האם תפקידם של מאיירים הוא לחנך את הציבור? (לא רק למאיירים)

  • הוסף לסימניות
  • #21
  • הוסף לסימניות
  • #22
אני מצטערת, אני רק בודקת גבולות
אה ואגב, זה ממש טוב כי על הדרך עשיתי בדיקה איך נראה השלד. נראה לי שזה ידע טוב בסך הכל.
אני בטוחה שזה אכן יתרום לדימוי העצמי של חלק מהילדים שמרגישים שונים מכל סיבה שהיא.
אה? :eek:
:cool:
אני מבינה שזה משהו שהתחברת אליו נורא.
אז מה אני אוכל לומר? nothing.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
גם אני מאז הספר הראשון משתדלת לגוון,
רק לפעמים יש דרישות הלקוח - ילד זהוב שיער ותכול עיניים...

סתם מעניין,
לאחרונה איירתי ספר לימוד
ועל פי דרישות משרד החינוך יש לתת ליעוץ של 'עורכת מגדרית' -
שטענה שאין מספיק בנות - זה היה בערך חצי חצי,
וביקשה להוסיף עוד בנות 'מכוערות' -הוי אומר... כהות עור.
מה זה עוזר שהיא אחראית לתת ביטוי לכל מגזר - כשהיא מכנה אותם כך:rolleyes:
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
יופי אינו הבטחה לעיניים כחולות ובלונד.
ראיתי גם ראיתי כהים לא פחות יפים.
כיעור אינו אומר עור פנים כהה,
כיעור הוא מכלול, כמו גם יופי.
יופי בבלונד, יופי בכהה
כיעור בבלונד, כיעור בכהה.
רוב האנשים אינם מכוערים,
מתאימים לעצמם, אלוקים יצר בחכמה.
לכן אני חושבת שאין צורך ליצור יופי מוחצן, כי רוב האנשים אינם כאלו
גם לא ליצור כיעור מוחצן, כי רוב האנשים אינם כאלו.

( ה' נתן לי במתנה שלושה מתנות: 2 בלונדינים ועיניים כחולות והאחד תימוני קטן, כהה ותלתלים. וכולם, כולם יפים, באמת.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
תשימו לב שבפרסומות / צילומי ילדים מרחבי העולם
תמיד תמיד תוקעים משהו כהה. כושי.
(נקסט ודומיו...)
זה פשוט נורמה. 2 בהירים אחד כהה לפחות
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
..
ישמתי- עדיין בשלבים הראשונים.. :)
 

קבצים מצורפים

  • מנגה 2.jpg
    מנגה 2.jpg
    KB 382.4 · צפיות: 254
  • הוסף לסימניות
  • #29
יש הסברים מרתקים ביותר על למה בהיר נתפס כיפה יותר.
אבל לא משנה. :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
שמעתי בשמו (ולכן אני מסרבת להאמין) של צייר מאוד נערץ על רובנו, שהוא מצייר אנשים מכוערים כי זו המציאות בעיניו.
המציאות בעיני יפה. גם אם האופנה מכתיבה אחרת. ובכלל, אתם לא חושבים שהגיע הזמן שהאופנה תשקף את המציאות ונפסיק לשגות בהזיות?

לפני כמה ימים שמעתי מחברה שכהי עור הם פחות יפים מלבנים. זו פשוט עובדה שלא נעים להודות בה. לכן אנחנו נחייך ונשתוק.

צר לי לאמר שחייכתי ושתקתי לה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #31
אכן חומר למחשבה, נושא חשוב!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
של צייר מאוד נערץ על רובנו, שהוא מצייר אנשים מכוערים כי זו המציאות בעיניו.

מתאים לי שזה גדי פולק.
אם כי הוא מצייר בעיקר יוצאי ארצות מאזור האקלים הממוזג...
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אבל חבר'ה, אני כבר אכלתי לכם את הראש שיופי הוא סטנדרט שנקבע על ידי החברה. (זה אותו דבר בעיני עם מנגה אגב, כי אז כבר אכלתי את הראש על זה.) התיאוריה שלי היא שאדם לומד לחבב דברים דרך הרגל. אם הוא לא רגיל- סביר להניח שלא יאהב. אי לכך, כך לדעתי, אין דבר בעולם שהוא 'יפה' אלא יש דבר שנחשב ליפה. כי יופי בהגדרה שלו הוא בעיני המתבונן.
(יש להדגיש שאני מדברת על יופי חיצוני.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
לפני כמה ימים שמעתי מחברה שכהי עור הם פחות יפים מלבנים. זו פשוט עובדה שלא נעים להודות בה. לכן אנחנו נחייך ונשתוק.
זה לא נכון. עובדתית.
וזה ממש נורא לומר דבר כזה, שאם אדם כהה עור הוא שווה 'מכוער'
זה מכתש מתקדם בהשכלה!
וכמו שאמר המכוער לרבי אלעזר - לך לאומן שעשאני.
לומר דבר כזה על יצירי כפיו של ה' כמוהו ככפירה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
זה לא העניין של כותבים/מחזאים/ציירים ופזמונאים לחנך את העם.
רק צריך יחד עם זה לא לקלקל. לא לקלקל.
וזו החכמה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אם אנו רוצים לשקף את המציאות כמו שהיא ולומר עליה איזו אמירה - אנו צריכים לשקף אותה כמה שיותר קרוב למה שהיא באמת (ולא קשור כאן יופי, במיוחד שזה עניין אישי של טעם)

אם רוצים לומר שהמציאות יפה ומושלמת ולספר על גיבור שכל החיים שלו דבש אז נצטרך לצייר מציאות יפה, מתוקה ומלאה דבש.
גיבור יפה יכול יכול להיות דבש מכל מוצא שיהיה, לא קשור בלונדיני ותכול עיניים בדווקא.

מרים יעל, כל הכבוד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
לפני כמה שנים טיפלתי בסאונד של סרט מסוים. כמובן שכל השחקניות שם היו בלונדיניות וכו'. שנתיים אחרי, מוסד אחר ביצע את התסריט מחדש, ושם- כל השחקניות היו שחומות וכו' ללא יוצא מן הכלל... ולמרות שאני לא בלונדינית וכו', לעבוד על אותו הסרט בשתי וריאציות עם ניגודיות כל כך בולטת בויזואל, היה חוויה מעניינת. וחשוב לציין כי למרות שההיצע היה מגוון בהחלט, והמוסד לא היה עדתי אם חשבתם, זאת היתה הבחירה שלהם...
עניין של טעם, אמרו כבר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
  • הוסף לסימניות
  • #40
זה לא נכון. עובדתית.
וזה ממש נורא לומר דבר כזה, שאם אדם כהה עור הוא שווה 'מכוער'
זה מכתש מתקדם בהשכלה!
וכמו שאמר המכוער לרבי אלעזר - לך לאומן שעשאני.
לומר דבר כזה על יצירי כפיו של ה' כמוהו ככפירה!
ומה עם "היתה יולדת שחורים יולדת לבנים"?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שלום לכולם!
איזה כיף לחזור אליכם עם עוד חלק בסדרה שלנו על איור ראש 😆

התגעגעתם ?
כי אני כן, וממש כבר חיכיתי להביא לכם את הפוסט הזה.
ומסיבות טובות ומשמחות היו עיכובים
**פירוט והרחבה על כך בהודעה שאחרי הפוסט,
רק אומרת- שווה קריאה!


טוב, אז מה יש לנו היום?
ציר הזמן שעל הדף – איך מציירים גיל?
מכירים את זה שאתם מנסים לצייר לוחם קשוח,
ובסוף יוצא לכם ילד חמוד שנראה כאילו התחפש? (אם בפורים עסקינן)
מסתבר שהמרחק בין 'משחק ילדים' לבין 'מבוגר אחראי' על הדף,
נמדד לפעמים בעיקול בודד של קוים או חידודם.

כבר קרה לכם ששאלתם את עצמיכם:
"איך להפוך דמות מילד למבוגר בלי שזה ייראה פשוט כמו גרסה גדולה יותר של אותו דבר?"
(לפחות אני שאלתי את עצמי את השאלה הזו בתחילת דרכי בעולם האיור בכלל ובאיור אנימה בפרט 😅)

אז אגלה לכם שהסוד טמון בשינויים עדינים בפרופורציות.
ככל שהדמות צעירה יותר, הפנים "נאספות" כלפי מטה,
העיניים תופסות שטח גדול יותר והקווים מעוגלים ורכים. ככל שאנחנו מתבגרים,
הפנים מתארכות, קו הלסת מקבל נוכחות, והמרחקים בין תווי הפנים גדלים.

באנימה, ההבדלים בין ראש גברי לנשי יכולים להיות דקים מאוד, אבל הם קריטיים ליצירת אפיון אמין.
בעוד שדמויות נשיות יתאפיינו לרוב בקווי מתאר רכים יותר, עיניים גדולות ומצח מעוגל,
הדמויות הגבריות ידרשו מאיתנו קצת יותר זוויות: קו לסת מודגש יותר, אף בעל מבנה ברור יותר,ותווי פנים שמשדרים יציבות.

נראה יחד איך ההבדלים האלה באים לידי ביטוי בכל גיל – מהילדות ועד לבגרות.
בפוסט צירפתי לכם טיפים פרקטיים וזוויות שיעזרו לכם להבין את מבנה ראש הדמות שלכם על ציר הזמן,
בדגש להבדל בין בנים לבנות.

לפנינו תמונה של כלל הגילאים (בהכללה), ומניחה שכבר אתם רואים כמה הבדלים.
ראשים לפי גיל.jpg
בכל גיל יש ניואנסים קטנים שעושים את כל ההבדל,
בואו נעבור יחד על כל סוג גיל ונמצא את ההבדלים:

1. חוק ה"שליש התחתון": בציור ילדים ופעוטות, רוב תווי הפנים (עיניים, אף, פה) יתרכזו בחלק התחתון של הפנים. ככל שהדמות מתבגרת,
ה"מצח" הופך קטן יותר באופן יחסי, כי שאר תווי הפנים מתפרסים ותופסים מקום על הגולגולת שמתארכת.

ראשים לפי גיל 2.jpg⚠️ האליפסה הוורודה תוחמת את שטח ריכוז איברי הפנים, והמשולש מציין את יחסי המרחק באופן מדוייק בין העיניים והפה.
המשולש הינו שווה צלעות.

2. בלחיים של ילד נחפש את הקימור העגול (לחיים של תפוח),
בעוד אצל מבוגרים נתחיל לראות את ה"שקע" שמתחת לעצם הלחי ואת הקווים הישרים יותר של הלסת.
אך שימו לב! עדיין קיים הבדל דק בין ילד לילדה גם בצורת הלחיים- אצל ילדות יהיה קו מעוקל יותר.


image (44).png



3. אצל ילדים גדולים יותר נתחיל להבחין בקווים המנחים המאופיינים למין הדמות, כמו:
רוחב ראש, קו לסת זויתי לבנים ומעוגל יותר לבנות, לבנות ראש "ביצתי" יותר.
גם הצוואר מתחיל להשתנות, אם כי לרוב בגילאים האלה מציירים גם לבנים וגם לבנות אותו עובי צוואר,
ההבדל הוא בעיקר בחיבור של הצוואר לכתפיים.

image (45).png

4. אצל נוער כבר ההבדל יהיה מאוד בולט- לסת זוויתית לבנים
ולסת מעוגלת עם סיומת מחודדת לבנות.
image (46).png


לגבי מבוגרים, אין יותר מדיי ציוני הבדלים מבנוער.
כן יבואו עוד הבדלים לידי ביטוי בתווי הפנים ובמבנה הגוף, שאלו כבר נושאים בפני עצמם.
image (47).png

ועכשיו נעבור לפרופיל ונראה דגשים נוספים וזהים איך הם באים לידי ביטויי:


הבדל בין איש לאישה.jpg

בסופו של דבר, הדיוק הזה הוא לא רק עניין טכני.
כמו שראינו בפוסטים הקודמים, כשאנחנו יודעים "מה קורה מתחת לקווים", אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות יצירתיים וחופשיים באמת.
כשאנחנו מבינים איך לבנות מבנה ראש שמתאים בדיוק לגיל ולמגדר של הדמות, אנחנו מעניקים לה את הנשמה והעומק שמגיעים לה.

אז... מה דעתכם? אתם מרגישים שקל לכם יותר לאפיין ילדים או מבוגרים?
מחכה לשמוע מכם בתגובות, וכמובן – אם תרגלתם, אשמח מאוד לראות את השיתופים שלכם! 😎


____


❓ בפינת "הידעת?" אפקט ה"נאוטניה" (Neoteny)

האם תהיתם פעם למה אנחנו מרגישים דחף מיידי לגונן על דמויות מסוימות באנימה, בעוד שאחרות משדרות לנו סמכות ומרחק?

הכל נעוץ במושג שנקרא נאוטניה – מונח שמגיע מעולם הביולוגיה ומתאר שמירה על תכונות ילדותיות אצל יצורים בוגרים.
מאיירי אנימה ומנגה הם אמנים בשימוש בפסיכולוגיה הזו, כי רבת עצמה: כשאנחנו רואים דמות עם ראש עגול, עיניים גדולות ומיקום תווי פנים נמוך, המוח שלנו מפרש אותה אוטומטית כ"טובה", "תמימה" או כזו שצריך לגונן עליה.
בעצם כשהם יוצרים דמות "חמודה" (Kawaii) או כזו שמעוררת אמפתיה, הם ישמרו לה פרופורציות של ראש של ילד (עיניים גדולות ונמוכות, מצח רחב, סנטר קטן) גם אם היא אמורה להיות בוגרת.

מנגד, ככל שמאייר רוצה לשדר ניסיון חיים, עוצמה או ריחוק, הוא יאריך את תווי הפנים ויקטין את העיניים ביחס לראש. הדיוק הזה שדיברנו עליו במדריך הוא לא רק אנטומי –
הוא כלי פסיכולוגי רב עוצמה שמאפשר לכם "לתכנת" את הרגש של הצופה כלפי הדמות שלכם עוד לפני שהוא הכיר את הסיפור שלה.

האם תהיתם פעם למה יש דמויות באנימה שנראות לנו תמיד חביבות ומעוררות אמפתיה, גם כשהן כבר מזמן לא ילדים?

דוגמה קלאסית לדמות כזו היא- קן קובו (Ken Kubo) מהאנימה האייקונית Otaku no Video.
(אין בדוגמה זו המלצה לצפות באנימה!)
neoteny.jpg

שימו לב לעיצוב שלו: למרות שהוא בחור בוגר, תווי הפנים שלו שומרים על רכות ילדותית מובהקת.
קן קובו הוא דוגמה חיה לכך שניאוטניה היא בחירה אסטרטגית. הוא לא "סתם" נראה צעיר; המראה שלו נועד לשדר את הלב הטהור של היוצר שהוא.
למרות שהוא סטודנט בקולג' (ובמהלך הסדרה הופך לאדם בוגר ומצליח), העיצוב שלו שומר על תווי פנים עגולים, עיניים גדולות ומבט "פעור" וסקרן.
הבחירה הזו של האנימטורים לא הייתה מקרית – היא נועדה להדגיש את התמימות שלו, את ההתלהבות הבלתי נגמרת ואת העובדה שבנפשו הוא תמיד יישאר "ילד" שמאוהב בעולם היצירה.
והיא זו שגורמת לצופים להתחבר להתלהבות הטהורה שלו.

וכשמצאתי את הרפרנס של קן קובו, הרגשתי שהכל פתאום מתחבר.
יש משהו במבט שלו, בשמירה על הקווים הרכים האלה למרות שהוא כבר אדם בוגר, שמזכיר לנו למה אנחנו מציירים מלכתחילה –
כדי לשמור על הניצוץ, על הסקרנות ועל הלב שתמיד נשאר צעיר.

אז הטיפ שלי אליכם:
כשאתם מעצבים דמות בוגרת, תשאלו את עצמכם – כמה "ילד" אתם רוצים להשאיר בה?
הזווית של הלסת או הגודל של האישון הם אלו שיקבעו אם הקהל שלכם ירגיש כלפיה יראה או... חיבה עמוקה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה