התייעצות האממ... סליחה, הבית שלכם מסודר או מבולגן?

[Quickמרקט.]

יש כאלו שיודעים להפריד בין בלגן .....למלוכלך.....
זה מעניין
כי לי מפריע לכלוך אין לי בעיה עם בלגן!

 

[המליונרית]

איפה אתם שמים דברים שאין להם מקום מוגדר כמו מטבח/ אמבטיה שאז זה ברור
נגיד כלי עבודה כלי כתיבה דפים וקלסרים כבלים בטריות ניירות עטיפה תרופות(שחלק באמבטיה וחלק לא)
יש לי ארון גדול לכל אלו והוא תמיד מתבלגן ועמוס.
בנוסף תקועים לי על השולחן קבוע מפתחות, כרטיסים, מסמכים לטיפול מיידי ועוד כל מיני שמונצס או חלקים של דברים בדרך למצוא להם מקום או להחליט לזרוק-

סלסלות לכל דבר.מסמכים בקלסר בספריה (ככה לא מחפשים)

 

[לעת עתה]

יש כאלו שיודעים להפריד בין בלגן .....למלוכלך.....
זה מעניין
כי לי מפריע לכלוך אין לי בעיה עם בלגן!

תיקו!
אם נקי ומבולגן פחות קשה לי.
עם מלוכלך, אפילו קצת אני ממש סובלת, אבל זה המצב.

 

[מקליד...]

יש כאלו שיודעים להפריד בין בלגן .....למלוכלך.....

ויש כאלו שלבעל מפריע מאוד בלאגן ולאשה מפריע מאוד לכלוך (אני ואשתי)
הפתרון שלי זה לחנך את הילדים (אצלי מגיל 3) תפסתי יוזמה והסברתי להם מהיום הבית שלנו מסודר!
כל דבר שהם סיימו לשחק ושמים במקום - מסמן להם בטבלה, גרם לתחרות לתזכורות, וכו'
וכל בוקר מי שקיבלה יותר מ 5 V בטבלה מקבלת קוביית שוקולד לגן.
היתרון הגדול זה שכשהבית נקי אף אחד מההורים לא יבלגן אותו.. בד"כ זה קורה כשיש כבר בלאגן ברצפה וכד'..
בנתיים עובד לי ממש יפה ב"ה חודש...

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

לא אמרתי שדווקא הסדר זה המפתח לחיים מושלמים
אבל אין לי ספק שבאלגן זה גם לא הפתרון, אפילו שהילדים משוחררים יותר במקום מסוים

בסופו של דבר באלגן נובע מאגרנות + חוסר תרבות
וסדר נובע משחרור + תרבות.
האופציה השני יותר קורצת לי.

אני הרבה עושה סדרים בבית וזורקת כמויות של חפצים (מאיפה הם הגיעו?? השניה התחתנתי!)
ומשתדלת להחזיר כל דבר למקום (זה החלק הקשה, כנראה הבתים המסודרים זה אלו שלא קשה להם להיות כל הזמן במוד של סדר)

אבל עדיין תמיד כשמישהו ירצה להגיע אלי אני אצטרך לפחות 10 דקות לעבור על הבית ולהכין אותו כיאות מבחינת סדר ונקיון

 

[פוינט]

לי עזר להבין שלסדר את הבית - זה להיות שותף למעשה בראשית
בורא עולם ברא את העולם ב-סדר, לכל דבר יש שם ומקום ותהליך
והמציאות הזו שהוא הביא שהעולם מתלכלך ומתאבק ומתבלגן - ותפקידנו לנקות ולארגן ולסדר
זה חלק מהבריאה ומתפקידנו בה (הרי זה היה יכול להיות אחרת).
ההבנה הזו נותנת קודם כל אנרגיה חיובית לתיפקוד בבית, וממלאת בסיפוק את העושה,
זה גם גורם מדרבן לשאר בני הבית.
בית נקי ומסודר - עושה טוב בנפש!

כמה נקודות קטנות שמצטרפות למכלול:
לבצע את הדברים בחיובית ומתוך הכרת הטוב לבורא (קצב ומוזיקה, ריח טוב)
לא אפשר לדברים לצאת משליטה
להחזיר ישירות למקום כל דבר, אפילו מגבת
לעשות דברים 'תוך כדי' (יעל זלץ מסבירה א זה מהמם)
לבצע פעולות שחוזרות על עצמן כל שבוע, בפרק זמן קבוע (ניקיון יסודי, החלפת מצעים, ניקוי גז וכו')
לצ'פר את עצמנו כשעמדנו במשימה
להודות לכל העוסקים במלאכת הבית, אין שום דבר מובן מאליו (בעל שוטף כלים, ילד שהוריד אשפה וכו' - תודה/תבורכו)
לזהות קושי ולמצוא לו פתרון (אשה עובדת עד מאוחר - להכניס עוזרת. לא אוהבת לגהץ - להביא בחורה שתגהץ וכו')

 

[רפרפת]

השניה התחתנתי!

מן הסתם את גרה ביחידה?!
אני אישית עברתי כמה דירות, התחלנו ביחידה, והתקדמנו לדירות כגודל המשפחה בלע"ר,
כמה שנשמע הזוי, אבל ככל שהבית גדול יותר, כך יותר מסודר,
יש מקום לכל דבר, יש מוטיבציה לסדר,
בבית קטן כמה חפצים על הרצפה כבר הופכים אותו ל'מבולגן'.
אני זוכרת שהייתי כ"כ מתוסכלת איך אצל טיפוס חובב סדר כמוני יש כזה בלאגן מזעזע, ועם השנים גיליתי שזה לא אני, זה הבית...

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

מן הסתם את גרה ביחידה?!

כן, את צודקת לגמרי
אולי באמת זה קשור, יש דברים שפשוט אין איפה לשים אותם.

אבל עדיין חוץ מזה יש דברים שיש להם מקום, או שהם סתם חומרים מתכלים
אולי באמת שיהיה לי ריק בעין יהיה יותר מוטיבציה והגיון בלסדר..

 

[רפרפת]

אולי באמת שיהיה לי ריק בעין יהיה יותר מוטיבציה והגיון בלסדר..

אצלי זה עבד...

 

[:)Rachel]

ביחידה אני חושבת שהשיטה היא לסדר כל יום
כולל הכל כלים מהמיבש לארון לקפל כביסה לטאטא ועוד
זה לא הרבה כל פעם וזה עוזר לשמור על בית מסודר
וגם ככה לא מתיאשים מלהתחיל לסדר כי כל פעם זה רק מעט דברים

 

[חן5]

אני מאוד אוהבת סדר ומשתדלת שהבית תמיד יהיה מסודר.. אבל אני לא פרפקציוניסטית!
בדר"כ משתדלת לעשות סיבוב בבוקר וסיבוב בערב של ניקיון מלמעלה ולפי הצורך גם מעבירה סמרטוט ורק לקראת שבת מנקה רציני יותר.
טיפ מושלם ששמעתי- משטחים ריקים!! אני תמיד דואגת שהשולחן יהיה ריק (יש עליו רק עציץ וטישו)
במטבח שהשיש יהיה עם כמה שפחות חפצים וכו.. זה ממש עושה סדר בעיניים ומראה נקי!!

עוד דברים שעוזרים לי- לאפשר מקומות של 'בלאגן נסתר' ביום יום לא תמיד יש זמן לסדר 100% אז לדוגמא בתליה של הילדים יש סלסלאות עם כל המשחקים הגדולים (בובות, מכוניות..) ולשם אני דוחפת כל משחק שאין לי כח כרגע להחזיר בדיוק למקום (כמו כלי מטבח, מגנט שנשאר בסלון וכו'..) ופעם ב.. אני מסדרת שם.
גם בסלון יש לי מקום לכל מיני דפים, סוללות וקישקושים שאני דוחפת לשם כשאין לי זמן.. ושוב פעם ב אני מסדרת.

כל דבר שמעמיס עלייך- לנסות להימנע ממנו לדוג' יצירות מלכלכות מדיי - אני שונאת שהילדים שלי מביאים יצירות עם פלסטלינה כי אז הם מורחים לי את הפלסטלינה על דברים בבית- אז ישר ביום שישי אני מעלימה את היצירות (כמובן קודם מתפעלת מולם על היופי)

גם כשאין כח להגיד לעצמך - רק 5-10 דקות על השעון אני מסדרת ומה שאני מצליחה ברכה.

זה בינתיים מה שעולה לי לראש.. (כמובן גם מה שאמרו, לא להעמיס חפצים ומקום קבוע לכל דבר..)

 

[בואו נעצב את זה ביחד]

עוד דברים שעוזרים לי- לאפשר מקומות של 'בלאגן נסתר'

אהבתי ממש!

 

[רפרפת]

לשם אני דוחפת כל משחק שאין לי כח כרגע להחזיר בדיוק למקום

אצלי זה בדיוק הפוך,
מה שאני אתקע בארון אני לא אסדר עד פסח,
השיטה שתגרום לי לסדר זה להשאיר את זה במקום בולט מול העיניים, כן גם אם זה ערב שבת (העיקרון, כן? ב"ה כמעט לא קורה...)
זה ויכוח קבוע אצלנו, בעלי רוצה לדחוף לארון 'רק לבינתיים' ואני אומרת תשאיר לי את זה מבחינתי על השולחן... שיעצבן אותי ...

 

[Anunimus]

אז בתור אחת שקצת אובססיבית לסדר (עובדת על לשחרר..) - אני מרגישה צורך להגיב.

אני חושבת שהתשובה היא כן לכל מה ששאלת:
אולי אתן עובדות ומסדרות בלי הפסקה? - כן. (כמעט).
אולי אין לכם בבית כמעט דברים ולכן הבית מסודר? - כן.
אולי כל בני המשפחה מחונכים לתרבות קפדנית? - כן.

אני מגיעה מבית שתמיד היה מסודר, אמנם לא בלחץ והיסטריה והיו דברים על השולחן לפעמים (ובתור נערה היו ימים שחצי ארון היה בחוץ, כי "אין לי מה ללבוש"..) אבל המראה הכללי של הבית היה תמיד מסודר והתרגלנו שצריך להחזיר דברים למקום וגם לא היה צריך להגיד לנו ברוב המקרים. זה היה ברור מאליו.
גם בעלי גדל בבית מסודר, אבל הדגש בו היה יותר על ניקיון ופחות על סדר ובאמת אני רואה שקשה לו להתרגל להחזיר דברים למקום וכו'.

ולשאלתך - אז כן. בבית עם ילדים קטנים שמתבלגן ללא הרף בהחלט צריך לעבוד ולסדר בלי הפסקה. אבל אני משתדלת לשחרר בקטע הזה (וזה עובד לגמרי) ולתת לעצמי גם "להנות" מהבלגן הזמני במהלך היום כשאני יודעת שבסוף היום אני יכולה לאפס הכל. היה לי קשה לעשות את העבודה הזו בהתחלה אבל אין ברירה, אחרת זה באמת בא על חשבון הילדים כמו שאמרו פה למעלה ואני לא הייתי מוכנה לזה. היום הבית שלי הוא ג'ימבורי אחד גדול והילדים מרגישים בו הכי חופשיים בגבולות הבטיחות.
אבל עדיין, הבית במצב די מסודר רוב היום. למשל - המטבח מסודר כשלא מבשלים בו, השולחן מסודר כשלא אוכלים בו/יושבים בו, הרצפה מסודרת בזמן שלא משחקים עליה, משאירים את המקלחת מסודרת אחרי שיוצאים ממנה, המיטות מסודרות אחרי שקמים בבוקר וכן הלאה.
זה הרבה עניין של הרגל ואני כבר עושה את זה באופן אוטומטי ולא יכולה אחרת. רואה משהו לא במקום - על הדרך לחדר השני לוקחת אותו למקום שלו. לא אומרת "אח"כ אני אסדר הכל". אם אפשר בקלות למה לא? זה לוקח רגע כשרוב הדברים כבר במקום שלהם כי הקדשת עוד דקה לסדר את השמיכה אחרי שקמת, הקדשת עוד שניה להחזיר את הקפה לארון במקום להשאיר אותו על השיש, הקדשת עוד רגע לקום לשים את הצלחת בכיור ולא השארת אותה על השולחן. זה דברים קטנים שעושים את ההבדל.
אבל אין ספק שלמי שלא רגיל לזה זה יהיה יותר מורכב מאשר מי שגדל כך וזה טבע שני אצלו.

יש שיטה לבלגן כשלא יודעים מאיפה להתחיל - מחלקים אותו לקבוצות. למשל:
לסרוק מה צריך לזרוק לפח - לאסוף הכל ולזרוק.
את כל הבגדים - לכביסה או לאן שצריך.
כל מה ששייך לחדר X - לקחת לחדר X.
יכול להיות שזה ברור מאליו, אבל אולי לא לכולם.

וגם - כמו שכתבתי למעלה: שיטת "על הדרך".
אני בדרך מהסלון למטבח ויש כוס על השולחן? "על הדרך" לוקחת אותה לכיור אפילו שהיא לא שלי.

זה הרבה עניין של תשומת לב. לא לכולם יש את זה. לפחות לא באותה מידה.
אני מרגישה כשאני רואה משהו לא במקום - כמו נורית אדומה שנדלקת במוח "אזהרה! אובייקט עוין בשטח" חח ברמה כזו. זה גם מאוד משפיע לי על הריכוז והמצב רוח. למשל יום שבו הבית מאוד מבולגן - אני מרגישה "לא מאופסת" בעצמי. מניחה שזה משפיע על כולם באיזושהי רמה.

מה שעוד עוזר לי - כיוון שב"ה המשפחה גדלה והכרח הוא שיהיה בלגן - אני מגדירה מקומות שבהם לא אכפת לי שיהיה מבולגן אבל בשאר הבית - מסודר.
למשל: אזור המשחקים יכול להישאר מבולגן ואני לא ארגיש עם זה לא בסדר, פשוט כי הוא מאוד פעיל ב"ה ואין סיבה שאבזבז זמן על לסדר אותו כל הזמן. יש דברים יותר חשובים.
או למשל שולחן שבו בעלי מניח את הספרים שהוא מוציא ולומד בהם בין הסדרים או בשבת וכו' - אני בסדר עם זה שהשולחן מבולגן כי הגדרתי שזה אזור "פעיל" ומסדרים אותו פעם בשבוע (לצורך העניין).

וגם כמובן, כמו שאמרת - מאוד חשוב שלא יהיה עומס של דברים בבית ולדאוג שלכל דבר יהיה את המקום שלו.
ראיתי פעם בית שלא היה מקום לסבונים ושמפואים במקלחת (המתלה מתכת הזה הפינתי) ופשוט הכל היה על הרצפה (ולא בגלל שרק נכנסו לדירה ולא הספיקו לתלות, גרו שם שנים). אז ברור שיהיה מראה מבולגן, גם אם תסדרי את המקלחת.

מעבר לתחושה הנעימה שהסדר יוצר, הילדים מתרגלים למראה הזה וכשהבית מאוד מבולגן זה מוזר להם והם אפילו יעירו על כך.
אני יכולה להגיד שהילד הגדול שלי מאוד מסודר וכשהוא מחליט (מעצמו) לארגן את המשחקים או את המגירות - זה פשוט נחת. הוא מסדר אפילו יותר טוב ממני.

מה שכן, תמיד יש תקופות שבהן הבית יותר מבולגן מן הסתם.
צריך לקחת הכל בפרופורציות ולשים לב שהסדר לא בא על חשבון משהו אחר.

עריכה:
טוב, אני רואה שעד שכתבתי הכל כבר הגיבו דברים דומים לפני, אבל בסדר לא מזיק לשמוע פעמיים חח

 

[שולחן וכיסא]

למה זה טוב, הנפש רגועה יותר כשהבית בית מרקחת?

כן, ברור!

 

[מתייעצת]

אז בתור אחת שקצת אובססיבית לסדר (עובדת על לשחרר..) - אני מרגישה צורך להגיב.

אני חושבת שהתשובה היא כן לכל מה ששאלת:
אולי אתן עובדות ומסדרות בלי הפסקה? - כן. (כמעט).
אולי אין לכם בבית כמעט דברים ולכן הבית מסודר? - כן.
אולי כל בני המשפחה מחונכים לתרבות קפדנית? - כן.

אני מגיעה מבית שתמיד היה מסודר, אמנם לא בלחץ והיסטריה והיו דברים על השולחן לפעמים (ובתור נערה היו ימים שחצי ארון היה בחוץ, כי "אין לי מה ללבוש"..) אבל המראה הכללי של הבית היה תמיד מסודר והתרגלנו שצריך להחזיר דברים למקום וגם לא היה צריך להגיד לנו ברוב המקרים. זה היה ברור מאליו.
גם בעלי גדל בבית מסודר, אבל הדגש בו היה יותר על ניקיון ופחות על סדר ובאמת אני רואה שקשה לו להתרגל להחזיר דברים למקום וכו'.

ולשאלתך - אז כן. בבית עם ילדים קטנים שמתבלגן ללא הרף בהחלט צריך לעבוד ולסדר בלי הפסקה. אבל אני משתדלת לשחרר בקטע הזה (וזה עובד לגמרי) ולתת לעצמי גם "להנות" מהבלגן הזמני במהלך היום כשאני יודעת שבסוף היום אני יכולה לאפס הכל. היה לי קשה לעשות את העבודה הזו בהתחלה אבל אין ברירה, אחרת זה באמת בא על חשבון הילדים כמו שאמרו פה למעלה ואני לא הייתי מוכנה לזה. היום הבית שלי הוא ג'ימבורי אחד גדול והילדים מרגישים בו הכי חופשיים בגבולות הבטיחות.
אבל עדיין, הבית במצב די מסודר רוב היום. למשל - המטבח מסודר כשלא מבשלים בו, השולחן מסודר כשלא אוכלים בו/יושבים בו, הרצפה מסודרת בזמן שלא משחקים עליה, משאירים את המקלחת מסודרת אחרי שיוצאים ממנה, המיטות מסודרות אחרי שקמים בבוקר וכן הלאה.
זה הרבה עניין של הרגל ואני כבר עושה את זה באופן אוטומטי ולא יכולה אחרת. רואה משהו לא במקום - על הדרך לחדר השני לוקחת אותו למקום שלו. לא אומרת "אח"כ אני אסדר הכל". אם אפשר בקלות למה לא? זה לוקח רגע כשרוב הדברים כבר במקום שלהם כי הקדשת עוד דקה לסדר את השמיכה אחרי שקמת, הקדשת עוד שניה להחזיר את הקפה לארון במקום להשאיר אותו על השיש, הקדשת עוד רגע לקום לשים את הצלחת בכיור ולא השארת אותה על השולחן. זה דברים קטנים שעושים את ההבדל.
אבל אין ספק שלמי שלא רגיל לזה זה יהיה יותר מורכב מאשר מי שגדל כך וזה טבע שני אצלו.

יש שיטה לבלגן כשלא יודעים מאיפה להתחיל - מחלקים אותו לקבוצות. למשל:
לסרוק מה צריך לזרוק לפח - לאסוף הכל ולזרוק.
את כל הבגדים - לכביסה או לאן שצריך.
כל מה ששייך לחדר X - לקחת לחדר X.
יכול להיות שזה ברור מאליו, אבל אולי לא לכולם.

וגם - כמו שכתבתי למעלה: שיטת "על הדרך".
אני בדרך מהסלון למטבח ויש כוס על השולחן? "על הדרך" לוקחת אותה לכיור אפילו שהיא לא שלי.

זה הרבה עניין של תשומת לב. לא לכולם יש את זה. לפחות לא באותה מידה.
אני מרגישה כשאני רואה משהו לא במקום - כמו נורית אדומה שנדלקת במוח "אזהרה! אובייקט עוין בשטח" חח ברמה כזו. זה גם מאוד משפיע לי על הריכוז והמצב רוח. למשל יום שבו הבית מאוד מבולגן - אני מרגישה "לא מאופסת" בעצמי. מניחה שזה משפיע על כולם באיזושהי רמה.

מה שעוד עוזר לי - כיוון שב"ה המשפחה גדלה והכרח הוא שיהיה בלגן - אני מגדירה מקומות שבהם לא אכפת לי שיהיה מבולגן אבל בשאר הבית - מסודר.
למשל: אזור המשחקים יכול להישאר מבולגן ואני לא ארגיש עם זה לא בסדר, פשוט כי הוא מאוד פעיל ב"ה ואין סיבה שאבזבז זמן על לסדר אותו כל הזמן. יש דברים יותר חשובים.
או למשל שולחן שבו בעלי מניח את הספרים שהוא מוציא ולומד בהם בין הסדרים או בשבת וכו' - אני בסדר עם זה שהשולחן מבולגן כי הגדרתי שזה אזור "פעיל" ומסדרים אותו פעם בשבוע (לצורך העניין).

וגם כמובן, כמו שאמרת - מאוד חשוב שלא יהיה עומס של דברים בבית ולדאוג שלכל דבר יהיה את המקום שלו.
ראיתי פעם בית שלא היה מקום לסבונים ושמפואים במקלחת (המתלה מתכת הזה הפינתי) ופשוט הכל היה על הרצפה (ולא בגלל שרק נכנסו לדירה ולא הספיקו לתלות, גרו שם שנים). אז ברור שיהיה מראה מבולגן, גם אם תסדרי את המקלחת.

מעבר לתחושה הנעימה שהסדר יוצר, הילדים מתרגלים למראה הזה וכשהבית מאוד מבולגן זה מוזר להם והם אפילו יעירו על כך.
אני יכולה להגיד שהילד הגדול שלי מאוד מסודר וכשהוא מחליט (מעצמו) לארגן את המשחקים או את המגירות - זה פשוט נחת. הוא מסדר אפילו יותר טוב ממני.

מה שכן, תמיד יש תקופות שבהן הבית יותר מבולגן מן הסתם.
צריך לקחת הכל בפרופורציות ולשים לב שהסדר לא בא על חשבון משהו אחר.

הגדרת מעולה! גוזרת ושומרת!
עונה בתור אחת שמתקשה מאד עם הנושא הזה, ועדיין לא הגעתי למצב שאני מרוצה...
כל הזמן לומדת, כל הזמן מנסה ליישם איסטרטגיות, לפעמים מצליחה ולפעמים לא... מתקשה מאד מאד להאציל סמכויות וזה חלק מאד משמעותי. אין לי פטנטים בשבילך, אם יש כאלו -אשמח לשמוע, רק רוצה לומר לך שיש מה ללמוד ומה להשתפר.

בסופו של דבר באלגן נובע מאגרנות + חוסר תרבות
וסדר נובע משחרור + תרבות.
האופציה השני יותר קורצת לי.

אני לא אגרנית, בכלל לא, אני בן אדם משוחרר מאד, זו מאד בדיוק הסיבה להיווצרות הבלאגן... אני גם לא עצלנית, להיפך, יודעת להתאמץ מאד אבל זה מלחמה בטבע שלי כל יום כל היום! אומרת זאת כדי להסביר לכל אלו שמקדשות את בית המרקחת, זה הרבה יותר מורכב בשבילי מאשר בשבילכן והילדים שלי ירשו את הגנטיקה שלי...
הבלאגן תלוי גם בעומס, מאד כיף לי לסדר, הבעיה שאם יש לי זמן קצוב אני אעדיף להשקיע בארוחת צהריים למשל, ולוותר על הסדר בלית ברירה.

 

[:)Rachel]

אני חושבת שזה הרבה קשור לאמא
עם היא אוהבת לסדר
אז הילדים גדלים בחינוך שהסדר חשוב
אבל אם לאמא זה לא חשוב או לא חשוב כל כך
אז גם הילדים למדים שזה לא ככ חשוב...

 

[מביאה את המשיח]

אז בתור אחת שקצת אובססיבית לסדר (עובדת על לשחרר..) - אני מרגישה צורך להגיב.

אני חושבת שהתשובה היא כן לכל מה ששאלת:
אולי אתן עובדות ומסדרות בלי הפסקה? - כן. (כמעט).
אולי אין לכם בבית כמעט דברים ולכן הבית מסודר? - כן.
אולי כל בני המשפחה מחונכים לתרבות קפדנית? - כן.

אני מגיעה מבית שתמיד היה מסודר, אמנם לא בלחץ והיסטריה והיו דברים על השולחן לפעמים (ובתור נערה היו ימים שחצי ארון היה בחוץ, כי "אין לי מה ללבוש"..) אבל המראה הכללי של הבית היה תמיד מסודר והתרגלנו שצריך להחזיר דברים למקום וגם לא היה צריך להגיד לנו ברוב המקרים. זה היה ברור מאליו.
גם בעלי גדל בבית מסודר, אבל הדגש בו היה יותר על ניקיון ופחות על סדר ובאמת אני רואה שקשה לו להתרגל להחזיר דברים למקום וכו'.

ולשאלתך - אז כן. בבית עם ילדים קטנים שמתבלגן ללא הרף בהחלט צריך לעבוד ולסדר בלי הפסקה. אבל אני משתדלת לשחרר בקטע הזה (וזה עובד לגמרי) ולתת לעצמי גם "להנות" מהבלגן הזמני במהלך היום כשאני יודעת שבסוף היום אני יכולה לאפס הכל. היה לי קשה לעשות את העבודה הזו בהתחלה אבל אין ברירה, אחרת זה באמת בא על חשבון הילדים כמו שאמרו פה למעלה ואני לא הייתי מוכנה לזה. היום הבית שלי הוא ג'ימבורי אחד גדול והילדים מרגישים בו הכי חופשיים בגבולות הבטיחות.
אבל עדיין, הבית במצב די מסודר רוב היום. למשל - המטבח מסודר כשלא מבשלים בו, השולחן מסודר כשלא אוכלים בו/יושבים בו, הרצפה מסודרת בזמן שלא משחקים עליה, משאירים את המקלחת מסודרת אחרי שיוצאים ממנה, המיטות מסודרות אחרי שקמים בבוקר וכן הלאה.
זה הרבה עניין של הרגל ואני כבר עושה את זה באופן אוטומטי ולא יכולה אחרת. רואה משהו לא במקום - על הדרך לחדר השני לוקחת אותו למקום שלו. לא אומרת "אח"כ אני אסדר הכל". אם אפשר בקלות למה לא? זה לוקח רגע כשרוב הדברים כבר במקום שלהם כי הקדשת עוד דקה לסדר את השמיכה אחרי שקמת, הקדשת עוד שניה להחזיר את הקפה לארון במקום להשאיר אותו על השיש, הקדשת עוד רגע לקום לשים את הצלחת בכיור ולא השארת אותה על השולחן. זה דברים קטנים שעושים את ההבדל.
אבל אין ספק שלמי שלא רגיל לזה זה יהיה יותר מורכב מאשר מי שגדל כך וזה טבע שני אצלו.

יש שיטה לבלגן כשלא יודעים מאיפה להתחיל - מחלקים אותו לקבוצות. למשל:
לסרוק מה צריך לזרוק לפח - לאסוף הכל ולזרוק.
את כל הבגדים - לכביסה או לאן שצריך.
כל מה ששייך לחדר X - לקחת לחדר X.
יכול להיות שזה ברור מאליו, אבל אולי לא לכולם.

וגם - כמו שכתבתי למעלה: שיטת "על הדרך".
אני בדרך מהסלון למטבח ויש כוס על השולחן? "על הדרך" לוקחת אותה לכיור אפילו שהיא לא שלי.

זה הרבה עניין של תשומת לב. לא לכולם יש את זה. לפחות לא באותה מידה.
אני מרגישה כשאני רואה משהו לא במקום - כמו נורית אדומה שנדלקת במוח "אזהרה! אובייקט עוין בשטח" חח ברמה כזו. זה גם מאוד משפיע לי על הריכוז והמצב רוח. למשל יום שבו הבית מאוד מבולגן - אני מרגישה "לא מאופסת" בעצמי. מניחה שזה משפיע על כולם באיזושהי רמה.

מה שעוד עוזר לי - כיוון שב"ה המשפחה גדלה והכרח הוא שיהיה בלגן - אני מגדירה מקומות שבהם לא אכפת לי שיהיה מבולגן אבל בשאר הבית - מסודר.
למשל: אזור המשחקים יכול להישאר מבולגן ואני לא ארגיש עם זה לא בסדר, פשוט כי הוא מאוד פעיל ב"ה ואין סיבה שאבזבז זמן על לסדר אותו כל הזמן. יש דברים יותר חשובים.
או למשל שולחן שבו בעלי מניח את הספרים שהוא מוציא ולומד בהם בין הסדרים או בשבת וכו' - אני בסדר עם זה שהשולחן מבולגן כי הגדרתי שזה אזור "פעיל" ומסדרים אותו פעם בשבוע (לצורך העניין).

וגם כמובן, כמו שאמרת - מאוד חשוב שלא יהיה עומס של דברים בבית ולדאוג שלכל דבר יהיה את המקום שלו.
ראיתי פעם בית שלא היה מקום לסבונים ושמפואים במקלחת (המתלה מתכת הזה הפינתי) ופשוט הכל היה על הרצפה (ולא בגלל שרק נכנסו לדירה ולא הספיקו לתלות, גרו שם שנים). אז ברור שיהיה מראה מבולגן, גם אם תסדרי את המקלחת.

מעבר לתחושה הנעימה שהסדר יוצר, הילדים מתרגלים למראה הזה וכשהבית מאוד מבולגן זה מוזר להם והם אפילו יעירו על כך.
אני יכולה להגיד שהילד הגדול שלי מאוד מסודר וכשהוא מחליט (מעצמו) לארגן את המשחקים או את המגירות - זה פשוט נחת. הוא מסדר אפילו יותר טוב ממני.

מה שכן, תמיד יש תקופות שבהן הבית יותר מבולגן מן הסתם.
צריך לקחת הכל בפרופורציות ולשים לב שהסדר לא בא על חשבון משהו אחר.

עריכה:
טוב, אני רואה שעד שכתבתי הכל כבר הגיבו דברים דומים לפני, אבל בסדר לא מזיק לשמוע פעמיים חח

במשך היום אני כ''כ ממהרת שאין לי אפילו את העוד דקה אחרי כל פעולה לסדר אחרי לא דקה אחרי שאני כמה לסדר מיטה וחא להחזיר את כל המוצרים של הכנת הכריכים למקום רק מה שממש לא לוקח יותר משניה ועל הדרך משתדלת לעשות אבל הרבה נשאר כנ''ל בצהריים עד שהילדים נרדמים ואז כבר הכל מעורבב ביחד וברבה יותר קשה להשתלט

עוד דברים שעוזרים לי- לאפשר מקומות של 'בלאגן נסתר' ביום יום לא תמיד יש זמן לסדר 100% אז לדוגמא בתליה של הילדים יש סלסלאות עם כל המשחקים הגדולים (בובות, מכוניות..) ולשם אני דוחפת כל משחק שאין לי כח כרגע להחזיר בדיוק למקום (כמו כלי מטבח, מגנט שנשאר בסלון וכו'..) ופעם ב.. אני מסדרת שם.
גם בסלון יש לי מקום לכל מיני דפים, סוללות וקישקושים שאני דוחפת לשם כשאין לי זמן.. ושוב פעם ב אני מסדרת

איפה לדוגמה? מתאים לך לפרט רעיונות,?

 

[נעמה לוי]

בסופו של דבר באלגן נובע מאגרנות + חוסר תרבות
וסדר נובע משחרור + תרבות.
האופציה השני יותר קורצת לי.

עם זה אני פשוט לא מסכימה.
אני לא אגרנית בכלל...
וחושבת שאני ממש תרבותית...
ועדיין בבית שלי יש המון המון בלאגן....
אני ממש מתוסכלת מזה, אבל בהחלט מבינה שזה מצב מבורך, ובית מסודר פיקס זה בית שיש בו תרבות סדר קבועה על סטרואידים...
ואני לא רוצה ככה לשגע את הילדים, וודאי לא את בעלי....
ועוד דבר, סדר = שחרור ????????????????????????????????
זה ממש לא נכון, כל מי שאני מכירה מסודרת כרונית, היא לא משוחררת !!

 

[נעמה לוי]

אבל עדיין תמיד כשמישהו ירצה להגיע אלי אני אצטרך לפחות 10 דקות לעבור על הבית ולהכין אותו כיאות מבחינת סדר ונקיון

ועל זה בכלל מגיע לך צל"ש....
תוך 10 דקות עבודה הבית מסוגל לקבל אורחים ??????
וואו !!!!!
אני צריכה שעתיים....