האולפן של חיהלה גלאי

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
מישהי שהקליטה שם שיר ויכולה לשלוח לי לשמוע איך איכות ההקלטה והעיבוד?
אני אשמח מאוד גם ליותר מאחד כדי להתרשם.
וכמובן עדיף משהו עדכני
תודה רבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הייי מסו!
אני יותר מאשמח לשלוח לך דוגמאות של עיבודים שלי.
אנא שלח/י מייל לכתובת<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
בברכה אולפני מיטב-חיה שניידר(גלאי)
0506734833
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י מסו:
מישהי שהקליטה שם שיר ויכולה לשלוח לי לשמוע איך איכות ההקלטה והעיבוד?
אני אשמח מאוד גם ליותר מאחד כדי להתרשם.
וכמובן עדיף משהו עדכני
תודה רבה
לחצ/י כדי להרחיב...
האולפן של חיהלה מקצועי ביותר והשירות והמקצוענות הם לשם דבר. ממליצה בחום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מנסיון, חיהלה מקצועית ביותר, ולא פחות מכך- נותנת שירות אנושי ומעולה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
גם אני מצטרפת בתור אולפניסטית בבני ברק שחיהלה מקצועית מאד. היחס והשירות מקסים.
תהנו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 3 4 5
    • נעול
    4K
    • ה
    דרוש מידע מדוע לא גדלנו על תודעת שפע?
  • המיינסטרימית //
    • שלום לכולם,
    לאחרונה יוצא לי לשמוע המון על המושג "תודעת שפע".
    זה נשמע מושג מאוד מבטיח, אבל ככל שאני מנסה להבין אותו לעומק עולות לי שאלות שמעסיקות אותי מאוד, ואשמח לשמוע את דעתכם ומניסיונכם.

    אני מנסה להבין את הקשר בין זה לבין האמונה והחינוך שקיבלנו.
    רובנו גדלנו על מסרים של "השלמה עם המציאות" – הגישה שאומרת שמה שמגיע לנו - נקבל, ואם לא קיבלנו , כנראה שזה לא הזמן או שזה לא בשבילנו.
    למרות שיש בזה המון אמת ואמונה, אני תוהה האם לפעמים המסרים הללו הופכים אצלנו ל"אמונות מגבילות"?
    הרי אם אני אומרת לעצמי "זה מה שיש ועם זה נסתדר", האם אני לא חוסמת בטעות את היכולת שלי לבקש ולצפות ליותר מהקב"ה?
    אם הכל ממנו והוא כל יכול, למה כל כך קשה לנו לשחרר את התפיסה המצמצמת הזו ולפתוח את הלב לשפע גדול יותר?
    האם ההשלמה שלנו היא באמת אמונה וענווה, או שהוא סוג של חוסר אמונה ביכולת האינסופית של ה'?

    וכמובן, השאלה המתבקשת-- אם זו אכן דרך התורה, מדוע רובינו חונכנו אחרת?? חוסר מודעות? איך יתכן?

    אני מאוד רוצה לעשות שינוי בתחום הזה, אבל אני מתלבטת:
    האם מספיק לקרוא ספרים ולשמוע הרצאות כדי שהתפיסה הזו תשתנה, או שזה מחייב תהליך אישי צמוד?

    כאן אני צריכה את עזרתכם:
    מי שכבר נמצא בדרך הזו או עבר שינוי בתודעה –
    * האם זה באמת עובד?
    * מה באמת עזר לכם ליישם את הגישה הזו בחיי היומיום?
    * איך הופכים את הידע היבש על "שפע" להרגשה פנימית חיה?
    * אם זה לא רק קריאה, מה היו הכלים המעשיים שעזרו לכם לשנות את המחשבה ביום-יום?

    *** אשמח מאוד להמלצות על ספרים (בפרט ברוח יהודית), / שיתוף קבצים מעניינים שאפשר ללמוד מהם,
    או כל פיסת מידע שתוכל לעזור לי להבין איך מתקדמים.

    תודה רבה לכל המשיבים!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אא-אסתר, ALESIS, רוצה לדעת הכל ועוד 6 משתמשים9 //
    96 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמח-לעזור
    כמו כל נושא הלכתי שלא כל אחד מחליט לעצמו מתי הוא פוסק כך ומתי אחרת כך גם בנושאי השקפה ומוסר...
  • 2 567
    • א
    סיפור בהמשכים האזיקונים של איוון - סיפור קצר בהמשכים
  • אוראל סולטן //
    • פרק 1: כבל (לא) מעריך.​

    אנשי קהילת הקודש 'קלפטא' מעיירת הקודש 'קלפטע' ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי. ותודה ששאלתם, אגב. אוי ואבוי למי שלא.

    לאנשי הקודש מקהילת הקודש שבעיר הקודש, היה הכל בחיים: בתים רעועים ומטים ליפול, בארות מים מלאות בחיידקים, ספרי קודש בלויים ואכולי עש, ושירות ליסינג להשכרת עגלות צב במידית. (עגלות צב, למי ששואל, היה הכינוי לכרכרות במחוז אויויוי-אנעבך, ובפרט בעיירת קלפטע ובקהילת קלפטא, משום שהם היו נוסעות במהירות של... נו, אתם יודעים, צב.)

    אך למרות הכל, נראה היה כי משהו מעיב על שמחתם התמידית של אנשי קהילת קלפטא מעיירת קלפטע בכל שנה עם התקרב חג הסוכות.

    ולא, אין קשר לאזיקונים, למקרה שמשום מה תהיתם.

    בעייתם של אנשי קהילת קלפטא מרחוב קלפטה שבעיירת קלפ... עזבו, זה ארוך מדי, מהיום והלאה פשוט אקרא להם בקצרה: הקלפטעאיסקרים.

    אז קיצר, בעייתם של הקלפטע-איס-קרים הייתה כזו: אומנם לולב מהודר היה להם, ואתרוג צהוב-צהוב גם הוא לא נחסך, אך משום מה לא היה להם ולו שיר אחד לחג המתקרב.

    והרי לכל הקהילות שמסביב (בומבומבומבשבומבומבום, מדמורנונונונא ואפצ'י) יש שיר משלהם, ולמה נגרע?

    אזי החליטו הקלפטאתאיסטים או איך שלא קראתי להם לקיים וועדה. קרי: לשבת שלושה ימים ושלושה לילות סביב חביות מלאות מים המשקפות את הירח ולשתות את כולם, ואז להיכנס לעזרת הנשים של בית הכנסת המרכזי 'יתמו שונאינו' ולדון שם בנושא עד יבוא הרב גואלצדק ויכריע בעניין.

    אך מכיוון שסיפורינו אינו עוסק בגבירי העם (הם לא שילמו על כתבת חג) או אפילו בפשוטיה (גם הם לא שילמו), לא נותר לו אלא לעסוק בפשוט שבפשוטים, רב סנדי-תנחום-מיכואל-שלימלה-מויש שוורצבנגר-הויז-מיידסקי-צוועלף-איזנשטט-תוקפרבקו-יוסופוביץ, או בראשי תיבות (כי גם זה ארוך מידי): סת"ם ש"ם שהמצאת"י, אך אנחנו נקרא לו לצורך הסיפור 'שלימלה איזנשטט' כי זה השם הכי קליט שהצלחתי לברור מבין השמות.

    אז למרות ששלימלה הנזכר לעיל ביתר פירוט לא שילם על כתבת חג, ואף לא על כתבתבונת קטנטנה, הוא מצא את עצמו נזכר במהלך סיפורינו, ועוד בתור דמות ראשית, איזו חוצפ...

    טוב, עזבו, מסמנים לי מהקונטרול להמשיך בסיפור, התנגחויות עצמיות אחר כך. אז ככה:

    בערב הצחיח ביתר של היום הצחיח ביותר של השנה הצחיחה ביותר, מצא עצמו שלימלה כצחיח ביותר. הוא התהלך מדוכדך ברחובות העיר, משום שלא הזמינו אותו לאיזו אספה שקיימו כל אנשי העיר בדבר שירים לסוכות או משהו בסגנון, הוא אפילו לא יודע. את כל האנשים שאפשר לעשות עליהם כתבת חג הזמינום לשם, ורק אותו שכחו לכבד גם כן במעטפת הזמנה.

    שלימלה צעד וצעד ברחובות העיר עד שכאבו רגליו, ואז התיישב על המדרגה התחתונה ביותר מגרם המדרגות שהוביל לבית משפחת בירנבוינג. הוא הביט בעיניים חלולות ממבע לעברו של בית הכנסת הנוצץ, משעין את ידיו בעייפות מתחת לסנטרו ונודד במחשבותיו אל עבר מחוזות עלומים.

    אך לא לנצח יחלום אדם.

    לכל מי שלא הבין, זה אמור להיות פארודיה על סיפורים שמתפרסמים בכל מיי עיתונים למיניהם בכל שנה לרגל חג הסוכות... וכמובן, אשמח מאוד לביקורות.

    תודה רבה להרבה אנשים.
    • חחח
    • תודה
    • כועס
    Reactions: בינגו משחקים, כותב בקצב, ספרות בנשמה ועוד 21 משתמשים24 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    פשוט הקדמת את סוכות הבא ;)
  • 426
    • א
    שיתוף - לביקורת (אולי) סיפור קצר בהמשכים (ללא שם)
  • אייסקפה הפוך //
    • ציבי זרקה את המעיל על השולחן בכניסה, מתוסכלת.
    היא מרחה את נעליה בשטיח והורידה גם אותן בזעף.
    "צהריים טובים" ראשו של נתי הציץ מדלת המטבח, מלווה בחיוך עולץ, שנמחק במיידית. "קרה משהו?"
    ציבי הרימה אליו את עיניה ונאנחה. "כנראה".
    "אוח".
    "כן".
    "כוס קפה?"
    "אני אשמח".
    "בכיף".

    ציבי התכרבלה בפוך, מחממת את אצבעותיה בכוס הקפה שהכין לה נתי.
    "אם את רוצה לשתף את מוזמנת", הוא הודיע תוך כדי טיגון. מעיף מבט קצר באשתו.
    צמרמורת קלה עברה בה. "אני יודעת.."
    "אני שמח".
    היא נשפה על האדים. "אוף, התפללתי שזה לא יקרה וזה פשוט קרה".
    נתי הסתובב; "שוב מרים?"
    ציבי לגמה מעט מהכוס. "זה מתחיל לתסכל אפילו אותך.." דוק שקוף הבריק באישוניה.
    "בשבילך אני מתוסכל. דיברתן?"
    "ניסיתי, מבטיחה לך, והיא לא מוכנה להקשיב".
    נתי בלע אנחה. "את רוצה שאנסה לדבר עם בעלה? אני פשוט באמת חושב שכדאי לסיים עם זה ודי, תראי איך זה גומר אותך.." הוא נושך את שפתו התחתונה.
    היא קמה ממקומה וניגשה למקפיא, שולפת קופסת עוגיות טרייה שהכינה אתמול. "אתה צודק, באמת.. ואני זו שצריכה לעשות את זה".
    "אבל זה לא כל כך מתקדם.."
    "שוב צודק".
    "שאתקשר וזהו?"
    "לא".
    נתי חש רצון עז לדפוק את ראשו בקיר. "ציבי. או שאת מתקשרת למרים עכשיו, או שאני אתקשר לבעלה", הוא מתקשח. "מה את מעדיפה?"
    "שאני".
    "אז עכשיו", הוא שלף את הפלאפון שלה מההטענה, מגיש לה אותו. "אני מחכה, ושומע יחד איתך, קדימה".
    ציבי לקחה את הפלאפון באי שביעות רצון, מחייגת את המספר.
    "מרים?"
    "ציבי". נראה כי האש מלחכת את המקשים.
    "כן".
    "מה את רוצה עכשיו?" הקוצר רוח נשמע גם מחוץ לטלפון, והלחיים המסמיקות מספיקות לנתי.
    תפעילי את המיקרופון, הוא מסמן לה, והיא לוחצת.
    "רציתי לומר לך שהסצנה האחרונה ביננו הייתה לא נעימה לי". היא מנסה לקרר את פניה החמות.

    שקט מעבר לקו. "את מצפה שאני אתנצל?"
    "כן, מן הראוי".
    גיחוך. "אז אני מאוד מצטערת, אבל ההתנצלות לא מתכוונת לבוא".
    ניתוק.
    נתי התקשה לבטא את הרגשתו. וציבי לא הגיבה.
    "אני.."
    "אין מה, פשוט לדלג, וזהו", ציבי קמה מהשולחן, וניגשה לכיור לשטוף את פניה.
    "אסור לדלג, וזה סתם חבל", הוא לא הסכים. "אם תדחיקי זה יבוא בדרך אחרת, וכבר ראינו שזה ככה, זוכרת?"
    היא נאנחה שוב. "כן. ושוב אתה צודק".
    "בואי נחשוב מה אפשר לעשות". הוא מנסה לעודד.
    "לעזוב עבודה".
    "אוקי".
    "מה???"
    "מה קרה?"
    ציבי שפשפה את עיניה. "אתה הסכמת שאני אעזוב את העבודה?" היא לא האמינה שהיא שומעת את מה שהיא שומעת.
    נתי חייך. "זה שאת עוזבת עבודה לא אומר שאת לא עושה סוף לסיפור של מרים. לכי לישון עכשיו, את זקוקה לזה".


    ↤↤


    "מה קורה פה היום??" שילת קצצה את ציפורניה.
    "שילת?" רחל המזכירה דופקת בדלת, ופותחת חריץ דק. "אפשר?"
    "כן כן, תיכנסי", העבירה שילת את כף ידה על המצח.
    "נעמי התקשרה לומר שלא תוכל לבוא גם בהמשך השבוע". בישרה רחל.
    "את לא רצינית. היא לא יכולה לא לבוא, אין לי מישהי אחרת בקבוצה של התסמונת דאון", היא מחווירה מעט. "יש לה מישהי להביא?"
    רחל מורידה את עיניה אל הקסר שבידה. ואחר מחזירה. "לא.."
    "היא צריכה לעשות את זה. עדכני אותה במהירות האפשרית. ושתתקשר אליי בבקשה".
    "אעדכן"
    "תודה".


    ↤↤


    הסנדוויצ'ים שלהם כבר היו מוכנים על השיש, וציבי העבירה 'ויש' אחרון.
    "בוקר טוב!"
    ציבי הסתובבה, "בוקר אור".
    "ציבי".
    "כן נתי".
    "אפשר לבקש חיוך של בוקר? התחלת דף חדש עכשיו", הוא מחייך בעצמו. "והבעיה שלך נפתרה".
    היא נעצרה. "מה שאמרת עכשיו זה חלק מהמשפט הראשון או כחלק נפרד?" איבריה דרוכים.
    "כחלק נפרד וכהמשך", הוא לחץ על הקומקום, והמים החלו לרתוח.
    "נתיי"
    "כן ציבי?"
    "אפשר תשובה נורמלית?" ידיה נחו על מותניה, ממתינות.
    הוא הצביע לה לשבת. "קודם קפה".
    ציבי התיישבה, מותשת. "אפשר לפני?"
    "כן", נתי עליז היום באופן מיוחד. "טיפלתי בשבילך בהתפטרות, ומצאתי לך עבודה חדשה".
    עיניה התרחבו. "אתה צוחק עלי".
    "דווקא לא.." העליזות פגה לאיטה. "את לא שמחה?"
    היא צוחקת צחוק קצר. "אתה לא אמיתי".
    "אבל עשיתי את זה באמת".
    "לא נכון"
    "ציבי.. אני עשיתי את זה".
    "מה העבודה החדשה?" היא מנסה להתמקד בפן החיובי לעת עתה.
    "מורה ממלאת מקום".
    הלב מנתר.
    "מורה", היא חוזרת אחריו לאט.
    "כן", הוא מתחיל לחייך בחזרה. "תנחשי לאיזה מקצוע".
    "תנ"ך??"
    "כן, ב"ה"
    "ווואווו!" הפנים שלה מאירות, וזה כל כך שווה את הכלום שעות שהוא ישן אתמול.
    "אני שמח בשבילך מאוד" הוא מסיים לשתות את הקפה שלו וממשיך. "היום הראשון בעבודה מתחיל מחר, בכיתה ב', בבית ספר נווה שירה פה בעיר".
    "איך עשית את זה?! אמאלה נתי אני לא מאמינה, ", היא מחייכת חיוך ענק.
    "אז תתחילי", הוא מכתף את התפילין. "וחוץ מזה, שיש לך עניין לסדר היום".
    האור כבה.
    "מרים שוב?" המבט בעיניים מתחנן.
    "אני מצטער, ציבי. את חייבת לעשות את זה" הוא מתחרט על המילים, היה מסמס לה או משהו. "אבל אני זמין תמיד לשמוע שאת אחרי השלב הזה.. שיהיה בהצלחה".
    "תודה נתי.. בהצלחה בכולל".
    דלת נסגרת בשקט.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ברווזים, פינקיו, אושר המאושרת ועוד 33 משתמשים36 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אייסקפה הפוך
    בעזרת ה'! ותודה רבה🫶🏻
    הצטרפות לקהילת מוזיקה
    הצטרפות לקהילת סאונד והפקות אולפן
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה