התייעצות האם כדאי ללכת לשאול רב על בחירת עבודה

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #41
אותם שהצליחו - טיפלו (כנראה) בחסרונות של ההפרעה, וכעת נהנים מהמעלות שבה
לא בהכרח טיפלו באופן מסודר.
חלק נכבד מהמצליחים עם הפרעת קשב מצא את דרכו לבד, המציא לעצמו את הפתרונות.
עם יותר קוצים בדרך או עם פחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
לא בהכרח טיפלו באופן מסודר.
חלק נכבד מהמצליחים עם הפרעת קשב מצא את דרכו לבד, המציא לעצמו את הפתרונות.
עם יותר קוצים בדרך או עם פחות.
יכול להיות, אבל הם טיפלו בחסרונות ונהנים מהמעלות
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
אני כבר 8 שנים עובדת בתור סייעת ונמאססססס לייייי
האם כשעבדת בזה - אהבת את העבודה בחלק מהזמן ? הרגשת משיכה לזה בהתחלה ?
כי למשל, יש כאלה שילכו לתחום מסוים ויש כאלה שגם אם יציעו להם משכורת שמינה - בשום אופן לא ילכו לאותו התחום.
הראשונים הלכו לתחום הזה כי אהבו את המקצוע והשניים לא אוהבים את המקצוע
אני למשל, עשיתי הרבה מאד מילויי מקום בחיידרים, ממכינה ועד כיתות גבוהות.
בשלב מסוים זה פשוט נמאס לי, אז הודעתי לכולם שאני לא עושה מ"מ ועברתי ללמוד עם ילדים פרטני
נשארתי בתחום הנושא שזה עזרה לילדים רק עברתי לתחום אחר באותו הנושא שהוא תת נושא שזה לימוד וקידום פרטני.

אותו הדבר את, אם מושך אותך התחום עבודה עם ילדים - אפשר לחפש נישה מתאימה תחת הכותרת הזו
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
במה את עובדת?
מעדיפה לשמור על אנונימיות, ככל שידי מגעת. גם כך הנתונים האישיים שלי יחודיים למדי...
מה גם שהתשובה מדויקת עבורי.
יכולה לספר שמאז כניסתי לשוק העבודה הספקתי להחליף כמה עבודות, מהר מאוד הגעתי לתחושה שמיציתי את התחום ועברתי הלאה...
כרגע עובדת בעבודה זמנית ונהנית ממש, החלטתי להנות מהרגע ובע"ה בטוחה שאגיע למקומות מצוינים בהמשך.
מאמינה שכל עבודה מהווה ערך מוסף, בדרך ליעד בע"ה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
לחיות על ריטלין כל היום לא פתרון בשבילי בכלל אם ה' ברא אותי ככה יש לזה מטרה ה' לא ברא אותי בטעות
זה קצת תמוה- מצד אחד את מקבלת את רצון ד בדבר בעיית הקשב ולא רואה שום עניין להשפיע על זה, ומצד שני בנושא העבודה את לא כל כך מקבלת את רצונו וחותרת לשינוי.

אז כבני אדם האם יש לנו יכולת ותפקיד להשפיע ולשנות, או שאין לנו הזכות ועלינו להיות פאסיביים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
אני מבינה מאוד את @שוקולד בלונדי
זה נורמלי מאוד לרצות לאהוב את הדבר שאת עובדת בו.

לא מסכימה עם הגישה שמפלחת את האדם קודם ואת קשייו.
לכי על החוזקות שלך, על דברים שאת ממש אוהבת לעשות.
קשיי קשב ושותפיהם לא רלוונטיים בכלל. לא מאמינה ב"להצליח לעבוד" אחרי שהכרחנו את הגוף לכך ע"י תרופות.

כיוון שהעולם לא עובד כך,
והרבה מאוד אנשים אינם עובדים במה שהם אוהבים לעשות,
נוצר מצב שעובדים כי חייבים.
וסופרים את השעות ללכת הביתה.

ואגב,
גם כישרונות לא רלוונטיים כאן.
מכירה לא מעט אנשים מוכשרים מאוד שלא אוהבים את העבודה שלהם.

יש עיצה אחת שבטוח עובדת.
ללמוד חובת הלבבות שער הבטחון (אני ממליצה על הספר של הרב יגאל כהן, כי הוא מחולק לימים וקל להבנה לנשים)
ולהתפלל לד' מעומק הלב.

והוא יתן לך כמו שלא חלמת שאפשר לקבל.
יש עשרות אם לא מאות פסוקים בתנ"ך שבהם בורא עולם מבטיח שפע וברכה למי שמאמין בו.
ובחובת הלבבות כתוב לעבוד במה שאוהבים, שבורא עולם ברא את האדם כך שיתאים לעבודה שלו.

ואם לא יודעים במה לעבוד? להתפלל על זה.
להתפלל באמת מעומק הלב יום אחרי יום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אם אין חשק לכלום
ולא אהבה לשום דבר
ולא הנאה משום דבר שעושים
(ממה שכתבת בעבר)
אז כדאי לבדוק דיכאון.
חושבים שדיכאון זה אדם ששוכב במיטה ולא מתפקד. אבל היום יודעים שאנשים שמתפקדים מצוין- הם בדיכאון. וזה מקשה על החיים וממרר אותם.
(דיכאון גם יכול להיות קשור להפרעת קשב)

חבל לסבול. אם מטפלים בדיכאון יש אנרגיות וכוחות נפש להתמודד עם אתגרים בתחומים אחרים, למשל בחירת עבודה. לבחור דורש כוחות נפש, וכשמדוכאים פשוט אין אותם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
אין לי סבלנות לעשות מבחן כל כך הרבה זמן
ה' ברא אותי והוא יודע מה מתאים
אז למה שהוא לא יגיד לי מתאים לי??
אם זה בחלום או רב או לא יודעת מה
וככה גם לגבי זיווג מאיפה אני אדע מה מתאים ה' ברא אותי והוא יודע
הקב"ה נתן לנו דעת ותבונה וזה הכלי שאנחנו צריכים להשתמש, עם המון תפילה כמובן, ולא לזרוק את הכל על חלום או על איזה נביא שקר.

ובעניין הקשב וריכוז שהזכירו פה, באמת זה לא פשוט אנחנו פשוט לא מתאימים לעבודה של תבניות קבועות וזמנים, אלא יותר פרויקטים שמתחילים ונגמרים עם הצלחה ופידבק חיובי.
אני מאמין (לפחות רוצה להאמין...) שעם המודעות הרבה לכישרונות ולאי קיו הגבוה משמעותית של הקש"ור יבינו בשוק העבודה את הצורך לתת להם את הפינה והגמישות שלהם בתעסוקה וכך גם המעסיקים ירוויחו את המוחות הטובים והעובדים כמובן ירוויחו את הגמישות והנוחות.

לבנתיים תנסו למצא משהו עם יותר גמישות בשעות ובסגנון העבודה ולא משהו שבלוני וקבוע ושחוזר על עצמו כל העת, אולי אחראית חוגים והפעלות עם תחומים רבים שכל אחד מגוון את העיסוק וכד'.
אההה וכמובן לחשוב להיות עצמאית, למרות החשש הגדול, אבל עם המון זהירות יעוץ נכון ובלמים שלא יהיה הפסד ממון גדול מידי. (יש נטיה לאנשי הקש"ר לא להתייחס ל"זוטות" כמו שורת רווח מול הפסד ולשאוט קדימה וזה יכול להיות מסוכן מאד מבחינה כלכלית)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #50
מי אמר לך מה שכתבת לפני כן

סליחה מראש. אבל מדי תקופה את מעלה שרשור ברוח דומה. המסקנה מכל השרשורים האלו היא שאת צריכה לטפל בשורש הבעיה, שהוא הפרעת קשב.
יש סיבה למה את לא אוהבת שום דבר ואין לך כוח להשקיע בשביל שום דבר. זה לא יפתר מזה שתמצאי את מקצוע החלומות, אין כזה. זה יפתר מזה שתטפלי בסיבות שגורמות לזה ששום מקצוע לא מוצא חן בעינייך.
אם את לא מטופלת תרופתית זה הזמן להתחיל, ובכל מקרה מומלץ אימון תעסוקתי מותאם להפרעת קשב.
אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. כדאי לשתף מישהו קרוב שיוכל לדחוף אותך להתחיל את התהליך הזה.
סליחה

אבל הרבה אנשים ריטלין פשוט מכבה אותם רואים את זה על ילדים בגן שנותנים להם וזה יכול לגרום תופעות לוואי של דיכאון וחרדות
זה בחירה שלך שתחליטי האם לקחת את הסיכון וזה שווה המון אנשים מעדיפים להתמודד עם הקשבוריכוז ולהיות מוסחים מאשר לטפל בזה תרופתית בפרט שכבר סיימה תואר בחינוך מיוחד וכבר עובדת 8 שנים
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
כן זה קורה להרבה אנשים שהם נאבדים
אני הייתי מציעה לך אבחון תעסוקתי או לשאול את הסביבה מה הכי מתאים לי
חברות משפחה
ואם נגיד אומרות לך אולי לפתח עסק עצמאי קטן אולי לעשות מגשי פירות, בלונים, צילום או כל משהוא אחר
להתייעץ עם הסביבה לפעמים אנשים רואים מה שאת לא רואה ,
אנשים שאת סומכת עליהם שרוצים בטובתך ויודעים את הערך שלך לא אנשים שמורידים(חלילה זה קורה ויכול להיות גם משפחה מורידה..) שבי אם משהוא שאת סומכת עליו קחי עיצה מ2 שלוש אנשים כאלה ותרוצי
הרעיון הוא לקחת לפעמים סיכונים כי בלי דחיפה או בלי סיכון קטנה א"א להתקדם
שד' יאיר דרכך אמן
תודה על האומץ שבך- תצליחי , סיעתא דשמיא מרובה !!
והכי חשוב תפילות תפילות תתפללי על זה שד' יאיר לך את המקצוע שאת אוהבת ורוצה ותוכלי לממש את השליחות שלך פה בעולם:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #53
אני מבינה מאוד את @שוקולד בלונדי
זה נורמלי מאוד לרצות לאהוב את הדבר שאת עובדת בו.

לא מסכימה עם הגישה שמפלחת את האדם קודם ואת קשייו.
לכי על החוזקות שלך, על דברים שאת ממש אוהבת לעשות.
קשיי קשב ושותפיהם לא רלוונטיים בכלל. לא מאמינה ב"להצליח לעבוד" אחרי שהכרחנו את הגוף לכך ע"י תרופות.

כיוון שהעולם לא עובד כך,
והרבה מאוד אנשים אינם עובדים במה שהם אוהבים לעשות,
נוצר מצב שעובדים כי חייבים.
וסופרים את השעות ללכת הביתה.

ואגב,
גם כישרונות לא רלוונטיים כאן.
מכירה לא מעט אנשים מוכשרים מאוד שלא אוהבים את העבודה שלהם.
לא נכון להתעלם מחוזקות ולעבוד רק לפי קשיים, אבל גם לא נכון לעבוד רק לפי חוזקות ולהתעלם מקשיים. התאמה נכונה צריכה לקחת בחשבון את שניהם. עבודה שמתנגשת עם החולשות היא עבודה שקשה להחזיק בה מעמד לא פחות מאשר עבודה שלא אוהבים.
לא בריא גם לקבל קשיים כמות שהם בלי לנסות לפחות לבדוק אם אפשר לשפר את המצב, כאשר מדובר בקשיים שמפריעים מאד בחיים.
פותחת השרשור תיארה כבר כמה פעמים ששום דבר לא מעניין אותה, אין לה כוח להשקיע בשום דבר, רוצה עבודה שלא צריך להתאמץ בה. זה חוסר מוטיבציה קלאסי של הפרעת קשב וטיפול תרופתי ו/או אימון (אבל בעיקר טיפול תרופתי) יכולים לעשות פה פלאים.
לחפש עבודה שאוהבים זה מצוין. הבעיה פה היא לא שעוד לא הגיעה ההברקה איזה מקצוע היא תאהב, אלא שיש חסם שמונע ממנה לאהוב עבודות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
בעניין הקשב וריכוז שהזכירו פה, באמת זה לא פשוט אנחנו פשוט לא מתאימים לעבודה של
בלי קשר להפרעת הקשב, אכן כל אדם מתאים לעבודה שונה.
לכל אדם יהיה סיפוק מפעילות שונה.
לכל אדם יש מנוע פנימי שונה.
א"א להשוות אף פעם בין אנשים (וזה לא קשור לקש"ר).
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
אני לא יודעת במה לעבוד הלכתי ליועצת תעסוקתית ולא עזר
אני מתפללת בלי סוף על זה ועדיין אין לי מושג מה מתאים לי
אם אני אתפלל שה' יתן לי רמז בחלום זה יעבוד? או ללכת לרב שיעשה גורל הגרא?
לדעתי אם היית נשואה וצריכה את הכסף למחיה ייתכן והיה לך פחות נמאס

אנשים מתמידים בעבודה בגלל כסף או אילוצי הסביבה שיוכלו להתגאות במה ע6בדים לפחות בחלקם

ללדעתי אם היית חייבת את הכסף יתכן ופחות היית מרגישה שנמאס לך ופחות מהר היית עוזבת

אבל בגדול באמת סייעת פחות מספק בחורה רווקה אולי תפתחי עסק מאפרת תמכרי עוגות ויטרינה או תעבדי בראיית חשבון הנהלת חשבונות או כל דבר אחר שיותר את משקיעה בו מאשר כשאת סייעת

יותר נשמע שאולי את יותר צריכה משהו שתשקיעי בו סייעת בגן זה יותר הדעות שאת מעבירה ובעיקר עושה מה שאומרים לך

אשה שיש לה בית לנהל יכולה יותר להנות בתור סייעת כי הראש שלה היא משקיעה לעיתים בבית

זה נראה לי פחות כישורים יותר מוטיבציה לעבודה או שאת חושבת עליה גם אחר כך ומלווה אותך כמו גננת בגן חינוך מיוחד שנותנת את הנשמה לילדים או נגיד הנהלת חשבונות אדריכלות תכנות שיש לך ידע ואת צוברת ידע ומיומנות בעבודה ולא עושה מה שאורים לך שיכול להיות שבתור רווקה פחות מביא. סיפוק אולי מה שחסר לך בעבודה זה סיפוק בתור רווקה

יש ייעוצים תעסוקתיים שבאים בעיקר למיין ויגידו לך במה את לא טובה וחבל יכול לצאת לך שאת לא טובה בהכל היא יכולה לומר לך שאת לא טובה במשהו שלא חשבת

אני מכירה אחת ששנים הייתה סייעת בחורה למדה הנהלת חשבונות ועזה לעבוד בזה כנראה יותר עניין אותה

בהצלחה. מקווה שעזרתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
סליחה

אבל הרבה אנשים ריטלין פשוט מכבה אותם רואים את זה על ילדים בגן שנותנים להם וזה יכול לגרום תופעות לוואי של דיכאון וחרדות
זה בחירה שלך שתחליטי האם לקחת את הסיכון וזה שווה המון אנשים מעדיפים להתמודד עם הקשבוריכוז ולהיות מוסחים מאשר לטפל בזה תרופתית בפרט שכבר סיימה תואר בחינוך מיוחד וכבר עובדת 8 שנים
ריטלין (כשם כללי לטיפול תרופתי לקשב. יש עוד חומרים) מותאם נכון לא אמור לכבות, ולא לגרום לתופעות של חרדה ודיכאון. התאמת טיפול תרופתי אכן יכולה להיות מסע לא קצר. הרבה אנשים שעברו את המסע הזה חושבים שזה שווה את התוצאה.
יש גם אנשים שבסופו של דבר בוחרים לא להמשיך, וגם זה לגיטימי לגמרי. לפעמים גם אחרי שרוכשים מיומנויות בעזרת הטיפול, אז המשך הטיפול פחות נצרך. יש גם אנשים שההפרעה פשוט פחות מפריעה להם בחיים. זו טעות להסתכל על אנשים אחרים ואיך שהם מסתדרים כי ההשפעה על כל אחד היא שונה. זה כמו להגיד שיש בעלי משקפיים שמסתדרים בלי המשקפיים.
לדעתי מי שסובל מהשלכות חמורות של ההפרעה ואפילו לא ניסה טיפול תרופתי - פשוט חבל. זה ויתור על כלי חזק מאד בארסנל.
בעיני חוסר מוטיבציה וחוסר בכלים להשתלב בשוק העבודה בעבודה מתאימה ומספקת, זה לגמרי בקטיגוריה של "השלכות חמורות". אפשר לפתוח שרשור בפרוג כל כמה חודשים על תסכול מחיפוש עבודה, ואפשר לנסות טיפול תרופתי.
חשוב להבין שלהפרעת קשב הרבה פנים, ולא כל ההשלכות מתבטאות בלימודים. לסיים תואר עם הפרעת קשב זה יפה בהחלט, אבל זה לא אומר שסגרנו את הפרק של הפרעת הקשב. אין פה קל וחומר מתואר לעבודה. אלו דברים שונים שדורשים כלים ומיומנויות שחלקם שונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
לדעתי אם היית נשואה וצריכה את הכסף למחיה ייתכן והיה לך פחות נמאס
לא בטוח שזה היה פחות נמאס, פשוט לפעמים לאנשים אין ברירה והם ממשיכים בעבודה שהם לא נהנים בה ואפילו סובלים.
זה לא כי לא נמאס להם, אלא כי אין להם ברירה ולכן ממשיכים באותה עבודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
לא נכון להתעלם מחוזקות ולעבוד רק לפי קשיים, אבל גם לא נכון לעבוד רק לפי חוזקות ולהתעלם מקשיים. התאמה נכונה צריכה לקחת בחשבון את שניהם. עבודה שמתנגשת עם החולשות היא עבודה שקשה להחזיק בה מעמד לא פחות מאשר עבודה שלא אוהבים.
לא בריא גם לקבל קשיים כמות שהם בלי לנסות לפחות לבדוק אם אפשר לשפר את המצב, כאשר מדובר בקשיים שמפריעים מאד בחיים.
נכון, צודקת.
אני חושבת שנכון ואפשרי להתייחס לקשיים מתוך החוזקות, ולא לחוזקות אחרי חיסול הקשיים.

לגבי תרופות ואבחונים - העולם היום מאבחן ומקטלג מדי מהר.
אבל זה נושא אחר לגמרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
8 שנים לעבוד באותה עבודה ללא שינוי זה יפה מאוד מאוד.
אני ביצעתי הסבה ראשונה לאחר 6 שנים.
עכשיו, אחרי 8 שנים נוספות, בהחלט מעניין אותי לבצע שוב הסבה.
יש לציין שהעבודה שלי על טורבו גבוה מאוד. ברור לי שגם זה מאוד משפיע על טווח ההישרדות שלי.
ואני טיפוס רגוע מאוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
אני לא יועצת תעסוקתית
אבל גם אני התחבטתי הרבה שנים בנושאי תעסוקה
אני חושבת שעבודה תובענית, בייחוד עם ילדים היא עבודה שוחקת
וכרגע בתוך משרה מלאה ולעיתים חדגונית, את שחוקה
ולא יכולה לחשוב מה את אוהבת לעשות וכו' בגלל השחיקה
לדעתי כדאי לך להתפטר ולנסות ללכת לעבוד במשהו לגמרי אחר, אולי עדיף במשרה חלקית
ואז תוכלי קודם כל להתנסות בעוד סוגי עבודות, וגם תהיה לך הפניות הנפשית להתבונן ולמצוא חוזקות, תחביבים וכו'
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה