דרוש מידע האם ללכת ללמוד תכנות?

  • הוסף לסימניות
  • #61
נכון מאוד, ויותר מזה:
אף מעסיק לא יסתכל על בת חפיפניקית, ותהיה מוכשרת אשר תהיה.
והאופי הזה בולט מאוד כשמראיינים.
אני מדברת כאחת שמקבלת החלטות בגיוס.

טוב, עד כאן, אני לא יודעת אני עדיין בלימודים, ואמרתי שאני רואה בנות שאין להן כח להשקיע מאוד שמצליחות גם בתיכנות עצמה, לא רק מבחנים כמו פרוייקטים, ש"ב וכ"ו,
באמת אין לי שום ניסיון בשוק, כנראה שאתן צודקות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
היא יותר כמו גאומטריה
אני מתכנתת ואוהבת גאומטריה ושונאת אלגברה
ב'ה הנדסאים היה לי די קל התואר ראשון היה מפרך ( לא חייבים...)
ממתי גאומטריה זה לא ראלית? תכנות זה בדיוק סוג חשיבה של לפתור בעיות גאומטריות
מי שאוהבת אלגברה מתאימה יותר לראיית חשבון או הנהלת חשבונות לדעתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
אני גם למדתי את זה ונהניתי מאד.
אני לא חושבת שצריך להיות חכמה באופן לא ריאלי בשביל ללמוד מה"ט, ואם היא היתה ב א1 נשמע שיש לה סכוי טוב להצליח.
העניין הוא שצריך להשקיע ממש.
להשאר עד מאוחר בסמינר, להגיש פרויקטים ומטלות, לאחוז ראש... הרבה מהחומר בנוי על חומר ישן, כך שחייב להשאר בעניינים כל הזמן.
בהצלחה!
אני הייתי הא2 ועשיתי מהט וגם תואר
הקבצות לא תמיד אומר... אצלי לדוגמא זה היה כי זילזלתי בלימודים בכיתה ח
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
טוב, עד כאן, אני לא יודעת אני עדיין בלימודים, ואמרתי שאני רואה בנות שאין להן כח להשקיע מאוד שמצליחות גם בתיכנות עצמה, לא רק מבחנים כמו פרוייקטים, ש"ב וכ"ו,
באמת אין לי שום ניסיון בשוק, כנראה שאתן צודקות...
לא. הן לא צודקות. במחילה.
אני מתכנתת, והמקצוע דורש השקעה. אי אפשר להיות מתכנתת טובה בלי להשקיע.
גם הגאוניות, ואני מכירה כאלו, משקיעות. אפילו יותר מהממוצעות.
הן יושבות ימים שלמים על גוגל כדי למצוא תכנית פשוטה.
הן משקיעות שעות בלנסות לפענח שגיאה קטנה.
הן צופות ביוטיוב כדי ללמוד חידושים.
הן עובדות, ועומלות, ומשקיעות.
אפשר לחפף ו"לעבור מבחנים",
אי אפשר להיות בפועל מתכנתת טובה, עם כל מה שהמקצוע דורש, ולהמשיך לחפף. זה פשוט לא עובד ככה.
יש כאן מתכנתות נוספות שסוברות אחרת ממני?
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
לי אמרו שאין הרבה עבודה בתכנות אחרי גיל 40 זה נכון?
הבוס שלי פתח את החברה שלו בגיל 47.
אבל בהחלט יש אפליה על רקע גיל גם במקצוע זה, ואולי אף יותר ממקצועות אחרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
לא. הן לא צודקות. במחילה.
אני מתכנתת, והמקצוע דורש השקעה. אי אפשר להיות מתכנתת טובה בלי להשקיע.
גם הגאוניות, ואני מכירה כאלו, משקיעות. אפילו יותר מהממוצעות.
הן יושבות ימים שלמים על גוגל כדי למצוא תכנית פשוטה.
הן משקיעות שעות בלנסות לפענח שגיאה קטנה.
הן צופות ביוטיוב כדי ללמוד חידושים.
הן עובדות, ועומלות, ומשקיעות.
אפשר לחפף ו"לעבור מבחנים",
אי אפשר להיות בפועל מתכנתת טובה, עם כל מה שהמקצוע דורש, ולהמשיך לחפף. זה פשוט לא עובד ככה.
אז אנחנו צודקות.
זה בדיוק מה שטענו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
אז אנחנו צודקות.
זה בדיוק מה שטענו.
אה, אוקי. אני לא אוחזת בכל השמות שמתרוצצים כאן.
עושה לי פריחה כשאני שומעת דעות של "את גאונה אז את מסודרת".
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
אה, אוקי. אני לא אוחזת בכל השמות שמתרוצצים כאן.
עושה לי פריחה כשאני שומעת דעות של "את גאונה אז את מסודרת".
תנוח דעתך,
לא היתה פה אף עובדת שטענה כך.
הטענה הזו נשמעה מפי סטודנטית בלבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
תנוח דעתך,
לא היתה פה אף עובדת שטענה כך.
הטענה הזו נשמעה מפי סטודנטית בלבד.
ובטוח שבשנה הראשונה שלה..
הבנתי את זה על בשרי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #70
  • הוסף לסימניות
  • #71
נכון!!!!!!! זה אולי מראה על הדרך אבל כל מי שדיברתי איתו אמר לי שהוא היה בשוק מההתחלה והלימודים לא מכינים באמת למה שקורה בעבודה, ובתכל'ס גיגלו המווון ושאלו והתייעצו וחקרו ולמדו הרבה מעבר למה שלמדו.
אכן
הלימודים מלמדים תוכן
בעבודה צריך הרבה פרקטיקה.
מי שמוכרת בכך נכנסת זה מהר מאד, חודש עבודה וכבר שכחו מה היה בלימודים (האכילו אותנו את החומר בכפית לדעתי, לעומת העבודה בפועל)
ואגב - עד כמה שהבנתי מחברות רבות - זה כך בכל מקצוע (ראיית חשבון, הנה"ח ועוד)
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
לי אמרו שאין הרבה עבודה בתכנות אחרי גיל 40 זה נכון?
כיום - העובדים מעל גיל 40 מתקשים להשתלב בשוק דינאמי סוער ועתיר חידושים כמו התיכנות
פשוט משום שהם בקושי הכירו את המחשב בתור ילדים
מה שקצת שונה ממי שגדל בתוך זה, ומאמינה שלא נסגר לו הראש כשעובר את גיל ה-40
מה שכן - יש איזשהיא תקרת זכוכית בתיכנות שצריך לפרוץ אותה כדי להתקדם.
בגילאים 30-35 כבר אין הרבה התקדמות באופן שהיה בתחילה, והעבודה כמו גם המשכורת דורכת במקום
אם פורצים את תקרת הזכוכית הזו - כלומר - ממשיכים ללמוד חידושים נוספים עדכניים, לחילופין פותחים חברה ועוד - אפשר הגיע להרבה הרבה יותר
וכמובן לעבור את גיל 40 בקלות

אגב - גם כיום יש יוצאי דופן ואני מכירה כמה שעובדות בתיכנות מעל גיל 40, וכן התחילו ללמוד מאוחר יחסית, רק שבד"כ מדובר בנישה פשוטה ולא משתנה כ"כ
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
לא. הן לא צודקות. במחילה.
אני מתכנתת, והמקצוע דורש השקעה. אי אפשר להיות מתכנתת טובה בלי להשקיע.
גם הגאוניות, ואני מכירה כאלו, משקיעות. אפילו יותר מהממוצעות.
הן יושבות ימים שלמים על גוגל כדי למצוא תכנית פשוטה.
הן משקיעות שעות בלנסות לפענח שגיאה קטנה.
הן צופות ביוטיוב כדי ללמוד חידושים.
הן עובדות, ועומלות, ומשקיעות.
אפשר לחפף ו"לעבור מבחנים",
אי אפשר להיות בפועל מתכנתת טובה, עם כל מה שהמקצוע דורש, ולהמשיך לחפף. זה פשוט לא עובד ככה.
יש כאן מתכנתות נוספות שסוברות אחרת ממני?

אני מתכנתת, ויש לי רק תוספת קטנה -
לא תמיד מי שמבריקה בלימודים, תצליח גם בעבודה, ולהיפך.
יש לי דוגמאות נגדיות לשני הצדדים.

וכללית - הרעיון בתכנות הוא המון יכולת למידה עצמאית, קליטה טובה וגישה לנושא.
לדעתי - את התעודה של מה"ט אפשר להוציא בהשקעה סבירה יחסית. תואר זה כבר סיפור אחר, והרבה יותר קשה - דורש יכולות שבאמת אין לכל אחת.
(יכול להיות שגם הדרישות במה"ט השתנו, שמעתי על זה דיבורים, אני אומרת את מה שאני יודעת נכון ללפני כ-5 שנים.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
משהו פה מכיר את התכנית של פיתוחים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
יש כאן מתכנתות נוספות שסוברות אחרת ממני?
אני :)

אני חולקת על ההקבלה בין ההשקעה בלימודים לבין ההשקעה בעבודה.
זה מזכיר לי את המורות בסמינר שאמרו לנו שאם לא נתרגל לבוא בזמן לסמינר, איך לא נאחר לעבודה?
לדעתי, כל דבר בזמנו.

אם את מצליחה במבחנים - למה להשקיע מעבר לכך?
אני לא בעד זלזול, לא בעד להגיע לציון "עובר" וזהו,
אבל באותה מידה אני לא בעד להשקיע כשאין צורך ממשי בכך.
את מוכשרת ומסוגלת לקבל 90+ גם בלי לחרוש את החומר? מעולה! אין עניין להשקיע רק בשביל לקבל את ה-100.

זה לא אומר שכזו תלמידה תחפף כך גם בעבודה.
אי השקעה בלימודים - לא מחייבת אי השקעה בעבודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
זה לא אומר שכזו תלמידה תחפף כך גם בעבודה.
אי השקעה בלימודים - לא מחייבת אי השקעה בעבודה.
מי שלומד תכנות בלי השקעה לדעתי זה נקרא שהוא לא מכין את עצמו היטב.
אופי העבודה בזה דורש פתרונות עצמיים שאיש לא פתר לפניך
כשרונות יש הרבה, אבל אין כמעט אף אחד שפתר את אותה הבעיה שניצבת לפניך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
אני :)

אני חולקת על ההקבלה בין ההשקעה בלימודים לבין ההשקעה בעבודה.
זה מזכיר לי את המורות בסמינר שאמרו לנו שאם לא נתרגל לבוא בזמן לסמינר, איך לא נאחר לעבודה?
לדעתי, כל דבר בזמנו.

אם את מצליחה במבחנים - למה להשקיע מעבר לכך?
אני לא בעד זלזול, לא בעד להגיע לציון "עובר" וזהו,
אבל באותה מידה אני לא בעד להשקיע כשאין צורך ממשי בכך.
את מוכשרת ומסוגלת לקבל 90+ גם בלי לחרוש את החומר? מעולה! אין עניין להשקיע רק בשביל לקבל את ה-100.

זה לא אומר שכזו תלמידה תחפף כך גם בעבודה.
אי השקעה בלימודים - לא מחייבת אי השקעה בעבודה.
מתנגדת נחרצות.
בעבודה לא צריך את הידע עליו את נבחנת.
גם אם עברת חמישים מבחנים בהצלחה, את עדיין לא יכולה להיות מתכנתת. אבל יש לי ידע! יופי. אבל עברתי מבחנים! נהדר. זה לא אומר שאת יודעת להיות מתכנתת.
להיות מתכנתת זה לא רק "לדעת" ולא רק "לקדד". זה לחשוב, לחקור, להעמיק, לנסות, לנתח, לבדוק, לדבג, לחשוב עוד פעם. ושוב.
זה עצבי ברזל. זו השקעה עצומה. תכנות זה לא לבעלי לב חלש.

זה כמו שבת 10 תגיד לי "אני יודעת איך ללחוץ על הדוושה ואיך ללחוץ על הברקסים, איך להעביר הילוך ואיך לעבור נתיב, אז אני יודעת לנהוג".
יפה מאוד. ניסית פעם לנהוג? לא.
"אני יודעת לקדד", זה יפה. אבל מה תעשי כשהקוד שלך לא עובד?
לתרגל שלושים שעות של דיבוג, ושוב דיבוג, ושוב דיבוג, זה לא כלול במבחן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
מי שלומד תכנות בלי השקעה לדעתי זה נקרא שהוא לא מכין את עצמו היטב.
אופי העבודה בזה דורש פתרונות עצמיים שאיש לא פתר לפניך
כשרונות יש הרבה, אבל אין כמעט אף אחד שפתר את אותה הבעיה שניצבת לפניך.
מי שלומד בלי להשקיע - ומצליח -
א"א לומר עליו שהוא נטול כשרונות...
מאמינה שלאחד כזה לא יהיה כ"כ קושי למצוא פתרונות לבעיות.

זו לא פונקציה של לימוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
מתנגדת נחרצות.
בעבודה לא צריך את הידע עליו את נבחנת.
גם אם עברת חמישים מבחנים בהצלחה, את עדיין לא יכולה להיות מתכנתת. אבל יש לי ידע! יופי. אבל עברתי מבחנים! נהדר. זה לא אומר שאת יודעת להיות מתכנתת.
להיות מתכנתת זה לא רק "לדעת" ולא רק "לקדד". זה לחשוב, לחקור, להעמיק, לנסות, לנתח, לבדוק, לדבג, לחשוב עוד פעם. ושוב.
זה עצבי ברזל. זו השקעה עצומה. תכנות זה לא לבעלי לב חלש.

זה כמו שבת 10 תגיד לי "אני יודעת איך ללחוץ על הדוושה ואיך ללחוץ על הברקסים, איך להעביר הילוך ואיך לעבור נתיב, אז אני יודעת לנהוג".
יפה מאוד. ניסית פעם לנהוג? לא.
"אני יודעת לקדד", זה יפה. אבל מה תעשי כשהקוד שלך לא עובד?
לתרגל שלושים שעות של דיבוג, ושוב דיבוג, ושוב דיבוג, זה לא כלול במבחן.


את טוענת שהשקעה בלימודים היא היא זו שגורמת למציאת פתרונות לבעיות שנתקלים בהם בעבודה, ולכך שהמתכנת ידע לחקור, לחשוב וכו' בעבודה.

אני טוענת שאדם מוכשר, שאין לו צורך בהשקעה במבחנים, כי הוא ממילא מקבל ציונים גבוהים גם ללא השקעה במהלך הלימודים - ממילא זה מעיד שיש לו כשרונות יותר מאחד שצריך להשקיע בלימודים בשביל להגיע לאותם ציונים,
וממילא העבודה, עם כל מה שכרוך בה - חשיבה מעמיקה, חקירה, ניתוח וכו' - תהיה קלה לאדם מוכשר כזה יותר מאשר לאדם שצריך להשקיע בלימודים.

ובכל מקרה - הלימודים, קשים שיהיו - לא מגיעים ברמתם לחודש עבודה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
מתנגדת נחרצות.
בעבודה לא צריך את הידע עליו את נבחנת.
גם אם עברת חמישים מבחנים בהצלחה, את עדיין לא יכולה להיות מתכנתת. אבל יש לי ידע! יופי. אבל עברתי מבחנים! נהדר. זה לא אומר שאת יודעת להיות מתכנתת.
להיות מתכנתת זה לא רק "לדעת" ולא רק "לקדד". זה לחשוב, לחקור, להעמיק, לנסות, לנתח, לבדוק, לדבג, לחשוב עוד פעם. ושוב.
זה עצבי ברזל. זו השקעה עצומה. תכנות זה לא לבעלי לב חלש.

זה כמו שבת 10 תגיד לי "אני יודעת איך ללחוץ על הדוושה ואיך ללחוץ על הברקסים, איך להעביר הילוך ואיך לעבור נתיב, אז אני יודעת לנהוג".
יפה מאוד. ניסית פעם לנהוג? לא.
"אני יודעת לקדד", זה יפה. אבל מה תעשי כשהקוד שלך לא עובד?
לתרגל שלושים שעות של דיבוג, ושוב דיבוג, ושוב דיבוג, זה לא כלול במבחן.

לא אומר שאנשים שבלימודים מחפפים ומסתפקים בלעבור את המבחנים בהצלחה-
לא יהיו מתכנתים מעולים שחוקרים , מרשימים ומצליחים.
מעידה על עצמי שהייתי תלמידה כייפנית וקיבלתי 95 במבחנים כשאולי יכולתי את ה-100 אם הייתי מתאמצת ללמוד יותר.
אז מה. כשהלכתי לעבודה הצלחתי מעולה בדרכי שלי.
כמו שבחורה שלא מבשלת הרבה בבית - יכולה להפוך לסופר בשלנית.
ככה גם מי שלא השקיעה את מרצה בלימודים - יכולה להשקיע את מרצה בעבודה.

לימודים ועבודה זה כל כך שונה - כרחוק מזרח ממערב.
נתחיל מזה שבניגוד לתיאורים שכתבת - הלימודים היו הרבה יותר קשים מחשבתית מהעבודה.

בעבודה יש הרבה קטעים "חזרתיים".
במקום עבודה רגיל - הרבה מהזמן כותבים או אותו רעיון של קוד שכתבו אתמול. ובדרך כלל גם לא כותבים "התחכמויות" כמו בלימודים - כדי שהקוד יהיה פשוט וברור. למעט במערכות שדורשות ביצועים משופרים במיוחד...
וגם כשלומדים משהו חדש - לא מדובר בחומר כמו סטטיסטיקה , אלגברה לינארית , אינפי או דיבוג קוד ללא עזרת קומפיילר אלא על דף. זה יותר בקטע של קריאה עיונית. מי שיש לו מספיק ניסיון בתכנות ומספיק כשרונות - לא מתאמץ על זה יותר מדי.

דרך אגב אם את מוצאת את עצמך 30 שעות מדבגת ומדבגת ומדבגת - אני חושדת שהעבודה שלך היא הרבה יותר תחזוקה מפיתוח. וזה הזמן לחפש מקום עבודה מעניין יותר... משהו שתלמדי בו דברים חדשים ותחפשי בגוגל יותר זמן ממה שאת מדבגת...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

מכללות ואוניברסיטאות מנסות להילחם בה, פרופסורים ומנחים מתאמצים לזהות ולפסול אותה, וסטודנטים רבים מנסים, לא תמיד בהצלחה, להמשיך להשתמש בה.

היא קיימת בשטח כבר לא מעט זמן, ולמרות זאת - כתיבה אקדמית באמצעות בינה מלאכותית ממשיכה להוות סוגיה בוערת שמעסיקה ומאתגרת את העולם האקדמי.

סיבות למה להיעזר בכלי AI כדי לכתוב עבודה לא חסרות. זה קל, מהיר ונוח כל כך. כל מה שעליכם לעשות הוא להזין שאלת מחקר ולקבל תוך כמה רגעים עבודה אקדמית שממבט ראשון - נראית בנויה לתלפיות.

אך האם זה אכן אפשרי?

התשובה שלא תסבך אותי משפטית, במילה אחת, אם תלחצו אותי לקיר - היא לא.

התשובה המורכבת יותר היא לא לגמרי.

התשובה המדויקת ביותר היא כן, אבל זה מסוכן.

למה מסוכן? לא רק כי יכולים לעלות עליכם, אלא כי יש סיבה שלאנשי מקצוע קל לזהות עבודות שכלי AI יצרו. הכתיבה שלהן היא בדרך כלל כללית ופשטנית, כמעט תמיד נטולת עמדה מחקרית וחשיבה ביקורתית, ולפעמים עלולה להכיל פרשנויות שגויות ונתונים לא מדויקים.

כלי כתיבה של AI מייצרים תגובות על סמך דפוסים בנתונים שהוכנסו עליהם, אבל אין להם הבנה אמתית או כישורי חשיבה ביקורתית כמו של אדם אקדמי. זה אומר שלפעמים הם יכולים לתת תשובות שנשמעות טובות אבל בעצם שגויות, מטעות או פשוטות מדי. בעבודה אקדמית יש חשיבות מכרעת לדיוק ולכתיבה בשפה שלכם, ולכן שימוש במידע שלא אומת כראוי עלול להוביל לציונים נמוכים או אפילו לפסילה.

בנוסף, עבודה אקדמית דורשת לעתים קרובות תובנות חדשות, ניתוח מעמיק ופרשנות אישית, דברים שכלי AI פשוט לא יכולים לספק. אם אתם משתמשים בבינה מלאכותית כדי לכתוב עבודת סמינריון, היא עלולה להיות חסרה את העומק והפרספקטיבה הייחודית שהמנחה האקדמי שלכם מצפה לה.

אם החלטתם בכל זאת לקחת את הסיכון, ולנסות לרתום את היכולות הבאמת מדהימות של AI לטובת העבודה שלכם, הנה כמה כללי מפתח שיעזרו לכם לא להסתבך:

אתם הראש - אתם אשמים

AI היא אולי טכנולוגיה גאונית, אבל לפעמים כדאי להתייחס אלה כאילו הייתה ילד מוגבל. תסבירו בדיוק מה אתם מבקשים, אל תסמכו עליה שתבין לבד, תנו לה דוגמאות, תסבירו לה איפה טעתה אם התוצר הראשוני היה לא מדויק.

AIיכולה, בתנאים מסוימים, לעשות עבורכם את העבודה השחורה והמייגעת של חיפוש החומרים, השכתוב והניסוח, אם אתם מצפים ממנה להבין יותר מכם איך צריכה להיראות העבודה שלכם - זאת בעיה. היא בסוף כאן כדי לקבל הוראות ולבצע אותן כמיטב יכולה, אבל אין לה את הכלים להוביל את התהליך.

תהיו ספציפיים

אתם מעוניינים שכתוב של מידע קיים או ניתוח שלו ? שאלות מחקר או מסקנות? פרשנות ביקורתית או סקירה יבשה? אל תסתפקו בהגדרה "כתיבה אקדמית", נסו לכוון את כלי הכתיבה לטון ולאפיונים הספציפיים של כל פרק ותת פרק בעבודה שלכם.

תסמכו רק על עצמכם

גם כלי הAI הטובים ביותר תוכנתו באופן שמאפשר להם, לפעמים, לבלף בביטחון. אם חסר להם מידע או שהם התקשו להבין את השאלה באופן מדויק, אם הם לא מוצאים מחקרים אמתיים שמתאימים למטרה שניסחתם - הם עלולים לנסח פרשנות מעוותת למה שנכתב בהם, ואפילו להמציא מחקרים לא קיימים. תבקשו מקורות, תגדירו באילו תנאים אקדמיים הם צריכים לעמוד, ותבדקו כל אחד ואחד מהם בעצמכם. סביר להניח שרובם יהיו באנגלית ולחלקנו זה אתגר, אבל זה שלב הכרחי.

תבקשו עזרה

כאמור, AI יכולה לספק תוצאות לא רעות בכלל, אבל חסר לה את שיקול הדעת האנושי והמקצועי. היא לא תוכל להחליט עבורכם אם שאלת המחקר מקורית ורלוונטית מספיק, האם הפרקים מחולקים באופן פרופציונאלי, האם העבודה בנויה באופן שיש בו הגיון מחקרי. היא גם לא יכולה לייצר טון אישי של סטודנט חוקר ואיש מקצוע בהתהוות שאמור בכל זאת לעבור בין השורות היבשות. תתייעצו עם המנחה שלכם או עם איש מקצוע בכל אחד משלבי איסוף הנתונים והכתיבה.

בשורה התחתונה?

כלי AI יכולים לעזור לכם מאד בכתיבת העבודה, אבל הם בשום אופן לא יכולים להחליף אתכם. תתייחסו אליהם כגמדים הקטנים שיכולים לאסוף עבורכם נתונים, לשכתב מידע ולהציע רעיונות, אבל תדאגו להשאיר כותב מקצועי בעל הבנה אקדמית מספקת עם יד על ההגה.
מכללות ואוניברסיטאות מנסות להילחם בה, פרופסורים ומנחים מתאמצים לזהות ולפסול אותה, וסטודנטים רבים מנסים, לא תמיד בהצלחה, להמשיך להשתמש בה.

היא קיימת בשטח כבר לא מעט זמן, ולמרות זאת - כתיבה אקדמית באמצעות בינה מלאכותית ממשיכה להוות סוגיה בוערת שמעסיקה ומאתגרת את העולם האקדמי.

סיבות למה להיעזר בכלי AI כדי לכתוב עבודה לא חסרות. זה קל, מהיר ונוח כל כך. כל מה שעליכם לעשות הוא להזין שאלת מחקר ולקבל תוך כמה רגעים עבודה אקדמית שממבט ראשון - נראית בנויה לתלפיות.

אך האם זה אכן אפשרי?

התשובה שלא תסבך אותי משפטית, במילה אחת, אם תלחצו אותי לקיר - היא לא.

התשובה המורכבת יותר היא לא לגמרי.

התשובה המדויקת ביותר היא כן, אבל זה מסוכן.

למה מסוכן? לא רק כי יכולים לעלות עליכם, אלא כי יש סיבה שלאנשי מקצוע קל לזהות עבודות שכלי AI יצרו. הכתיבה שלהן היא בדרך כלל כללית ופשטנית, כמעט תמיד נטולת עמדה מחקרית וחשיבה ביקורתית, ולפעמים עלולה להכיל פרשנויות שגויות ונתונים לא מדויקים.

כלי כתיבה של AI מייצרים תגובות על סמך דפוסים בנתונים שהוכנסו עליהם, אבל אין להם הבנה אמתית או כישורי חשיבה ביקורתית כמו של אדם אקדמי. זה אומר שלפעמים הם יכולים לתת תשובות שנשמעות טובות אבל בעצם שגויות, מטעות או פשוטות מדי. בעבודה אקדמית יש חשיבות מכרעת לדיוק ולכתיבה בשפה שלכם, ולכן שימוש במידע שלא אומת כראוי עלול להוביל לציונים נמוכים או אפילו לפסילה.

בנוסף, עבודה אקדמית דורשת לעתים קרובות תובנות חדשות, ניתוח מעמיק ופרשנות אישית, דברים שכלי AI פשוט לא יכולים לספק. אם אתם משתמשים בבינה מלאכותית כדי לכתוב עבודת סמינריון, היא עלולה להיות חסרה את העומק והפרספקטיבה הייחודית שהמנחה האקדמי שלכם מצפה לה.

אם החלטתם בכל זאת לקחת את הסיכון, ולנסות לרתום את היכולות הבאמת מדהימות של AI לטובת העבודה שלכם, הנה כמה כללי מפתח שיעזרו לכם לא להסתבך:

אתם הראש - אתם אשמים

AI היא אולי טכנולוגיה גאונית, אבל לפעמים כדאי להתייחס אלה כאילו הייתה ילד מוגבל. תסבירו בדיוק מה אתם מבקשים, אל תסמכו עליה שתבין לבד, תנו לה דוגמאות, תסבירו לה איפה טעתה אם התוצר הראשוני היה לא מדויק.

AIיכולה, בתנאים מסוימים, לעשות עבורכם את העבודה השחורה והמייגעת של חיפוש החומרים, השכתוב והניסוח, אם אתם מצפים ממנה להבין יותר מכם איך צריכה להיראות העבודה שלכם - זאת בעיה. היא בסוף כאן כדי לקבל הוראות ולבצע אותן כמיטב יכולה, אבל אין לה את הכלים להוביל את התהליך.

תהיו ספציפיים

אתם מעוניינים שכתוב של מידע קיים או ניתוח שלו ? שאלות מחקר או מסקנות? פרשנות ביקורתית או סקירה יבשה? אל תסתפקו בהגדרה "כתיבה אקדמית", נסו לכוון את כלי הכתיבה לטון ולאפיונים הספציפיים של כל פרק ותת פרק בעבודה שלכם.

תסמכו רק על עצמכם

גם כלי הAI הטובים ביותר תוכנתו באופן שמאפשר להם, לפעמים, לבלף בביטחון. אם חסר להם מידע או שהם התקשו להבין את השאלה באופן מדויק, אם הם לא מוצאים מחקרים אמתיים שמתאימים למטרה שניסחתם - הם עלולים לנסח פרשנות מעוותת למה שנכתב בהם, ואפילו להמציא מחקרים לא קיימים. תבקשו מקורות, תגדירו באילו תנאים אקדמיים הם צריכים לעמוד, ותבדקו כל אחד ואחד מהם בעצמכם. סביר להניח שרובם יהיו באנגלית ולחלקנו זה אתגר, אבל זה שלב הכרחי.

תבקשו עזרה

כאמור, AI יכולה לספק תוצאות לא רעות בכלל, אבל חסר לה את שיקול הדעת האנושי והמקצועי. היא לא תוכל להחליט עבורכם אם שאלת המחקר מקורית ורלוונטית מספיק, האם הפרקים מחולקים באופן פרופציונאלי, האם העבודה בנויה באופן שיש בו הגיון מחקרי. היא גם לא יכולה לייצר טון אישי של סטודנט חוקר ואיש מקצוע בהתהוות שאמור בכל זאת לעבור בין השורות היבשות. תתייעצו עם המנחה שלכם או עם איש מקצוע בכל אחד משלבי איסוף הנתונים והכתיבה.

בשורה התחתונה?

כלי AI יכולים לעזור לכם מאד בכתיבת העבודה, אבל הם בשום אופן לא יכולים להחליף אתכם. תתייחסו אליהם כגמדים הקטנים שיכולים לאסוף עבורכם נתונים, לשכתב מידע ולהציע רעיונות, אבל תדאגו להשאיר כותב מקצועי בעל הבנה אקדמית מספקת עם יד על ההגה.
  • תודה
Reactions: קל זכות1 //
0 תגובות
לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה