מידע שימושי גם אתם שמתם לב---שהתלבושת של השוטרים היום השתנתה ???

  • הוסף לסימניות
  • #3
לא יודעת אם זה נכון-
יותר מתקבל על הדעת שהי"סמנים היום משמשים כשוטרי קורונה---
(ככה מתקבל על הדעת יותר פשר המקרים העצובים לאחרונה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
איזה קטע, בדיוק היום חשבתי לשאול על זה בפרוג...
כבר כמה שנים ששדרגו למדים השחורים (כמו בחו''ל....) אבל יש גם הרבה עם מדים כחולים של פעם, מה ההבדל?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
1594684371729.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
קליעה למטרה
אם כבר העלו את הנושא
המדים של המשטרה תמיד מגוהצים חתיכים ושל הצבא מוזנח ודוחה
ועוד משהו מה זה המדים הבהירים (בז' נוטה ללבן) שאני רואה ילדים בגילאי 12-16 לבושים בהם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
שימו לב שבצילומים הם תמיד עם המדים בצבע תכלת
בשטח עם השחור כחול

הילדה מירושלים עוכבה ע"י שוטרים עם מדים בצבע שחור כחול
בטקס ההתנצלות ישבו שוטרים עם מדי תכלת
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
  • הוסף לסימניות
  • #14
יש לשוטרים 2 סוגים של מדים
המדים הכחול תכלת הם הייצוגיים והם ממש לא נוחים ולא לעניין להסתובב איתם בשמש כל היום
שוטרים עובדי משרד וכדו' כן לובשים אותם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני חושב שהמפקדים בשטח כן הולכים עם התכלת
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לאחרונה אני שומעת הרבה מחמאות, לא דווקא כלפיי אלא בסביבה, בכל מקום.
(או אולי רק עכשיו התחלתי לשים לב אליהם).

שמתי לב כמה טוב לשמוע מחמאות, כמה אנשים משתנים בעקבות מחמאות.
איך טיפוסים נרגנים מאירים פנים בעקבות מילה טובה.
לי יש יחס מורכב למחמאות: מצד אחד אני חשה אושר לשמוע מחמאות, מצד שני זה קצת נראה לי ציני,
כי מחמאות נתפס בעיני כמשהו אינטרסנטי לפעמים. כאילו: לא מהעוקץ ולא מהדבש. לא צריך מחמאות וגם לא עקיצות.
כך שהיתה תקופה שממש התנגדתי למחמאות או לא חיבבתי אותן.
מחמאות? זה נשמע לי חלקלק וצבוע.
על מי אנשים עובדים כשהם מחמיאים? הם אולי רוצים להשיג משהו? רוצים להשתלט? אומנם זה משמח לשמוע מחמאות,
אבל גם נראה שמחמאות זה דבר צבוע מעט.

אבל לא משנה מה המניע של המחמאות, אנשים שמחים יותר כשמחמיאים להם!
הם משתנים!
נעשים יותר חביבים ופחות עצבנים!
כמו מעגל של אור, מחמאות זה דבר שמתגלגל מאחד לשני וגורם לאווירה טובה ונינוחה.

לאחר כל הנ"ל אני רוצה להעלות כאן קטע שכתבתי על מחמאות, וגם בקשה מכם, ממי שקורא את הדברים:
יש לכם רעיונות למחמאות? כיתבו כאן וכל אחד יבחר אלו מחמאות מתאים לו לנכס לעצמו ולתת לסביבה.
כי יש כל כך הרבה טוב בעולם.
כי תחשבו על זה: באמצע היום אמא אומרת לילדיה: איך זכיתי בכם, איזה ילדים מיוחדים ה' נתן לי. (למרות שיש לה כלפיהם טענות רבות, היא בוחרת לראות את הטוב ואומרת את הטוב פעם אחר פעם).
רק לחשוב איזה מעגל של טוב יכול להיות.
או מורה אומרת לתלמידות עד כמה הן אהובות מיוחדות כל אחת בדרכה.
וגם להפחית ביקורת, ולומר הערות בדרכי נועם.


קטע שכתבתי כשהבנתי עד כמה מילים טובות זה דבר טוב:

בא לי להציף את העולם במחמאות
לומר לכל אדם עד כמה הוא מיוחד
ויחודי
ואין כמוהו בעולם,

בא לי להטביע את העולם במחמאות
שאנשים ילכו עם מחמאות בכיסים
בתיקים
מכל מקום יישפכו מחמאות
בלי סוף
שאנשים ישמעו רק מילים טובות
ויצופו בתוך טוב

בא לי למלא את העולם במחמאות
כמו מבול
שיכסה ארץ
במחמאות.
שאנשים ילכו מבסוטים מעצמם
ולא יצטרכו דבר.

אבל אז הבנתי
שאי אפשר לומר מחמאות
לאדם שהוא רעיל לעצמו
וכל עוד לא נאמר לעצמנו מחמאות,
גם מבול חיצוני של מילים טובות
לא יוכל לעזור.

אז בבקשה
תמלאו את עצמכם במחמאות
כל הזמן מילים טובות, מעודדות,
קחו מלוא חופניים ים של מחמאות
תדעו כי יחודיים אתם.
ומיוחדים. קחו לכם צידה, מחמאות.
בחצי השנה האחרונה כתבתי תוכנה שמפיקה את זמני היום על פי מודול חישובי שנקראת NOAA.
מתוך כך, חקרתי את נושא החישובים של הזמנים ובחנתי לוחות שונים.
לאחר בדיקות והשוואות רבות בין לוחות שונים — “חזון שמים”, “עיתים לבינה”, “לוח ירושלים”, וגם חישובי NOAA ו-VSOP — הגעתי למסקנה חד-משמעית:
אין דבר כזה “זמנים מדויקים”.
כל לוח טוען שהחישוב שלו המדויק ביותר, אך בפועל קיימים ביניהם הבדלים של דקות שלמות — וכל אחד מהם “צודק” על פי ההנחות שעליהן הוא מבוסס.
אבל האמת הפשוטה היא שאין שום דרך לדעת בוודאות מתי באמת מתרחשים הזמנים האלו במציאות.
הלוחות אינם אלא אינדיקציה משוערת, המבוססת על נוסחאות מתמטיות ותנאים תאורטיים — ולא על מדידה ממשית של תופעה פיזית.

למה אי-אפשר לדעת בדיוק?
1. שבירה אטמוספרית משתנה מדי יום לפי טמפרטורה, לחות ולחץ אוויר.
2. גובה המקום והנוף הסובב משפיעים על השקיעה והזריחה עד דקה-שתיים.
3. הגדרות שונות – האם מחשבים לפי מרכז השמש או שפתה, לפי גובה ‎-0.833°‎ או אחר – יוצרות הבדלים ניכרים.
4. אין “מד” טבעי שאפשר להצמיד לאופק ולומר “כאן בדיוק השקיעה”.


גם אם המחשב משתמש במודל מדעי מדויק כמו NOAA או VSOP87 – מדובר רק בהערכה גיאומטרית, לא בתוצאה מדודה מהשטח.

ומה לגבי “חזון שמים” ודומיו?
גם “חזון שמים” אינו אלא מודל חישובי – משוכלל מאוד, מותאם להנחות הלכתיות, אך עדיין מודל בלבד.
אין שום הוכחה אמפירית שהחישוב הזה מדויק יותר ממודל אחר; לכל היותר ניתן לומר שהוא עקבִי ומתבסס על שיטה מסוימת.

המסקנה:
הלוחות אינם “מציאות” אלא אינדיקציה.
הם כלי עזר חשוב – אך אין להסתמך עליהם בצמצום ובדקדוק של שניות.
ההבדלים בין לוח ללוח משקפים הנחות שונות, לא “טעויות”.

לכן נכון לומר:
אין זמני היום מוחלטים – רק חישובים משוערים.
והשכל הישר הוא להשתמש בלוחות כהכוונה כללית, לא כמכשיר מדידה מדויק.

לשם דיון:
מה דעתכם?
האם אפשר בכלל לדבר על “דיוק מוחלט” בזמני היום, או שכל לוח הוא בסך הכול אינדיקציה נוחה?
האם לדעתכם יש דרך מעשית לבדוק את הזמנים בפועל, למשל באמצעות תצפיות מצולמות או מדידות אור?
אשמח לשמוע דעות, מקורות וניסיון מהשטח.
שלום לכולם 1746186647857.png
בעקבות הלהיט החדש של האימוג'ים החרדיים
כאן בפרוג והביקוש העצום לכך, בס"ד פיתחתי (בעזרת AI כמובן...) תוסף כרום שמאפשר הדבקת אימוג'ים אישיים בכל מקום. התוסף לא מטמיע את האימוג'ים כמו אימוג'י אמיתי עם unicode, אלא הוא בסה"כ מצייר מחדש את התמונה שהעתקתם בגודל הרצוי ומדביקים אותה עם ctr+v.
ניתן גם לבצע הסרת רקע מהתמונה באמצעות הזנת מפתח API בתוסף. ועוד אפשרויות רבות ומגוונות. התקינו ותהנו!
לתשומת לב! תוכן התוסף לא מסונכרן בין כל חשבונות גוגל במכשירים שונים. התמונות אותם אתם מעלים לתוסף קיימים רק במכשיר ההוא.
להורדה/התקנה
בקישור הנ"ל יש גם קובץ zip של האימוג'ים החרדיים להורדה וייבוא לתוסף.
רוצה לשתף חוויה אישית כואבת

כאישה בשנות ה40 התחלתי ללמוד בקורס מקצועי כלשהו שבו רוב ככל הגילאים הוא בממוצע 25 (לרוב מטה מכך). אני לא מתיחסת כלל לצד המקצועי בקורס., אלא לצד החברתי. .

הרגשתי נטע זר.

אני מבינה שהשיג והשיח בפער גילאים כזה הוא גדול ולא מצופה שיתיחסו אל אישה בגיל של אמא שלהם כמו לאחת מהן.. ועדיין, הרגשתי יחס מנוכר ומתנשא כבר מההתחלה, למרות שמבחינתי הקדמתי להאיר פנים ולהיות חביבה, מצחיקה (לא מעיקה.. ), זה הורגש בכל רגע שהייתי בחברתן, הרגשתי דחויה ולא רצויה. הייתי צריכה "להילחם" כדי שישמעו משפט שיש לי להגיד בשיחה, הרבה פעמים בכלל לא טרחו להביט לכיווני, התעלמו ממני לחלוטין, למרות שישבתי איתן ממש. לעיתים תהיתי לעצמי אולי הפכתי לשקופה.

זה החזיר אותי למחוזות ילדות קשים וכואבים..

ניסיתי להיות איתן וכשראיתי שזה חוזר על עצמו כל פעם מחדש וגורם לי לצער גדול העדפתי לשבת לבד בכיתה, אבל גם זה היה קשה, ולכן ניסיתי שוב לשבת איתן כו.... ושוב אותה התנהלות ועגמת נפש..

בשלב מסוים היה "פיצוץ"

לאחר שאני יושבת יום שלם (!!!) ליד אחת מהן, והיא לא טורחת להעיף מבט קלוש לכיווני , בטח לא מילה (תופעה שסבלתי ממנה מידי יום), הגיע סוף היום. ביציאה מהבנין , היא פגשה בי ואמרה: "היי, מה איתך? לא ראיתי אותך כל היום!"-

רגע מהה? הייייי! הללווו? פה כבר לא יכולתי להבליג ועניתי: "לא ראית או שלא רצית לראות?" היא לא הבינה מה אני רוצה ( או שהבינה ורק הופתעה לשמוע ממני..), ודרשה הסבר מיידי.

לבינתיים התאספו שאר הבנות ולא הבינו על מה המהומה. אמרתי שאני לא מעונינת לדבר כעת.

כמובן שזה לא הוסיף לי נקדות והן הסתכלו עלי כמו על חייזר.. אך לא הייתי מסוגלת לדבר, הייתי טעונה מידי ופחדתי שמתוך סערת רגשות אגיד דברים שאתחרט עליהם.

יותר מאוחר כתבתי לאותה אחת בצורה אישית, שיתפתי בכאב המתמשך שלי. היא ענתה בהבנה וביקשה סליחה והבטיחה לשנות יחס...

רוח של תקווה נישבה באויר. פנינו לעתיד ורוד יותר.. הלוואי!

נראה לכם שמשהו השתנה בימים הבאים? גורניששטט! עולם במנהגו (הקלוקל) נוהג ואני דומייה וסבל.

סופגת שוב ושוב את הכאב וההשפלה. (וניסיתי שוב לשבת בחברתן ולהיות "אחת מהחברה".. שוב אותה התעלמות גורפת..) חזרתי להתבודד לי בפינה שלי ולהינמק מבפנים.

גם היה לי קשה להתרכז בשיעורים (הגם ככה סבוכים) במצב הזה. הצטבר לי פער לימודי שהיה לי קשה להשלים (למרות שניסיתי)

הסבל הנפשי המתמשך הזה לכל אורך הקורס גרם לי בסופו של דבר לנשור , הביטחון שלי היה ברצפה, והביא להישגים נמוכים במיוחד במקומות שהייתי אמורה להפגין בטחון עצמי..

מה לעשות? לא נשאר כלום מהמיצרך הזה.

הרגשתי חלשה וסחוטה רגשית , אני אגיד משהו חריף.. אבל לצערי הרב הבנתי איך אלו שחווים "חרם" מתמשך מגיעים למקומות אל חזור.. זר לא יבין. וחלילה לא מצדיקה גם. רק שתבינו איזה מוות פנימי מתרחש קודם ..ההרס הזה נבנה ונבנה... עד שכבר קשה להכיל.

כל השיתוף הזה מטרתו אחת, לעורר אותנו - אתכם – אותך כבני אדם, ועוד יותר כיהודים, ועוד יותר כיהודים (שאמורים להיות )עם יראת שמיים -

אני רוצה לשאול – לזעוק , האם לא מגיע לכל אדם יחס אדיב, מקבל, טובבב? ללא קשר לגיל או מראה חיצוני או שיקוליי כדאיות כלשהם...?

איפה הבין אדם לחברו? רק כשמתאים וכיף ונח?

שימו לב אל הנשמה!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה