הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
- הוסף לסימניות
- #61
בוריס חצוף לא עונה לי לטלפונים, לא רוצה? לא צריך. אין בעיה.
הנה סיפור חדש שלי, בלי עורך בוריס.
רק אני.
משרד התרבות לקחו כל כסף נתנו בחזרה, לא צריך, הנה סיפור בחינם.
סיפור עשירי מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב!! בהגשת ג'ורג' הקזאחי!
שאלתי. אתה מבין שאתה גזען מארץ הגזענים?
לא, הוא לא מבין.
שאלתי שוב את ההודי הקטן והרזה שיושב מולי. לאט לאט, גם גזענים מעדיפים לא לשמוע מה שלא טוב להם:
אתה מבין, גופטה, שאם אתה חושב שכל מי שנולד במקום שונה ממך שווה פחות ממך - אתה גזען, פשוט, עלוב?
גופטה כחכח קצת, נופף בידיו בתנועה נבוכה מוזרה קצת, כחכח שוב, רשרש קצת, ואז ביקש ממני פשוט להקשיב, מההתחלה, ואז אולי אבין.
בסדר, מטפל מומחה בנפש צריך לדעת להקשיב, וכך עשיתי.
וכה אמר גופטה:
שמעתי שאתה לא ישראלי רגיל, חשבתי אולי דווקא אתה תבין את הבעיה שלי ותוכל לעזור. האנגלית של שנינו גרועה, אבל אדבר לאט.
נולדתי בהודו, במדינת אוטו פראדש, ומהיום שעמדתי על דעתי הבנתי שלעולם לא אוכל להתקדם, בגלל הקסאטה הנמוכה שלנו.
אצלנו בהודו כולם מחולקים לקאסטות, שכבות חברתיות. יש כאלו ששווים יותר, ויש כאלו שווים פחות. יש כאלו שנולדו להורים הנכונים, בקאסטה הנכונה, ויש כאלו שאאכלו אותה, ונולדו להורים בקאסטה נמוכה יותר.
בתור ילד לא הבנתי למה מקפחים אותנו בקביעות, למה עוקפים אותנו בכל תור, ולמה אנחנו גרים באיזור הכי גרוע. ממש בסוף המזבלה, הכי קרוב לבתי השימוש. מוקפים בזבובים, ריח, מחלות.
אבל לאט לאט הבנתי וראיתי, ג'ורג', שלא כולם סובלים כמונו. מי שנולדו לתוך קאסטה גבוהה יותר, חי טוב יותר.
פתאום גופטה הפסיק לחייך, ואמר בעצב:
כמה שנים טובות הייתי מרוכז רק בזה, הייתי כעוס על על בני הקאסטות הגבוהים יותר, שנאתי את כולם, רציתי להטביע את כולם בנהר הגוגא מוקה הקדוש, ולעבור לגור בעצמי בבתים המפוארים על ההר, אחרי שיושביהם טובעו ואינם.
אההה, גופטה, אתה מבזבז זמן יקר שלי, אמרתי. איפה הפונאטה?
גופטה התרחק ממני כמה ס"מ, גרר אחורה את הכורסה, ומצמץ: חכה בסבלנות, ג'ורג'. אני משלם לך על 50 דקות, זכותי לומר לך כל מה שאני רוצה.
חוצפן הודי חסר חינוך, אבל שתקתי. כן כן, תמשיך, אמרתי בפה.
תבין, ג'ורג' - המשיך פציינט הודי מכוער - לא סתם שנאתי אותם. הם התנשאו עליי, לא רצו לקבל את הילדים שלי לבתי הספר שלהם. המנהל אמר לי בחיוך גדול:
גופטה, גופטה, אתה ממש אדם דתי ובחור טוב, אשתי אומרת שאשתך גם אורטודוכסית מאוד, אבל תבין, אתה לא במעמד שלנו, אתה לא נולדת בקאסטה שלנו, ואם אכניס את ילדיך לבתי הספר שלי - שאר ההורים יקחו את ילדיהם לבתי ספר אחרים.
התפוצצתי! רציתי לקחת סכין ולסגור עניין, אבל ידעתי שראש העיר גיסו של חותנו של מנהל בתי הספר. ידעתי שלמרות שהחוק בהודו מתיר לי לסגור חשבון מתי שצריך, במקרים כאלו של אליטה - אף אחד לא יגן עליי, אז ירדתי מהרעיון ובלעתי את הכעס.
בסוף הכנסתי אותם לבתי הספר של הקאסטה שלי, אבל אני מאוד לא מרוצה ממה שהולך שם, ג'ורג'.
סברתי לך ולא הקשבת לי, אני לא שונא אף אחד, ואני לא חושב שאני שווה יותר מאחרים. כמובן, יש את האלו שנמצאים אפילו בקאסטה נמוכה יותר ממני והם באמת זבל גמור, אבל את כל השאר אני ממש מכבד.
אני ממש לא גזען, ג'ורג', ואני לא מצליח להבין למה כולם כל כך מתנשאים עליי.
ופה אני צריך את העצה שלך, ג'ורג'. כוהן הדת המקומי שלח אותי עד אליך, בישראל הרחוקה, כדי שתיתן לי עצה ודרך בחיים. בינתיים אשתי כבר מתחילה לאבד את הסבלנות ואני חייב לקבל החלטה.
אני מתוסכל מאוד, ואני מרגיש שאם הייתי נולד במדינה אחרת, שאיננה הודו, היו נותנים לי סיכוי להתקדם למרות שלא נולדת בקאסטה הנכונה.
מה אתה מציע לי, ג'ורג' יקר?
בום, בוך בוך, הרגשתי שהפה שלי נפתח, כמעט מאליו, לא יכולתי יותר להתאפק. אמרתי לו את כל מה שרציתי לומר, כבר תקופה ארוכה, לכל החרדים שבאים אליי ביחידות וחושבים שזאת בושה ללכת למטפל רגשי מומחה בשיטת מילצ'אייב ולבקש עזרה נפשית בגלל לחץ חברתי.
יכול להיות שעליתי קצת בטונים, אבל אמרתי דברים חשובים:
גופטהההה!!!
אתה מבלבל את המוח, ולא רק בגלל שאתה הודי נמוך.
אתה טועה לחלוטין.
גופטה -
מתי אני הייתי צעיר, חשבתי בדיוק כמוך, גופטה. האמנתי שכל אדם מקבל הזדמנות שווה, גופטה.
אבל מתי עליתי לישראל, ראיתי שזה לא ככה, גופטה.
מילצ'אייב לימד אותי: צריך להשלים עם המציאות.
והוא צדק, לגמרי.
נראה לך שאצל פציינטים רגילים שלי - יהודים דתיים לבושי שחורים - יש מצב אחר?
נראה לך שאצלם נותנים הזדמנות שווה גם למי שלא נולד בקאסטה הנכונה?
גופטה עשה לי פרצוף של לא מבין, אז זרקתי עליו בקבוק וודקה ריק שהציץ בפח מתחת השולחן. בום, פתאום הוא הבין, ועשה פרצוף של מסכים בהתלהבות.
מעולה, אני שמח הצלחתי.
אמרתי לו לסיום, צידה לדרך, שיחשוב על הטיסה עד הודו:
גופטה, במקום להתבכיין ולצעוק כל הזמן על החברה מסביבך, פשוט תשלים שאתה נמצא איפה שאתה נמצא, ותנסה להשתלב, אפילו שאתה בקאסטה נמוכה, תלמד את המקום שלך, ואת תנסה להידחף בקאסטה גבוהה יותר.
ראיתי גופטה שכח שנגמרה פגישה טיפולית, אז הפכתי את הכורסה שלו, והצבעתי על הדלת.
הפעם הוא לא חיכה שאזרוק עליו את הבקבוק השני. הוא קם מהר מהר, נישק ידיים שלי - כמעט מתתי מהריח שלו! - ויצא החוצה, בחזרה אל הודו המעמדית, עם הפערים החבריים והאליטות המתנשאות שלה.
פו, אני שונא את הודו.
הנה סיפור חדש שלי, בלי עורך בוריס.
רק אני.
משרד התרבות לקחו כל כסף נתנו בחזרה, לא צריך, הנה סיפור בחינם.
סיפור עשירי מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב!! בהגשת ג'ורג' הקזאחי!
שאלתי. אתה מבין שאתה גזען מארץ הגזענים?
לא, הוא לא מבין.
שאלתי שוב את ההודי הקטן והרזה שיושב מולי. לאט לאט, גם גזענים מעדיפים לא לשמוע מה שלא טוב להם:
אתה מבין, גופטה, שאם אתה חושב שכל מי שנולד במקום שונה ממך שווה פחות ממך - אתה גזען, פשוט, עלוב?
גופטה כחכח קצת, נופף בידיו בתנועה נבוכה מוזרה קצת, כחכח שוב, רשרש קצת, ואז ביקש ממני פשוט להקשיב, מההתחלה, ואז אולי אבין.
בסדר, מטפל מומחה בנפש צריך לדעת להקשיב, וכך עשיתי.
וכה אמר גופטה:
שמעתי שאתה לא ישראלי רגיל, חשבתי אולי דווקא אתה תבין את הבעיה שלי ותוכל לעזור. האנגלית של שנינו גרועה, אבל אדבר לאט.
נולדתי בהודו, במדינת אוטו פראדש, ומהיום שעמדתי על דעתי הבנתי שלעולם לא אוכל להתקדם, בגלל הקסאטה הנמוכה שלנו.
אצלנו בהודו כולם מחולקים לקאסטות, שכבות חברתיות. יש כאלו ששווים יותר, ויש כאלו שווים פחות. יש כאלו שנולדו להורים הנכונים, בקאסטה הנכונה, ויש כאלו שאאכלו אותה, ונולדו להורים בקאסטה נמוכה יותר.
בתור ילד לא הבנתי למה מקפחים אותנו בקביעות, למה עוקפים אותנו בכל תור, ולמה אנחנו גרים באיזור הכי גרוע. ממש בסוף המזבלה, הכי קרוב לבתי השימוש. מוקפים בזבובים, ריח, מחלות.
אבל לאט לאט הבנתי וראיתי, ג'ורג', שלא כולם סובלים כמונו. מי שנולדו לתוך קאסטה גבוהה יותר, חי טוב יותר.
פתאום גופטה הפסיק לחייך, ואמר בעצב:
כמה שנים טובות הייתי מרוכז רק בזה, הייתי כעוס על על בני הקאסטות הגבוהים יותר, שנאתי את כולם, רציתי להטביע את כולם בנהר הגוגא מוקה הקדוש, ולעבור לגור בעצמי בבתים המפוארים על ההר, אחרי שיושביהם טובעו ואינם.
אההה, גופטה, אתה מבזבז זמן יקר שלי, אמרתי. איפה הפונאטה?
גופטה התרחק ממני כמה ס"מ, גרר אחורה את הכורסה, ומצמץ: חכה בסבלנות, ג'ורג'. אני משלם לך על 50 דקות, זכותי לומר לך כל מה שאני רוצה.
חוצפן הודי חסר חינוך, אבל שתקתי. כן כן, תמשיך, אמרתי בפה.
תבין, ג'ורג' - המשיך פציינט הודי מכוער - לא סתם שנאתי אותם. הם התנשאו עליי, לא רצו לקבל את הילדים שלי לבתי הספר שלהם. המנהל אמר לי בחיוך גדול:
גופטה, גופטה, אתה ממש אדם דתי ובחור טוב, אשתי אומרת שאשתך גם אורטודוכסית מאוד, אבל תבין, אתה לא במעמד שלנו, אתה לא נולדת בקאסטה שלנו, ואם אכניס את ילדיך לבתי הספר שלי - שאר ההורים יקחו את ילדיהם לבתי ספר אחרים.
התפוצצתי! רציתי לקחת סכין ולסגור עניין, אבל ידעתי שראש העיר גיסו של חותנו של מנהל בתי הספר. ידעתי שלמרות שהחוק בהודו מתיר לי לסגור חשבון מתי שצריך, במקרים כאלו של אליטה - אף אחד לא יגן עליי, אז ירדתי מהרעיון ובלעתי את הכעס.
בסוף הכנסתי אותם לבתי הספר של הקאסטה שלי, אבל אני מאוד לא מרוצה ממה שהולך שם, ג'ורג'.
סברתי לך ולא הקשבת לי, אני לא שונא אף אחד, ואני לא חושב שאני שווה יותר מאחרים. כמובן, יש את האלו שנמצאים אפילו בקאסטה נמוכה יותר ממני והם באמת זבל גמור, אבל את כל השאר אני ממש מכבד.
אני ממש לא גזען, ג'ורג', ואני לא מצליח להבין למה כולם כל כך מתנשאים עליי.
ופה אני צריך את העצה שלך, ג'ורג'. כוהן הדת המקומי שלח אותי עד אליך, בישראל הרחוקה, כדי שתיתן לי עצה ודרך בחיים. בינתיים אשתי כבר מתחילה לאבד את הסבלנות ואני חייב לקבל החלטה.
אני מתוסכל מאוד, ואני מרגיש שאם הייתי נולד במדינה אחרת, שאיננה הודו, היו נותנים לי סיכוי להתקדם למרות שלא נולדת בקאסטה הנכונה.
מה אתה מציע לי, ג'ורג' יקר?
בום, בוך בוך, הרגשתי שהפה שלי נפתח, כמעט מאליו, לא יכולתי יותר להתאפק. אמרתי לו את כל מה שרציתי לומר, כבר תקופה ארוכה, לכל החרדים שבאים אליי ביחידות וחושבים שזאת בושה ללכת למטפל רגשי מומחה בשיטת מילצ'אייב ולבקש עזרה נפשית בגלל לחץ חברתי.
יכול להיות שעליתי קצת בטונים, אבל אמרתי דברים חשובים:
גופטהההה!!!
אתה מבלבל את המוח, ולא רק בגלל שאתה הודי נמוך.
אתה טועה לחלוטין.
גופטה -
מתי אני הייתי צעיר, חשבתי בדיוק כמוך, גופטה. האמנתי שכל אדם מקבל הזדמנות שווה, גופטה.
אבל מתי עליתי לישראל, ראיתי שזה לא ככה, גופטה.
מילצ'אייב לימד אותי: צריך להשלים עם המציאות.
והוא צדק, לגמרי.
נראה לך שאצל פציינטים רגילים שלי - יהודים דתיים לבושי שחורים - יש מצב אחר?
נראה לך שאצלם נותנים הזדמנות שווה גם למי שלא נולד בקאסטה הנכונה?
גופטה עשה לי פרצוף של לא מבין, אז זרקתי עליו בקבוק וודקה ריק שהציץ בפח מתחת השולחן. בום, פתאום הוא הבין, ועשה פרצוף של מסכים בהתלהבות.
מעולה, אני שמח הצלחתי.
אמרתי לו לסיום, צידה לדרך, שיחשוב על הטיסה עד הודו:
גופטה, במקום להתבכיין ולצעוק כל הזמן על החברה מסביבך, פשוט תשלים שאתה נמצא איפה שאתה נמצא, ותנסה להשתלב, אפילו שאתה בקאסטה נמוכה, תלמד את המקום שלך, ואת תנסה להידחף בקאסטה גבוהה יותר.
ראיתי גופטה שכח שנגמרה פגישה טיפולית, אז הפכתי את הכורסה שלו, והצבעתי על הדלת.
הפעם הוא לא חיכה שאזרוק עליו את הבקבוק השני. הוא קם מהר מהר, נישק ידיים שלי - כמעט מתתי מהריח שלו! - ויצא החוצה, בחזרה אל הודו המעמדית, עם הפערים החבריים והאליטות המתנשאות שלה.
פו, אני שונא את הודו.
