דרשתי קירבתך

  • הוסף לסימניות
  • #1
"דרשתי קרבתך
בכל ליבי קראתיך

ובצאתי לקראתך
לקראתי מצאתיך

ובפלאי גבורתך
בקודש חזיתיך"

שבת של תשובה אמיתית לכולנו.
 

קבצים מצורפים

  • 5W6A8455.jpg
    2.7 MB · צפיות: 26
  • הוסף לסימניות
  • #2
פחות התחברתי לזהכי אין פוקוס על שום דבר
הפוקוס כביכול על האיש השחור מקדימה אבל זה לא עושה את זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
תמונה מעניינת.
אני אהבתי
התמונות שלך טובות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מה? הערות על החוסר פוקוס?
יש כאן תפיסה מאוד מצומצמת לגבי אמנות.


אני הייתי זזה טיפה ימינה (שהכתם אור יהיה יותר לשמאל)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י יונה יונה;1775972:
מה? הערות על החוסר פוקוס?
יש כאן תפיסה מאוד מצומצמת לגבי אמנות.


אני הייתי זזה טיפה ימינה (שהכתם אור יהיה יותר לשמאל)

לא ,זה לא הערה על חוסר פוקוס
זה הערה על מיקום הפוקוס על הכתם הכהה מקדימה .[מתפלל]
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
דבר ראשון אסתי מאז שנכנסת לכאן את דואגת לרענן כל הזמן את הפורום וזה כיף!
דבר שני מעניין אותי איך נכנסת לצלם בתוך עזרת גברים?!?

והתמונה מעניינת מאוד, המילים מרגשות
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י פוטוגרפי;1775975:
לא ,זה לא הערה על חוסר פוקוס
זה הערה על מיקום הפוקוס על הכתם הכהה מקדימה .[מתפלל]

אני חושבת שהפוקוס דווקא על המשקפיים קדימה מימין.
תכלס הפוקוס כאן לא גורם להתמקדות בו כך שהוא לא מפריע לי בעין ולא משנה לי שהוא נמצא שם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לדעתי התמונה לא מדברת על מה שכתבת, והיא לא עושה רושם למשהו.
אבל בגדול - התמונות שלך מדהימות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י יונה יונה;1775972:
מה? הערות על החוסר פוקוס?
יש כאן תפיסה מאוד מצומצמת לגבי אמנות.


אני הייתי זזה טיפה ימינה (שהכתם אור יהיה יותר לשמאל)

אני לא צלם
אבל מה אומנותי בתמונה כה מטושטשת שבלי הסבר לא מובן מה עומד מאחוריה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י רוצה טוב;1775990:
אני לא צלם
אבל מה אומנותי בתמונה כה מטושטשת שבלי הסבר לא מובן מה עומד מאחוריה?

מה לא מובן?
ציורים בקוים גסים אתה מבין בלי הסבר? אותו דבר כאן.

השיר המצורף לא רלוונטי מבחינתי מצידי שהיה מצורף כאן "רד אלינו אוירון"
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י יונה יונה;1775985:
אני חושבת שהפוקוס דווקא על המשקפיים קדימה מימין.
תכלס הפוקוס כאן לא גורם להתמקדות בו כך שהוא לא מפריע לי בעין ולא משנה לי שהוא נמצא שם.

נכון זה על הבן אדם מימין ולי זה הפריע .
לא כל תמונה בלי פוקוס הופכת אותה לאומנותית וראיתי כבר תמונות בלי פוקוס שזה היה במקום אבל בתמונה הזו אני לא רואה סיבה ובטח לא ככה שיש פוקוס והוא סתם על משהו שולי /אובייקט מעצבן בעין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י פוטוגרפי;1776003:
לא כל תמונה בלי פוקוס הופכת אותה לאומנותית
.......
אבל בתמונה הזו אני לא רואה סיבה ובטח לא ככה שיש פוקוס והוא סתם על משהו שולי /אובייקט מעצבן בעין.

נכון.

לדעתי כאן זה מצוין, הפוקוס לא תופס בכלל את העין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
שאלה:
נכתב ע"י רוצה טוב;1775990:
אני לא צלם
אבל מה אומנותי בתמונה כה מטושטשת שבלי הסבר לא מובן מה עומד מאחוריה?
תשובה:
נכתב ע"י יונה יונה;1775972:
יש כאן תפיסה מאוד מצומצמת לגבי אמנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
יש לי הרגשה שלדמות עם הפוקוס יש פשוט קשר כל שהוא לצלמת
ולכן היא כיוונה את הפוקוס עליו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י יונה יונה;1776007:
נכון.

לדעתי כאן זה מצוין, הפוקוס לא תופס בכלל את העין.

העריכה שלך להודעה דורשת כן תגובה,
לדעתי לא.
זה לא לכאן ולא לכאן.

[מסכימה איתך שבגדול לעומת מה שעולה כאן לפורום אפשר כן לייחס לזה ציון יותר אומנותי-אבל לא בגלל העומק שדה ומיקום הפוקוס]
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
ערכתי כי זה לא ענין של טעם, זה יתר "מחלוקת" מיקצועית.

טוב.... ממילא לא נשכנע אחת את השניה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכתב ע"י קקטוס;1776011:
שאלה:

תשובה:

זה חלק מהמערך הפנימי והשקט שאתה מוביל את כולנו אליו?:);)
לך תעזור לאישתך:D
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
נכתב ע"י NBR;1776108:
זה חלק מהמערך הפנימי והשקט שאתה מוביל את כולנו אליו?:);)
לך תעזור לאישתך:D
אני עוזר לה...
(לא הבנתי את ההתחלה)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ב"ה

בשעת הליל, כשהרחובות כבר נמים את שנתם, במוצאי יום מנוחה, יצאנו כהרגלנו בקודש אל עבר הר ציון, זה שכנת בו.

כבר במורדות ההר עולה בלב תחושת קדושה, כשלימיננו שלט "רחוב אליהו הנביא", ואנו מתקדמים במעלה ההר.

רק יחידי סגולה, אלו שהצטרפו אל מועדון שבורי הלב, זכאים לשפוך את ליבם בבכי המטהר את הלב ופותח שערים נעולים.

ואם תשאלו על מה ולמה זכיתי להצטרף אל מועדון שבורי הלב, ורבות אנחותי וליבי דווי,
הרי די אם אספר לכם את הגיון ליבי על צער שבויי בת עמי, הנתונים ביד צר.

ומיד עם קומי בשחרית, עוד לפני לגימה, לבי עמהם בצרתם.
ואיך יכול לב יהודי לשמוע בצרת אחיו, ולהחריש?
וזעקתם עולה בקרבי בכל עת שליבי הומה.

כיצד בחור יהודי זך ומופלא שבוי בידי קליפה, בחור צעיר בן 24, וזעקתי מגעת עד כיסא הכבוד.

ריבונו של עולם, אלון בן עדית, בנך, מצוי הוא בשבי ואינו יכול להגיע לשאת תפילה כאן, במקום דוד מלך ישראל חי וקיים.
וכל ושאר אחינו הנתונים בצרה ושביה, שמותיהם חרוטים על לוח לבי, ודמעותיי מבקשות רחמים בעדם.
לכן באתי אני, שליחה בשמו ובשם כל החטופים, אנא אבא מלך רחמן, יהי רצון כאילו הגיע אלון בעצמו וכאילו זעק את זעקתו.
אני זועקת ממעמקי נשמתי, זעקה שאף אחד אינו יכול לשמוע, מלבדך בעל הרחמים.
ואני רק שליחה לומר ולעורר את רחמיך. ואתה, אבא, מלך גדול, חוס ורחם, ויגולו רחמיך על מידותיך.

ותוך כדי תפילתי, בפנים מכוסות, עולות שוב ושוב דמעות הנובעות מבאר מים חיים,
משורש נשמות עם ישראל, הקשורות כולן כאיש אחד בלב אחד אל שורשן.

טעות אחת טעיתי, וטישו אין.
פניתי לאחת היושבות במקום, בלחישה:
"יש לך אולי טישו?"

והרבנית, בקול רם וברור, פונה לקהל הקדוש:
"יש כאן מישהי עם טישו אולי?"

אבל לאף אחת אין נייר שיכול לנגב דמעות של עם שלם המצוי בצער.

הרבנית פונה אליי למראה פניי הדומעות:
"אולי את צריכה עצה טובה? תגידי לי מה הבעיה, ואני אייעץ לך."

לרגע עלתה בת שחוק על שפתי.
כמה נפלא... אולי אספר לה את כל מסכת התלאות שעליה אני מבקשת רחמים?

"את יכולה להביא לי את המשיח?" שאלתי, בקול של תקווה שידע שאין בפיה תשובה.

אבל למרבה הפלא, הרבנית שולפת מתיקה חוברת מהודרת, "תפילת הרש"ש, סגולה לכל עת".
"זו תפילה על הגאולה, תגידי אותה."

אמנם לא הבנתי, אך זכיתי לומר.
נזכרתי שהתפללתי בדרכי:
ריבונו של עולם, שים נא בפי את המילים שאתה רוצה לשמוע.

ואם לא די בזה, כשהבטתי בלבנה היפה, ביקשתי:
שנזכה, ויהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יאיר שבעתיים.

והנה, כשאני קוראת את התפילה שלא הכרתי, עומדות המילים הללו ממש לנגד עיניי:
מספרות לי שיש מי שמדייק לנו את כל המעשים,
שהכול ממנו,
ואכן, עוד מעט קט יגיע היום.

"והיה אור הלבנה כאור החמה, וממנה יימשך שפע גדול ורב כח למלכא משיחא, ונחה עליו רוח ה’."

*מוצאי שבת קודש פרשת פנחס הלא הוא אליהו מבשר טוב.
בסד

מעשה בחורבן שלא התרחש מעולם, במקום שלא מופיע כלל על גבי הגלובוס.

ציפורה דחפה את עגלת התאומים לעבר הצרכנייה השכונתית. זה היה יום חמישי בערב. המקום המה בקונים שהזדרזו לעשות את קנייתם השבועית ולהספיק גם להכין משהו לפני שבת.

ציפורה חלמה על ליל שבת ודמיינה את עצמה יושבת ומשתעשעת עם תאומיה בני השנה. סוף סוף מגיעה שבת קודש.

בלי כביסות בלי טלפונים בלי לבשל בלי לגהץ בלי לרוץ להספיק את ההסעה למטפלת. להיכנס למרחב המוגן של שבת קודש, להתענג על הרגע בו בעלה יחזור מבית הכנסת כשכולו הוד והדר קורן מתפילת השבת להתכנס בנינוחות ליד שולחן השבת, להאזין ואולי להצטרף לשירתו החגיגית. ובין לבין לשמוע את הוורטים המרתקים על פרשת השבוע.

לפני שניגשה לקופות לערוך את חשבונה, שמה לב לדבר מוזר ביותר. רחש לא מוכר עבר בין כל הממתינים. קשה היה שלא לראות את ההתגודדות הסוערת שהתרחשה בתור שאליו החישה את עגלתה.

"מה קרה?" הרים הקופאי את ראשו מעל המספרים המרצדים .

"ביטלו את השבת." זרק לו הגבוה בקול לא לו.

"לא יכול להיות?!" ענו כמה מהקונים והרעידו את האווירה

"זה קרה היום, זה קרה! זה קרה! נשבר קולו של הגבוה



"הזוי , השבת כבר קיימת 3300 שנה . הייתכן שהיא התבטלה?? נרעשו הקונים שנגשו האחרונים לתור.

ציפורה המומה מהמחזה הנוראי ומהידיעה המזוויעה, חשה איך רגליה סמרו למקומם. כשראתה איך הקונים מחזירים מוצרים למקומם ויוצאים שפופי ראש, התנפץ משהו גדול בליבה.

מה זאת אומרת התבטלה השבת. לפני שהספיקה להתאושש קבלה טלפון מהבוסית שהודיעה לה בקול ניחר "לצערי מחר יום שישי נאלץ לעבוד רגיל עד 4 וביום השביעי כנ"ל."

"יום השביעי? אין דבר כזה. יש שבת, שבת קודש."

כולנו בצער ציפורה אבל אם אין שבת. אז גם אין יום קודש . וכל השבוע הוא נהפך לחולין אז אין טעם לא להגיע למשרד, בפרט שחייבים להספיק את הפרוייקט שאנו עובדות עליו"

"לא, למה אנו נכנעים בכלל לדבר הנורא הזה. הרי אין טעם לחיים ללא השבת."

"ציפורה . לא בחרנו את זה. זה נפל עלינו משמיים וכנראה יעברו שנים כדי שנדע על מה גלינו מעל שולחן אבינו שבשמיים."

על הצג הופיע בעלה. היא מיהרה לענות. "שלמה, אל תגיד לי שגם אתה יודע על חורבן השבת, לא. זה חייב להיות חלום רע ומיד אתעורר."

לקח לשלמה כמה דקות עד שהצליח לבלוע את דמעותיו ולענות.

"זה כל כך נורא אבל נכון. אני יודע שאני לא איש בשורה אבל כנראה הדמיון גדול מהמציאות."

"אז מה נעשה?" זלגו דמעותיה וגלשו על ראשם של התאומים שעיקמו את שפתותיהם כלפי מטה לבכי שעוד רגע התפרץ.

"תחזירי את הבקר ואת הסלומון. גם הגלידה מיותרת, את יודעת שאנו קונים זאת רק לכבוד ...." את המילה האחרונה לא הצליח שלמה לבטא. "אני לחוץ בכסף וחייב להחזיר חובות."

"לא, אני לא מוותרת. חלמתי כל השבוע על שבת. אתה לא יכול להגיד לי את זה. חוץ מזה אולי מחר בכל זאת תופיע השבת. אולי."

יללות של בכי נשמעו בשעה היעודה לכניסת השבת והתגברו למחרת. ציפורה הביטה על הפמוטים המיותמים שזו הפעם הראשונה שנראים כה עלובים ואבלים. הדמעות סיממו את עיניה כשהביטה למטה מבעד לחלון אל רחבת החצר. הבנות שהיו אמורות להיראות במחלצות של שבת זוהרות ומקושטות, שבו מבית הספר כשהן בבגדי תלבושת וילקוטן על גבם. הכביש חולל לגמרי ברעש של פקקי החולין.

אין רצה והחלצינו. ניטלה חמדת ימים, אין שמור ואין זכור, אין אבות ובנים ואין סעודות שבת, אין מזמורים. ניטל טעם החמין, ניטל טעם הדגים, ניטל כבוד היום, ניטלה כבודה של השבת

אין מוסף ואין קידוש. אין מנוחה ואין משפחתיות. היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו.

אולי שבוע הבא, אולי כבר נזכה שתשוב חמדת הימים. היא מיששה את המפה הלבנה בגעגוע וחשה איך ליבה מתפלץ . לעולם לא אוותר על הריח הנפלא על קדושת השבת . מישהו השמיע את מזמור אשת חייל וציפורה התעלפה.

70 שנה אחרי

סבתא ציפורה החזיקה את הסידור הישן שלא מש מידיה כששמעה את הדלת נפתחת. אביגיל נכדתה נכנסה לבקר ולהגיש לה מאפה קלוע מבריק ועליו שומשום.

"סבתא . אמה קבלה מתכון מדהים ללחם חגיגי שמגישים אותו במסיבות יוקרה. והיא רצתה שתטעמי."

"חלה אמיתית?!" זקפה סבתא את גווה הזקן ופתחה זוג עיניים גדולות.

"חלה אמיתית?" חזרה אחריה אביגיל. אין זאת אלא שסבתא מתחילה להיות סנילית. "את מכירה את זה?"

" למה הייתם חייבות להכאיב לי" יתייפחה לפתע כילדה קטנה בפני אביגיל המופתעת.

"אבל סבתא, אמא רצתה לתת לך מעשה ידיה. למה זה אמור להכאיב לך?"

"חלה כזו אכלנו בשבת כל שבוע עד לאסון הגדול. וזכר היום הקדוש הזה מחניק אותי ומחיש את סופי."

"שבת? את מתכוונת ליום השביעי?"

”היום השביעי כיום הוא יום חול. כשזכינו לחסות תחת כנפי השכינה, זו הייתה שבת קודש."

"למה את לא מצליחה לצאת מהעבר הזה. מה כל כך נורא היום. למי זה חסר?" אביגיל הביטה חסרת הבנה על רגשותיה של הישישה. כמה הם מוזרים הזקנים האלה עם הזיכרונות הלא מובנים.

"אביגיל יקירתי, את לעולם לא תוכלי להבין מה הפסדת. גם הירידה שלך מהדרך היא ממש מאותה סיבה, שלא טעמת מעולם מה זו שבת. מעולם לא ראית אימא מדליקה נרות שבת . מעולם לא חשת איך השבת עוטפת אותנו. ומעולם לא זכית בברכתה של השבת. את כל כך רחוקה . ימי השבוע שלך חפים מכל השפע שרק השבת בכוחה לתת . והכי גרוע שלא שזפו עיניך שולחן שבת אמתי. וכי כיצד תוכלי להבין?"

סבתא הגישה את החלה בידיים רועדות לאביגיל ששתקה. "איך אוכל לאכול את החלה הזו שהיא כלחם הפנים בקודש הקודשים. הרי הוא מכאיב לי עד כלות הכוחות ומזכיר את מה שהפסדנו."

"אז למה אימא סיפרה לי שאת שומרת על הפמוטים העתיקים הגביע והסידור במהדורה הישנה עם תפילת השבת בארון למעלה?"

"כדי לספר לכם שפעם הכול אחרת ויום השביעי היה פעם חמדת הימים. ולהמחיש באוזניכם את הקדושה, את שמחת הנשמה את הסיפוק שבמנוחה ששרתה על היום הזה. כדי שאולי גם את, יום אחד כשתחזרי ליהדות תוכלי להזיל דמעה, על מה שהיה ואיננו. אילו רק יכולת להבין שזו מתנה יקרה ערך מבית גנזי ד' , זה ודאי היה מחיש את הגאולה."

<<<<<<<<<



נכתב על פי רעיונו של הרב יהודה עמית הי"ו כשניסה להמחיש את עומק השבר על חורבן בית המקדש. שכל הנכתב למעלה זה אפס קצהו וצל קלוש על מה שהפסדנו ודוגמה דמיונית, כואבת מאוד אבל חיוורת לעומת חורבן בית המקדש שהיה ואיננו.

יהי רצון שנזכה להעריך נכון את השבת, מקור הברכה ולשומרה כהלכה.

יהי רצון שימי האבלות ייהפכו לימי שמחה ונזכה לבניין בית המקדש במהרה בימינו. אמן!!!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה