הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
- הוסף לסימניות
- #1
בס"ד
ג'ורג', בלי שם נוסף. ככה אני מכיר עצמי.
נולדתי בקזחסטן המפוארת. ארץ יפהפיה! מלאת אגמים, נהרות, הוד קדומים. ג'ורג' אוהב קזחסטן, ומגדיר עצמו קזחי גאה. גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם הישראלים.
אני גורג' ואני קזאחי. תקנאו כולכם!!
בניגוד לישראל שלכם, אצלנו לא היו חוכמות. מייד אחרי בית הספר הטכני לתכנון טילים והרכבתם, הלכתי ללמוד מקצוע עמוק יותר. מאוד רציתי משהו נפשי, רוחני, עמוק יותר מהמקצועות שבחרו חברים שלי בוריס גרישה וניקולאי. הם הלכו להיות מהנדסי חשמל ורכבות, ובוריס בכלל השתתף בפיתוח טיל היאחונט X.
אני תמיד הרגשתי שונה. אולי בגלל האמא היהודייה הארורה שלי. לפחות עד שהיא מתה היא לא הרסה לי את החיים ולא יידעה אותי שאני בכלל יהודי מתועב. רק רגע לפני היא מתה היא אמרה לי: אנחנו יהודים! בכיתי שעות. גם בלוויה שלה בכיתי. בוריס וגרישה גיחכו: ג'ורג' נהיה יהודי בכיין. לא היה להם מושג כמה הם צודקים. רק נהייתי יהודי וכבר נהייתי בכיין. ניחמתי את עצמי אומנם אני יהודי אבל לפחות נולדתי בקזחסטן המפוארת. יהודי יהודי, אבל קזאחי!
הרגשתי שונה, והלכתי ללמוד אצל כומר זקן סודות לטיפול בנפש וכמה כללים איך להיות סופר טוב. אחרי מפגש אחד הכומר נעלם. הוא נלקח למרתפי הנקווד. דווקא על ידי היבסקציה. היהודים האידיוטים ביבסקציה חשדו בכומר שהוא בכלל יהודי בתחפושת. בחיים שלו ג'ורג' לא יבין ראש של יהודים איך עובד, אין סיכוי. כך או כך גורג' נשאר בלי מורה רוחני. צ'יזמאייס! דרעק, רעייס גרייעט צ'יזמאקו!
בסוף מצאתי את אוניברסיטת מינסק. אז היא הייתה שם דבר בכל הסביבה. שם למדתי במשך שבועות ארוכים את שיטת מילצ'אייב לטיפול בנפש וקיבלתי תעודת הסמכה. שמחתי כל כך! אני, ג'ורג', מטפל מוסמך! ואני גם סופר!
מייד אחרי התואר עליתי לישראל, חוק השבות וכל זה. הישראלים אולי חושבים שהם חכמים, אבל הם לא. עובדה: הם המירו לי את התעודה בתואר ישראלי אמיתי. הם פשוט האמינו לי שהתעודה הפשוטה שקיבלת מאוניברסיטת מינסק היא בעצם תואר ראשון במדעי הנפש. הישראלים הטיפשים פשוט לא ידעו לקרוא קזאחית, ולא הבינו שג'ורג' עובד עליהם בעיניים.
פתחתי קליניקה, אף אחד לא בא. הטלפון לא צילצל. רק פעם אחת, וגם אז בכלל חיפשו מנקה למוסד. כמובן שטרקתי את הטלפון. אני מטפל מוסמך! סופר! לא מנקה! גראט חיצ'זמאס גלאט דרעק!!! יאז'צו סאייב דרעק!!!
לפני שבועיים חבר שלי בוריס פרסם בשבילי מודעות בבני ברק, העיר של היהודים השחורים. פתאום הקליניקה התמלאה באנשים. בוריס אמר: הם תמיד מחפשים מטפלים מחוץ לקהילה שלהם, מישהו שכל החטטנים לא יידעו. שלא יגלו שיש להם בעיות בנפש השחורה שלהם.
כל הזמן באים אנשים לקליניקה של ג'ורג', ובזמן שהם עסוקים בעצמם ומדברים על הצרות הקטנות שלהם - ג'ורג' יושב וכותב את הסיפורים שלהם בשביל הספר שלו.
בגלל שאני קזאחי לא חתמתי על שבועת אתיקה מקצועית, ואני יכול לספר הכל. לכתוב בדיוק מה שאומרים אנשים באים אצלי לקליניקה. רק את השמות מחקתי בגלל ג'ורג' לא טיפש ולא מחפש צרות.
או-הו. יש המון סיפורים. המון. אבל ג'ורג לא נותן דברים בחינם. ולכן אתם היום לשמוע את ג'ורג' מספר רק שלוש מקרים כי זה מה משרד ישראלי לתרבות היה מוכן לממן. הנה קדימה תקראו.
סיפור ראשון מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב בהגשת ג'ורג' הקזאחי! | אורך לשוני בוריס! | במימון משרד הקליטה והתרבות.
הוא נכנס לקליניקה שלי כפוף. שקט. עיניים מבוהלות. צעיר יחסית. לבוש שחורים. דבר ראשון הוא סגר את הדלת בכפיתיות שלוש פעמים, ואז נעמד מולי, ושאל: כתבת במודעה שיש סודיות מובטחת. אתה מבטיח לי שלא תגלה לאף אחד שום דבר עליי?
הבטחתי והוא נרגע. בישראל אנשים מאמינים הבטחות ג'ורג', וזה טוב.
הוא התיישב על הכורסא ואני ידעתי שלא יקרה שום דבר רע כי הרגתי כל עכברים היו שם אתמול. הוא התחיל לספר:
הוריי התגרשו לפני הרבה מאוד שנים. גדלתי בבית רק עם אימי ואחותי הקטנה. כל שבת היינו נודדים לשכן אחר ואוכלים שם סעודה. כל כמה שבתות היינו נוסעים לחברה של אמא שגרה רחוק, ורק לפעמים היינו אוכלים בבית בשבת. בישיבה כולם ריחמו עליי. בדרך כלל הייתי נשאר בישיבה גם בבין הזמנים, פשוט לא היה לי כוח להיות בבית המדוכא שלי.
התחתנתי עם אשה טובה, אבל גם אצלה הבית היה מפורק לגמרי. היו שם 6 ילדים בבית ואבא שלה היה מכה אותם. התעללות קשה. היום הוא באמצע ריצוי 20 שנות מאסר. היא והאחים שלה אף פעם לא באו לבקר אותו בכלא, וכל מי ששואל אותם איפה אבא, הם עונים שהוא יושב בכלא בגלל עבירות מס. בסדר.
ביחד ניסינו לבנות את הבית שלנו, אבל לא הצלחנו. המשקעים מהעבר שלנו כל הזמן צצו שוב ושוב והרסו לנו את החיים.
לא נשארה ברירה, התגרשנו. ומאז אני כפייתי, ממש. אני לא מסוגל ללכת לישון בלי שבדקתי 9 פעמים שהדלת נעולה, ושהסדין שלי יושב בדיוק כמו שצריך. דברים כאלו. לא סיפרתי את זה לאף אחד, ואני ממש נאבק עם עצמי כדי לספר את זה, לצורך הטיפול. אני כפייתי. כבד כבד. תעזור לי בבקשה, ג'ורג'.
אתה יכול בבקשה לעזור לי?
הבחור הזה כל כך עצבן אותי!! לא ידעתי מאיפה להתחיל!
אמרתי לו: קום מהכורסא! קום!! הוא נבהל ולא זז. תפסתי אותו בצווארון של החליפה החרדית שלו, הרמתי אותו כמו דלי מלא דגים טריים מאגם קישינב, סחבתי אותו לראי הסדוק שבוריס תלה אצלי בקליניקה, ואמרתי לו בזעם: תסתכל בראי. מה אתה רואה?
הוא מילמל: את אוריאל, שם בדוי.
בדיוק!!!! צעקתי. אתה גבר! לא אישה! מה זה כל סיפורים מסכנים שלך וכל דמעות? אתה גבר, לא אישה! תפסיק לבכות! תתחיל לעבוד! בגיל שלך ניקולאי כבר תכנן רכבת לקישינב!!
הוא החוויר לחלוטין, עמד מולי, וכמעט צנח.
בשביל לעודד אוריאל, נתתי לו בוקס גברי ידידותי בכתף. חיצז'מאייס! הוא נפל!! איך מדינת ישראל לא מתביישת גברים שלה עשויים חמאה?
הרמתי אותו, הצמדתי לקיר. וסיננתי:
אתה להפסיק לדמיין שטויות. אתה בסדר גמור. נפש שלך מצויינת, אתה בריא. הכל בסדר אצלך. תזכור אתה גבר ותפסיק לבכות כל היום על שטויות ולהגיד: קשה לי, רע לי, אני כפייתי. אתה לא יכול להיות כפייתי. אתה גבר. גברים נפש שלהם בריאה תמיד.
הוא דחף אותי ורץ החוצה מהקליניקה.
גראט חיצ'זמאס גלאט דרעק! יאז'צו סאייב דרעק! בקאזחסטן הוא היה מנשק לי את היד ואומר תודה על ששמע אמת סוף סוף. רק בישראל מטופל לדחוף מטפל ולברוח בלי לשלם.
חיז'מאיייס!! דרעק!!!
יאצ'ו קירמייעב! דרעק!
עכשיו אני הפסקתי לכתוב כי אני פשוט כועס. אין כוח לגמור ולכתוב עוד שתי סיפורים הבטחתי לכם בהתחלה.
מבטיח לכם בהזדמנות לספר עוד שתי סיפורים.
אני ג'ורג' ואני קזאחי ומילה שלי זו מילה.
ג'ורג', בלי שם נוסף. ככה אני מכיר עצמי.
נולדתי בקזחסטן המפוארת. ארץ יפהפיה! מלאת אגמים, נהרות, הוד קדומים. ג'ורג' אוהב קזחסטן, ומגדיר עצמו קזחי גאה. גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם הישראלים.
אני גורג' ואני קזאחי. תקנאו כולכם!!
בניגוד לישראל שלכם, אצלנו לא היו חוכמות. מייד אחרי בית הספר הטכני לתכנון טילים והרכבתם, הלכתי ללמוד מקצוע עמוק יותר. מאוד רציתי משהו נפשי, רוחני, עמוק יותר מהמקצועות שבחרו חברים שלי בוריס גרישה וניקולאי. הם הלכו להיות מהנדסי חשמל ורכבות, ובוריס בכלל השתתף בפיתוח טיל היאחונט X.
אני תמיד הרגשתי שונה. אולי בגלל האמא היהודייה הארורה שלי. לפחות עד שהיא מתה היא לא הרסה לי את החיים ולא יידעה אותי שאני בכלל יהודי מתועב. רק רגע לפני היא מתה היא אמרה לי: אנחנו יהודים! בכיתי שעות. גם בלוויה שלה בכיתי. בוריס וגרישה גיחכו: ג'ורג' נהיה יהודי בכיין. לא היה להם מושג כמה הם צודקים. רק נהייתי יהודי וכבר נהייתי בכיין. ניחמתי את עצמי אומנם אני יהודי אבל לפחות נולדתי בקזחסטן המפוארת. יהודי יהודי, אבל קזאחי!
הרגשתי שונה, והלכתי ללמוד אצל כומר זקן סודות לטיפול בנפש וכמה כללים איך להיות סופר טוב. אחרי מפגש אחד הכומר נעלם. הוא נלקח למרתפי הנקווד. דווקא על ידי היבסקציה. היהודים האידיוטים ביבסקציה חשדו בכומר שהוא בכלל יהודי בתחפושת. בחיים שלו ג'ורג' לא יבין ראש של יהודים איך עובד, אין סיכוי. כך או כך גורג' נשאר בלי מורה רוחני. צ'יזמאייס! דרעק, רעייס גרייעט צ'יזמאקו!
בסוף מצאתי את אוניברסיטת מינסק. אז היא הייתה שם דבר בכל הסביבה. שם למדתי במשך שבועות ארוכים את שיטת מילצ'אייב לטיפול בנפש וקיבלתי תעודת הסמכה. שמחתי כל כך! אני, ג'ורג', מטפל מוסמך! ואני גם סופר!
מייד אחרי התואר עליתי לישראל, חוק השבות וכל זה. הישראלים אולי חושבים שהם חכמים, אבל הם לא. עובדה: הם המירו לי את התעודה בתואר ישראלי אמיתי. הם פשוט האמינו לי שהתעודה הפשוטה שקיבלת מאוניברסיטת מינסק היא בעצם תואר ראשון במדעי הנפש. הישראלים הטיפשים פשוט לא ידעו לקרוא קזאחית, ולא הבינו שג'ורג' עובד עליהם בעיניים.
פתחתי קליניקה, אף אחד לא בא. הטלפון לא צילצל. רק פעם אחת, וגם אז בכלל חיפשו מנקה למוסד. כמובן שטרקתי את הטלפון. אני מטפל מוסמך! סופר! לא מנקה! גראט חיצ'זמאס גלאט דרעק!!! יאז'צו סאייב דרעק!!!
לפני שבועיים חבר שלי בוריס פרסם בשבילי מודעות בבני ברק, העיר של היהודים השחורים. פתאום הקליניקה התמלאה באנשים. בוריס אמר: הם תמיד מחפשים מטפלים מחוץ לקהילה שלהם, מישהו שכל החטטנים לא יידעו. שלא יגלו שיש להם בעיות בנפש השחורה שלהם.
כל הזמן באים אנשים לקליניקה של ג'ורג', ובזמן שהם עסוקים בעצמם ומדברים על הצרות הקטנות שלהם - ג'ורג' יושב וכותב את הסיפורים שלהם בשביל הספר שלו.
בגלל שאני קזאחי לא חתמתי על שבועת אתיקה מקצועית, ואני יכול לספר הכל. לכתוב בדיוק מה שאומרים אנשים באים אצלי לקליניקה. רק את השמות מחקתי בגלל ג'ורג' לא טיפש ולא מחפש צרות.
או-הו. יש המון סיפורים. המון. אבל ג'ורג לא נותן דברים בחינם. ולכן אתם היום לשמוע את ג'ורג' מספר רק שלוש מקרים כי זה מה משרד ישראלי לתרבות היה מוכן לממן. הנה קדימה תקראו.
סיפור ראשון מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב בהגשת ג'ורג' הקזאחי! | אורך לשוני בוריס! | במימון משרד הקליטה והתרבות.
הוא נכנס לקליניקה שלי כפוף. שקט. עיניים מבוהלות. צעיר יחסית. לבוש שחורים. דבר ראשון הוא סגר את הדלת בכפיתיות שלוש פעמים, ואז נעמד מולי, ושאל: כתבת במודעה שיש סודיות מובטחת. אתה מבטיח לי שלא תגלה לאף אחד שום דבר עליי?
הבטחתי והוא נרגע. בישראל אנשים מאמינים הבטחות ג'ורג', וזה טוב.
הוא התיישב על הכורסא ואני ידעתי שלא יקרה שום דבר רע כי הרגתי כל עכברים היו שם אתמול. הוא התחיל לספר:
הוריי התגרשו לפני הרבה מאוד שנים. גדלתי בבית רק עם אימי ואחותי הקטנה. כל שבת היינו נודדים לשכן אחר ואוכלים שם סעודה. כל כמה שבתות היינו נוסעים לחברה של אמא שגרה רחוק, ורק לפעמים היינו אוכלים בבית בשבת. בישיבה כולם ריחמו עליי. בדרך כלל הייתי נשאר בישיבה גם בבין הזמנים, פשוט לא היה לי כוח להיות בבית המדוכא שלי.
התחתנתי עם אשה טובה, אבל גם אצלה הבית היה מפורק לגמרי. היו שם 6 ילדים בבית ואבא שלה היה מכה אותם. התעללות קשה. היום הוא באמצע ריצוי 20 שנות מאסר. היא והאחים שלה אף פעם לא באו לבקר אותו בכלא, וכל מי ששואל אותם איפה אבא, הם עונים שהוא יושב בכלא בגלל עבירות מס. בסדר.
ביחד ניסינו לבנות את הבית שלנו, אבל לא הצלחנו. המשקעים מהעבר שלנו כל הזמן צצו שוב ושוב והרסו לנו את החיים.
לא נשארה ברירה, התגרשנו. ומאז אני כפייתי, ממש. אני לא מסוגל ללכת לישון בלי שבדקתי 9 פעמים שהדלת נעולה, ושהסדין שלי יושב בדיוק כמו שצריך. דברים כאלו. לא סיפרתי את זה לאף אחד, ואני ממש נאבק עם עצמי כדי לספר את זה, לצורך הטיפול. אני כפייתי. כבד כבד. תעזור לי בבקשה, ג'ורג'.
אתה יכול בבקשה לעזור לי?
הבחור הזה כל כך עצבן אותי!! לא ידעתי מאיפה להתחיל!
אמרתי לו: קום מהכורסא! קום!! הוא נבהל ולא זז. תפסתי אותו בצווארון של החליפה החרדית שלו, הרמתי אותו כמו דלי מלא דגים טריים מאגם קישינב, סחבתי אותו לראי הסדוק שבוריס תלה אצלי בקליניקה, ואמרתי לו בזעם: תסתכל בראי. מה אתה רואה?
הוא מילמל: את אוריאל, שם בדוי.
בדיוק!!!! צעקתי. אתה גבר! לא אישה! מה זה כל סיפורים מסכנים שלך וכל דמעות? אתה גבר, לא אישה! תפסיק לבכות! תתחיל לעבוד! בגיל שלך ניקולאי כבר תכנן רכבת לקישינב!!
הוא החוויר לחלוטין, עמד מולי, וכמעט צנח.
בשביל לעודד אוריאל, נתתי לו בוקס גברי ידידותי בכתף. חיצז'מאייס! הוא נפל!! איך מדינת ישראל לא מתביישת גברים שלה עשויים חמאה?
הרמתי אותו, הצמדתי לקיר. וסיננתי:
אתה להפסיק לדמיין שטויות. אתה בסדר גמור. נפש שלך מצויינת, אתה בריא. הכל בסדר אצלך. תזכור אתה גבר ותפסיק לבכות כל היום על שטויות ולהגיד: קשה לי, רע לי, אני כפייתי. אתה לא יכול להיות כפייתי. אתה גבר. גברים נפש שלהם בריאה תמיד.
הוא דחף אותי ורץ החוצה מהקליניקה.
גראט חיצ'זמאס גלאט דרעק! יאז'צו סאייב דרעק! בקאזחסטן הוא היה מנשק לי את היד ואומר תודה על ששמע אמת סוף סוף. רק בישראל מטופל לדחוף מטפל ולברוח בלי לשלם.
חיז'מאיייס!! דרעק!!!
יאצ'ו קירמייעב! דרעק!
עכשיו אני הפסקתי לכתוב כי אני פשוט כועס. אין כוח לגמור ולכתוב עוד שתי סיפורים הבטחתי לכם בהתחלה.
מבטיח לכם בהזדמנות לספר עוד שתי סיפורים.
אני ג'ורג' ואני קזאחי ומילה שלי זו מילה.
