דמיון שמוביל לשקר אצל ילדים קטנים - בעיה

[פיטפוט]

הבת שלי בת 3 וחצי בוגרת לגילה (עם תעודות...)
פתאום התחילה לשקר. אבל בלי להתבלבל ובלי לנסות להסתיר.
לדוגמא: היא מבקשת ממני שוקולד, אני אומרת לה לא, היא הולכת לבעלי 2 מטר ממני ואומרת לו בקול רם: "שאלתי את אמא והיא אמרה שתביא לי שוקולד - היא מרשה!"

ואני נדהמת, מילא לשקר זה ידוע אצל ילדים ולא מבהיל, אבל, בלי שום טכניקה??

אני יודעת מה שאומרים שבגיל הזה הדמיון שלהם כלכך חזק ולכן הם בטוחים כבר שאמרנו להם כן. וזה בהחלט לא בא ממקום של "שקרן".

אבל תכל'ס מה עושים עם זה??? זה קורה מלא פעמים ביום.
מאיפה זה בא פתאום ביום אחד?

(הם פותחים בסתר את הספר שנולד עם כל ילד, שנקרא: "מה עלי לעשות בגיל..."
מדפדפים לעמוד הרלוונטי, ואומרים לעצמם וואלה, אני כבר הגעתי לגיל 3+אני חייב להתחיל עם הקטע של "השקרים" ועוד רשום פה בגיל 3, אני באיחור כבר... )

 

[סוכריה]

יש לי להמליץ לך על שני דרכים:
1.פשוט להעיר לילדה בצורה חכמה, ז"א שאת שמה לב לענין.
לדוגמא: את שומעת את השקר תגידי לה, "רגע חמודה שלי, מה אמא אמרה לך? אני רוצה לשמוע..."
עצם החזרה על המשפט שוב, זה יעמיד אותה קצת על מקומה...
2. להתעלם... לפעמים השתיקה במקומות כאלה מעבירה את הדברים כלא היו...
תתחילי ב-1 ואם חלילה זה לא יעזור לך תעברי ל-2
בהצלחה מרובה!

 

[יעל ברג]

כשהיה לי משהו כזה עם הבן סבתא שלי אמרה לי שאני חייבת תמיד להציג כאילו הילד דובר אמת. אף פעם לא לבוא ולומר לו:"למה אתה משקר?" "לא נכון, לא אמרתי דבר כזה" אלא: "לא זכור לי שאמרתי כזה דבר. בכל אופן- אצלינו בבית מרשים שוקולד רק בשעה 4" וכדומה.
בגיל הזה- גם אם זה דבר שממש דורש חינוך, למשל- הוא אומר שאח שלו עשה משהו כשבמו עיננו ראינו שהוא עשה זאת- להציג כאילו מאמינים לו. ילד רואה את עצמו דרך העיניים שלנו. אם נראה אותו כשקרן- הוא יראה עצמו כשקרן- ויהפוך ח"ו לשקרן.

חינוך זו עבודה קשה של ללכת בין הטיפות ואליבא דסבתי החכמה מאד- במלאכה זו חייבים לחשוב על הטווח הארוך (נער שניתן להאמין לו ושהוא נותן אמון בזולת) מאשר בטווח הקצר (חצוף! הוא פשוט רוצה להתחמק מעונש! עכשיו אלמד אותו לקח!).

 

[RMO]

צריך מאוד להזהר עם זה, שישלד לא יקבל על עצמו תוית של שקרן. אחר כך זה מעגל קסמים שלא שייך לצאת ממנו.
מומולץ מאוד לשמוע הרצאה של הרב יחיאל יעקובזון על הענין הזה- תחפשי בקול הלשון.

 

[פיטפוט]

שמעתי את ההרצאה של הרב יעקובסון על זה. (נמנעתי מלרשום לכן את כולה בשאלתי...)
וזה ברור להימנע מתוית של שקרן. בדיוק בגלל זה אני כל כך חסרת אונים כי אני לא יודעת אך להגיב באותו הרגע.

(לפעמים אני חושבת,
...אם היה אפשר להמציא הרב יעקובסון בפורמט כיס, שאפשר להוציא אותו ברגע אמת בכל סיטואציה שאין לנו מושג מה לעשות בה...)

 

[RMO]

אבל הוא ממש מדריך מה לעשות, אולי יש לו עוד הרצאה בענין..

 

[Malki.A]

לבת שלי בגיל זה היה את אותה "בעיה"
העצה שקיבלתי, כל פעם כאשר את רואה שהיא לא מדברת אמת להגיד לה אני מבינה שאת רצית שאני יגיד כך וכך אבל מה באמת אמא אמרה..
אותו דבר כאשר היא מספרת ספור על משהו או שאומרת על דברים אחרים שהם שלה להגיד לה אני מבינה שאת רוצה שזה יהיה שלך אבל של מי זה
כך היא לומדת להפריד בין הרצוי למצוי ומימילא כל החלק של השקר נעלם - זה חלק של בגרות

 

[מנגו]

גם לי יש את אותה בעיה בדיוק עם ילד בן 3 וחצי.
אנחנו מתעלמים מזה לחלוטין.
אצלנו זה מתבטא מכות/דחיפות לקטנה, ואח"כ הודעה ש"היא נפלה לבד" וכו'.
אם אני תופסת אותו על חם אני מזכירה לו בתקיפות שאני לא מרשה להרביץ
אם הוא משקר, אני מגיבה "אני מאמינה לך".
לא יאומן, בדיוק אתמול, אחרי תקופה של נקיטת אמון (למרות שאני יודעת שזה הוא...)
הוא אומר לי אחרי הבעת אמוני בו "אמא האמת שזה כן אני עשיתי לה".
לזה כיוונו, קראתי שיש לילדים חוש אמת בסיסי. אם הם מרגישים את האמון מצד ההורים הם לא רוצים למעול בו.
מתוק קטן. על זה הוא קיבל נשיקה ענקית.

 

[א"ב]

אני צוחקת ואומרת לבן שלי: "אוי מתוקי, אתה סתם מבלבל את המוח, אבא ואמא יודעים הכל! שכחת? אין דבר שאבא ואמא לא יודעים",
וזה בחייוך, הוא לא מרגיש שקרן שנתפס בקלקלתו, כי לא כעסו עליו.
הוא רק מבין שלשקר אין רגליים, ומיד יודעים שהוא מקשקש,
וכשאבא ואמא יודעים הכל, אין טעם להגיד סתם

 

[ללי שלי]

סתם מעניין אותי - לא נראה לך שיגיע גיל שהוא יבין שיש דברים שאבא ואמא לא יכולים לדעת - ואפשר כן להסתיר מהם?!
אני אישית כשאני מבינה שהוא הציק לקטן ולא ראיתי, פעם הייתי אומרת ישר - מה עשית לו? וראיתי שזה גורם לו לשקר. אך מאז שעשיתי שינוי והתחלתי לומר בסתמיות לקטן מה קרה לך - קיבלת מכה אני רואה שהוא מתחבט עם עצמו ויש לו דחף לומר לי שהוא הציק לו.

 

[RIVKAG]

עד גיל שבע תקין שהילד מערב דמיון ושאיפות עם מציאות. כך שהוא אומר מה שהיה רוצה שיקרה, כאילו זה קרה.