הממלכה! פרץ הקסדור לסוכה והסיר את קזוזות האדמה מן החוגר. אחריו גוששו עוד שניים. נושאים את כליו. הראשון החזיק את הבלאות, והשני מיהר להניף את הקורנס על הקורות, מטיל את הגנוסר הנה והנה.
הסוכה עמדה ריקה.
היכן הם? בטש הקסדור במדף הפתח. הקורה נבקעה במרכזה ותכולתה על כל כליה ואביזריה התנפצה בארץ בקול רם. נחשי השמן חרצו שבילים בקרקע, הולכים ומתרחבים. זה הסוכה השביעית שלנו ואין זכר! הוא צעק כשהוא פסע לכל צדדיה כארי בסוגר. הוא פתח גלוסקמאות וסגרם לא אחר שהציץ תחתיהם. הראשון נעץ מבטו בשמן, ואז עצם עיניו וחייך מעט. אין ספק זהו שמן אפרסמון. השני הביט בראשון ובקורות לסרוגין.
אחחח.. אויה, נזעק הקסדור ושלח ידו אל סנדלו, אויה על רגלי! הוא סילק את שברי החרסית שנתחבו ברגלו, כשהוא מקלל את כל שהכיר והוקיר בחייו. הראשון הניח את ידו על פיו, לאמור, הבה ונשקוט, כי שמעתי קול מרחוק, אין זה כי אם מיל אחד או שניים מכאן. הבה ונשומה פנינו אל הנגינה ונעמוד על טיבה. גם השני הצטרף בשפתו לדברי הראשון והניח לקורות הסוכה ליישב בנחת.
מה מעשיכם יהודים? פרץ הקסדור אל תוך הסוכה. הראשון והשני נותרו על האסקופה סוקרים אל אשר לפניהם.
הייתה זו מחצלת שהילכה מן הכניסה הראשונה ועד לאחרונה. עליה ישבו זקנים וילדיהם, על נכדיהם וכן הלאה. הכנופיה ניגנה פיוטים מתוך מגילה, כאשר הסב מנגן ואחריו קהל עדתו. הראשון נאלץ להניח ידו על פיו, לאמור, אין זה כי אם מחזה נדיר, ובלתי מצוי. השני לעומתו פנה לקצה האחרון והחל מקעקע את הדפנות כבראשונה.
שיהיה שקט! פיזר הקסדור את זרעותיו, ומיהר להטיב את שריונו. אני כאן בשם מלכנו ירום הודו. ואל לי להזכירכם שאם ולא תעשו כאשר אומר, תתחייבו בעצמכם לממלכה המפוארה שברומא האהובה. הראשון והשני קדו קידה כל אימת שהזכיר הקסדור את מולדתם, אותה לא ראו זה כמה שנים.
במרכז המחצלת נחו כפיפות אותם גדשה עקרת הבית בקציעות ובגפנים. ובנותיה מיהרו להציע לסועדים חמיטות מתוקות שפרשו הרגע מן התנור, אפשר גם פעם שניה, הודיעה הסבתא לקול תרועת נכדיה. גם המרק המפורסם פיאר את הסוכה ונמזג לצלחות הסועדים מתמחוי הדור שהונח במרכז, שהתמלא כל העת ושב להתמלאות.
כל אם בישראל יודעת שאין סוכה בלא מרק, ומה רבה צהלתו של זבן הירקות בעתות החגים. וקנאת הסופרים שלא נחסכה גם מן הנשים, השליכה אותן לתחרות התבשילים המסורתית בערבי החגים. כמו חלתה של אשת הנשיא שאין חך בעיר שלא טעם ממנו, אך כמו חלתה של הרבנית כך גם קנה ה'בעל בכי' של מוכרת הסדקית מקום של כבו, עד שפשטה לה שמועה, אמנם לא מאומתת, שכל הטועם מ'בעל הבכי' של הגברת יזכה ל'פתקא טובה'. כך גם המרק של סבתא קנה לו שם בתחרות הידועה, וסבתא חשבה שהמוזמנים לא ויתרו ומרחוק באו לטעום את התבשיל. ומיהרה להניח את ה'פרור' בקדרה, למען יוכלו לערות מעט לצלחתם.
מדוע לא תסעדו עמנו? הזמין הסב את השלושה בתנועה כפולה. הראשון נענע להזמנה ברצון, אלא שהקסדור החליט להשים קץ לחרפה. די, די, די – דיינו..., צרחו הקטנים ומלאו פיהם צחוק.
מספיק! אנחנו כאן בשליחות חשובה, ואין עתותי לכל המחולות שלכם. ועכשיו, אמר הקסדור לאחר ששב השקט. אתה! הוא נעץ את אצבעו לכיונו של סבא, אתה כעת בחקירה. על מה? שאל. על הגנוסר שבניתם כאן, הוא סימן בידיו כמין מעגל. אני רוצה לדעת הכל, אישורים, אסמכתאות, היש לכם כאלה? אבל..., החל סבא לפרוש את דבריו, בלי שום אבל!, תוך שבוע הדבר הזה, אמר ונקש על קישוט האושפזין, צריך להיות מפורק! אם לא...?!, רומא האהובה בלה בלה..., השלימו הנכדים במקהלה.
עכשיו תחתום לי פה ופה, פרס הקסדור את הגליון על דופן הסוכה. רגע, מישש הסב את כיסו היכן 'בתי הראיה' שלי? אה, נזכר הסבא ודשדש לגלוסקמא שבתוך הפשפש. הנה הם, הנה הם, הוא זמזם לעצמו תוך שהוא מלביש את מילותיו על שיר ידוע. הוא ריקד באחרונה עד שחבש שחבש את משקפיו. מה יש לנו כאן? הביט על הדופן ואז על הקסדור. הראשון הלך לקצה האחרון והציע לשני חמיטה עם סוכריות, לאמור, זו החמיטה הכי טובה שתאכל אי פעם בחייך. השני הנהן כשלוגמיו מלאים במרק ירקות.
=================================================================================
בטח שברתם כמה שיני בינה עד סוף הקטע, אבל אני לא מתכון לזוז מהכיון הזה, אהבתי אותו, הוא מאתגר לי את השפה, ואני אשייף אותו עד שהיריבים שלי יבקשו את סליחתי (לעולם לא).
קיצער, דעתכם???
אהבתם, או לא? אני הולך לעלות אולי עוד כמה כאלה (עד שהאכסניא תחרב) אז תנו קצת ביקורת.
הסוכה עמדה ריקה.
היכן הם? בטש הקסדור במדף הפתח. הקורה נבקעה במרכזה ותכולתה על כל כליה ואביזריה התנפצה בארץ בקול רם. נחשי השמן חרצו שבילים בקרקע, הולכים ומתרחבים. זה הסוכה השביעית שלנו ואין זכר! הוא צעק כשהוא פסע לכל צדדיה כארי בסוגר. הוא פתח גלוסקמאות וסגרם לא אחר שהציץ תחתיהם. הראשון נעץ מבטו בשמן, ואז עצם עיניו וחייך מעט. אין ספק זהו שמן אפרסמון. השני הביט בראשון ובקורות לסרוגין.
אחחח.. אויה, נזעק הקסדור ושלח ידו אל סנדלו, אויה על רגלי! הוא סילק את שברי החרסית שנתחבו ברגלו, כשהוא מקלל את כל שהכיר והוקיר בחייו. הראשון הניח את ידו על פיו, לאמור, הבה ונשקוט, כי שמעתי קול מרחוק, אין זה כי אם מיל אחד או שניים מכאן. הבה ונשומה פנינו אל הנגינה ונעמוד על טיבה. גם השני הצטרף בשפתו לדברי הראשון והניח לקורות הסוכה ליישב בנחת.
מה מעשיכם יהודים? פרץ הקסדור אל תוך הסוכה. הראשון והשני נותרו על האסקופה סוקרים אל אשר לפניהם.
הייתה זו מחצלת שהילכה מן הכניסה הראשונה ועד לאחרונה. עליה ישבו זקנים וילדיהם, על נכדיהם וכן הלאה. הכנופיה ניגנה פיוטים מתוך מגילה, כאשר הסב מנגן ואחריו קהל עדתו. הראשון נאלץ להניח ידו על פיו, לאמור, אין זה כי אם מחזה נדיר, ובלתי מצוי. השני לעומתו פנה לקצה האחרון והחל מקעקע את הדפנות כבראשונה.
שיהיה שקט! פיזר הקסדור את זרעותיו, ומיהר להטיב את שריונו. אני כאן בשם מלכנו ירום הודו. ואל לי להזכירכם שאם ולא תעשו כאשר אומר, תתחייבו בעצמכם לממלכה המפוארה שברומא האהובה. הראשון והשני קדו קידה כל אימת שהזכיר הקסדור את מולדתם, אותה לא ראו זה כמה שנים.
במרכז המחצלת נחו כפיפות אותם גדשה עקרת הבית בקציעות ובגפנים. ובנותיה מיהרו להציע לסועדים חמיטות מתוקות שפרשו הרגע מן התנור, אפשר גם פעם שניה, הודיעה הסבתא לקול תרועת נכדיה. גם המרק המפורסם פיאר את הסוכה ונמזג לצלחות הסועדים מתמחוי הדור שהונח במרכז, שהתמלא כל העת ושב להתמלאות.
כל אם בישראל יודעת שאין סוכה בלא מרק, ומה רבה צהלתו של זבן הירקות בעתות החגים. וקנאת הסופרים שלא נחסכה גם מן הנשים, השליכה אותן לתחרות התבשילים המסורתית בערבי החגים. כמו חלתה של אשת הנשיא שאין חך בעיר שלא טעם ממנו, אך כמו חלתה של הרבנית כך גם קנה ה'בעל בכי' של מוכרת הסדקית מקום של כבו, עד שפשטה לה שמועה, אמנם לא מאומתת, שכל הטועם מ'בעל הבכי' של הגברת יזכה ל'פתקא טובה'. כך גם המרק של סבתא קנה לו שם בתחרות הידועה, וסבתא חשבה שהמוזמנים לא ויתרו ומרחוק באו לטעום את התבשיל. ומיהרה להניח את ה'פרור' בקדרה, למען יוכלו לערות מעט לצלחתם.
מדוע לא תסעדו עמנו? הזמין הסב את השלושה בתנועה כפולה. הראשון נענע להזמנה ברצון, אלא שהקסדור החליט להשים קץ לחרפה. די, די, די – דיינו..., צרחו הקטנים ומלאו פיהם צחוק.
מספיק! אנחנו כאן בשליחות חשובה, ואין עתותי לכל המחולות שלכם. ועכשיו, אמר הקסדור לאחר ששב השקט. אתה! הוא נעץ את אצבעו לכיונו של סבא, אתה כעת בחקירה. על מה? שאל. על הגנוסר שבניתם כאן, הוא סימן בידיו כמין מעגל. אני רוצה לדעת הכל, אישורים, אסמכתאות, היש לכם כאלה? אבל..., החל סבא לפרוש את דבריו, בלי שום אבל!, תוך שבוע הדבר הזה, אמר ונקש על קישוט האושפזין, צריך להיות מפורק! אם לא...?!, רומא האהובה בלה בלה..., השלימו הנכדים במקהלה.
עכשיו תחתום לי פה ופה, פרס הקסדור את הגליון על דופן הסוכה. רגע, מישש הסב את כיסו היכן 'בתי הראיה' שלי? אה, נזכר הסבא ודשדש לגלוסקמא שבתוך הפשפש. הנה הם, הנה הם, הוא זמזם לעצמו תוך שהוא מלביש את מילותיו על שיר ידוע. הוא ריקד באחרונה עד שחבש שחבש את משקפיו. מה יש לנו כאן? הביט על הדופן ואז על הקסדור. הראשון הלך לקצה האחרון והציע לשני חמיטה עם סוכריות, לאמור, זו החמיטה הכי טובה שתאכל אי פעם בחייך. השני הנהן כשלוגמיו מלאים במרק ירקות.
=================================================================================
בטח שברתם כמה שיני בינה עד סוף הקטע, אבל אני לא מתכון לזוז מהכיון הזה, אהבתי אותו, הוא מאתגר לי את השפה, ואני אשייף אותו עד שהיריבים שלי יבקשו את סליחתי (לעולם לא).
קיצער, דעתכם???
אהבתם, או לא? אני הולך לעלות אולי עוד כמה כאלה (עד שהאכסניא תחרב) אז תנו קצת ביקורת.
