גננות - שגיאות הבנה אצל ילדים

[pnina912100]

שושיה,


אם זו האמת, אז שקר מה הוא???
ומה לדעתך הייתי אמורה לעשות אם בן ה4 שלי שאל אותי למה אני שמנה?
לענות לו שבלעתי אבטיח?

לא חייב לענות לו את האמת,
כשבן ה-4 שאל אותי למנה אני שמנה, והוא טיפוס חופר לגמרי,
לא היה בא לי לספר לו את האמת (למרות שבעלי לא מצליח להבין למה..)
אפשר להתחמק בצורה יפה ולו ממש אין הרגשה שאני התחמקתי, מקסימום אם זה מפריע לו השומן שלי, שיתפלל לה' שאני ירזה...

 

[anyway]

שושיה,


אם זו האמת, אז שקר מה הוא???
ומה לדעתך הייתי אמורה לעשות אם בן ה4 שלי שאל אותי למה אני שמנה?
לענות לו שבלעתי אבטיח?

גם כשהוא שואל אותך : מה דיברת שמה עם אבא, או למה הדלת סגורה
גם אז את עונה לו את האמת בלבד?

 

[anyway]

לשקר את הילדים, זו שגיאת הבנה של מבוגרים. ולחשוב שככל שאתה צדיק יותר כך אתה צריך להיות שקרן יותר, זו שגיאת הבנה חמורה. הרעיון של להסתיר מהילדים שתינוק נמצא בבטן אימו, לא מגיע מהיהדות, וסיפורי החסידה למיניהם מקורם גויים לחלוטין. (תראו שאצל משפחות בעלות תשובה, ישנה יותר הסטריה מכך שהילדים ידעו את האמת. זה מגיע מחינוך ילדותם, לא ממה שלמדו בבגרותם).

בין להסתיר מהילדים שתינוק נמצא בבטן אימו, לבין לספר לו סיפורי חסידות,
יש קצת דרך.
ולומר על דבר שאת חושבת אחרת שזו שגיאת הבנה של מבוגרים, זו בוטות וחוסר כבוד לדעות שונות.
ישנה אמת אחת בלבד והיא התורה.
חוץ ממנה כל השאר זה דעות, ואין אמת מוחלטת.
אם את חושבת כך או אחרת, זה לא הופך זאת לעובדה. זו דעתך, ויש דעות אחרות,
ואין שום סיבה שכולם יקבלו את דעתך כאמת, גם אן בעינייך היא הנכונה ביותר.

 

[קול דממה]

גם כשהוא שואל אותך : מה דיברת שמה עם אבא, או למה הדלת סגורה
גם אז את עונה לו את האמת בלבד?

על שאלות חפרניות כאלה
אפשר לענות לו שזה לא עיניינו וזו האמת זה פשוט לא קשור אליו
וזה שסגרו את הדלת או דיברו בשקט מלמד אותו שהוא לא צרך לדעת מה יה או מה נאמר,
אפשר לספר לו את הסיפור של הילד הירושלמי שהלך בסיר מכוסה שאמר "אלמלא רצתה אימי שתדע לא הייתה את הסיר מכסה..

אבל למה אמא שמנה אפשר לגלגל את השאלה אליו
אם הוא כבר מבין דברים הוא יכל להציע מעצמו את הרעיון שאולי יש תינוק
ויכל להיות שאין לו מושג והוא יענה שאמא שמנה כי היא אכלה הרבה וזה חלק מהאמת

 

[anyway]

על שאלות חפרניות כאלה
אפשר לענות לו שזה לא עיניינו וזו האמת זה פשוט לא קשור אליו
וזה שסגרו את הדלת או דיברו בשקט מלמד אותו שהוא לא צרך לדעת מה יה או מה נאמר,
אפשר לספר לו את הסיפור של הילד הירושלמי שהלך בסיר מכוסה שאמר "אלמלא רמתה אימי שתדע לא הייתה את הסיר מכסה..

אבל למה אמא שמנה אפשר לגלגל את השאלה אליו
אם הוא כבר מבין דברים הוא יכל להציע מעצמו את הרעיון שאולי יש תינוק
ויכל להיות שאין לו מושג והוא יענה שאמא שמנה כי היא אכלה הרבה וזה חלק מהאמת

על אותו משקל אפשר לומר: זה שהבטן אטומה ולא שקופה זה סימן שלא צריך לדעת מה יש בפנים.
לכל דעה אפשר למצוא סימוכין ציטטות ומקורות, ועדיין זה לא הופך אותה לעובדה מוחלטת ואמת יחידה.

 

[אאססתתרר]

על אותו משקל אפשר לומר: זה שהבטן אטומה ולא שקופה זה סימן שלא צריך לדעת מה יש בפנים.

רחמנות על הילד מה הוא מתחיל לדמיין מה אולי יש בפנים...
אני מעדיפה לספק תשובות בעצמי בדרך שאני חושבת להכי בריאה מאשר שהילד ירגיש שמסתירים ממנו דברים או יגלה שרימו אותו ויחליט לחפש את התשובות לבד או אצל חברים מפוקפקים

 

[הני מושקוביץ]

הילדים שלי בחיים בחיים בחיים, לא שאלו אותי למה אני שמנה (אולי כי הם רגילים לזה...)

ושמעתי שאמא אחת ענתה לבת שלה "הרבה אימהות שמנות, לא? ככה זה"

 

[efrat1]

הילדים שלי בחיים בחיים בחיים, לא שאלו אותי למה אני שמנה (אולי כי הם רגילים לזה...)

ושמעתי שאמא אחת ענתה לבת שלה "הרבה אימהות שמנות, לא? ככה זה"

זה ההבדל כנראה
כי אני פשוט מידה 38

 

[y&m]

...

 

[הני מושקוביץ]

זה ההבדל כנראה
כי אני פשוט מידה 38

אני לא רחוקה מהמידה הזו...

 

[עחאי]

בני בן השלוש:
"אני כבר לא רוצה את הקשות האלה (ומגיש לי את הלחם)
את יכולה להביא לי לחם בלי קשים?"
וזה מזכיר לי את הנהג המיתלוגי בטיולי ביה"ס שהיה צועק לנו לסגור חלונים...

 

[חפציבה]

אם זו האמת, אז שקר מה הוא???
ומה לדעתך הייתי אמורה לעשות אם בן ה4 שלי שאל אותי למה אני שמנה?
לענות לו שבלעתי אבטיח?

אם כך,
אז מה אני אמורה לענות לבן ה- 4.5 ששאל אותי לפני כמה ימים: איך נולדתי???
באיזה שהוא מקום חייבים בכל מקרה לשים את הגבול!
ואז צריך להיות יצירתיים ולהמציא משהו או להתעלם כי אי אפשר לספר את כל האמת...
ולכן אני חושבת שבגיל הזה אין טעם לספר למה אמא שמנה, כי זה יזמין עוד שאלות.
ילד בגיל כזה יכול לקבל בהבנה את התירוץ שאמא שלו השמינה מאוכל.

 

[אן]

אני לא סיפרתי כלום לילדיי בהריוני האחרון (הגדול היה כמעט בן 6) (ובטח שלא לפני זה...הם גם ככה היו קטנים), לשאלותיו החקרניות עניתי בשאלת "מה נראה לך?" ובזה נסתכם הענין עד ש...הוא חזר יום אחד מהגן, והודיע לי חגיגית שיש לי תינוק בבטן.
-מנין לך?
-X אמר לי..(חבר שלו שאמא שלו או אחיותיו לא שמות לב לאוזניו כנראה...)
עשיתי חושבים....
רציתי שהוא לא ידע- אבל הוא יודע. אז מה? אז כלום!! העולם לא התמוטט וגם לא דרכנו הקדושה. הקב"ה יצר את גופנו ואת מכלול נפתולינו בעולם הגשם, והוא לא ראה סיבה להתבייש בכך... בתורה כתוב הכל. ככל שאתה מתייחס לענין יותר בפשטות, בתמימות, כך הוא מובן טוב יותר אצל הילדים. לשאלת "איך הוא הגיע לשם" עניתי "ד' שם אותו". האין זה נכון? (אגב, משהי אמרה לי שילדיה שאלו אותה איך התינוק נולד, והיא אמרה שד' עושה פתח מיוחד בנס. האם גם זה לא פשוט...נכון?!)
לא לדחוף בכפית, אבל ריבונו-של-עולם, להחזיק תינוק בבטן זה לא חטא, וגם לא להאכיל אותו!! (לזכר פולמוס הנקה בבית החלמה..) תחשבו איך תדברו עם הבת שלכן כשתגיע לגיל בגרות? איך היא אמורה להרגיש עם עצמה אחרי שראתה את אמה מתקפדת עם כל אזכור בנושא?
היהדות לא דוגלת בנזירות! והגוף הוא ממש חלק אלוקי, בצלמו ובתבניתו.
עדיף לא להכנס לשום פינה, ולהתנהל בתמימות- ובפשטות!

 

[רבקי100]

---

 

[רבקי100]

מה פתאום? לא דומה. מלכת הכוכבים נשמע קורץ פי אלף מאדריכלית.
אולי תחשבי על הסבת מקצוע?


ועוד מבת ה-4 הפיקנטית הזו (במקרה אני מכירה אותה...):
לספר המקסים "מי שם לב אלי", היא הדביקה כינוי חדש: "מי שם עלי".
תודו שהשדרוג הזה רק מחדד את המסר של הכותרת

איך את מכירה אותה?!

וזה בשבילךצפה בקובץ המצורף 311573

 

[רבקי100]

יום שישי בצהריים.
נתתי לבת ה4 להאכיל את בן השנה, גרבר
(2 ציפורים במכה אחת)
הכפיות עושות את דרכן בחדווה מרובה ידי לפיו הקטן ונוחתות על הרצפה. הוא מחליט לסגור את הפה בעקשנות אופינית
והיא, בתסכול עמוק לוקחת ערמת טישו טורחת ומנקה את הסביבה מהגרבר.
הוא, באדנות גברית אופינית גם כן, מביט בה בסנוביות ומסנן לעצמו: "איכסה, איכסה.."

 

[חוח]

"חכמה" של בעל:
הוא היה בלחץ לצאת למנגל עם חברים, ובלהט ההתארגנות ליציאה פקד עליהם בטלפון לקנות פחמימות... הוא התכוון פחמים, אבל כנראה שאשתו חפרה לו על תזונה כבר הרבה זמן...

 

[חפציבה]

מוכר אבל בכל זאת...
בן השנתיים תמיד מבקש לדבר עם סבא בטלפון
כשאומרים לו להגיד שלום או להתראות - הוא מנופף ביד במרץ לטלפון

 

[cv]

בן השש: "אני יודע את כל הכיתות! : א', ב',...ח',ט'...י"ב, י"ג, י"ד...עבודה!"

 

[רותי ינאי.]

לבן ה 2.5 יש מילה חדשה
אם הוא חושב שבורחים לו, הוא אומר, בולח על משקל הולך ובורח
ואמא בולחת (כמו הולכת)
והוא יודע מצוין, מה זה הולך, ומה זה בורח