האם תפקידם של מאיירים הוא לחנך את הציבור? #סטיגמות

[נוטרדיימוס]

כפי ש@מרים יעל אומרת, זה נושא חשוב [מכדי שיוותר בפינתו בקהילת המאיירים]. בעולם מושלם סופרים הם אלה שכותבים את התסריטים לספרים מצוירים איכותיים. בכלל, אפשר לקחת את הדברים כמשל במידה ואנחנו דוגלים במילה הכתובה בטהרתה.

https://www.prog.co.il/threads/האם-תפקידם-של-מאיירים-הוא-לחנך-את-הציבור-לא-רק-למאיירים.430918/

 

[דיו וקסת]

תפקידם של מאיירים ושל מספרי סיפורים הוא בפירוש לא לחנך את הציבור.
זה שהם ניחנו בכשרון לא נותן להם זכות יתירה לחנך את הציבור.
תפקידם הוא לבדר את הציבור ולספק לו תעסוקה כשרה לשעות הפנאי. אם יש שם גם איזה מסר חינוכי - מה טוב. אבל מכאן ועד 'לחנך את הציבור' הדרך קצת רחוקה.
בדיוק כמו שמציל שקיבל מגאפון - אין מתפקידו לנצל את המגאפון ולהשמיע דברי תורה ומוסר, ואם הוא יעשה זאת זה יהיה מגוחך ומטופש.

לעצם העניין. מספר-סיפורים, מספר אותם מתוך הרקע שקיים בעולם (כמובן שהוא יכול להמציא מציאות חליפית כחלק מהטכניקה הסיפורית אבל לא על זה אני מדבר).
נכון שלא כל ערבי הוא מחבל. אבל כשאני רוצה לספר על מחבל אני אבחר בערבי,
נכון שלא כל ג'ינג'י הוא שובב, אבל כשאני רוצה לאפיין שובב אני אתאר אותו כג'ינג'י,
כשארצה לתאר מישהו יפה - אני אבחר בתיאור היופי המקובל בעולמנו ובתקופתנו.
וכשארצה לאפיין דמות מסוג מסוים אקרא לה ברקוביץ', ולדמות מסוג אחר אקרא ביטון.

המוח האנושי חושב בתבניות (נכון @נוטרדיימוס? ) וזה דבר טוב. אחרת כל פעם היינו צריכים לחשוב "רגע, רגע. אדם לבוש בשחור פרץ אלי הביתה בשתיים בלילה. האם מדובר בשכן שבא ללוות סוכר? אולי קבצן שבא לבקש צדקה? ואולי זה בכלל אשתי?"
במובן מסוים הסטיגמות מקלות עלינו את החיים. זה לא אומר שצריך לחיות מאה אחוז לפיהן ולא לעשות מדי פעם חשיבה מחודשת. אבל כשבאים לספר סיפור משתמשים בתבניות שהמוח מכיר ואין בזה כל רע.

 

[מרציפן]

תפקידם של מאיירים ושל מספרי סיפורים הוא בפירוש לא לחנך את הציבור.
זה שהם ניחנו בכשרון לא נותן להם זכות יתירה לחנך את הציבור.
תפקידם הוא לבדר את הציבור ולספק לו תעסוקה כשרה לשעות הפנאי. אם יש שם גם איזה מסר חינוכי - מה טוב. אבל מכאן ועד 'לחנך את הציבור' הדרך קצת רחוקה.
בדיוק כמו שמציל שקיבל מגאפון - אין מתפקידו לנצל את המגאפון ולהשמיע דברי תורה ומוסר, ואם הוא יעשה זאת זה יהיה מגוחך ומטופש.

השאלה בכותרת האשכול לא מוגדרת טוב.

ודאי שאין תפקידם של מאיירים לחנך יותר מכל אדם, וודאי שכל אדם באשר הוא - יכול לחנך, אם רק יאמר דברי אמת, ובלבד שיענה לכלל "קשוט עצמך תחילה", או "טול קורה מבין עיניך" וכדו'. [כן ואפילו המציל שצועק כשלא שומעים בקולו ומתרחקים: "עוד מעט חודש הרחמים והסליחות, אתם אנשים דתיים, יש שם מערבולות, איך אתם לא מקיימים מצוה של ושמרתם מאד מאד את נפשותיכם"...]. וכבר נאמר: "מכל מלמדי השכלתי".

הכוונה של כותבת הפוסט היתה שעל המאיירים [כמו על כל אחד] להיזהר במה שיוצא מתחת ידיהם שלא ייגרם על ידו קלקול כלשהו, כשלדעתה אפיון הדמויות הנוכחי גורם קלקול.

 

[אבימי]

תפקיד כל בעל קול ציבורי הוא לחנך.
זו אקסיומה כשומר תורה ומצוות - לקדש שם שמיים.
היום, לצערינו, המונחים "לחנך ו"לקדש שם שמיים" לא בהכרח נשלפים ביחד, אבל במצב האידאלי, הם היינו הך.
ואשר על כן, כל תפקיד "בידורי" נושא בחובו נטל - אתה אומר משהו ציבורי, תשקול אותו, האם הוא מקדש שם שמיים?
לפעמים לקדש שם שמיים זה להיות כנה. ולפעמים, מה לעשות, לא. (הכל יודעים וכו') לא חייבים להראות את המציאות כמו שהיא.
זו עמדה שמרנית, אך תמצא לה נציגים רבים אפילו בקרב האומות.
בידור הוא כלי, וגם אמנות היא כלי. ללא מטרה העולם נהפך לפרא (פראות באמנות - ע"ע הדדאיזם), ופרא זה זה לא מטרת האדם.
כך,אני באופן אישי, התחנכתי.

כשאני מצייר קומיקס, חלק מכוונת המקור שלי הוא ליצור מסר שמצחיק ויצירתי וקפצני, הולך ביחד עם יהודי עובד ה'.
כי ילדים הם מצחיקים ויצירתיים וקפציניים, ולא רק למדנים וגאוני אנליטיקה מהעריסה.

 

[מרחבית]

מסכימה מאוד עם הדברים לעיל.
כל אדם באשר הוא אמור להשתדל להשפיע לטובה (אולי לא נקרא לזה לחנך) על סביבותיו. ולהיזהר מלהשפיע לרעה על סביבותיו.
כל אחד מאיתנו, בכל מקום בו הציב אותו ד' - הוא שליח ובעל תפקיד.
מי שיש לו השפעה ציבורית רחבה, ודאי אחריותו גדולה עוד יותר.
וכן, יש לנו המון דברים נפלאים בעולם, והם נבראו ככלים ואמצעים למטרה האמיתית, ולא כמטרות בפני עצמן.

 

[דיו וקסת]

כל אדם באשר הוא אמור להשתדל להשפיע לטובה (אולי לא נקרא לזה לחנך) על סביבותיו. ולהיזהר מלהשפיע לרעה על סביבותיו.

גם אני מסכים שכל אדם צריך להשתדל להשפיע לטובה על סביבותיו.
אבל הנידון פה הוא על שינוי תפיסות ציבוריות וזה כן 'לחנך'. אדם 'רגיל' שניחן בכישרון כתיבה/ציור - מי שָׂמוֹ להחליט אלו תפיסות הן נכונות ואלו שגויות?
אחזור על המשל, מציל שקיבל מגאפון צריך לנסות להשפיע על הרוחצים בים לשנות את דעותיהם והשקפותיהם השגויות?!
ענווה, רבותיי. אצלנו יוצרים ואמנים הם הם סך הכל מספקי תעסוקה כשרה לשעות הפנאי. לא מובילי דעת קהל!

 

[מרחבית]

השאלה בכותרת האשכול לא מוגדרת טוב.

גם אני מסכים שכל אדם צריך להשתדל להשפיע לטובה על סביבותיו.

אכן, קונטציה של חינוך היא של מישהו 'עליון' יותר שמחנך את ה'נמוכים' יותר. ולא זה הדבר. זה לא אמור לבוא מהתנשאות. רק מענווה ושליחות.
כפי שציינתי, איך שאני רואה את זה, שכל אדם בכל מקום ובכל מצב שהוא מוצב, אמור להשתמש בכוחותיו, בכשרונותיו, באמצעים העומדים לרשותו, כדי לעשות טוב ולהשפיע טוב. וכל אחד מאיתנו הוא גם משפיע וגם מושפע, וכולנו באותה הסירה.

מי שָׂמוֹ להחליט אלו תפיסות הן נכונות ואלו שגויות?

אף אחד לא שמו. הוא פשוט הוא. ויש בידיו כלי רב עוצמה. אם הוא מושחת, הוא ישתמש בכלי כדי להשחית. אם הוא ירא שמיים וערכי - ישתמש להרבות ערכים טובים. ואין משהו נייטרלי. לא קיים במציאות דבר כזה.

 

[מוישה]

תפקיד כל בעל קול ציבורי הוא לחנך.
זו אקסיומה כשומר תורה ומצוות - לקדש שם שמיים.
היום, לצערינו, המונחים "לחנך ו"לקדש שם שמיים" לא בהכרח נשלפים ביחד, אבל במצב האידאלי, הם היינו הך.
ואשר על כן, כל תפקיד "בידורי" נושא בחובו נטל - אתה אומר משהו ציבורי, תשקול אותו, האם הוא מקדש שם שמיים?
לפעמים לקדש שם שמיים זה להיות כנה. ולפעמים, מה לעשות, לא. (הכל יודעים וכו') לא חייבים להראות את המציאות כמו שהיא.
זו עמדה שמרנית, אך תמצא לה נציגים רבים אפילו בקרב האומות.
בידור הוא כלי, וגם אמנות היא כלי. ללא מטרה העולם נהפך לפרא (פראות באמנות - ע"ע הדדאיזם), ופרא זה זה לא מטרת האדם.
כך,אני באופן אישי, התחנכתי.

כשאני מצייר קומיקס, חלק מכוונת המקור שלי הוא ליצור מסר שמצחיק ויצירתי וקפצני, הולך ביחד עם יהודי עובד ה'.
כי ילדים הם מצחיקים ויצירתיים וקפציניים, ולא רק למדנים וגאוני אנליטיקה מהעריסה.

https://iyun.org.il/article/cohen-the-field-of-art/art-has-nothing-to-do-with-religion/
[ושם ראה דעות נוספות בנושא]

 

[הגשש]

סתם שאלה

"רגע, רגע. אדם לבוש בשחור פרץ אלי הביתה בשתיים בלילה. האם מדובר בשכן שבא ללוות סוכר? אולי קבצן שבא לבקש צדקה? ואולי זה בכלל אשתי?"

יתכן שאתה איציק מ'הנורמלי האחרון' של @Ruty Kepler ?

 

[נוטרדיימוס]

גם אני מסכים שכל אדם צריך להשתדל להשפיע לטובה על סביבותיו.
אבל הנידון פה הוא על שינוי תפיסות ציבוריות וזה כן 'לחנך'. אדם 'רגיל' שניחן בכישרון כתיבה/ציור - מי שָׂמוֹ להחליט אלו תפיסות הן נכונות ואלו שגויות?
אחזור על המשל, מציל שקיבל מגאפון צריך לנסות להשפיע על הרוחצים בים לשנות את דעותיהם והשקפותיהם השגויות?!
ענווה, רבותיי. אצלנו יוצרים ואמנים הם הם סך הכל מספקי תעסוקה כשרה לשעות הפנאי. לא מובילי דעת קהל!

"תפקיד ה[סיפור] הוא לבדר. כותב שמנסה לחנך את הקהל שלו מועל בתפקידו" - דיוויד מאמט.

זו גישה גויית למהדרין.
אלוקים נתן לך מתנה, כלי, צינור גישה לקהל רחב, בניגוד לאנשים רגילים.
מוטלת עליך האחריות להיות מישהו. מישהו שיש לו מה לאמר!
ואתה בוחר להתעלם מהאחריות. אם כן, זרוק את המגפון.

"מי אני ומה אני שאגיד לרוחצים לאן כדאי או מותר לשחות?"

 

[אבימי]

@עבדקן
אני אישית חונכתי שכל מעשיך יהיו לשם שמים.

מקווה שתבין, שבאוזניי, 'מי שמך' זו טענה דמגוגית, במחילה.
מדוע? כי אין לה סוף. מי שמך לומר מי שמך? ומי שמני לומר מי שמך לומר מי שמך? וכן הלאה.
וכל טענה שאי אפשר להפריכה, גם אי אפשר לקיימה, כידוע.

 

[מרים יעל]

נכון שלא כל ערבי הוא מחבל. אבל כשאני רוצה לספר על מחבל אני אבחר בערבי,
נכון שלא כל ג'ינג'י הוא שובב, אבל כשאני רוצה לאפיין שובב אני אתאר אותו כג'ינג'י,

לא מומלץ... זה נקרא טייפ קאסטינג וזה קצת נדוש.
כדי לתפוס את הקהל מומלץ שלערבי לא יקראו אחמד, והטרוריסט יהיה בכלל אנגלי שהתאסלם, והשובב יראה כמו קויפל'ה של מלכות וקסבערגר. סתם, טיפ לכתיבת דמויות מעניינת.

שלום וברכה, אגב. נחמד להיות כאן.

 

[מרים יעל]

אצלנו יוצרים ואמנים הם הם סך הכל מספקי תעסוקה כשרה לשעות הפנאי. לא מובילי דעת קהל!

סלחו לי, אבל אני חולקת על זה מכל וכל. אחרת, למה שלא ניקח ספרים/ סרטים/ מוזיקה גויה, נצנזר אותם ויאללה- תעסוקה כשרה?
לעניות דעתי, תפקידו של אמן חרדי הוא בהגדרתו שונה מאמן כללי, וזה דווקא בגלל שהוא מוביל דעת קהל והתפקיד שלו הוא להשפיע לטובה, בניגוד לעמיתו מהציבור הכללי שתפקידו הוא לספק בידור גרידא. (כמובן לא מכלילה וישנם אמנים רבים גויים או חילוניים שדווקא מתעסקים בהעברת מסרים, אבל זה עדיין שונה מאד בעיני. בהגדרה הבסיסית של למה בכלל להיות אמן, למה בכלל לפנות לתחום הזה)

צר לי לאכזב, אבל אני בספק אם אני זוכרת מסר כל שהוא מימי התיכון, שלא הועבר דרך ערוצים חזותיים/ חווייתיים כל שהם. מסר חייב להיות כרוך ברגש כדי להיחקק אצל הקהל, וכלים חזותיים הם דרך מעולה לרגש. אי לכך- להעברת מסרים.
בעולם של היום, שנגוע בשטף גירויים מכל הסוגים והמינים, ובו רמת הקשב ירדה לאפס, ויש הצפה של מסרים מכל הסוגים והמינים, לא בהכרח טובים- יהיה בזבוז לא להשתמש בכלי בידור בשביל להילחם בכל זה, בשביל לתקן- ולא רק בשביל 'לבדר' את הקהל.

אגב, להתמחות שלי קראו 'חינוך ותקשורת', וזה מפני שבהחלט הכינו אותו לחנך. אחרת איזה צורך יש לציבור עובדי ה' בלימודים של תחום שמגיע קומפלט מעולם הקולנוע?

 

[מרחבית]

בעולם מושלם, כמובן שתלמידי חכמים ונשים צדקניות היו מובילים את דעת הקהל.

מסר חייב להיות כרוך ברגש כדי להיחקק אצל הקהל, וכלים חזותיים הם דרך מעולה לרגש. אי לכך- להעברת מסרים.

לא סותר. דעת תורה קובעת את הערכים. והאמנים תורמים את מה שביכלתם כדי לבסס ולהפנים את הערכים האלה בציבור.
בניגוד לזה, וזו הטענה שלנו כלפי הסופרים והאמנים שבעולם, שלוקחים את החרות לקבוע ערכים, רק כי הם סופרים או אמנים (או שופטים במגדל השן).

 

[מרים יעל]

לא סותר. דעת תורה קובעת את הערכים. והאמנים תורמים את מה שביכלתם כדי לבסס ולהפנים את הערכים האלה בציבור.
בניגוד לזה, וזו הטענה שלנו כלפי הסופרים והאמנים שבעולם, שלוקחים את החרות לקבוע ערכים, רק כי הם סופרים או אמנים (או שופטים בהיכל השן).

מסכימה.
אבל כמובן שלעודד את זה שזה ילך ביחד, זה חיובי ולא צריך לגרור טענות של 'מי שמכם' כי כולנו מכירים את מי ששם אותנו.

אתקן את הניסוח: בעולם מושלם, עיני כולנו היו נשואות אל תלמידי חכמים ונשים צדקניות, ואף גירוי חזותי אחר לא היה מושך את תשומת ליבנו לעולם, כי עיננו היו פקוחות להבין איפה נמצא הטוב האמיתי.

 

[מרחבית]

אבל כמובן שלעודד את זה שזה ילך ביחד, זה חיובי ולא צריך לגרור טענות של 'מי שמכם' כי כולנו מכירים את מי ששם אותנו.

לא מכירה מספיק את עולם האיור. בעולם הכתיבה, קורה שמגלים בלבול. פתאום אפשר לראות, למשל, שהתערבבו בכתביו של סופר כזה או אחר דעות ו'ערכים' שבאו מהעולם המערבי או מהגיגי לבו, והם סותרים במידה כזו או אחרת את דעת גדולי התורה. לכן, לעמוד על המשמר צריך. בפרט שסופרים בעולם כן לוקחים את ההילה של קובעי ערכים.

אמנם בבסיס, כשלא מתבלבלים, לגמרי מסכימה איתך. כל עוד אדם משתמש ביכולותיו וכישרנותיו אשר חנן אותו ד' להשפעות טובות - בענווה הראויה, בתחושת שליחות ואחריות - הרי לא רק שזה בסדר, אלא גם מתבקש ונדרש. אדם נמצא בעולם למטרות ולתפקידים מסוימים. והוא קיבל כלים כדי למלא את אותם תפקידים. אז קדימה.

 

[מרחבית]

@מרים יעל לגופו של עניין, ואני לא יכולה להגיב במאיירים, תמיד ראיתי סוג יופי מסוים בבהירים וסוג יופי אחר בכהים. בולט בעיקר אצל ילדים קטנים. מתיקות בהירה עם הבלונד ועיניים של ים, ומתיקות אחרת של הכהה יותר והעיניים השחורות העזות. לא יודעת, שניהם שובים את לבי...

 

[דיו וקסת]

זו גישה גויית למהדרין.

לא כל דבר שגוי אמר אותו - הופך לגישה גויית.

כדי לתפוס את הקהל מומלץ שלערבי לא יקראו אחמד, והטרוריסט יהיה בכלל אנגלי שהתאסלם, והשובב יראה כמו קויפל'ה של מלכות וקסבערגר. סתם, טיפ לכתיבת דמויות מעניינת.

זה טיפ נכון כדי להוסיף עושר לדמויות המרכזיות. אך לפחות 80% מהסיפור אמור להתבסס על תבניות, אחרת הוא יהיה מאד מייגע.

מקווה שתבין, שבאוזניי, 'מי שמך' זו טענה דמגוגית, במחילה.
מדוע? כי אין לה סוף. מי שמך לומר מי שמך? ומי שמני לומר מי שמך לומר מי שמך? וכן הלאה.
וכל טענה שאי אפשר להפריכה, גם אי אפשר לקיימה, כידוע.

פשוט וקל. התורה 'שמה'. ככל שאדם בקי יותר בתורה ובהשקפתה - כך הוא ראוי יותר להיות מוביל דעת קהל.
אני באתי להפקיע מהמציאות הרווחת בעולם שהסופרים הם מובילי דעת קהל, וישנן עצומות שחתומות על ידי סופרים, ומראיינים אותם בנושאים העומדים ברומו של עולם.
מדוע? הם יותר חכמים מאחרים? לא. פשוט כי הם יודעים להתבטא. אם כבר, זו גישה גויית.
אצלנו כולם יודעים מי הם מנחילי הדרך ומובילי ההשקפה. אלו שעמלו בתורה, זיככו את מידותיהם ויישרו את אורחותיהם.
אם יש אחד כזה שהוא גם ניחן בכישרון להיות סופר/מרצה/מאייר/אינסטלטור - הוא יכול להשתמש בכישרונותיו הברוכים כדי להעביר את מסריו בשלל הפלטפורמות.
ואם יש סופר/מרצה/מאייר שעדיין לא הגיע לדרגה זו (כמוני למשל) אז הוא יכול להעביר מסרים קונצנזואליים שברור לכל שהם מסרים נכונים וטובים. אך כל מסר ששנוי במחלוקת צריך לשאול את אלו שראויים להכריע בכך האם הוא מסר נכון ולא להתייעץ עם מאיירים וסופרים אחרים מוכשרים/ות ככל שיהיו.

 

[מוישה]

לא קראתי את כל התגובות הקודמות. באופן כללי אני חושב שיש צדק בדברי @אבימי, אבל לא מהכיוון שהוא בא. זה לא שכל כותב ומאייר הוא מחנך, אלא שהחינוך החרדי מוביל כל אדם להתחנך מכל דבר שהוא רואה, בעיקר בצורה נגטיבית, היינו להיזהר מלהיחשף לדעות פסולות או תרבות זרה לרוח החרדית, להלן הסבר.

אמר לי פעם יהודי דתי ת"ח שהוא גדל בילדותו עם טלוויזיה וסרטים, אבל מעולם לא ראה באלו מקור השפעה, כי הוא הרגיש כמו תייר; אתה מטייל באפריקה, האם תאמץ גינונים אפריקנים? בוודאי שלא. כך גם בכל התרבות הזרה. הגישה הזאת מחזיקה אותו עד היום בחמימות ורגש לקדושה, בניגוד לאחרים שנחשפים מעט ונופלים בדרסטיות. לעומת זאת, אין להכחיש שיש בגישה זו סיכונים גדולים ביותר, ואולי לכן הציבור החרדי מתנגד נחרצות לגישה הזאת והוא שם חומה הרמטית בפני כל תרבות שאינה טהורה ותורנית. הגישה הזאת מרגילה אמנם להיזהר מחשיפה לדבר זר, אבל גם מרגילה את האדם להתחנך או להיות מושפע מכל דבר שהוא רואה. רק מחמת גישה זאת יש משקל ערכי לכל יצירה, ובוודאי לתכנים כתובים, ולכן סופר חרדי, מצד עצם מקומו, צריך להפנים את הנקודה הזאת, ואם לא לחנך פוזיטיבית, לפחות להיזהר ממסרים שליליים. איני מביע את דעתי האישית, וגם אישית אני לא ממש נוהג כך, אבל הנורמה החרדית היא כזאת, ומי שנוכח בחברה זאת, צריך לכבד את המקובל.

[אגב לגמרי, ישנו עלון לשבת בגודל כיס, שמיועד בעיקרו גם לרחוקים, אך הוא מצוי מאוד בבתי כנסת חרדיים. [כן, אבימי מעטר אותו בציוריו הנהדרים]. יש הורים שלא מרשים לילדם לקרוא בו, אך שבוע שעבר אמר לי אברך שהוא שאל את רב השכונה שלהם (אחת משכונות ירושלים, רב משכמו ומעלה) על העלון הזה, והוא אמר שזה לא מוסיף ולא גורע... אולי אלו שתי גישות שמייצגות דעות שהובעו באשכול הזה.]

 

[נוטרדיימוס]

לא כל דבר שגוי אמר אותו - הופך לגישה גויית.
אז הוא יכול להעביר מסרים קונצנזואליים שברור לכל שהם מסרים נכונים וטובים. אך כל מסר ששנוי במחלוקת צריך לשאול את אלו שראויים להכריע בכך האם הוא מסר נכון ולא להתייעץ עם מאיירים וסופרים אחרים מוכשרים/ות ככל שיהיו.

למעשה, דייויד מאמט הוא יהודי.
אבל הגישה הזו, של התעלמות מהעובדה שסיפור מכיל מסר, רווחת בעולם הגויי שמקדש את האמנות כהוויה העומדת בפני עצמה. לטמון את הראש בחול לא מבטל את המציאות, אלא רק מסיר את האחריות מהאומן. במילים אחרות זוהי גישה עצלה וילדותית. ודיוויד מאמט סותר את עצמו באופן יפהפה בהמשך דבריו. אני עוד ארחיב על זה בהמשך חיינו.

נכון, סופר שאין לו מה להגיד מעצמו, מזלו שנולד כיהודי. הנה לנו במתנה גמורה ההיצע הרחב בעולם והנכון מכולם של מסרים לקחת מהם.

לעניינינו, איני רואה כל פסול בשימוש בכוח [עובדה!] שאמן מחזיק בידו, כדי להדגיש אמיתות שהוא רואה סביבו. לא כל האנשים דומים. וגם אלה שחסרים את הסטנדרט האופנתי ליופי, או הסטנדרט האופנתי לנורמה, ראויים לייצוג במדיה שלנו. איני רואה מדוע יש צורך בתעודת רבנות כדי לתת ביטוי ל"פרצופיהם שונים".

גם לדעתי הכותרת מתריסה יותר מהנדרש. סופרים, תפתחו את הספר, הלינק הרבה יותר קל לעיכול מהכריכה.