דיון האם סופרים הם 'דמויות חינוכיות?" ואיך אפשר לחיות עם זה בשלום?

[א. פרי]

@יוסף יצחק פ. התלבטתי אם להעלות את התוכן הבא, אם זה פחות מתאים לכאן מסיבה כלשהי, אפשר למחוק.

שבוע שעבר התכתבתי עם דמות בעולם ההוצאה לאור.

פניתי אליהם כי כתבתי פוסט ושלחתי כדי לבקש אישור שזה לא יפגע בהם בדרך כלשהי.

לבסוף לא פרסמתי את הפוסט הזה, מכיוון שהגעתי למסקנה שאולי התוכן שלו מיותר, אבל כן הצלחתי לקבל תמונה מסוימת למה הספר "סדר הפוך" לא התקבל לחנויות החרדיות.

הבעיה, כנראה, בי או במסע שלי/בדעות שלי. הודרכתי להתייעץ עם רב... (בשמחה, רק תפנו אותי לרב שמקובל עליכם... בקיצור התשובה לא ברורה).
אמרתי להם שאני מוכנה להשתנות.
אבל לא.

לקח לי שבוע להבין שאני כבר לא דמות של סופרת חרדית.
אני חרדית -כן.

אבל אם את כותבת ספרים והם לא נמכרים לקהל יעד חרדי, כנראה כי את כבר לא סופרת חרדית בעיני הסביבה. (בעיני עצמך - זה לא רלוונטי... כי דמות ייצוגית קשורה לקהל ופחות לדמות עצמה).

לוקח לי לאט לאט להשתחרר מהחשיבה שאני 'דמות'.
אני קצת מבינה איזה עול כבד זה להיות 'דמות'.
ואיזה מחירים יש לזה.

כשאת מאמצת לעצמך דמות ונאלצת להיות נאמנה לאותה דמות,
את בעצם עוזבת את עצמך.
את האותנטיות שלך.
זה לא נורמלי.

השבוע נפרדתי בחיוך ידידותי מהתואר שהיה לי: סופרת חרדית.
וחזרתי להיות עצמי: שזה אומר בלי תארים. (השארתי לעצמי את התואר 'סופרת', כי בכל זאת נחמד לענות לשאלה מה את עושה בחיים? - סופרת. זה לפעמים גורר תגובה כמו : וואו, זה נראה בדיוק המקצוע שלך... כאילו מעניין איך צריכה להיראות סופרת...)

למרות שכולנו תמיד צריכים להיות עם תארים חיצוניים כלפי חוץ: "כלתה של חמותי", יהודיה שומרת מצוות, או אפילו סתם "בן אדם"...
כל אלו ועוד, הם תארים מחייבים.

אבל להיות דמות שצריכה לייצג משהו - זה כבר דורש לחיות בתוך מקום מאוד ייצוגי, מקום קצת מתנצל, כי הקהל נושא אליך עיניים, לתחושתך, ואת צריכה תמיד להיות מאוד 'בסדר' (לדעתי, כנראה רוב הדמויות המייצגות רעיון או תפקיד לא ירגישו כך)...

אני עדיין חושבת שכל אחד ואחת שיש להם שאיפה או כשרון צריכים לעשות הכל כדי לממש את עצמם, בסיעתא דשמיא, ואם צריך לשלם על זה מחיר בדמות של להיות דמות ייצוגית - שווה לשלם את המחיר הזה עבור קידום העולם.

אבל תמיד נזכור שאין כזה דבר דמות נעלה על זולתה, כולנו רגילים מאוד, כולנו שווים.
התורה לא בכדי סיפרה לנו את החסרונות של ענקי הרוח.

לא יודעת למה טיפחנו תרבות כל כך רחוקה מעצמנו.
ואיזו דרך ארוכה, מפרכת ולעיתים בלתי אפשרית צריך לעבור כדי לשבור את כל הפסלים שבנינו לעצמנו, כדי שנוכל לקום בבוקר, גם אם זה לבית לא מסודר וגם אם זה לתוך רגשות לא מסודרים ולומר:
הנני, זה אני, מה לעשות. אני מקבלת את עצמי לגמרי, ואשמח להמשיך לגלות איך אפשר להתקדם ולהיות טובים יותר.

אשמח לשמוע מה דעתכם על הנושא הזה:
האם להיות סופר זה להיות דמות חינוכית נעלה?
נאמר על ימות משיח "חכמת סופרים תסרח". איזה כיף שכותבים עלינו בגמרא! רק מעניין מה הכוונה חכמת סופרים תסרח.
יתכן שזה מלשון "סרח" - עודף, שהחכמה שלהם תהיה מיותרת?

אני חושבת שבכל מקרה צריך להיות אנשים טובים, רגילים, לא 'דמויות נעלות', ולא משנה אם אנחנו סופרים, או כל תפקיד אחר.

 

[הספרן]

לא כל כך הבנתי איך שני הקטעים מסתדרים. יש מעין סתירה.

השבוע נפרדתי בחיוך ידידותי מהתואר שהיה לי: סופרת חרדית.
וחזרתי להיות עצמי: שזה אומר בלי תארים.
אבל להיות דמות שצריכה לייצג משהו - זה כבר דורש לחיות בתוך מקום מאוד ייצוגי, מקום קצת מתנצל, כי הקהל נושא אליך עיניים, לתחושתך, ואת צריכה תמיד להיות מאוד 'בסדר' (לדעתי, כנראה רוב הדמויות המייצגות רעיון או תפקיד לא ירגישו כך)...

אני עדיין חושבת שכל אחד ואחת שיש להם שאיפה או כשרון צריכים לעשות הכל כדי לממש את עצמם, בסיעתא דשמיא, ואם צריך לשלם על זה מחיר בדמות של להיות דמות ייצוגית - שווה לשלם את המחיר הזה עבור קידום העולם.

אשמח לשמוע מה דעתכם על הנושא הזה:
האם להיות סופר זה להיות דמות חינוכית נעלה?

לדעתי לא בהכרח. והפתגם חמור נושא ספרים (משפט שהובא בספרים הקדושים) משקף היטב את הפער בין החכמה לאישיות. וכבר ידוע המעשה עם הפילוסוף הגדול, ומה שסיפר לתלמידיו. ולא כאן המקום.
כך שאדם שאוחז בעט הסופרים, וניחן בכישרון לחקוק על דפי היריעה, תחושות, מצבים רגשות וכיו"ב, לא הופך אותו לאדם מרומם יותר בהנהגותיו ובהליכותיו.

נאמר על ימות משיח "חכמת סופרים תסרח". איזה כיף שכותבים עלינו בגמרא! רק מעניין מה הכוונה חכמת סופרים תסרח.
יתכן שזה מלשון "סרח" - עודף, שהחכמה שלהם תהיה מיותרת?

א. הפירוש סופרים, חכמים שאינם מבוהקים ומומחים כל כך, כמו שפירשו שם הראשונים, ובעקבתא דמשיחא החכמים הגדולים ידמו בעיני העם לסופרים, שקטנים מהם ב. הפירוש 'תסרח'. זה אכן כמו שפרשת, וכך כתבו במפרשים - מלשון סרח העודף שהובא בחומש.

 

[מיהי]

לדעתי לא בהכרח. והפתגם חמור נושא ספרים (משפט שהובא בספרים הקדושים) משקף היטב את הפער בין החכמה לאישיות. וכבר ידוע המעשה עם הפילוסוף הגדול, ומה שסיפר לתלמידיו. ולא כאן המקום.
כך שאדם שאוחז בעט הסופרים, וניחן בכישרון לחקוק על דפי היריעה, תחושות, מצבים רגשות וכיו"ב, לא הופך אותו לאדם מרומם יותר בהנהגותיו ובהליכותיו.

מסכימה עם כל מילה, סופרים הם לא דמות חינוכית,
מה שכן - סופר צריך לזכור שאנשים וילדים קוראים את התוכן שלו, ועשויים להיות מושפעים ממנו, לחקות התנהגויות שמתוארות בו, או לעצב\לשנות את השקפתם בהתאם למה ששכנע אותם הכתוב.
ו-כן, זה נטל כבד על הכתפיים... לא כי "אנחנו הם הם מחנכי דור העתיד" או משהו כזה, אלא כי האחריות על הנכתב היא עלינו, בדיוק כמו שמישהו יכתוב מילים פוגעניות לחבר שלו. ואחריות זה דבר כבד...
בקיצור - תעמדו מאחורי המילים שלכם. קחו אחריות.

ועוד מילה -

אבל להיות דמות שצריכה לייצג משהו - זה כבר דורש לחיות בתוך מקום מאוד ייצוגי, מקום קצת מתנצל, כי הקהל נושא אליך עיניים, לתחושתך, ואת צריכה תמיד להיות מאוד 'בסדר' (לדעתי, כנראה רוב הדמויות המייצגות רעיון או תפקיד לא ירגישו כך)...

כן. תמיד קיטלוג זה דבר מגביל ועצבן, במיוחד כשאנחנו מקטלגים את עצמינו.
לכן אני אוהבת לכתוב עממי בעיקר, אליגוריות וכדו'.

 

[ר' יעקב ישראל]

לכותבים ישנה אחריות גדולה.
זאת מכיוון, שסיפור מעצם מהותו גורם לאנשים להתחבר רגשית (אם זה לא קורה, כנראה שהסיפור לא כתוב מספיק טוב...), וממילא באופן אוטומטי, הקורא מעתיק מסרים מילוליים ובלתי מילוליים, אל עולמו, דעותיו וחייו.

דוגמא לשאלה על אחריות שכזאת, העליתי היום באשכול מקביל

דיון - האם יש חשש לחיקוי?

פרק 4 – ההווה ניסיון מקווה שלא יצא לכם לחוות פיזיותרפיה. במבט מן הצד, זה נראה פשוט. על גבול המגוחך. אדם בוגר מתרגל תנועות פשוטות, שכל ילד בגן-תת-חובה מבצע כלאחר יד, ולמרבה הפלא, גם בכך הוא מתקשה. אולם האמת היא, שמדובר בסבל עצום וקושי רב. הן מבחינה פיזית, כשהתחושה היא ש'אין סיכוי בעולם שאני...

www.prog.co.il

לגבי עצם הדיון, השאיפה שלי שתהיה הלימה בין דמותי החרדית-תורנית לדמות הסופר והכותב שקיים בי.
לא נוח לי לחיות בדיסוננס ביניהם, וזה גם נראה לי פחות נכון ערכית ומוסרית.

 

[סיפורים בע"מ]

סופרים הם לא דמויות חינוכיות, אך בהחלט משפיעות דרך הכתיבה שלהם. וכמו שאדם צריך לסנן את מה שהוא רואה, אוכל או מדבר - גם את מה שקורא...

 

[סיפורים בע"מ]

לבסוף לא פרסמתי את הפוסט הזה, מכיוון שהגעתי למסקנה שאולי התוכן שלו מיותר, אבל כן הצלחתי לקבל תמונה מסוימת למה הספר "סדר הפוך" לא התקבל לחנויות החרדיות.

לידיעתך - לכל הו"ל יש החומרות שלו, זה מאוד תלוי בקהל היעד שלו - חסידויות מסוימות וכו'

הבעיה, כנראה, בי או במסע שלי/בדעות שלי. הודרכתי להתייעץ עם רב... (בשמחה, רק תפנו אותי לרב שמקובל עליכם... בקיצור התשובה לא ברורה).
אמרתי להם שאני מוכנה להשתנות.
אבל לא.

בשביל זה יש מה שנקרא: שם עט. ראי לצורך הדוגמא את יונה ספיר - כותבת מותחנים. לעומתה - רות רפפורט - כותבת רגש. אותה סופרת, רק בשינוי אדרת...

לקח לי שבוע להבין שאני כבר לא דמות של סופרת חרדית.
אני חרדית -כן.

אם זו ההחלטה שלך - מכבדת. אם לא - תמיד אפשר לשנות גישה, לעבור עם עוד עין על התכנים ולדייק למה שצריך. לעיתים הבעיה היא במבט הסופרת שמתקשה לבחון את יצירת כפיה בגלל שהתחברה אליה כל כך. תהיי מוכנה לביקורת, גם כואבת. רק תצמחי מזה!

 

[א. פרי]

כתבתי תגובה לגבי הנקודות שהועלו כאן, ואז שאלתי את עצמי:
- "האם את מפסידה משהו מכך שהספר לא הגיע לציבור החרדי?"

התשובה שעניתי לי היא: "לא, דווקא הרווחתי הרבה דברים אחרים, ובעיקר הרווחתי את החירות שלי".

"האם הציבור הפסיד?" המשכתי לשאול את עצמי.
התשובה: "לא בטוחה שהוא הפסיד... אולי אנשים מסוימים שנמצאים בהיררכיה לא בריאה וצריכים לשמוע את הדברים שיתנו להם חשיבה חדשה. נראה לי שמרבית הציבור לא באמת מפסיד".

אז אולי באמת טוב שהוא לא נכנס לחנויות, סך הכל אני לא רואה את כל התמונה,
וההיסטוריה תשפוט.

אני מרגישה אחריות להעביר את התוכן של הספר הלאה, ולקראת שחרור האחריות ממני אני עושה הכל... כי תיכף אני רוצה לשחרר מעלי את העול הזה, שלהרגשתי מונח על כתפי, שלא בצדק.. אז העול הוא לא רק שלי, אלא של כולכם

הרצון שלי הוא שהספר ייכנס לחנויות בגלל שלהבנתי הוא יכול לקדם את הציבור: את האנשים הפרטיים ואת הכלל באופן כללי.
התוכן של הספר אולי קצת מהפכני,
הוא מדבר על היררכיה וכו' וכל חברה תקינה בנויה על היררכיה.
הבעיה שיש היררכיה לא נכונה, וצריך לשבור אותה מתישהו...
כיום לאחר כתיבת הספר אני ממש מבינה מה זו היררכיה לא תקינה ומתנגדת לה, ולא רק זה - אני חושבת שכל הבעיות שלנו בעולם הן בגלל שיש אנשים שחושבים שהם חכמים יותר מהזולת ומבינים יותר ממנו...
זו עבדות מודרנית. כמו הסיפור על ראש העיר שכל העיר רעדה ממנו, הוא רעד מאישתו ואישתו רעדה מ... עכבר.
בכל אחד מאיתנו יש מנהיג שמצפה להתגלות. ואין סיבה שנביא למישהו חיצוני לשלוט עלינו, אלא אם כן אנחנו לא נותנים לזולת לשלוט אלא למלוך עלינו: כשאנו מביאים לסביבה למלוך עלינו מתוך הכרה בזה שגם בנו יש מלכות אנו בעצם ממליכים עלינו את בורא עולם. כי רק באחדות מלאה נוכל להגיע למקום טוב יותר.

אם זו ההחלטה שלך - מכבדת. אם לא - תמיד אפשר לשנות גישה, לעבור עם עוד עין על התכנים ולדייק למה שצריך. לעיתים הבעיה היא במבט הסופרת שמתקשה לבחון את יצירת כפיה בגלל שהתחברה אליה כל כך. תהיי מוכנה לביקורת, גם כואבת. רק תצמחי מזה!

תודה, יישר כח
אם תרצי לעבור על הספר ולתת ביקורת - שילחי לי מייל למייל בחתימה.

 

[סיפורים בע"מ]

אם תרצי לעבור על הספר ולתת ביקורת - שילחי לי מייל למייל בחתימה.

מתנצלת על הבוטות, אבל לאור המלל לפני כן - גם אם היה לי זמן ואפשרות - לא הייתי מעוניינת.
תמיד טוב לנסות ולייעל, אך כל עוד דעותיי עלולות להיות שונות מדעתך, מעדיפה שלא לקרוא משהו שעלול להכניס אותי לקונספציות הלכתיות, דתיות, מגזריות וכו', בין אם צודקות או לא... (ואת זה בהחלט מוטב לברר עם דמות רבנית כלשהי המקובלת עלייך)

 

[א. פרי]

מתנצלת על הבוטות, אבל לאור המלל לפני כן - גם אם היה לי זמן ואפשרות - לא הייתי מעוניינת.
תמיד טוב לנסות ולייעל, אך כל עוד דעותיי עלולות להיות שונות מדעתך, מעדיפה שלא לקרוא משהו שעלול להכניס אותי לקונספציות הלכתיות, דתיות, מגזריות וכו', בין אם צודקות או לא... (ואת זה בהחלט מוטב לברר עם דמות רבנית כלשהי המקובלת עלייך)

היתה תקופה שניסיתי לחפש דמות כזו לביקורת על ספריי ולא מצאתי.
הספר "סדר הפוך" הוא הכי חרדי והכי קליל שיש.
אין בו בכלל כניסה לפינות לא נכונות. הוא בעיקרון די משרת את הנרטיב החרדי (שלילת סמכויות בתי המשפט ועוד).
כשיש בו רעיונות פחות מקובלים - הם שייכים לארגון לא יהודי.
בקיצור הוא מביא חומר למחשבה.

 

[הספרן]

מתנצלת על הבוטות, אבל לאור המלל לפני כן - גם אם היה לי זמן ואפשרות - לא הייתי מעוניינת.

מומלץ להכיר את הנפשות הפועלות בטרם מגיבים בצורה חריפה חדה וקוטלת.
כל מי שירפרף במגוון האשכולות שפתחה @א. פרי יתרשם בנקל, שמדובר בסופרת אולטרה חרדית, שהשקפותיה עולות בקנה אחד כמעט עם כל מגזר. כך שלא צריך לחשוש. ומסתבר שחוסר ההיכרות הביא אתכן לכתוב בצורה הזו.

 

[הספרן]

מסכימה עם כל מילה, סופרים הם לא דמות חינוכית,
מה שכן - סופר צריך לזכור שאנשים וילדים קוראים את התוכן שלו, ועשויים להיות מושפעים ממנו, לחקות התנהגויות שמתוארות בו, או לעצב\לשנות את השקפתם בהתאם למה ששכנע אותם הכתוב.
ו-כן, זה נטל כבד על הכתפיים... לא כי "אנחנו הם הם מחנכי דור העתיד" או משהו כזה, אלא כי האחריות על הנכתב היא עלינו, בדיוק כמו שמישהו יכתוב מילים פוגעניות לחבר שלו. ואחריות זה דבר כבד...
בקיצור - תעמדו מאחורי המילים שלכם. קחו אחריות.

לכותבים ישנה אחריות גדולה.
זאת מכיוון, שסיפור מעצם מהותו גורם לאנשים להתחבר רגשית (אם זה לא קורה, כנראה שהסיפור לא כתוב מספיק טוב...), וממילא באופן אוטומטי, הקורא מעתיק מסרים מילוליים ובלתי מילוליים, אל עולמו, דעותיו וחייו.

חותם על כל מילה.
אלא שאני התייחסתי, למצוי (האם סופר הוא דמות חינוכית בהכרח), ואתם התייחסתם לרצוי. (ראוי שישמש דוגמא ויכתוב מתוך אחריות).

 

[סיפורים בע"מ]

מומלץ להכיר את הנפשות הפועלות בטרם מגיבים בצורה חריפה חדה וקוטלת.
כל מי שירפרף במגוון האשכולות שפתחה @א. פרי יתרשם בנקל, שמדובר בסופרת אולטרה חרדית, שהשקפותיה עולות בקנה אחד כמעט עם כל מגזר. כך שלא צריך לחשוש. ומסתבר שחוסר ההיכרות הביא אתכן לכתוב בצורה הזו.

מתנצלת. לא הייתה לי כל כוונה לקטול.
אולי כדאי שאפרט מה הפריע לי יותר מכל. המשפט הזה:

התשובה שעניתי לי היא: "לא, דווקא הרווחתי הרבה דברים אחרים, ובעיקר הרווחתי את החירות שלי".

ככותבים, אנו יודעים היטב שלכל מילה יש משמעות ודקויות. ואם אכן הסופרת מרגישה שהיא הרוויחה חירות מכתיבה למגזרים אחרים - זו זכותה וכבודה, אך בי זה מעלה שאלות לגבי התוכן בו, בסופו של דבר, התבקשתי לשזוף את עיניי.
ולצערי, אין לי אמצעי אחר להכיר את הסופרת מלבד דרך המילים שלה, והן, עבורי, אומרות הכול.
ופה, אגב, אני חוזרת על תשובתי הקודמת - שאמנם סופר הוא לא בהכרח דמות חינוכית, אך למילותיו יש השפעה.

 

[סיפורים בע"מ]

היתה תקופה שניסיתי לחפש דמות כזו לביקורת על ספריי ולא מצאתי.
הספר "סדר הפוך" הוא הכי חרדי והכי קליל שיש.
אין בו בכלל כניסה לפינות לא נכונות. הוא בעיקרון די משרת את הנרטיב החרדי (שלילת סמכויות בתי המשפט ועוד).
כשיש בו רעיונות פחות מקובלים - הם שייכים לארגון לא יהודי.
בקיצור הוא מביא חומר למחשבה.

קראתי את הגב של הספר. נשמע מעניין ומסקרן. לא סיפקו לך בהו"ל אף סיבה לדחייה? ייתכן בהחלט שהבעיה היא בקטע בודד, שממוקם די בהתחלה (אם נניח תיארת את זווית הצד הרע מוקדם מדי) ורצוי לרכך או לחילופין להעביר לשלב מאוחר יותר, כאשר ברור שהספר לא תומך בזווית הבעייתית, אם היא כזו.
ומלבד זאת - אם תצייני את שם ההו"ל (אפילו בפרטי), אולי אוכל למקד אותך ברמת הסינון שלהם...

 

[צביה ר.]

סופר צריך לזכור שאנשים וילדים קוראים את התוכן שלו, ועשויים להיות מושפעים ממנו, לחקות התנהגויות שמתוארות בו, או לעצב\לשנות את השקפתם בהתאם למה ששכנע אותם הכתוב.
ו-כן, זה נטל כבד על הכתפיים... לא כי "אנחנו הם הם מחנכי דור העתיד" או משהו כזה, אלא כי האחריות על הנכתב היא עלינו, בדיוק כמו שמישהו יכתוב מילים פוגעניות לחבר שלו. ואחריות זה דבר כבד...
בקיצור - תעמדו מאחורי המילים שלכם. קחו אחריות.

מסכימה עם כל מילה ומחזקת:
סופר/ת הוא תפקיד ציבורי שבמובן מסויים עומד בפרונט כאשר ציבור גדול חשוף לתכניו.
הכתיבה היא פלטפורמה להעברת מסרים.
סופר שמוציא ספר רק כי זה כיף לו או כי מתחשק לו להתפרסם - צריך להשאיר אותו במגירה. לא יתכן לתת למאות או אלפי קוראים להיות מושפעים מהמילים שלו רק כי מתחשק לו להיות סלב.
סופר חרדי ודאי מכיר את מקומו ומבין שהוא משמש כמשפיע. וכן, במובן מסויים הוא דמות חינוכית.
זה כמו שמורה בבי"ס בית יעקב, גם אם היא מורה לחשבון והנדסה, צריכה להיראות בהתאם ולנהוג בהתאם, משום שהיא דמות ציבורית, היא בעלת השפעה.
מקווה שהובנתי.

 

[ר' יעקב ישראל]

כאחד שהייתה לו הזכות להגיה את הספר 'סדר הפוך', אני יכול לומר, שמדובר בספר מדהים! שמתאים בכל קנה מידה לבית חרדי.
לא יודע מהם השיקולים שהדריכו את ההוצאות בפסילת הספר (אולי החשיבה הייחודית מאוד של הסופרת, מעלה בהם חשש).

 

[סיפורים בע"מ]

כאחד שהייתה לו הזכות להגיה את הספר 'סדר הפוך', אני יכול לומר, שמדובר בספר מדהים! שמתאים בכל קנה מידה לבית חרדי.
לא יודע מהם השיקולים שהדריכו את ההוצאות בפסילת הספר (אולי החשיבה הייחודית מאוד של הסופרת, מעלה בהם חשש).

ניסיתם להבין במה מתבטאת החשיבה הייחודית? בכתיבה עצמה, במורכבות העלילה, באפיון הדמויות? אם רוצים לפתור בעיה - צריך קודם לחקור את עומקה.
ובכללי, לדעתי חשיבה ייחודית זה פלוס, לא מינוס, כך שלא ברור לי למה התכוון המשורר...

 

[א. פרי]

קראתי את הגב של הספר. נשמע מעניין ומסקרן. לא סיפקו לך בהו"ל אף סיבה לדחייה? ייתכן בהחלט שהבעיה היא בקטע בודד, שממוקם די בהתחלה (אם נניח תיארת את זווית הצד הרע מוקדם מדי) ורצוי לרכך או לחילופין להעביר לשלב מאוחר יותר, כאשר ברור שהספר לא תומך בזווית הבעייתית, אם היא כזו.
ומלבד זאת - אם תצייני את שם ההו"ל (אפילו בפרטי), אולי אוכל למקד אותך ברמת הסינון שלהם...

כל ההוצאות לאור כולל כל חברות ההפצה שפניתי אליהן, כולם.
נראה שמישהו סימן את הספר (לא אכתוב 'אותי', כי מבחינתי אני לא צד פה, אלא הספר).

לפי הבנתי זו התנהלות שלהם, יש לי השערות מסוימות מדוע (הן לא קשורות לתוכן עצמו) אבל לא זה העניין.

חוץ מזה שכמו שכתבתי אני מבחינתי עשיתי את המקסימום שביכולתי, ומניחה לציבור ולהיסטוריה לשפוט.

 

[א. פרי]

מתנצלת. לא הייתה לי כל כוונה לקטול.
אולי כדאי שאפרט מה הפריע לי יותר מכל. המשפט הזה:


ככותבים, אנו יודעים היטב שלכל מילה יש משמעות ודקויות. ואם אכן הסופרת מרגישה שהיא הרוויחה חירות מכתיבה למגזרים אחרים - זו זכותה וכבודה, אך בי זה מעלה שאלות לגבי התוכן בו, בסופו של דבר, התבקשתי לשזוף את עיניי.
ולצערי, אין לי אמצעי אחר להכיר את הסופרת מלבד דרך המילים שלה, והן, עבורי, אומרות הכול.
ופה, אגב, אני חוזרת על תשובתי הקודמת - שאמנם סופר הוא לא בהכרח דמות חינוכית, אך למילותיו יש השפעה.

תודה שהבהרת את הנקודה שהפריעה לך.
כמובן שאם כתבתי שאני לא סופרת חרדית - אין הכוונה שאני סופרת לציבור הכללי.
בציבור הכללי יש שוק מאוד קשה, הספרות שם בשפל, ובלתי אפשרי להיכנס לשם.
סך הכל התכוונתי לכתוב שאם ההו"ל בציבור החרדי לא מקבלות את הספר שלי, המסקנה שלי היא שאני לא נחשבת סופרת חרדית, ואני רואה בכך נקודה חיובית: חירות מהעובדה שאין לי את העול הציבורי.

 

[סיפורים בע"מ]

יש לי מה להגיד לך בעניין. אם תרצי - צרי איתי קשר בפרטי (לא מעוניינת לשלוח מייל ולחשוף את האישי שלי...)

 

[ר' יעקב ישראל]

ובכללי, לדעתי חשיבה ייחודית זה פלוס, לא מינוס, כך שלא ברור לי למה התכוון המשורר...

גם לדעתי.
הכוונה ש @א. פרי מוכנה ללכת עם החשיבה הייחודית שלה כמה צעדים קדימה, ולבחון הנחות יסוד שכולנו התרגלנו אליהם (לא ברמת התורה והמצוות, אלא כל מיני מוסכמות חברתיות וכדו'), באומץ רב.
ודבר כזה לעיתים מפחיד הוצאות לאור, שמעוניינות בכמה שיותר קלאסי ותבניתי.