גנים של 35 ילדים, כיתות א' של 42 ילדות

  • הוסף לסימניות
  • #1
האם גם לגם זה נראה מוצלח להפליא?

ומה שהכי לא ברור - למה שלא יעשו גנים של 50 ילדים בקבוצה? זה יצא הרבה יותר חסכוני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אני למדתי בכיתה של 51 בנות :)
ובכן נחל- יש לך עיצה לייעול או סתם לשפוך את הלב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י אפרתה;1075078:
אני למדתי בכיתה של 51 בנות :)
ובכן נחל- יש לך עיצה לייעול או סתם לשפוך את הלב?

גם בסמינרים יש בנות זה הרסני בשבילן. מי שמסתדרת ממילא וטוב לה, זה לא קריטי בשבילה. אבל יש כאלה שזה מזיק להן מאד. חוץ מזה, שזה גורם לכשל חינוכי בכל המערכת. - את זה אני מכירה מבפנים, מצד המורות.

אבל עוד יותר קריטי זה בגנים ובתחילת בית הספר.
אז מה יש לעשות?
מה היינו עושים אם רשתות הגנים היו מכניסים לנו גננות עם בעיה רוחנית כזו או אחרת, גם היינו יושבים ומשלימים עם זה שאין מה לעשות?
כח של ההורים, הוא כח. בפרט היום, כשבמקומות רבים יש רשתות מתחרות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
את צודקת מאוד אבל- ברשתות הגנים אין מה לעשות, ההחלטה היא של העיריה לגבי השיבוץ ואין שליטה על זה. כשאני דיברתי פעם עם מפקחת של רשת מסוימת ואמרתי לה שהרשת השניה באה לקראת ההורים הרבה יותר היא אמרה- אבל יש לנו ביקוש ענק. אמרתי לה- איזה ביקוש? מי מבקש אתכם? העיריה קובעת איפה יהיה הגן ומי הילדים וזהו. אגב, גם בבעיות רוחניות או חינוכיות אין כמעט מה לעשות מבחינת גנים. בבתי הספר יש יותר אפשרות אבל גם זה מוגבל, אם משרד החינוך מאשר עד X תלמידים בכיתה- מה אפשר לעשות? וזה נכון שזה גורם נזק. לגבי הסמינרים אני חושבת שהורים אחראיים ומודעים שיש להם בת שצריכה את הקשר האישי וכדומה צריכים לבחור לה מקום מתאים מהבחינה הזו, מה שהרבה מנסים לברוח מהצורך הזה, כי זה לא תמיד נשמע מספיק טוב, וזה באמת בבחירה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
זה נהדר! זה מחשל! תשאלו אפילו את אלה במשרד החינוך שמאשרים כיתות כאלה, ומחייבים מינימום של 29 או 31 ילדים בגן. (המספר המדויק לא לפני)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י אפרתה;1075100:
את צודקת מאוד אבל- ברשתות הגנים אין מה לעשות, ההחלטה היא של העיריה לגבי השיבוץ ואין שליטה על זה. כשאני דיברתי פעם עם מפקחת של רשת מסוימת ואמרתי לה שהרשת השניה באה לקראת ההורים הרבה יותר היא אמרה- אבל יש לנו ביקוש ענק. אמרתי לה- איזה ביקוש? מי מבקש אתכם? העיריה קובעת איפה יהיה הגן ומי הילדים וזהו. אגב, גם בבעיות רוחניות או חינוכיות אין כמעט מה לעשות מבחינת גנים. בבתי הספר יש יותר אפשרות אבל גם זה מוגבל, אם משרד החינוך מאשר עד X תלמידים בכיתה- מה אפשר לעשות? וזה נכון שזה גורם נזק. לגבי הסמינרים אני חושבת שהורים אחראיים ומודעים שיש להם בת שצריכה את הקשר האישי וכדומה צריכים לבחור לה מקום מתאים מהבחינה הזו, מה שהרבה מנסים לברוח מהצורך הזה, כי זה לא תמיד נשמע מספיק טוב, וזה באמת בבחירה.

מעניין למה במודיעין עילית, באזורים שיש תחרות, יש פחות מ- 30 ילדים בגן.
אל תגידו כל כך מהר אין מה לעשות.
תנסו לעשות משהו, כי זה הזוי.

מדי הרבה ילדים נופלים בין הכסאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הכל תלוי בהורים, אם ההורים יעשו עיצומים, ילכו לעיריה, יפגינו, ידברו - בהחלט יעזור.
בפרט שלא כל מבנה גן יכול להכיל מספר רב של בנות
ידוע לי על גנים שהתפוסה שלהם מתאימה ל26 ילדות וכעת הן מלאות ב36 בנות ואין פוצה פה,
כל אחת שמחה שהבת שלה מסודרת ולא מבינה שההפך הוא הנכון גם לבת שלה אין את האויר מחיה שמגיע לה וגם לגננת אין אפשרות לתת את היחס הנאות וחבל מאוד
אם יהיה בקוש רחב מצד ההורים על העיריה יהיה לפתוח גן נוסף, וכולם ירויחו מהענין
לתשומת לב כל ההורים שהולכים לישון רגועים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ואח"כ שואלים למה מחלקים היום רטלין לכל ילד שני....:cool:

אני למדתי בכיתה של 50. לא הרגשתי רע בכלל.
אבל....
אני מלמדת כיום גם בכיתה של 45 ואני מרגישה נורא.....:mad::D
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
השנה יש כיתות בסמינרים של 60! בנות.
רק לחשוב על המורה שהפכה למרצה מול קהל, ועל 60 מבחנים שעליה לבדוק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י יאיר;1075404:
הכל תלוי בהורים, אם ההורים יעשו עיצומים, ילכו לעיריה, יפגינו, ידברו - בהחלט יעזור.
בפרט שלא כל מבנה גן יכול להכיל מספר רב של בנות
ידוע לי על גנים שהתפוסה שלהם מתאימה ל26 ילדות וכעת הן מלאות ב36 בנות ואין פוצה פה,
כל אחת שמחה שהבת שלה מסודרת ולא מבינה שההפך הוא הנכון גם לבת שלה אין את האויר מחיה שמגיע לה וגם לגננת אין אפשרות לתת את היחס הנאות וחבל מאוד
אם יהיה בקוש רחב מצד ההורים על העיריה יהיה לפתוח גן נוסף, וכולם ירויחו מהענין
לתשומת לב כל ההורים שהולכים לישון רגועים.

במעונות מפוקחי תמ"ת ההורים יכולים ללכת לישון רגועים. לא צריכים לפצות פה לעשות עיצומים ולהפגין.
יש תקן למספר ילדים בכל מעון ע"פ פרמטרים שונים.
יש יותר ילדים מהמותר והייתה ביקורת תמ"ת המעון עלול להסגר.
בדידי הווה עובדא
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הבת שלי היתה שנבה שעברה בגן עירוני ונפלה בין הכסאות 34 בנות בגיל 3...
השנה החלטתי לשלוח אותה לגן פרטי מחוסר ברירה(אין עם מי לדבר כולם מתלוננים אבל לאף אחד אין פתרון....)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

תקציר - לאחר 9 שנים שבהם צברתי חובות, הגעתי לנקודת בחירה בין ירידה משמעותית ברמת חיים, לבין הגדלת הכנסות משמעותית, (או שתיהם) בחרתי ללכת בדרך השניה.
נכון לעכשיו ב"ה עצרתי את החובות והתחלתי לייצר הכנסות, שהמטרה הסופית שלי להגיע לסכום שיאפשר לי חופש כלכלי אם ירצה ה'.
בשנה פלוס האחרונות עברתי הרבה ניסיונות, חלקם נכשלתי, חלקם הצלחתי, וכל התהליך הוא חוויתי, משעשע ועמוס תובנות.
אני מתכוון פעם בשבוע, להביא סיפור אחד, ומה למדתי ממנו, ואני ישמח לשמוע את דעתכם.

השבוע:
סיפור על מכה של (כסף) ערב סוכות:
בסוף בינה"ז אב פגשתי את אחי הצעיר בגאולה, אמרתי לו: " אני צריך הכנסה משמעותית, בחגים אנשים מוציאים הרבה כסף, הכסף הזה הולך לכיס של אנשים אחרים, השנה אני מתכוון שחלק מזה ילך לכיס שלי"
החלטנו שנעשה רשימה מפורטת של כל מה שאנשים צורכים בתקופת החגים, החל מערב ר"ה, ועד מוצאי שמחת תורה.
לאחר חצי שעה יצא רשימה כמעט מושלמת (מושלם לגמרי אני שונא... כי זה אף פעם לא יקרה, יום אחר נרחיב על זה בע"ה),
נתתי לעצמי שעה לקבל החלטה, כיון שאני יודע שאחד הדברים שהכי מעכבים בן אדם מלפעול, זה חוסר החלטה, קיבלתי ע"ע שעד סוף השעה אני מחליט על אחד מהאפשרויות, ומתמקד בו.

קיבלתי החלטה לבנות סוכות לאנשים, אני אישית לא יודע לבנות כלום, ולכן סגרתי עם עובדים שיבנו תמורת 50 ש"ח לשעה, ממוצע של סוכה גדולה לקחתי 1500 ש"ח לקח 10 שעות שתי עובדים, ככה יצא שהרווח הגולמי (רווח על המוצר בלי לחשב הוצאות נוספות שיש לעסק -- במקרה שלי פירסום, במקרים אחרים שכירות מקום\ מזכירות, וכדומה), לסוכה 500 ש"ח.

השלש שבועות הראשונים היו כמו חלום שמתגשם, עשיתי סוכה אחרי סוכה, נשאר לי רק להתאמן איך סופרים מזומנים מהר :)

ואז בין יוה"כ לסוכות, עשיתי סוכה אחת יותר מידי....

ביקשו ממני לתת הצעת מחיר לסוכה מורכבת, היה צריך להכשיר את השטח, להכשיר את המקום לדפנות, ועוד סיבוכים שונים, הציעו לי סכום כפול ממה שהייתי מורגל, ואמרתי כן...
מכאן ואילך נכנסתי לתסבוכת, שגרמה לי להיכנס לחג באופן אישי לא מאורגן, ל3 ימים של חוסר אונים שאני לא מאחל לאף אחד, ולקינוח לאיבוד כל מה שהרווחתי בשלש שבועות !
דבר ראשון, הבחורים שעבדו איתי אמרו לי שקרוב לחג הם לא יכולים... פירסמתי בקבוצות עבודה שונות, הגיעו אליי בחורים שלא ידעו את העבודה.. לקחו כסף ולא נתנו תועלת... בעל הבית עם עיני נץ בלי עין הרע היה חשוב לו עבודה מושלמת כמו שהתחייבתי...
היה ברור לי שהוא מכניס חג בלי סוכה בגללי... ה' ירחם
הייתי חסר אונים.. הרגשתי שאני משתגע.. כבר לא עניין אותי הכסף.. רק רציתי שיהיה לו סוכה איכשהו..
בימים הכי עמוסים לא הייתי בבית.. ויש לזה משמעות... הייתי עסוק בלהסיע מכל רחבי הארץ עובדים שינסו לעשות את העבודה.
...
יום לפני סוכות הבעל הבית קורא לי כולו כועס ובצדק רב, והוא אומר לי יש לך שתי ברירות, או שאתה חותם לי שאני מכניס חג עם סוכה בנויה, או שאני מביא בונה סוכות אחר... (ולא משלם לך שקל, אפילו שחלק מהשטח הוכשר)
לא הייתי צריך לחשוב אפילו...
אמרתי לו, כמובן שאני רוצה שתביא מישהו אחר, לא מעניין אותי הכסף, ואדרבה אם אתה מקפיד עליי אני יפצה אותך על עוגמת הנפש, אבל מאיפה תמצא עכשיו פחות מ24 שעות קודם החג?
ה' עשה לי חסד, והוא מצא כמה חבר'ס מעולים, שהרימו לו סוכה מעולה,
במקרה הזה לא הרווחתי אבל כן שילמתי לעובדים (זה תמיד יהיה ההבדל בין שכיר שמקבל בטוח אבל קצת מהעוגה, לבין עצמאי שלוקח את הסיכון בתקווה שהעוגה תיהיה גדולה).

תובנות שלי:
לקחת מקצוע שאתה מבין בו, באופן אישי.
כי אז אתה לא טועה בהערכת הקושי.
כי אז עובדים לא יכולים לסובב אותך.
כי אז אתה לא חסר אונים בשום שלב, כי תמיד במקרה של הברזה, אתה יכול לעשות בעצמך.

אשמח לשמוע כל תגובה
לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות
כמה ילדות ממשפחתי לומדות בבית ספר "בית יעקב " מסויים בבני ברק
וקיבלנו את המכתב השערורייתי הזה.
אסמן באדום את הקטעים הבעייתים.

"הקדמה קצרה:
ביה"ס XXX נכנס לתוכנית הנקראת יוח"א-יום חינוך ארוך,
כל כיתות א'-ח', כל יום מהשעה 8.00-16.00 תהיינה בביה"ס השהות כוללת הזנה, וביום שישי מהשעה 8.00-12.00.

תוכנית יום לימודים ארוך נועדה לתת מענה לאוכלוסיה הנכשלת הנמצאת בסיכון, ויש צורך לשמור עליהם במסגרת הלימודים כדי שלא יגיעו לפשיעה, משרד החינוך מימן תוכנית זאת לחמישה בתי ספר בב"ב באזורים שנחשבים "סוציו אקונומי נמוך" והם נוה אחיעזר, אוהלי אליעזר, מסורת ישראל, כהנמן. וויזניץ
# במשך שנים רבות התקציב נכנס אך התוכנית לא נכפתה והיתה קיימת "הסכמה שבשתיקה" בחודשים האחרונים שני הורים בעייתים "עלו" על כך והלשינו למשרד החינוך וכך השתיקה נגמרה.
אנו קבוצה גדולה מהורי ביה"ס XXX לא מוכנים להיכלל בהגדרה של שיקום שכונות, ורוצים ושמחים ומתפללים לזכות לגדל את בנותינו,
אין לנו בעיות שמונעות מאיתנו לעשות זאת, וב"ה אנו לא בתי רווחה, ולא נכללים בהגדרה זו של שיקום שכונות.

הוספה לכך-
עד עכשיו היה קיים בביה"ס צהרון מכיתה א-ג לבנות שאמהותיהן עובדות, בכיתות הגבוהות הבנות לא צריכות ולא רוצות שמירה מיוחדת עד שאמא חוזרת. )וההוכחה לכך שאפילו בכיתה ג' יש השתתפות מועטת ביותר כ3- בנות בלבד מכיתה למרות מחצית מהאמהות מסיימות מאחור, משמע שאין צורך בסידור זה(, וגם בגנים ובכיתות הנמוכות אין הרבה הורים המעוניינים בלימודים עד שעה זו יהיו חובה ומעוניינים במתן אפשרות בחירה.

אין צורך להאריך ולהסביר את המשמעות של הארכת שעות הלימודים והעברת ה"חינוך" למוסדות הלימודים, שרוב שעות היממה בנותינו לא יהיו בבית ולא ירגישו חוסן משפחתי מה הוא, שתים מתוך שלושת הארוחות ביום יאכלו עם חברות, והדדבר המהותי והמשתמעותי ביותר יהיו החברות וביה"ס והבית מספר שלוש...
ומה ההבדל הגדול בין תוכנית זו לתוכנית של הבתי הילדים ר"ל

מעבר להיבט הלימודי-שאחרי כ"כ הרבה שעות הבנות לא נוכל לעקוב אחרי ההתפתחות שלהן.

לכל השואלים-הכל נעשה בשיתוף פעולה עם המנהלת.

מה כעת?

1. אנו מאגדים את כל ההורים שלא מעונינים בהפעלת התוכנית וליצור כח גדול שעומד מנגד, הן בפניה לרבנים והן בפניה להבדיל לעסקנים ולמנהלים.
2. ננסה לפעול כל ההורים יחד למנוע בכל מחיר את ההפעלה הן ע"י שליחת מכתבים והן ע"י החתמות וכו'-ככל שיידרש עם הזמן.
3. במקרה ויהיו הורים שירצו את התוכנית, והביה"ס מחויב, כל ההורים החתומים על המאבק יקבלו כיתה נפרדת בתוך הביה"ס שעליה לא יחול יוח"א." {וכמובן שמטבע הדברים האוכלוסייה תהיה מבוררת יותר...)


כלומר כל התקציבים על השעות הנוספות נכנסו לביה"ס ו"נעלמו" ומאיתנו המשיכו לקחת כסף על צהרונים וכאלה שמגיעים לנו ממילא!!!
לא שאלו אף אחד מאיתנו איזה "הסכמה בשתיקה?
ועוד שזה תוכנית מעולה רק הפגיעה "באגו" של המנהלת שאנחנו לא "משפחות בסיכון" או משהו כזה
אבל שהיה את ההנחות ברב-קו פתאום כווווולם "משפחות בסיכון"?
גם המנהלת...
[נ.ב אנחנו לא אלו שהתלוננו על הפרשייה עד שזה פשוט "יצא" החוצה.
ועוד איומים מוסוויום מהמנהלת ואני מצטטת
וכמובן שמטבע הדברים האוכלוסייה תהיה מבוררת יותר...)
חשבתי שבזה זה נגמר
אתמול אברך דופק בדלת "תחתמו"
התחלקו לרחובות דופקים בדלתות .
עם טפסים של "התנגדות "
בושה שאין כדוגמתה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה