דרוש מידע האם ללכת ללמוד תכנות?

  • הוסף לסימניות
  • #61
נכון מאוד, ויותר מזה:
אף מעסיק לא יסתכל על בת חפיפניקית, ותהיה מוכשרת אשר תהיה.
והאופי הזה בולט מאוד כשמראיינים.
אני מדברת כאחת שמקבלת החלטות בגיוס.

טוב, עד כאן, אני לא יודעת אני עדיין בלימודים, ואמרתי שאני רואה בנות שאין להן כח להשקיע מאוד שמצליחות גם בתיכנות עצמה, לא רק מבחנים כמו פרוייקטים, ש"ב וכ"ו,
באמת אין לי שום ניסיון בשוק, כנראה שאתן צודקות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
היא יותר כמו גאומטריה
אני מתכנתת ואוהבת גאומטריה ושונאת אלגברה
ב'ה הנדסאים היה לי די קל התואר ראשון היה מפרך ( לא חייבים...)
ממתי גאומטריה זה לא ראלית? תכנות זה בדיוק סוג חשיבה של לפתור בעיות גאומטריות
מי שאוהבת אלגברה מתאימה יותר לראיית חשבון או הנהלת חשבונות לדעתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
אני גם למדתי את זה ונהניתי מאד.
אני לא חושבת שצריך להיות חכמה באופן לא ריאלי בשביל ללמוד מה"ט, ואם היא היתה ב א1 נשמע שיש לה סכוי טוב להצליח.
העניין הוא שצריך להשקיע ממש.
להשאר עד מאוחר בסמינר, להגיש פרויקטים ומטלות, לאחוז ראש... הרבה מהחומר בנוי על חומר ישן, כך שחייב להשאר בעניינים כל הזמן.
בהצלחה!
אני הייתי הא2 ועשיתי מהט וגם תואר
הקבצות לא תמיד אומר... אצלי לדוגמא זה היה כי זילזלתי בלימודים בכיתה ח
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
טוב, עד כאן, אני לא יודעת אני עדיין בלימודים, ואמרתי שאני רואה בנות שאין להן כח להשקיע מאוד שמצליחות גם בתיכנות עצמה, לא רק מבחנים כמו פרוייקטים, ש"ב וכ"ו,
באמת אין לי שום ניסיון בשוק, כנראה שאתן צודקות...
לא. הן לא צודקות. במחילה.
אני מתכנתת, והמקצוע דורש השקעה. אי אפשר להיות מתכנתת טובה בלי להשקיע.
גם הגאוניות, ואני מכירה כאלו, משקיעות. אפילו יותר מהממוצעות.
הן יושבות ימים שלמים על גוגל כדי למצוא תכנית פשוטה.
הן משקיעות שעות בלנסות לפענח שגיאה קטנה.
הן צופות ביוטיוב כדי ללמוד חידושים.
הן עובדות, ועומלות, ומשקיעות.
אפשר לחפף ו"לעבור מבחנים",
אי אפשר להיות בפועל מתכנתת טובה, עם כל מה שהמקצוע דורש, ולהמשיך לחפף. זה פשוט לא עובד ככה.
יש כאן מתכנתות נוספות שסוברות אחרת ממני?
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
לי אמרו שאין הרבה עבודה בתכנות אחרי גיל 40 זה נכון?
הבוס שלי פתח את החברה שלו בגיל 47.
אבל בהחלט יש אפליה על רקע גיל גם במקצוע זה, ואולי אף יותר ממקצועות אחרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
לא. הן לא צודקות. במחילה.
אני מתכנתת, והמקצוע דורש השקעה. אי אפשר להיות מתכנתת טובה בלי להשקיע.
גם הגאוניות, ואני מכירה כאלו, משקיעות. אפילו יותר מהממוצעות.
הן יושבות ימים שלמים על גוגל כדי למצוא תכנית פשוטה.
הן משקיעות שעות בלנסות לפענח שגיאה קטנה.
הן צופות ביוטיוב כדי ללמוד חידושים.
הן עובדות, ועומלות, ומשקיעות.
אפשר לחפף ו"לעבור מבחנים",
אי אפשר להיות בפועל מתכנתת טובה, עם כל מה שהמקצוע דורש, ולהמשיך לחפף. זה פשוט לא עובד ככה.
אז אנחנו צודקות.
זה בדיוק מה שטענו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
אז אנחנו צודקות.
זה בדיוק מה שטענו.
אה, אוקי. אני לא אוחזת בכל השמות שמתרוצצים כאן.
עושה לי פריחה כשאני שומעת דעות של "את גאונה אז את מסודרת".
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
אה, אוקי. אני לא אוחזת בכל השמות שמתרוצצים כאן.
עושה לי פריחה כשאני שומעת דעות של "את גאונה אז את מסודרת".
תנוח דעתך,
לא היתה פה אף עובדת שטענה כך.
הטענה הזו נשמעה מפי סטודנטית בלבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
תנוח דעתך,
לא היתה פה אף עובדת שטענה כך.
הטענה הזו נשמעה מפי סטודנטית בלבד.
ובטוח שבשנה הראשונה שלה..
הבנתי את זה על בשרי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #70
  • הוסף לסימניות
  • #71
נכון!!!!!!! זה אולי מראה על הדרך אבל כל מי שדיברתי איתו אמר לי שהוא היה בשוק מההתחלה והלימודים לא מכינים באמת למה שקורה בעבודה, ובתכל'ס גיגלו המווון ושאלו והתייעצו וחקרו ולמדו הרבה מעבר למה שלמדו.
אכן
הלימודים מלמדים תוכן
בעבודה צריך הרבה פרקטיקה.
מי שמוכרת בכך נכנסת זה מהר מאד, חודש עבודה וכבר שכחו מה היה בלימודים (האכילו אותנו את החומר בכפית לדעתי, לעומת העבודה בפועל)
ואגב - עד כמה שהבנתי מחברות רבות - זה כך בכל מקצוע (ראיית חשבון, הנה"ח ועוד)
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
לי אמרו שאין הרבה עבודה בתכנות אחרי גיל 40 זה נכון?
כיום - העובדים מעל גיל 40 מתקשים להשתלב בשוק דינאמי סוער ועתיר חידושים כמו התיכנות
פשוט משום שהם בקושי הכירו את המחשב בתור ילדים
מה שקצת שונה ממי שגדל בתוך זה, ומאמינה שלא נסגר לו הראש כשעובר את גיל ה-40
מה שכן - יש איזשהיא תקרת זכוכית בתיכנות שצריך לפרוץ אותה כדי להתקדם.
בגילאים 30-35 כבר אין הרבה התקדמות באופן שהיה בתחילה, והעבודה כמו גם המשכורת דורכת במקום
אם פורצים את תקרת הזכוכית הזו - כלומר - ממשיכים ללמוד חידושים נוספים עדכניים, לחילופין פותחים חברה ועוד - אפשר הגיע להרבה הרבה יותר
וכמובן לעבור את גיל 40 בקלות

אגב - גם כיום יש יוצאי דופן ואני מכירה כמה שעובדות בתיכנות מעל גיל 40, וכן התחילו ללמוד מאוחר יחסית, רק שבד"כ מדובר בנישה פשוטה ולא משתנה כ"כ
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
לא. הן לא צודקות. במחילה.
אני מתכנתת, והמקצוע דורש השקעה. אי אפשר להיות מתכנתת טובה בלי להשקיע.
גם הגאוניות, ואני מכירה כאלו, משקיעות. אפילו יותר מהממוצעות.
הן יושבות ימים שלמים על גוגל כדי למצוא תכנית פשוטה.
הן משקיעות שעות בלנסות לפענח שגיאה קטנה.
הן צופות ביוטיוב כדי ללמוד חידושים.
הן עובדות, ועומלות, ומשקיעות.
אפשר לחפף ו"לעבור מבחנים",
אי אפשר להיות בפועל מתכנתת טובה, עם כל מה שהמקצוע דורש, ולהמשיך לחפף. זה פשוט לא עובד ככה.
יש כאן מתכנתות נוספות שסוברות אחרת ממני?

אני מתכנתת, ויש לי רק תוספת קטנה -
לא תמיד מי שמבריקה בלימודים, תצליח גם בעבודה, ולהיפך.
יש לי דוגמאות נגדיות לשני הצדדים.

וכללית - הרעיון בתכנות הוא המון יכולת למידה עצמאית, קליטה טובה וגישה לנושא.
לדעתי - את התעודה של מה"ט אפשר להוציא בהשקעה סבירה יחסית. תואר זה כבר סיפור אחר, והרבה יותר קשה - דורש יכולות שבאמת אין לכל אחת.
(יכול להיות שגם הדרישות במה"ט השתנו, שמעתי על זה דיבורים, אני אומרת את מה שאני יודעת נכון ללפני כ-5 שנים.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
משהו פה מכיר את התכנית של פיתוחים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
יש כאן מתכנתות נוספות שסוברות אחרת ממני?
אני :)

אני חולקת על ההקבלה בין ההשקעה בלימודים לבין ההשקעה בעבודה.
זה מזכיר לי את המורות בסמינר שאמרו לנו שאם לא נתרגל לבוא בזמן לסמינר, איך לא נאחר לעבודה?
לדעתי, כל דבר בזמנו.

אם את מצליחה במבחנים - למה להשקיע מעבר לכך?
אני לא בעד זלזול, לא בעד להגיע לציון "עובר" וזהו,
אבל באותה מידה אני לא בעד להשקיע כשאין צורך ממשי בכך.
את מוכשרת ומסוגלת לקבל 90+ גם בלי לחרוש את החומר? מעולה! אין עניין להשקיע רק בשביל לקבל את ה-100.

זה לא אומר שכזו תלמידה תחפף כך גם בעבודה.
אי השקעה בלימודים - לא מחייבת אי השקעה בעבודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
זה לא אומר שכזו תלמידה תחפף כך גם בעבודה.
אי השקעה בלימודים - לא מחייבת אי השקעה בעבודה.
מי שלומד תכנות בלי השקעה לדעתי זה נקרא שהוא לא מכין את עצמו היטב.
אופי העבודה בזה דורש פתרונות עצמיים שאיש לא פתר לפניך
כשרונות יש הרבה, אבל אין כמעט אף אחד שפתר את אותה הבעיה שניצבת לפניך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
אני :)

אני חולקת על ההקבלה בין ההשקעה בלימודים לבין ההשקעה בעבודה.
זה מזכיר לי את המורות בסמינר שאמרו לנו שאם לא נתרגל לבוא בזמן לסמינר, איך לא נאחר לעבודה?
לדעתי, כל דבר בזמנו.

אם את מצליחה במבחנים - למה להשקיע מעבר לכך?
אני לא בעד זלזול, לא בעד להגיע לציון "עובר" וזהו,
אבל באותה מידה אני לא בעד להשקיע כשאין צורך ממשי בכך.
את מוכשרת ומסוגלת לקבל 90+ גם בלי לחרוש את החומר? מעולה! אין עניין להשקיע רק בשביל לקבל את ה-100.

זה לא אומר שכזו תלמידה תחפף כך גם בעבודה.
אי השקעה בלימודים - לא מחייבת אי השקעה בעבודה.
מתנגדת נחרצות.
בעבודה לא צריך את הידע עליו את נבחנת.
גם אם עברת חמישים מבחנים בהצלחה, את עדיין לא יכולה להיות מתכנתת. אבל יש לי ידע! יופי. אבל עברתי מבחנים! נהדר. זה לא אומר שאת יודעת להיות מתכנתת.
להיות מתכנתת זה לא רק "לדעת" ולא רק "לקדד". זה לחשוב, לחקור, להעמיק, לנסות, לנתח, לבדוק, לדבג, לחשוב עוד פעם. ושוב.
זה עצבי ברזל. זו השקעה עצומה. תכנות זה לא לבעלי לב חלש.

זה כמו שבת 10 תגיד לי "אני יודעת איך ללחוץ על הדוושה ואיך ללחוץ על הברקסים, איך להעביר הילוך ואיך לעבור נתיב, אז אני יודעת לנהוג".
יפה מאוד. ניסית פעם לנהוג? לא.
"אני יודעת לקדד", זה יפה. אבל מה תעשי כשהקוד שלך לא עובד?
לתרגל שלושים שעות של דיבוג, ושוב דיבוג, ושוב דיבוג, זה לא כלול במבחן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
מי שלומד תכנות בלי השקעה לדעתי זה נקרא שהוא לא מכין את עצמו היטב.
אופי העבודה בזה דורש פתרונות עצמיים שאיש לא פתר לפניך
כשרונות יש הרבה, אבל אין כמעט אף אחד שפתר את אותה הבעיה שניצבת לפניך.
מי שלומד בלי להשקיע - ומצליח -
א"א לומר עליו שהוא נטול כשרונות...
מאמינה שלאחד כזה לא יהיה כ"כ קושי למצוא פתרונות לבעיות.

זו לא פונקציה של לימוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
מתנגדת נחרצות.
בעבודה לא צריך את הידע עליו את נבחנת.
גם אם עברת חמישים מבחנים בהצלחה, את עדיין לא יכולה להיות מתכנתת. אבל יש לי ידע! יופי. אבל עברתי מבחנים! נהדר. זה לא אומר שאת יודעת להיות מתכנתת.
להיות מתכנתת זה לא רק "לדעת" ולא רק "לקדד". זה לחשוב, לחקור, להעמיק, לנסות, לנתח, לבדוק, לדבג, לחשוב עוד פעם. ושוב.
זה עצבי ברזל. זו השקעה עצומה. תכנות זה לא לבעלי לב חלש.

זה כמו שבת 10 תגיד לי "אני יודעת איך ללחוץ על הדוושה ואיך ללחוץ על הברקסים, איך להעביר הילוך ואיך לעבור נתיב, אז אני יודעת לנהוג".
יפה מאוד. ניסית פעם לנהוג? לא.
"אני יודעת לקדד", זה יפה. אבל מה תעשי כשהקוד שלך לא עובד?
לתרגל שלושים שעות של דיבוג, ושוב דיבוג, ושוב דיבוג, זה לא כלול במבחן.


את טוענת שהשקעה בלימודים היא היא זו שגורמת למציאת פתרונות לבעיות שנתקלים בהם בעבודה, ולכך שהמתכנת ידע לחקור, לחשוב וכו' בעבודה.

אני טוענת שאדם מוכשר, שאין לו צורך בהשקעה במבחנים, כי הוא ממילא מקבל ציונים גבוהים גם ללא השקעה במהלך הלימודים - ממילא זה מעיד שיש לו כשרונות יותר מאחד שצריך להשקיע בלימודים בשביל להגיע לאותם ציונים,
וממילא העבודה, עם כל מה שכרוך בה - חשיבה מעמיקה, חקירה, ניתוח וכו' - תהיה קלה לאדם מוכשר כזה יותר מאשר לאדם שצריך להשקיע בלימודים.

ובכל מקרה - הלימודים, קשים שיהיו - לא מגיעים ברמתם לחודש עבודה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
מתנגדת נחרצות.
בעבודה לא צריך את הידע עליו את נבחנת.
גם אם עברת חמישים מבחנים בהצלחה, את עדיין לא יכולה להיות מתכנתת. אבל יש לי ידע! יופי. אבל עברתי מבחנים! נהדר. זה לא אומר שאת יודעת להיות מתכנתת.
להיות מתכנתת זה לא רק "לדעת" ולא רק "לקדד". זה לחשוב, לחקור, להעמיק, לנסות, לנתח, לבדוק, לדבג, לחשוב עוד פעם. ושוב.
זה עצבי ברזל. זו השקעה עצומה. תכנות זה לא לבעלי לב חלש.

זה כמו שבת 10 תגיד לי "אני יודעת איך ללחוץ על הדוושה ואיך ללחוץ על הברקסים, איך להעביר הילוך ואיך לעבור נתיב, אז אני יודעת לנהוג".
יפה מאוד. ניסית פעם לנהוג? לא.
"אני יודעת לקדד", זה יפה. אבל מה תעשי כשהקוד שלך לא עובד?
לתרגל שלושים שעות של דיבוג, ושוב דיבוג, ושוב דיבוג, זה לא כלול במבחן.

לא אומר שאנשים שבלימודים מחפפים ומסתפקים בלעבור את המבחנים בהצלחה-
לא יהיו מתכנתים מעולים שחוקרים , מרשימים ומצליחים.
מעידה על עצמי שהייתי תלמידה כייפנית וקיבלתי 95 במבחנים כשאולי יכולתי את ה-100 אם הייתי מתאמצת ללמוד יותר.
אז מה. כשהלכתי לעבודה הצלחתי מעולה בדרכי שלי.
כמו שבחורה שלא מבשלת הרבה בבית - יכולה להפוך לסופר בשלנית.
ככה גם מי שלא השקיעה את מרצה בלימודים - יכולה להשקיע את מרצה בעבודה.

לימודים ועבודה זה כל כך שונה - כרחוק מזרח ממערב.
נתחיל מזה שבניגוד לתיאורים שכתבת - הלימודים היו הרבה יותר קשים מחשבתית מהעבודה.

בעבודה יש הרבה קטעים "חזרתיים".
במקום עבודה רגיל - הרבה מהזמן כותבים או אותו רעיון של קוד שכתבו אתמול. ובדרך כלל גם לא כותבים "התחכמויות" כמו בלימודים - כדי שהקוד יהיה פשוט וברור. למעט במערכות שדורשות ביצועים משופרים במיוחד...
וגם כשלומדים משהו חדש - לא מדובר בחומר כמו סטטיסטיקה , אלגברה לינארית , אינפי או דיבוג קוד ללא עזרת קומפיילר אלא על דף. זה יותר בקטע של קריאה עיונית. מי שיש לו מספיק ניסיון בתכנות ומספיק כשרונות - לא מתאמץ על זה יותר מדי.

דרך אגב אם את מוצאת את עצמך 30 שעות מדבגת ומדבגת ומדבגת - אני חושדת שהעבודה שלך היא הרבה יותר תחזוקה מפיתוח. וזה הזמן לחפש מקום עבודה מעניין יותר... משהו שתלמדי בו דברים חדשים ותחפשי בגוגל יותר זמן ממה שאת מדבגת...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה