הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ככה זה: בן ראשון נפתחים עליו אשכולות כמנין חדשי חייו...
ההתחלה אולי תישמע לכם יומרנית, אבל אי אפשר להתחיל בלעדיה.
הבן שלי התחיל השנה גן עיריה. הוא היה אצל מטפלת, אח"כ בגן פרטי וכעת בגן עיריה (נולד בסוף שנתון).
ילד חברותי ועירני, מעולם לא היו איתו בעיות ולא שמעתי תלונות. עם בני הדודים מסתדר מצוין ועם החברים בשכונה משחק יפה.
הבעיה שהגננת והעוזרת מלאות תלונות עליו מתחילת שנה. הן רואות אותי ונאנחות... כל היום יש דיווחים על "הילד שהרביץ", מושך בשער, מעיף כיפות לילדים... נהיה לי רע כל פעם שאני מדברת איתה. ושלא תבינו: בגלל שאני בעצמי עומדת מול הורים אני מקפידה מאוד לעבוד עם הצוות החינוכי ולא נוטה למצוא בו חסרונות. אבל המצב הפעם נראה לי חריג.
עברנו תקופת התאקלמות, עשינו מבצעים ופרסים ומה לא, והגננת מתעקשת: הילד שלך מרביץ! היא טוענת שהיות והוא בן יחיד הוא סבור שהכל מגיע לו.
ביום שני הגעתי אל הגן, נפרדנו כמקובל ואני המשכתי לעקוב בסתר אחר ילדי מחלון הגן. ראיתי איך הוא רוצה לשבת בין שני ילדים, וכשהם סרבו הוא נדחק והתיישב ביניהם. קראתי לו החוצה והסברתי לו במילים פשוטות "מה עושים כשרוצים לשבת במקום מסויים". הוא הנהן ונכנס חזרה, אמר יפה לחבריו "אני יכול בבקשה לשבת כאן?" וחיש קל התפנה לו מקום... הרגשתי שהכל ענין של הסברה ותקשורת.
ביום רביעי הילד חזר חבול ופצוע: שישה פצעים (לא שריטות!) מדממים בפָּנים ועין שמאל סגולה!!! ביטלתי את הסטודיו שהתוכנן לי להשבוע, כי שום פוטושופ לא ימחק כזה רישום כואב!
למחרת הגעתי אל הגן, מוכנה ומזומנה לשמוע מה בפי הגננת. ישר שאלתי: "מה הוא עולל?"... והיא השיבה שמשך ילד בשערותיו וההוא (בנה של חברתי...) החזיר לו מנה אחת אפיים.
לטענת הגננת חשוב שנבדוק ויסות תחושתי, כי הוא מפעיל כח יותר מה שנחוץ. שאלתי אותה היכן זה מתבטא בתחומים נוספים (כי בבית גוזר מצוין! מרכיב משאית מברגים בעדינות, מדביק, מגלגל קריפון, מורח פלסטלינה-) ולא ענתה על כך.
תגידו, זה לא נשמע לכם מוזר?
א. הפצעים גורמים לי לתהות היכן הגננת/הסייעת בדקות המריבה.
ב. ממה זה יכול לנבוע? הוא מדבר מצויין מובן וברור!
אשמח להתעשר מנסיונכם!
ההתחלה אולי תישמע לכם יומרנית, אבל אי אפשר להתחיל בלעדיה.
הבן שלי התחיל השנה גן עיריה. הוא היה אצל מטפלת, אח"כ בגן פרטי וכעת בגן עיריה (נולד בסוף שנתון).
ילד חברותי ועירני, מעולם לא היו איתו בעיות ולא שמעתי תלונות. עם בני הדודים מסתדר מצוין ועם החברים בשכונה משחק יפה.
הבעיה שהגננת והעוזרת מלאות תלונות עליו מתחילת שנה. הן רואות אותי ונאנחות... כל היום יש דיווחים על "הילד שהרביץ", מושך בשער, מעיף כיפות לילדים... נהיה לי רע כל פעם שאני מדברת איתה. ושלא תבינו: בגלל שאני בעצמי עומדת מול הורים אני מקפידה מאוד לעבוד עם הצוות החינוכי ולא נוטה למצוא בו חסרונות. אבל המצב הפעם נראה לי חריג.
עברנו תקופת התאקלמות, עשינו מבצעים ופרסים ומה לא, והגננת מתעקשת: הילד שלך מרביץ! היא טוענת שהיות והוא בן יחיד הוא סבור שהכל מגיע לו.
ביום שני הגעתי אל הגן, נפרדנו כמקובל ואני המשכתי לעקוב בסתר אחר ילדי מחלון הגן. ראיתי איך הוא רוצה לשבת בין שני ילדים, וכשהם סרבו הוא נדחק והתיישב ביניהם. קראתי לו החוצה והסברתי לו במילים פשוטות "מה עושים כשרוצים לשבת במקום מסויים". הוא הנהן ונכנס חזרה, אמר יפה לחבריו "אני יכול בבקשה לשבת כאן?" וחיש קל התפנה לו מקום... הרגשתי שהכל ענין של הסברה ותקשורת.
ביום רביעי הילד חזר חבול ופצוע: שישה פצעים (לא שריטות!) מדממים בפָּנים ועין שמאל סגולה!!! ביטלתי את הסטודיו שהתוכנן לי להשבוע, כי שום פוטושופ לא ימחק כזה רישום כואב!
למחרת הגעתי אל הגן, מוכנה ומזומנה לשמוע מה בפי הגננת. ישר שאלתי: "מה הוא עולל?"... והיא השיבה שמשך ילד בשערותיו וההוא (בנה של חברתי...) החזיר לו מנה אחת אפיים.
לטענת הגננת חשוב שנבדוק ויסות תחושתי, כי הוא מפעיל כח יותר מה שנחוץ. שאלתי אותה היכן זה מתבטא בתחומים נוספים (כי בבית גוזר מצוין! מרכיב משאית מברגים בעדינות, מדביק, מגלגל קריפון, מורח פלסטלינה-) ולא ענתה על כך.
תגידו, זה לא נשמע לכם מוזר?
א. הפצעים גורמים לי לתהות היכן הגננת/הסייעת בדקות המריבה.
ב. ממה זה יכול לנבוע? הוא מדבר מצויין מובן וברור!
אשמח להתעשר מנסיונכם!
Reactions: גלידה בגביע ו-בת של הקב"ה!!!2 //