בית חולים האם גם אתם נתקלתם בבי"ח שמשחרר עם סיטורציה 88?

[לעת עתה]

משהו השתנה באופן כללי בהתייחסות לטיפול בקשיי נשימה כתוצאה מוירוס ה-RSV. (ברונכיוליטיס)
אם פעם היו מאשפזים על סיטורציה פחות מ-94 היום משחררים ב-88.
ולמה?
לטענת הרופאים, אין מה לעשות מלבד סיוע בחמצן "במקרים מסויימים".
אנהלציות, משאפים, וסטרואידים נמצאו לא יעילים מחקרית.
אז אם ביום הכי קשה של המחלה הילד הוריד סיטורציות ל80-90, הנה הנה מחר זה הסתדר והיידה הביתה.
בכל אופן זו הייתה הגישה בשערי צדק.
לי הגישה נשמעת יומרנית ורשלנית משהו.
האם שערי צדק הוא בית החולים היחיד שמתייחס לזה כך?
ממש מעניין אותי.

היה לי קשה בנוסף שהילד היה נראה קלינית רע מאד!!!!
רעב לאויר, עיינים יוצאות, אדום ממאמץ, מרייר, גונח - ועל אף שהיה בהשגחה במיון נתקלנו בקשיים לעזור לו עם חמצן.
רק בסוף בסוף הרופא "הסכים".
היו להם 2 טענות האחת: שהמספרים לא מספיק נמוכים לרוב הוא היה על 90-92, ובשינה 80-88.
השניה: למעשה הוא טען שזה לא יעיל, וגם כשהם הביאו הוא אמר לי "הנה את רואה הוא עדיין טכאפינאי, זה לא עוזר והוריד לו את החמצן.
לאחר מעשה, היה נראה לי שהחמצן כן עזר לו להתאושש, על אף שזה לא היה מיידי.

האם נתקלתם בגישה הזו בבתי חולים נוספים?

 

[חנילוש]

בכללי כיום השתנתה בגישה בהתייחסות למכשירי הסיטורציה ולמדידה מכמה סיבות (לא כל כך רלוונטי לאשכול זה)
בעבר, ממש היו מתייחסים למספרים, היום מתייחסים למגמה - אם רואים שהילד מסתדר ומתאושש הם לא ממהרים להביא חמצן, וכן ממהרים לשחרר כי הם לא רוצים שידבק בווירוסים אחרים.
מדידת סיטורציה יותר משמשת כמענה כוללני ופחות כמענה פרטני, (יותר התייחסות למגמה ופחות למספרים.)

 

[ראובן הציוני]

אני הייתי במיון בשע"צ עם בתי, וכשהייתה אמורה להשתחרר ולקחו מדדים כמו לפני כל שחרור התברר שהסיטורציה עמדה על 85, ואשפזו אותה יומיים עד שעלתה ל 97 בלי סיוע.

 

[ננח קטן]

הבת שלי הייתה מאושפזת בשע”צ על RSV ושיחררו אותה רק כשהיה לה 90 עם מוניטור בבית

 

[דידקטית]

משהו השתנה באופן כללי בהתייחסות לטיפול בקשיי נשימה כתוצאה מוירוס ה-RSV. (ברונכיוליטיס)
אם פעם היו מאשפזים על סיטורציה פחות מ-94 היום משחררים ב-88.
ולמה?
לטענת הרופאים, אין מה לעשות מלבד סיוע בחמצן "במקרים מסויימים".
אנהלציות, משאפים, וסטרואידים נמצאו לא יעילים מחקרית.
אז אם ביום הכי קשה של המחלה הילד הוריד סיטורציות ל80-90, הנה הנה מחר זה הסתדר והיידה הביתה.
בכל אופן זו הייתה הגישה בשערי צדק.
לי הגישה נשמעת יומרנית ורשלנית משהו.
האם שערי צדק הוא בית החולים היחיד שמתייחס לזה כך?
ממש מעניין אותי.

היה לי קשה בנוסף שהילד היה נראה קלינית רע מאד!!!!
רעב לאויר, עיינים יוצאות, אדום ממאמץ, מרייר, גונח - ועל אף שהיה בהשגחה במיון נתקלנו בקשיים לעזור לו עם חמצן.
רק בסוף בסוף הרופא "הסכים".
היו להם 2 טענות האחת: שהמספרים לא מספיק נמוכים לרוב הוא היה על 90-92, ובשינה 80-88.
השניה: למעשה הוא טען שזה לא יעיל, וגם כשהם הביאו הוא אמר לי "הנה את רואה הוא עדיין טכאפינאי, זה לא עוזר והוריד לו את החמצן.
לאחר מעשה, היה נראה לי שהחמצן כן עזר לו להתאושש, על אף שזה לא היה מיידי.

האם נתקלתם בגישה הזו בבתי חולים נוספים?

זה קרה במיון?

 

[mklj]

אצלי שיחררו רק עם סיטורציה מעל 95
אישפזו עם סיטורציה 100 בגלל שהיה לפני השיא והיה קטן.

 

[ריקי שחור]

לא נכון להתייחס לסיטורציה כפרמטר יחיד.
הפרמטר היותר משמעותי הוא המאמץ של הילד בנשימה: האם ניכר מאמץ בשרירי הבטן/ צלעות או באף , בנשימה? האם הילד מותש או חיוני, אוכל, משחק?
וכן, מה המגמה, האם המצב מחמיר או משתפר?
ויחד עם זה, האינטואיציה של אמא חשובה, וצריכה תמיד לקבל יחס מכבד, בדיקה נוספת או הסבר שמיישב את דעתה.

 

[אנוכי]

משהו השתנה באופן כללי בהתייחסות לטיפול בקשיי נשימה כתוצאה מוירוס ה-RSV. (ברונכיוליטיס)
אם פעם היו מאשפזים על סיטורציה פחות מ-94 היום משחררים ב-88.
ולמה?
לטענת הרופאים, אין מה לעשות מלבד סיוע בחמצן "במקרים מסויימים".
אנהלציות, משאפים, וסטרואידים נמצאו לא יעילים מחקרית.
אז אם ביום הכי קשה של המחלה הילד הוריד סיטורציות ל80-90, הנה הנה מחר זה הסתדר והיידה הביתה.
בכל אופן זו הייתה הגישה בשערי צדק.
לי הגישה נשמעת יומרנית ורשלנית משהו.
האם שערי צדק הוא בית החולים היחיד שמתייחס לזה כך?
ממש מעניין אותי.

היה לי קשה בנוסף שהילד היה נראה קלינית רע מאד!!!!
רעב לאויר, עיינים יוצאות, אדום ממאמץ, מרייר, גונח - ועל אף שהיה בהשגחה במיון נתקלנו בקשיים לעזור לו עם חמצן.
רק בסוף בסוף הרופא "הסכים".
היו להם 2 טענות האחת: שהמספרים לא מספיק נמוכים לרוב הוא היה על 90-92, ובשינה 80-88.
השניה: למעשה הוא טען שזה לא יעיל, וגם כשהם הביאו הוא אמר לי "הנה את רואה הוא עדיין טכאפינאי, זה לא עוזר והוריד לו את החמצן.
לאחר מעשה, היה נראה לי שהחמצן כן עזר לו להתאושש, על אף שזה לא היה מיידי.

האם נתקלתם בגישה הזו בבתי חולים נוספים?

ואווו...
את מתארת בדיוק מה שעברנו,
אנחנו הגענו שוב לקופה אח"כ, ושוב הפנו אותנו למיון,
התנגדנו היות וראינו מה הטיפול
ואז המליצו לנו על הדסה, שם רמת הטיפול היתה שונה לחלוטין,

(אצלינו זו היתה דלקת ריאות חידקית ולא RSV)

 

[אנוכי]

לא נכון להתייחס לסיטורציה כפרמטר יחיד.
הפרמטר היותר משמעותי הוא המאמץ של הילד בנשימה: האם ניכר מאמץ בשרירי הבטן/ צלעות או באף , בנשימה? האם הילד מותש או חיוני, אוכל, משחק?
וכן, מה המגמה, האם המצב מחמיר או משתפר?
ויחד עם זה, האינטואיציה של אמא חשובה, וצריכה תמיד לקבל יחס מכבד, בדיקה נוספת או הסבר שמיישב את דעתה.

אגב, זה היה חלק מהתיסכול שלנו בשע"צ,
כי נימת הזלזול ב"האמא אומרת" היה משפיל ממש,
מבינה שזה כנראה נובע מלאות וחוסר בכו"א.
אצלינו זה הוביל להדרדרות חוזרת בנשימת הילד, ואישפוז חוזר.
הרצון שלהם לראות את הילד מחוץ למחלקה, גם במצב שהוא לא בריא הוא על גבול הרשלני,

 

[ח.ג.ג'.]

לפני כמה שנים רופא הילדים שלח אותנו דווקא לשע"צ ולא להדסה "כדי שלא ישחררו מהר מדי". שחררו אותנו רק אחרי לילה עם סטורציה תקינה.
(דווקא במיון שם כמעט שחררו אותנו. רק בגלל שלא היה נעים להם מרופא הילדים ששלח אותנו, שלחו אותנו להסתובב ולחזור אחרי שעתיים. חזרתי עם תינוקת ישנה, ואז כבר נשלחנו לצילום ואשפוז עם חמצן...)

 

[ריקי שחור]

אגב, זה היה חלק מהתיסכול שלנו בשע"צ,
כי נימת הזלזול ב"האמא אומרת" היה משפיל ממש,
מבינה שזה כנראה נובע מלאות וחוסר בכו"א.
אצלינו זה הוביל להדרדרות חוזרת בנשימת הילד, ואישפוז חוזר.
הרצון שלהם לראות את הילד מחוץ למחלקה, גם במצב שהוא לא בריא הוא על גבול הרשלני,

מעניין אם זה היה במחלקה או במיון.
במחלקה אני חוויתי אותם קשובים ורציניים, אבל יכול להיות שהיינו באמת מקרה קצת יותר חמור מהרגיל (גם RSVׂ)
וכמו שאת אומרת, הם ראו בחורף הזה, ככל הנראה, מאות (!) ילדים עם RSV, אז כנראה שיש שחיקה בסוף... לא שאני מצדיקה או מקבלת את זה!
(אין לי עניין להגן על שע"צ, אבל גם בע"יכ ראיתי לאחרונה מקרה שהיה נראה לי ממש רשלנות.)

 

[לעת עתה]

אני הייתי במיון בשע"צ עם בתי, וכשהייתה אמורה להשתחרר ולקחו מדדים כמו לפני כל שחרור התברר שהסיטורציה עמדה על 85, ואשפזו אותה יומיים עד שעלתה ל 97 בלי סיוע.

תודה לבורא עולם שלקחו מדדים בשחרור.
כי אצלנו לא, וכשחזרנו הביתה הילד הכחיל.
ורק אח"כ בהוראת רופא חזרנו שוב לבי"ח והשאירו להשגחה במיון, וכמו שכתבתי הסיטורציה ירדה ל-80, וקלינית היה נראה רע מאד!!!!
מדובר על תינוק קטן עדיין לא חזרתי מחל"ד.

זה קרה במיון?

כן.

ואווו...
את מתארת בדיוק מה שעברנו,
אנחנו הגענו שוב לקופה אח"כ, ושוב הפנו אותנו למיון,
התנגדנו היות וראינו מה הטיפול
ואז המליצו לנו על הדסה, שם רמת הטיפול היתה שונה לחלוטין,

(אצלינו זו היתה דלקת ריאות חידקית ולא RSV)

אחד על אחד.
גם התאור שכתבתי כאן הוא על ביקור חוזר, כי אחרי שחרור תוך שעה וחצי לפני כן, הילד הכחיל.
אבל לא היה לי כח ללכת עד הדסה, בקושי לשע"צ הלכתי.
היו לי פיצוצים בראש, אבל כן אמרתי להם חד משמעית שהביקור הראשון במיון היה רשלני.
בפעם השניה טיפל בנו דר' ארליכמן, הוא מצויין - ולמרות שהוא שחרר עם סיטורציה נמוכה - הוצאתי ממנו מילה שהוא נושא במלוא האחריות לשחרור.
זה הרגיע אותי במידה מסויימת.
הוא אמר לי בפה מלא שהוא משחרר גם בסיטורציה 88.
זה שינוי מגמה משמעותי כי לפני כמה שנים אושפזנו עם בן 4 בסיטורציה של 94.

וכמו שאת אומרת, הם ראו בחורף הזה, ככל הנראה, מאות (!) ילדים עם RSV, אז כנראה שיש שחיקה בסוף... לא שאני מצדיקה או מקבלת את זה!

גם במיון וגם הרופאה שלנו אמרה שאנחנו בין הראשנים עם RSV השנה.

 

[מלכי ל.]

אני הייתי עם אישה מבוגרת במיון של הדסה עין כרם עם סיטורציות של 78-88- היה לה ברונכיט
והם אמרו לשים לה חמצן בבית כמה שהיא צריכה (יש לנו חמצן),
במצב הזה אין הרבה מה לעשות מלבד אנטביוטיקה, חמצן ואינהלציות שהכל אפשרי לתת בבית.
היא הרגישה רע והתקשתה לנשום ובכל זאת שחררו אותנו.
אחרי יומיים- שלושה היא באמת התאוששה ולא הייתה זקוקה כמעט לחמצן.

ואני נמצאת הרבה בבתי חולים וגם בהדסה וגם בשערי צדק יש רשלנויות מטורפות.

 

[אנוכי]

מעניין אם זה היה במחלקה או במיון.
במחלקה אני חוויתי אותם קשובים ורציניים, אבל יכול להיות שהיינו באמת מקרה קצת יותר חמור מהרגיל (גם RSVׂ)
וכמו שאת אומרת, הם ראו בחורף הזה, ככל הנראה, מאות (!) ילדים עם RSV, אז כנראה שיש שחיקה בסוף... לא שאני מצדיקה או מקבלת את זה!
(אין לי עניין להגן על שע"צ, אבל גם בע"יכ ראיתי לאחרונה מקרה שהיה נראה לי ממש רשלנות.)

במחלקה,
ההוראה של הרופא היה לשחרר אם הסיטורציה לא יורדת ל86
במהלך השינה הסיטורציה ירדה לשם, יצאתי לקרוא לאחות אבל היא היתה באמצע ארוחת ערב,
ביקשתי מהאחות השניה שתבוא אבל היא היתה עסוקה ,
אמרה שתעדכן את האחות השניה לכשתחזור,
בבוקר בסבב החלפת משמרות טענו שלא היתה ירידה כל הלילה מתחת ל87 זה הסיטורציה האחרונה שנמדדה... (כלומר לא עידכנו את האחות)
בעירות הסיטורציה היתה 89-90

 

[**Moko**]

רק אני תמיד מרגישה שמיד בכניסה לבית חולים כולם רוצים לאשפז אותי עם ילדיי ?
מאוד מפתיע לקרוא פה לא תגובה אחת ולא שתיים על כמה שממהרים לשחרר, אבל האמת היא שגם לאשפז מהר מידי זה לא "סופר מקצועי" ולא בטוח שהיה מספק אותנו מבחינה רפואית.
במעייני הישועה, לא מסתכלים ולא מפעילים שיקול דעת: סיטורציה מתחת ל 90 בשינה - אין מצב שלא מתאשפזים.
מתחברים לניטור וחמצן ורק ע"י שכנועים והתעקשות מצד המשפחה, מסכימים לך להתחיל גמילה מחמצן עוד הרבה לפני שהרופא הורה לעשות כן. זה מה שנקרא "תומך רפואי", והחיסרון כאן בולט.
לעומת זאת בשניידר , הרופאה מגיעה: מסתכלת על הילד במשך דקה -שתיים (כן, פשוט עמדה והסתכלה. עד כמה זה נשמע קונבנציונלי?) בודקת כמה הוא חיוני, האם הוא שמח ועירני. מודדת סיטורציה פעם אחת בלבד , ולוקחת את התוצאה בעירבון מוגבל. אחרי "תריאדה" מודדת שוב , ולפי ההתרשמות הכוללת מחליטה אם לשחרר.
אצלנו התופעה מאוד מוכרת- ברמה של 4 פעמים בחצי שנה; האבא והסבא אסתמטיים ועוד שניים מהילדים, כך שכל דלקת שקצת מגיעה לדרכי הנשימה ישר גורמת להיצרות ולקשיי נשימה. אבל כשגדלים זה משתפר מאוד.
מה שאת מתארת כאן, אצל תינוק פחות מ 4 חודשים זה מצב קריטי (!) שהודות לערנות שלכם ב"ה המצב השתפר והילד התגבר על זה, ולכן בין אם משחררים אתכם ובין אם מאשפזים , אף פעם אי אפשר לחזות מראש אבל תמיד צריך לזכור: 1.להתפלל, והרבה
2.לפנות אך ורק למומחים בתחום.
בהצלחה ורפואה שלמה!

 

[bmsz]

מחלקת הילדים בשערי צדק מצוינת.
מתי ארליכמן הוא רופא מעולה ומאוד שקול.
הגישה היום בבית החולים היא כאשר אין סיכון לילד ואין יכולת לביה"ח לעזור בהבראה
עדיף לשחרר, (גם כהורים עדיף לשחרר - הוירוסים בבתי החולים משתוללים למרות כל החיטוי).
בכל מקרה תמיד תקשורת טובה מול הצוות, הרופאים והאחות הראשית הוא הדבר החשוב ביותר בהתנהלות שלכם במחלקה.

 

[לעת עתה]

מתי ארליכמן הוא רופא מעולה ומאוד שקול.

התרשמתי ממנו כך.
ולכן הלכנו הביתה בבטחון מסוים, כי "ארליכמן אמר"

הגישה היום בבית החולים היא כאשר אין סיכון לילד ואין יכולת לביה"ח לעזור בהבראה
עדיף לשחרר, (גם כהורים עדיף לשחרר - הוירוסים בבתי החולים משתוללים למרות כל החיטוי).

כשסיטורציה יורדת בשינה מתחת ל- 85 צריך להיות מאד עם בטחון כדי לקבוע שאין סיכון (וכך היה אצל ארליכמן)
אני ציפיתי שלפחות ברגעים הקשים מאד, הוא יקבל חמצן, ולזה הייתי צריכה להתחנן.
ושוב כמו שכתבתי לאחר מעשה ולמרות שהיה נראה שהחמצן לא מועיל, בפועל נראה שזה כן עזר. כי ההתאוששות אח"כ מהמצוקה שהוא היה בה הייתה יחסית מהירה.
מלבד זה היתה לי תקשורת מצויינת איתם, על אף שבפעם הראשונה שוחררנו באופן לא כ"כ אחראי, רק עניין אותי אם זו מגמה בשע"צ או בבתי חולים נוספים.

 

[bmsz]

התרשמתי ממנו כך.
ולכן הלכנו הביתה בבטחון מסוים, כי "ארליכמן אמר"

כשסיטורציה יורדת בשינה מתחת ל- 85 צריך להיות מאד עם בטחון כדי לקבוע שאין סיכון (וכך היה אצל ארליכמן)
אני ציפיתי שלפחות ברגעים הקשים מאד, הוא יקבל חמצן, ולזה הייתי צריכה להתחנן.
ושוב כמו שכתבתי לאחר מעשה ולמרות שהיה נראה שהחמצן לא מועיל, בפועל נראה שזה כן עזר. כי ההתאוששות אח"כ מהמצוקה שהוא היה בה הייתה יחסית מהירה.
מלבד זה היתה לי תקשורת מצויינת איתם, על אף שבפעם הראשונה שוחררנו באופן לא כ"כ אחראי, רק עניין אותי אם זו מגמה בשע"צ או בבתי חולים נוספים.

אני לא יודע ספציפית על הגישה בסיטורציה.
רק מציין מהיכרותי את ארליכמן והצוות בכלל

 

[Mamma Mia]

משהו השתנה באופן כללי בהתייחסות לטיפול בקשיי נשימה כתוצאה מוירוס ה-RSV. (ברונכיוליטיס)
אם פעם היו מאשפזים על סיטורציה פחות מ-94 היום משחררים ב-88.
ולמה?
לטענת הרופאים, אין מה לעשות מלבד סיוע בחמצן "במקרים מסויימים".
אנהלציות, משאפים, וסטרואידים נמצאו לא יעילים מחקרית.
אז אם ביום הכי קשה של המחלה הילד הוריד סיטורציות ל80-90, הנה הנה מחר זה הסתדר והיידה הביתה.
בכל אופן זו הייתה הגישה בשערי צדק.
לי הגישה נשמעת יומרנית ורשלנית משהו.
האם שערי צדק הוא בית החולים היחיד שמתייחס לזה כך?
ממש מעניין אותי.

היה לי קשה בנוסף שהילד היה נראה קלינית רע מאד!!!!
רעב לאויר, עיינים יוצאות, אדום ממאמץ, מרייר, גונח - ועל אף שהיה בהשגחה במיון נתקלנו בקשיים לעזור לו עם חמצן.
רק בסוף בסוף הרופא "הסכים".
היו להם 2 טענות האחת: שהמספרים לא מספיק נמוכים לרוב הוא היה על 90-92, ובשינה 80-88.
השניה: למעשה הוא טען שזה לא יעיל, וגם כשהם הביאו הוא אמר לי "הנה את רואה הוא עדיין טכאפינאי, זה לא עוזר והוריד לו את החמצן.
לאחר מעשה, היה נראה לי שהחמצן כן עזר לו להתאושש, על אף שזה לא היה מיידי.

האם נתקלתם בגישה הזו בבתי חולים נוספים?

נשמע בלתי אחראי בעליל, ייתכן וזה בגלל העומס הרב בתקופה זו בביה"ח.

הבת שלי (10 ח') הגיע לשניידר יום וחצי לפני יום כיפור, לא חלמנו שיש בעיה עם הסיטורציה, היה רק חום כמה ימים שלא ירד + אלרגיה פריחתית חזקה יומיים ללא שיפור.
למעשה לא התייחסו לאלרגיה והחום כלל, וכמעט שחררו אותנו לאחר שהמדדים והסיטורציה היו תקינים יחסית (מעל 90) בבדיקת עירות.
ברגע האחרון מדדו לה ליתר ביטחון שוב - הפעם בשינה, והסיטורציה היתה 86, כך שהרופא מיד אשפז,
לא שחררו אותנו עד שהסיטורציה חזרה להיות מעל 95 בשינה, כך שהתחננתי להשחרר לפני יו"כ אך לא הסכימו.
לענ"ד שניידר מאד אחראים, סיפור כמו שתיארת לא נראה לי היה קורה בשניידר.