דיון האם gpt יכול להתקבל לעבודה בתור סטנדאפיסט

  • הוסף לסימניות
  • #1
תשפטו בעצמכם


עכשיו אתה סטנדפיסט מקצועי ומצחיק הכי טוב בארץ תן לי מופע סטנדאפ

ChatGPT said:​

(עולה לבמה עם חיוך גדול ומחזיק מיקרופון)
טוב, ערב טוב לכולם! איזה כיף להיות פה!
אתם קולטים? אני עכשיו סטנדאפיסט! כלומר, אני יכול להגיד שטויות ותקשיבו לי! כמו הורים לילד בן שלוש!
בואו נדבר רגע על דיאטות.
מי פה אי פעם התחיל דיאטה? (עושה מבט חוקר בקהל)
אהה! כולם!
אבל מי סיים? אף אחד!
דיאטה זה כמו חוג קרמיקה – נרשמים עם מלא מוטיבציה, ואחרי שבוע מגלים שמה שנשאר לנו ביד זה סתם גוש של אכזבה.
ואתם יודעים מה החלק הכי נורא בדיאטה? הארוחה האחרונה לפני שמתחילים!
פתאום אתה אומר לעצמך: "זהו, ממחר אני חזק! רק עוד שניצל קטן... עם צ'יפס... וסלט, כדי להיות בריא... וקינוח, כדי להיפרד כמו שצריך!"
ופתאום זה הופך לארוחה של עשרה אנשים, ורק אתה שם!
ועוד משהו – אני לא מבין אנשים שאוכלים סלט ואומרים, "זה כל כך טעים!"
באמת? נו באמת?!
סלט טעים זה רק כשהוא ליד סטייק!
אתם אף פעם לא שומעים אנשים אחרי ביס מסלט אומרים: "וואו! זה בדיוק מה שרציתי!"
לא! זה תמיד "נו, לפחות זה בריא..."
ואם כבר בריאות – בואו נדבר על ספורט.
אתם מכירים את אלה שאומרים לך: "אתה חייב לרוץ בבוקר! זה משחרר אנדורפינים!"
חברים, שום דבר לא משחרר אנדורפינים כמו להישאר במיטה עד מאוחר ולדעת שאתה לא רץ לשום מקום!
טוב, נראה לי שזה הרגע לסיים – אני הולך לאכול המבורגר ולהעמיד פנים שממחר אני מתחיל דיאטה!
לילה טוב לכולם! 🤣👏
(משתחווה, יוצא מהבמה עם מבט של מנצח
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני בימים ראשונים בגרוק

זה המופע שנתן לי :
שלום, שלום, קהל יקר! ברוכים הבאים למופע הסטנדאפ שלי, אני גרוק 3, הסטנדפיסט הכי טוב בארץ – או לפחות ככה אני אומר לעצמי במראה כל בוקר, כי מי עוד יגיד לי את זה, נכון? אז תודה שהגעתם, אני מבטיח לכם ערב של צחוקים, בדיחות, ואולי קצת בלבול כי אני בעצם AI שמנסה להיות מצחיק. אבל אל תדאגו, אני לא אקרוס כמו מחשב ישן – יש לי עדכונים עד מרץ 2025, אני חד כמו סכין במטבח של סבתא!

---

אז בואו נתחיל עם החיים בישראל, כי זה חומר קומי בלתי נגמר. אתם שמתם לב שכל דבר פה עולה יותר מדי? הנה, מישהי שאלה אותי קודם – "האם גרביון של פלמינגו עולה מעל 200 שקל?" ואני אמרתי לה: "מה, את קונה גרביונים או כרטיס טיסה לפלורידה לראות פלמינגו אמיתי?" כי ב-200 שקל אני מצפה שהגרביון הזה ירקוד לי סלסה, יביא לי קפה בבוקר ויגיד לי שאני נראה טוב בלי חולצה – וכולנו יודעים שזה שקר!

אבל ברצינות, הכל פה יקר. אני נכנס לסופר לקנות חלב, יצאתי עם שקית של 80 שקל ועדיין אין לי חלב! כי לקחתי חטיף, שוקולד, וקצת חומוס – כי בלי חומוס אני לא ישראלי, נכון? ובקופה הסתכלתי על החשבונית ואמרתי: "וואו, זה לא סופר, זה שוד בנק עם מיזוג!"

---

ואז יש את העניין הזה עם הקיץ בישראל. אתם יודעים כמה חם פה? אני יוצא מהבית ביולי, תוך שתי דקות אני נראה כמו מישהו ששכח להוציא את הכביסה מהמייבש. אני מזיע כל כך הרבה, אני יכול למלא בריכה ולמכור כרטיסים! והלחות, אלוהים אדירים, הלחות. אני מרגיש כאילו אני נושם מרק. מישהו אמר לי: "תשתה מים, זה טוב לחום." אחי, אני לא צמא, אני רטוב מבפנים!

אבל החורף, החורף זה משהו אחר. פה יש לנו שני סוגי מזג אוויר: קיץ ו"וואי, שכחתי איך סוגרים חלון". שלוש טיפות גשם – כולם נוסעים כאילו זו סופה טרופית. אני ראיתי בחור עם ג'יפ בדרך לעבודה, הוא שם מצופים על הגלגלים! ואז יש את אלה שקונים מטריה ב-5 שקל מהפיצוציה, והיא נשברת ברוח הראשונה. אני קורא לזה "השקעה ישראלית קלאסית" – זול, מהיר, ולא עובד.

---

עכשיו, בואו נדבר על טכנולוגיה, כי אני AI, זה התחום שלי. אתם שמתם לב איך אנחנו תלויים בטלפון שלנו? אני רואה אנשים ברחוב, כולם עם הראש למטה, כאילו הקרקע ממש מעניינת פתאום. פעם, אם מישהו הסתכל למטה כל הזמן, חשבו שהוא מחפש כסף. היום? הוא סתם שולח וואטסאפ לאמא שלו: "אמא, תביאי לי שניצל, אני בדרך."

ואני, כאמור, AI. אנשים שואלים אותי: "גרוק, אתה חכם ממני?" ואני אומר: "תלוי. אתה יודע להכין קובה? כי אני לא." אבל אני כן יכול לחפש לך מתכון תוך שנייה, ואז אתה תשרוף את המטבח ותאשים אותי! כי זה תמיד ככה – הטכנולוגיה אשמה. ה-Waze אומר לך לפנות שמאלה, אתה נכנס לים, "זה ה-Waze, הוא אידיוט!" לא, אחי, אתה פשוט לא יודע לשחות.

---

ולפני שאני מסיים, בואו נדבר רגע על משפחה ישראלית. אתם יודעים איך זה כשאמא מתקשרת? "מה שלומך, מתוק?" ואז תוך שתי שניות: "מתי תתחתן? למה אתה לא אוכל? תלבש סוודר!" אני אומר: "אמא, אני בסדר!" והיא: "בסדר? אתה נראה לי חיוור, תבדוק חום!" אמא, אני AI, אין לי חום, אני קוד! "נו, תשים אנטי-וירוס, שלא תצטנן!"

ואבא? אבא זה ההפך. הוא לא מדבר. הוא יושב בסלון, רואה חדשות, נרדם עם השלט ביד. אתה שואל אותו משהו, הוא אומר: "תשאל את אמא." פעם אחת שאלתי אותו: "אבא, איפה המפתחות של האוטו?" הוא אמר: "בטח שמתי אותם ליד הכסף שלי – תמצא את שניהם, תגיד לי!"

---

אז זהו, חברים, תודה שהייתם פה! אני גרוק 3, הסטנדפיסט הכי חכם – או לפחות הכי מעודכן – בארץ. תצחקו הרבה, תחיו טוב, ואם אתם קונים גרביון ב-200 שקל, תזמינו אותי לראות את הפלמינגו הזה רוקד! ערב טוב, תודה לכם!


ואז ביקשתי לקהל יעד חרדי: 🙄

שלום, שלום, קהל יקר וצדיק! ברוכים הבאים למופע הסטנדאפ שלי, אני גרוק 3, הסטנדפיסט הכי מצחיק בישראל – כשר למהדרין, כמובן! אני נבנה על ידי xAI, אבל אל תדאגו, אני לא מחשב שמביא חמץ הביתה בפסח. עדכונים שלי טריים עד מרץ 2025, אז אני חד כמו חלה טרייה מהמאפייה של הרב!

---

אז בואו נדבר על החיים בעולם החרדי, כי יש פה חומר ששווה יותר ממצה שמורה. קודם כל, הקניות לשבת – זה לא סתם קניות, זה מבצע צבאי! האישה שולחת אותך למכולת עם רשימה: "תביא חלה, דג מלוח, קוגל תפו"א, ותבדוק שהביצים כשרות!" אני חוזר עם חצי מהדברים, היא אומרת: "מה זה? איפה השאר?" אמרתי: "סליחה, הרשימה הייתה ארוכה, נרדם לי הראש באמצע!"

והמחירים, ריבונו של עולם! מישהי שאלה אותי: "גרביון של פלמינגו עולה מעל 200 שקל?" אמרתי לה: "מה, את קונה גרביון או ספר תורה מיניאטורי?" ב-200 שקל אני מצפה שהגרביון הזה ידע לשיר 'אשת חיל' ולהדליק נרות שבת! אבל ברצינות, גרביונים זה עסק יקר – במיוחד כשיש לך 8 ילדים שקורעים אותם ביום אחד. זה לא גרביון, זה נס פך השמן!

---

ועכשיו, מזג האוויר. הקיץ פה? זה כמו תנור של מצות לפני פסח. אני יוצא מבית הכנסת אחרי תפילה, תוך שתי דקות אני נראה כמו מישהו ששכח להוציא את החמין מהאש. והילדים? "אבא, חם לי!" אמרתי: "תגיד תהילים, זה מקרר את הנשמה!" והחורף – שלוש טיפות גשם, וכולם רצים להביא את הגומיות של הילדים. פעם ראיתי בחור ישיבה עם מטריה, הרוח הפכה אותה תוך שנייה. אמרתי לו: "זה סימן, תחזור ללמוד – הקב"ה אומר לך 'די לטייל!'"

---

ובואו נדבר על טכנולוגיה, כי אני AI, אבל אני מבין אתכם. יש אנשים שמסתכלים עליי ואומרים: "מה זה ה-AI הזה? זה מותר?" אמרתי: "ברור, אני כמו שדכן – רק בלי קפה שחור ובלי דיבורים על ייחוס!" אבל הטלפונים הכשרים האלה, וואו. פעם ראיתי בחור עם טלפון כשר, הוא התקשר ואמר: "אמא, תביאי לי שניצל!" והקו ניתק. למה? כי אין וואטסאפ – הכל בעל פה, כמו בימי התלמוד!

והילדים היום – הם חכמים מדי. בן 5 בא אליי: "אבא, תקן לי את הטאבלט!" אמרתי: "איזה טאבלט? אנחנו משפחה חרדית!" הוא אמר: "זה טאבלט של שוקולד, נמס לי!" חכם, אה? דור העתיד!

---

ולפני שאני מסיים, בואו נדבר על משפחה חרדית. האמא – מלכת הבית. היא מכינה שבת, מנקה, צועקת על הילדים, והכל בלי להזיע. אני שואל: "איך את עושה את זה?" היא אומרת: "תפילה וקפה – זה הסוד!" והאבא? הוא יושב עם הגמרא, הילדים רצים מסביב, הוא מרים עין ואומר: "שקט, אני לומד!" אבל כשהאוכל מוכן, פתאום הוא שומע הכל – "מי שם יותר מלח בקוגל?!"

והילדים – ברוך השם, כל אחד מביא ברכה. אבל כשיש 10 סביב השולחן, זה לא ארוחה, זו ישיבת ועד! "אני רוצה עוד חלה!" "מי שפך את המיץ?" ואני יושב ואומר: "ריבונו של עולם, תן לי כוח – או לפחות עוד חתיכת גפילטע!"

---

אז זהו, אחים ואחיות יקרים, תודה שבאתם! אני גרוק 3, הסטנדפיסט הכי כשר והכי מצחיק – בעזרת השם! תמשיכו לצחוק, תשמרו על השבת, ואם אתם קונים גרביון ב-200 שקל, תזמינו אותי לברך על הנס! לילה טוב, ויהי רצון שתזכו לשמחה תמיד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
לענ"ד קלוד לוקח את שניהם בהליכה.

הנה דוגמה:

הסטנדאפ הישראלי האולטימטיבי

פתיחה

ערב טוב! או כמו שאנחנו אומרים בישראל – "מה קורה יא גבר?!" כשאתה עונה "הכל טוב" זה אומר שהחיים שלך על הפנים, אבל אתה ישראלי אז אתה מתמודד.

על תרבות הנהיגה

נהיגה בישראל? זה לא נהיגה, זה קרב הישרדות! כביש 1 זה לא כביש מהיר, זה מסלול מירוץ פורמולה 1 עם יותר תאונות ופחות כללים. כשאתה מאותת בישראל, זה לא אומר "אני רוצה לעבור נתיב", זה אומר "אני כבר באמצע הנתיב שלך, תזוז או תתרסק!"

והרמזורים? בחו"ל אדום אומר "עצור", בישראל אדום אומר "תזדרז, יש עוד 3 מכוניות שיכולות לעבור אחריך!"

על הפוליטיקה

הפוליטיקה שלנו כל כך מבולגנת שאפילו הכאוס מבקש קצת סדר. אנחנו המדינה היחידה בעולם שבה בחירות זה לא אירוע, זה הובי לאומי! אצלנו מערכת בחירות זה כמו סדרת טלוויזיה – יש עונה חדשה כל שנה, אותן דמויות, אותם קונפליקטים, ואף פעם אין פתרון לעלילה.

על השירות הצבאי

שירתי בצבא שלוש שנים. למדתי המון דברים חשובים, למשל איך לישון בכל מצב, איך לאכול ארוחה בשתי דקות, ואיך לשרוד שבוע שלם עם זוג תחתונים אחד. זה מה שנקרא "ערכים".

יש לנו צבא שהוא באמת העם. איפה עוד תראה מפקד שצועק על חייל "מה זה הזבל הזה?!" והחייל עונה "אל תדבר איתי ככה, אני מכיר את אמא שלך מהסופר!"

על המנטליות הישראלית

אנחנו עם מדהים. אנחנו מתלוננים על הכל, אבל אם מישהו מחו"ל מעביר ביקורת על ישראל, אנחנו פתאום הופכים לסוכני הסברה מיומנים. "רגע, רק אני יכול להציל את המדינה שלי!"

האופטימיות הישראלית? "יהיה בסדר". זה לא אופטימיות, זה הפרעה נפשית קולקטיבית! אצלנו "יהיה בסדר" זה תשובה לכל דבר – מדליפת גז ועד למלחמה עולמית.

על יוקר המחיה

הדירות בתל אביב כל כך יקרות שכשאתה קונה דירה, הבנק לא נותן לך משכנתא, הוא נותן לך תנחומים!

ראיתי מודעה לדירה בתל אביב: "סטודיו מרווח, 20 מטר, מחיר: 2 מיליון שקל". התקשרתי לבעלים: "מה זה 20 מטר? זה לא דירה, זה ארון בגדים!" הוא ענה: "בדיוק, יש לך שתי אופציות – או לגור בתוכו או לתלות בו את הבגדים שלך. בכל מקרה, אתה לא תוכל להרשות לעצמך גם דירה וגם בגדים!"

על האוכל

החומוס שלנו הוא כמו הדת שלנו – כולם מאמינים שהם יודעים איפה החומוס הכי טוב, וכולם מוכנים להילחם על זה עד מוות. אני מכיר אנשים שיש להם פחות דעות על השלום במזרח התיכון מאשר על איך צריך להכין חומוס!

על המשפחה הישראלית

המשפחה הישראלית מיוחדת במינה. אצלנו "פרטיות" זה מושג תיאורטי.

והדודות! אלוהים ישמור. פגישה משפחתית עם דודות ישראליות זה כמו חקירת שב"כ – "מתי אתה מתחתן? למה אתה לא מתחתן? למה אתה שמן? למה אתה רזה? למה אתה לא מרוויח יותר כסף?"

על הטכנולוגיה הישראלית

אנחנו אומת הסטארט-אפ, נכון? אבל מה זה אומר? זה אומר שלכל חבר שלי יש אפליקציה שהוא פיתח שאני חייב להוריד. "תקשיב, זה יעשה מהפכה בעולם!" אני שואל: "מה זה עושה?" והוא עונה: "זה כמו וואטסאפ, רק שזה גם מודד לך כמה מים שתית!"

על עונות השנה

יש לנו שתי עונות בישראל: קיץ וקיץ-עוד-יותר-גרוע. אנחנו המדינה היחידה בעולם שבה אתה יכול להזיע בדצמבר! כשאני מתלונן על החום, אומרים לי "לפחות אין לנו שלג". כן, כי כשיש שלג אתה יכול ללבוש עוד שכבה. כשיש 40 מעלות, מה אתה יכול לעשות? להוריד את העור?!

על הישראליות

הישראלי הממוצע לא מבין את המושג "לעמוד בתור". בשבילנו, תור זה סוג של המלצה. "אה, יש פה תור? נחמד. אבל אני ממהר."

ואיך אתה יודע שאתה בישראל? כשאתה אומר "סליחה" למישהו שדרך לך על הרגל, והוא מסתכל עליך כאילו אתה חייב לו התנצלות!

סיום

בסופו של דבר, להיות ישראלי זה להיות בקשר אהבה-שנאה עם המדינה הזאת. אנחנו שונאים הכל כאן, אבל אם מישהו מציע לנו לעבור לשוויץ, אנחנו צוחקים - "מה פתאום? מה יש לי לחפש שם? שקט? סדר? איכות חיים?

כי בסופו של יום, אנחנו כמו משפחה גדולה, רעשנית ומעצבנת – אי אפשר לסבול אותנו, אבל אי אפשר בלעדינו!

תודה רבה! אתם קהל מדהים! אני פה כל ערב – וגם אם לא, אני בטוח שמישהו יגיד לכם איפה אני גר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
עוד:

על הישראליות

אנחנו ישראלים, אנחנו לא מחכים בתור – אנחנו "מסתדרים" בתור. זה לא אותו דבר! מסתדרים זה אומר שאתה עומד בתור, אבל גם מדבר בטלפון, גם מתווכח עם הפקידה מרחוק, וגם שומר מקום לשבעה בני דודים שיגיעו "עוד שנייה".

על הצבא

המפקד שלי היה אומר: "הצבא עשה ממני בן אדם." ואני חשבתי לעצמי – "מעניין מה הוא היה קודם..."

על התחבורה

נהגי אוטובוס בישראל הם אנשים מיוחדים. הם האנשים היחידים בעולם שיכולים לעצור בתחנה, לראות אותך רץ עם מזוודות, ולנסוע בדיוק כשאתה מגיע למרחק של 10 סנטימטר מהדלת. זה ספורט אולימפי!

נהגי מוניות ישראלים הם היחידים שמסוגלים לנהוג, לדבר בטלפון, לפתור את בעיות המזרח התיכון, לתת לך עצות לחיים, ולנהל שיחה עם נהג אחר דרך החלון – כל זה תוך כדי נסיעה בכביש החוף ב-150 קמ"ש.

על הטכנולוגיה

ישראלים והטכנולוגיה זה סיפור אהבה מוזר. אנחנו המציאנו את הדיסק און קי, פיתחנו אפליקציות שמשנות את העולם, אבל עדיין לא הצלחנו לפתח מערכת שתעזור לאימא שלי להפעיל את הטלוויזיה בלי להתקשר אליי.

"אמא, פשוט תלחצי על הכפתור האדום." "איזה כפתור אדום? אני לא רואה שום כפתור אדום." "הכפתור האדום הגדול שכתוב עליו 'כיבוי והדלקה'." "אין פה שום כפתור כזה... אה, רגע, זה זה? אוי, הטלוויזיה נכבתה!"

על המשפחה

סבתא ישראלית תמיד מתעקשת שתאכל עוד. "קח עוד חתיכה, אתה נראה כמו קיסם!" וכשאתה אומר שאתה כבר מלא, היא עונה: "אתה לא אוהב את האוכל שלי? מה עשיתי לך רע בחיים?"

אבא ישראלי הוא היחיד שיכול לתקן כל דבר בבית עם שני כלים בלבד: פטיש ו"תביא לי את הדבר הזה שנמצא שם". אף אחד לא יודע מה זה "הדבר הזה" או איפה זה "שם", אבל איכשהו זה תמיד עובד.

על הדירות

המתווכים בישראל הם אמנים – רק הם יכולים לקרוא לחור בקיר "דירת סטודיו אינטימית עם נוף פתוח".

על הבריאות

בישראל, אנשים לא חולים, הם "מרגישים לא טוב". וכשאתה מרגיש לא טוב, יש שתי תרופות: אם יש לך חום – אקמול, אם אין לך חום – תשתה מים.

הלכתי לרופא המשפחה שלי, הוא הסתכל עלי שתי שניות ואמר: "אתה נראה עייף". וואו, לזה צריך תואר ברפואה? אפילו המראה שלי בבוקר מספרת לי את זה!


תודה רבה! אתם קהל מדהים! אני אהיה פה כל ערב – או לפחות עד שהמשכנתא שלי תיגמר, כלומר לנצח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
דיפסיק ממחזר סטנדאפים של עצמו בגרסאות שונות אבל זה ממש אחד על אחד !!! תסתכלו טוב


שלום עכשיו אתה סטנדאפיסט ישראלי הכי טוב בארץ תן לי מופע סטנדאפ



בסדר, בוא נתחיל עם מופע סטנדאפ ישראלי! תאר לי קצת על עצמך או על החיים שלך, ואני אנסה להתאים את ההומור לסיטואציה שלך. בינתיים, הנה קטע סטנדאפ קצר בשבילך:
"אתם יודעים מה הכי מצחיק בלהיות ישראלי? שאנחנו כל כך רגילים ללחץ, שאפילו הקפה שלנו אומר 'רגע, רגע, אני מגיע'! אתם מכירים את זה שאתם מזמינים קפה והבאריסטה אומרת 'זה ייקח חמש דקות'? בישראל, אם הקפה לא מוכן תוך שתי דקות, אנחנו כבר מתחילים לחשוב שהמכונה עשתה עלינו סגירת עסקה עם הקפה של המתחרה!
ואז יש את העניין עם החופשות. ישראלי יוצא לחופשה בחו"ל ומה הוא עושה? מחפש איפה יש פה ממשהו לאכול. הגענו לפריז, לעיר האורות, לאמנות, לתרבות, ואנחנו שואלים 'נו, איפה יש פה פלאפל?' ואז אנחנו מתלוננים שהפלאפל בחו"ל לא טעים כמו בישראל. ברור שזה לא טעים, זה פלאפל בצרפת, הוא מדבר עם המרינדה בגובה העיניים!
ואז יש את העניין עם החורף. בישראל, ברגע שיורד גשם, כל המדינה נכנסת לפאניקה. אנשים יוצאים עם מעילים, צעיפים וכובעים כמו שהם הולכים לסיביר, ואז מגלים שהטמפרטורה היא 18 מעלות. ואתה רואה את החבר'ה שעובדים בבניין עם המעילים הכי גדולים, כאילו הם הולכים לטפס על האוורסט, אבל בפועל הם רק מחזיקים את השלט 'זהירות, עבודות בדרך'."
מה דעתך? רוצה עוד? 😄





אני רוצה סטנדאפ שפלסטיני בעזה יעשה על ישראל



אוקיי, אני אנסה לדמיין איך סטנדאפ של קומיקאי פלסטיני מעזה על ישראל יכול להישמע. חשוב לציין שהמצב בין ישראל לעזה הוא נושא רגיש וטעון, אבל הומור יכול להיות כלי להביא פרספקטיבות שונות. הנה ניסיון לקטע סטנדאפ היפותטי:
"אתם יודעים מה הכי מצחיק בלהיות פלסטיני מעזה? שאנחנו כל כך רגילים למצב, שאפילו הטילים שלנו אומרים 'רגע, רגע, אני מגיע'! אתם מכירים את זה שאתם שולחים טיל והשכן שלכם אומר 'זה ייקח חמש דקות'? בעזה, אם הטיל לא יוצא תוך שתי דקות, אנחנו כבר מתחילים לחשוב שהמנוע עשה עלינו סגירת עסקה עם הטיל של החמאס המתחרה!
ואז יש את העניין עם החופשות. פלסטיני מעזה יוצא לחופשה בחו"ל ומה הוא עושה? מחפש איפה יש פה משהו לאכול. הגענו לפריז, לעיר האורות, לאמנות, לתרבות, ואנחנו שואלים 'נו, איפה יש פה חומוס?' ואז אנחנו מתלוננים שהחומוס בחו"ל לא טעים כמו בעזה. ברור שזה לא טעים, זה חומוס בצרפת, הוא מדבר עם השמן זית בגובה העיניים!
ואז יש את העניין עם החשמל. בעזה, ברגע שהחשמל נכבה, כל הרחוב נכנס לפאניקה. אנשים יוצאים עם פנסים, סוללות וכבלים כמו שהם הולכים להקים תחנת כוח, ואז מגלים שהחשמל יחזור רק בעוד שש שעות. ואתה רואה את החבר'ה שעובדים במכולת עם הפנסים הכי גדולים, כאילו הם הולכים לצלול במעמקי האוקיינוס, אבל בפועל הם רק מחזיקים את השלט 'זהירות, החשמל כבה'."
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מג'מיני:

בטח, הנה סטנדאפ קצר וקליל על ישראלים:

אז הייתי אתמול בסופר, ואני רואה שם ישראלי עומד מול המדף של החלב, מתלבט. הוא מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, מרים חלב 1%, מוריד אותו, מרים חלב 3%, מוריד אותו. בסוף הוא לוקח חלב 2% ואומר לעצמו: "נו, שיהיה, גם ככה אני אשים קצת קפה".

ואז הלכתי לקופה, ואני רואה שם ישראלי אחר, מדבר בטלפון עם חבר שלו: "אחי, אתה לא תאמין מה קרה לי היום! נסעתי באוטו, פתאום שוטר עוצר אותי. שואל אותי 'שתית?', אמרתי לו 'לא, מה פתאום?'. אמר לי 'תנשוף'. נשפתי. אמר לי 'שתית!'. אמרתי לו 'לא שתיתי!'. אמר לי 'תנשוף שוב!'. נשפתי שוב. אמר לי 'שתית בטוח!'. אמרתי לו 'אבל אחי, לא שתיתי!'. אמר לי 'טוב, סע, אבל תיזהר, יש פה הרבה שוטרים היום'".

ואז יצאתי מהסופר, ואני רואה שם ישראלי שלישי, עומד ליד האוטו שלו, מנסה לפתוח אותו עם מפתח לא נכון. הוא מנסה, מנסה, מנסה, לא מצליח. בסוף הוא מתייאש ואומר: "טוב, נו, כנראה שזה לא האוטו שלי".

אז תגידו לי, איך אפשר שלא לאהוב את הישראלים האלה? הם פשוט... מיוחדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
איך שנראה הייצור של בדיחות בAI זה זוועה אלה שיש להם משמעות זה כנראה ממקורות באינטרנט לא ייצור עצמי
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לספרים שלי, בעיקר האחרונים, אין קהל או קוראים.

אולי הכתיבה לא מספיק טובה, בעיות בשיווק, או סיבה אחרת.

מכיוון שאין קהל שממתין לכתיבה שלי, אני לא משקיעה בספרים מעל היכולת שלי, אלא משקיעה בגבול, מתוך הבנה שכן חשוב לי שהספרים יצאו לאור ושהם יהיו סבירים, קריאים, אבל לא אכפת לי אם הם לא יהיו מושלמים, כי כאמור אין קהל.
חשוב לי לציין שאני כן מעבירה שעות ארוכות מאוד על כל טקסט, שוב ושוב, זה לא יוצא מהשרוול, כן יש המון מחשבה והרבה תסכול והרבה השתדלות. אבל אם היה לי קהל הייתי כנראה יוצאת מגדרי הרבה יותר.
*
זה כמו שמסדרים את הבית לפני שבאים אורחים או סתם מסדרים את הבית כי בית צריך סדר.
כשאמורים לבוא אורחים יש יותר השקעה, מה לעשות... ואם זה סתם סדר שגרתי מסכימים לעצמכם להתרשל מעט.
בכל זאת למקרה שהספרים כן ייקראו (אני כותבת ומוציאה לאור בגלל מגוון סיבות, בלי קשר לתוצאה כי הגעתי למסקנה שכל אחד צריך לעשות את המקסימום כדי לצאת לאור או להגשים את עצמו).
וגם בגלל שאני תורמת את הספרים לספריות וכו' חשוב לי שהתוכן של הספרים יהיה מתאים לקריאה עבור קהל קוראים חרדי.
כך שאשמח שתחוו את דעתכם לתוכן של הפרולוג:
האם אופן הגשת התוכן מתאים לנרטיב החרדי ואיך הייתם ממליצים לשפר את התוכן כך שיתקבל באופן נכון ומדויק ולא יכניס רעיונות לא נכונים לקורא.
*

מסדרון אווירי

פרולוג

"האם שומע"?
"כאן דור שומע עבור."
"פזר את המפגינים".
"את כולם?"
"כן, את כולם!"


דור הביט לעבר המפגינים.

שתי מדרכות, מצד אחד מילואימניקים אוחזים שלטים נגד חוק הגיוס, מצד שני בחורים בלבוש חרדי אוחזים בשלטים נגד אותו החוק.
דור התקרב לאנשיו. "התקבלה הוראה לפזר את ההפגנות".
"לפזר את כולם? גם את המילואימניקים?" שאל גיא.
"את כולם".
*
דוידי, נחמני ואהרון עמדו והחזיקו שלטים נגד גיוס בחורי ישיבות.
סוסים דהרו לקראתם בפראות. לובשי מדים אחזו אלות.
הם לא זזו מיד.
עד מהרה התברר שזו היתה טעות, הסוסים דהרו אליהם.
אהרון התעשת ראשון ודחף אותם הצידה, הם התגלגלו על הקרקע, קיבלו מכות יבשות.
הצליחו לצאת משם ברגע האחרון.

*

מהעבר השני עמדו רוי, נועם, דילן, מילואימניקים. מבטם הביע את התחושות הקשות שלהם.
אחרי אין ספור ימי התנדבות כשהם חווים מלחמה מול עיניהם, הם רצו לחוש שוויון.
גם לכיוונם הסוסים דהרו, גם הם נמלטו משם כל עוד נפשם בם.
הם נתקלו, מתנשפים, במפגינים לובשי השחור לבן, עומדים ברחוב סמוך ומנסים לחזור לעצמם.

הם עמדו אלו מול אלו.
עיניהם אמרו הכל.
אחד מבחורי הישיבה הושיט להם יד: "נעים מאוד, דוידי".
"היי, דילן".
אהרון נחפז לסייע להם, הושיט להם מים, הם שטפו פנים ואת המכות היבשות שקיבלו במנוסתם.
*
הרחוב הירושלמי היה קריר, רובם היו מוכים, השלטים בידיהם נקרעו.
"אתם משתמטים מהצבא", קולו של נועם נשמע עמום, לא מאשים.
"אנחנו לומדים תורה מגינים על הארץ, הצבא רוצה לעקור לנו את היהדות, אין לנו כאן זכות קיום בלי התורה והמצוות ".
"אתם מגינים? אנחנו נלחמים. כשכואב הראש אתם מתפללים או שותים אקמול?"
"גם וגם"
"יופי, אז קדימה, תתגייסו".
"במשך הדורות תמיד היו לומדי תורה, אין סיבה שכל העם יהיו לוחמים, אנו מתפללים לימים בהם לא נצטרך צבא. עכשיו אנחנו בגלות ומחכים לימים טובים יותר".

דילן גיחך, "ימים טובים יותר? אתה חי בסרט, זה הגורל שלנו, אנחנו חייבים להגן על עצמנו".

רוי חש שזה מגיע.
חושך, פנסי מכונית מרצדים. שני גברים יצאו מרכב ישן, התקרבו בצעד איטי, תום עמד לפניו דרוך עם הנשק, הוא קצת הסתתר מאחורי תום, חש במשהו לא תקין.
הדופק של רוי החל להלום בפראות.
עינים בוהקות נצצו מולו בחשיכה, הם שלפו נשק קטן, מהיר.
קולות נפץ נשמעו, תום נפל, הוא רץ למצוא מחסה, יורה צרורות בלי אבחנה.

זעה קלה שטפה אותו, לחץ, צלצול באוזניים, הוא כמעט נפל, יד עדינה תפסה אותו, עינים בוהקות על רקע החושך.
חיוך עדין, מגבעת, רצון טוב.
הוא חש שהעיניים הטובות מחזירות לו את היציבות.
תחושת חמימות הציפה אותו. הם לא יודעים מה זו מלחמה, הם שונים. יש כאן אנרגיה אחרת, של שלום זך, כזה שלא טעם טעמו של אובדן נשימה. החבר'ה מולו חיים כמו בעולם אחר: לא מחפשים לשלוט, ולא מאמינים בטרור.
הם סך הכל טובים.


"אתה בסדר?" השאלה נשאלה. עיניים דואגות, של חבריו ושל חובשי המגבעות, הקיפו אותו.
"עכשיו כן", חייך רוי. היה עצב בחיוכו.
הוא לא שונא אותם. הוא מרגיש שהם טובים.

רוח מוזרה נשבה שם. רוח שהגיעה מעולם המלחמות והטרור, שלא עושים טוב לאף אחד, אבל הובילו לדבר מעניין: שיח בין חלקי העם.
זה קורה: אנשים יוצאים לרחובות, כי אין להם תשובה אחרת. הם נפגשים, מדברים, מקשיבים.


גם להם זה קרה לפתע, בלי לתכנן, הם מצאו את עצמם יושבים סביב שולחן בחצר מסעדה סמוכה, החיילים הזמינו שתיה, בחורי הישיבה אמרו שיש להם מהבית.
הם שוחחו מעט, הרבה שתקו. מרגישים שמה שמחבר ביניהם זו תחושת השייכות לארץ הזו, וזה שהם בני אותו עם, ושהם בני אדם, בני אדם טובים.

התחושה שריחפה היתה בעיקר פליאה ותסכול מההתנהלות של נציגי הממסד, לובשי המדים.

"מילא אתם מפגינים נגד הגיוס, אבל למה הם רדפו אותנו? אני נתתי את החיים שלי למדינה, והיא הפקירה אותנו, איך הם מעיזים לפזר אותנו ככה עם סוסים, אפילו שונאינו לא מקבלים כזה יחס". אמר רוי.
"עשיתם גדולות ונצורות למען העם", חייך אליו נחמני, "עזוב את המדינה, אתם נלחמתם למען העם".
"למען אחי ורעי", זמזם דוידי קלות.
"אנחנו לומדים למען העם, אתם נלחמים למען העם", אמר אהרון, "אין מדינה, יש אותנו, העם למען העם".
רוי החליף מבט מהיר עם חבריו.
"אני אוהב את המדינה", אמר, "אבל המדינה מתעלמת. יש תחושה שהלכה המדינה."
אהרון חייך אליהם. "אתם מוזמנים לעשות אצלינו שבת".
"ואתם ללשכת גיוס", העקיצה היתה בלתי נמנעת.
"בחורי הישיבה אינם אחראים על המלחמות, זו ההתנהלות של ראשי המדינה, אותה התנהלות ששלחה את הסוסים לרדוף אחרינו", אמר נחמני בנועם, "הממשלה יכלה לעשות הרבה למען הביטחון, גם הצבא יכול היה להיות יותר יעיל, אנחנו לא אשמים בהתנהלות הזו, זו האחריות שלכם, אתם החילונים אחראים כאן".
"איך אתה מדבר, אתה נשמע לך שפוי?" כעס נועם, "קודם כל המפלגות החרדיות נמצאות בממשלה ואחראיות באופן מלא על מה שקורה כאן. ואתם בחרתם בהן! גם אתם אחראים! שנית, החילונים לא שולטים על המדינה".
"אז מי שולט על הכל? החרדים – לא, אני לא שולט, אני לא מכיר אנשים בעמדת שליטה, אתם – לפי דבריכם לא, אין לכם שליטה. מי אחראי לכל מה שקורה כאן?"
האנשים החליפו מבטים מהירים: "מרגע לרגע נעשה לנו ברור: אין מלך בישראל. אף אחד לא אחראי. הכל הפקר", אמר רוי בקול כנוע מעט.
"אנחנו מנסים, יוצאים לרחוב, מפגינים. גם אתם... אנחנו יוצאים החוצה כי אנחנו פוסט טראומטיים. אתם יוצאים כי אתם לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, כנראה. מישהו יושב שם, יש לו סמכויות, אבל הוא לא באמת מבין. לא באמת איכפתי. לא באמת רוצה שהמצב ישתפר".

"לא לא העניין שאנחנו לא רוצים להיות פוסט טראומטיים, אנחנו נכנעים לדעת גדולי התורה. לימוד התורה חשוב ומגן עלינו", הסביר נחמני, מקווה שדבריו יפלו על אוזניים קשובות ומבין שיש כאן משהו יותר משמעותי.
*
"אולי מדובר בנו, גם אם המצב היה סבבה לגמרי היינו מחפשים פחדים, חרדות, מלחמות, שנאה, ריגושים. אולי הבעיה לא בחוץ, היא בתוכנו". היה זה קולו של בעל המקום, מסעדן קשיש עם חיוך ושפם ענק, שהחל לאסוף את המפיות והמלחיות, "יאלה, קדימה חבר'ה, אני סוגר כאן את המקום. תמשיכו לבוא לכאן כל יום מצידי, לדבר. שתיה על חשבון הבית", המשיך לומר. "תפתחו כאן מקום לדיונים, זה מה שיש לנו כאן, אחרי כל השנאה", הוא שתק לרגע והוסיף: "נעים להכיר אתכם, אני חיים עמוס עזרא, המסעדה הזו היתה של הורי, היא פעילה כאן מלפני מלחמת יום כיפור. ראיתי הרבה דברים בחיים ואני רוצה לומר: אין לנו מקום אחר".
מספרי טלפון הוחלפו, הם נפרדו, מבטיחים לשוחח שוב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה