התייעצות הוא קיבל קנס על אי תיקוף הרב קו

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #81
הציבור החרדי הוא אחוז מאוד גבוה של כלל משתמשי התח"צ בארץ
והם גם המגזר עם הכי פחות רכבים פרטיים
ולכן הציבור החרדי לא אמור להיות נטל על המתכנתים של משרד התחבורה ומי שצריך להיות הנטל של משרד התחבורה הוא הציבור החילוני הוא הנטל של המדינה
וכשמשרד התחבורה רוצה לכניס שינויים ולקבוע שהכרטיס יישא על גבו את נתוני המיקום של התיקוף הוא זה שצריך למצוא פרתונות שיתאימו גם לציבור החילוני
דבר ראשון צריך לדאוג לאפשרויות פריסה ותשלום בפלטפרומות נגישות לציבור החרדי
וככל שזה לא קיים, תחזירו את הכטיסיות נייר, תאפשרו תשלום במזומן (ואם זה נוער תתן החזר 50% בהצגת קבלה מודפסת), דבר ראשון משרד התחבורה- לא אמור להיות לה שאיפות משל עצמה, זה לא קנייה בסופר אלא רשות ממשלתית ציבורית המחויבת קודם לציבור המשתמשים ואח"כ לעצמה,
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
  • הוסף לסימניות
  • #83
כאחת שעולה לא אחת בתחנה ראשונה של מסלול
ולא תמיד הנהג הפעיל את המכשירים עדיין
אני מתיישבת ואחכ עלולה לשכוח כי נרדמתי בנתיים, התפללתי , שיחת טלפון וכל מפריע אחר.
ורק כשעולה מבקר זה מזכיר לי את זה.
אז לא לשפוט ככ מהר את אלה שמתקפים ברגע הזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
אחרי שכבר גמרו לענות חורפינו דבר בכל הכוח, ונתנו להם כמו שצריך באבי-אביהם,

אולי יש פתרון גם ליהודי מסכן, חרדי דווקא,

שלא רק שהוא חושב שהחרדים בוודאי טובים הרבה יותר מהחילונים,

אלא שהוא בטוח שהחילונים עוד לא עומדים בתנאי הסף בכדי להתחיל את ההשוואה ...

ובכל זאת נשרף לו הלב מלראות את האוטובוס מתרוקן כשעולה מבקר

וכל התירוצים לא משכנעים אותו, כי לא מדובר על אחד שתיים, אז כמה תירוצים כבר אפשר לקבל

והוא יודע שבכיתה הם לא יגעו בטישיו של חבר, אבל זה רק מעצים את הכאב

למה החינוך שלנו, לתורת אמת ויראת שמים, לא הצליח בתחום הזה,

למה כשאנחנו לא עומדים מול חבר פיזי, אלא מול חברה או גוף ציבורי כלשהו,

אנחנו נוהגים יותר מידי כמו בני לבן ולא כמו בני יעקב?

וכאמור: לא, השוואות מביכות לאלו שלא חינכו אותם על תורה ויראת שמים "הם יותר גרועים" לא עוזרות לו בכלל.

הבו נא עצה, יהודים יקרים...
כי חבר שלי לא גובה ממני שמונה ש"ח על כל פעם שאני משתמש לו בטישו....
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
למען ה'-
מתי כבר יבינו שתחבורה ציבורית זה עסק לכל דבר????
לא שילמת - גנבת!!
זה לא בדיוק אותו דבר
החברה מקבלת כסף מהמדינה בלי קשר למספר הנוסעים
המדינה גם מתמרצת אותם על התיקופים בסכום מועט
אבל הכסף שנגבה הולך לאותה מדינה שמקצצת לנו במעונות בגלל הבג"ץ
יעשה כל אחד עם המידע הזה כפי הבנתו
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
זה לא בדיוק אותו דבר
החברה מקבלת כסף מהמדינה בלי קשר למספר הנוסעים
המדינה גם מתמרצת אותם על התיקופים בסכום מועט
אבל הכסף שנגבה הולך לאותה מדינה שמקצצת לנו במעונות בגלל הבג"ץ
יעשה כל אחד עם המידע הזה כפי הבנתו
הדברים נכתבים ללא הבנה במודל התשלום של המדינה לחברות.
הופץ השבוע קונטרס בדוכנים של בלוי בעניין הזה.
היה כדאי שתקראו אותו
וכבר הובאו בעבר דבר הגר"צ ברוורמן בשיעורו בקול הלשון אצרף שוב
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
הדברים נכתבים ללא הבנה במודל התשלום של המדינה לחברות.
הופץ השבוע קונטרס בדוכנים של בלוי בעניין הזה.
היה כדאי שתקראו אותו
וכבר הובאו בעבר דבר הגר"צ ברוורמן בשיעורו בקול הלשון אצרף שוב
יש גם רבנים שסוברים הפוך
כמובן שהם לא יפרסמו קונטרסים וכו' מטעמים מובנים
אבל יש עוד שיטה גם
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
הדברים נכתבים ללא הבנה במודל התשלום של המדינה לחברות.
הופץ השבוע קונטרס בדוכנים של בלוי בעניין הזה.
היה כדאי שתקראו אותו
וכבר הובאו בעבר דבר הגר"צ ברוורמן בשיעורו בקול הלשון אצרף שוב
דווקא כתוב שם
חשוב להבין לאן הולכים הכספים של הרב- קו: כשאני מטעין רב- קו ומשלם, הכסף לא מועבר לחברהשמפעילה את התחבורה, אלא ישירות למדינה. יש חברה מיוחדת שהוקמה לשם כך ויש לה חשבוןבבנק הדואר, וכל הכספים נכנסים לשם. כך שבפועל אין שום תשלום של הנוסעים שמועבר ישירותלחברה המפעילה. כדי לעודד את החברות לדאוג לתיקוף הרב -קו, החברה מקבלת תשלום )בונוס(עבור כל תיקוף של נסיעה. הסכום הזה תלוי בתנאי המכרז ויכול להסתכם בחצי שקל או אפילו כמהשקלים בנסיעות יקרות יותר מחוץ לעיר.השאלה המרכזית: אצל מי אנחנו נוסעים?מעניין שהסכום שהחברה מקבלת עבור התיקוף זהה בין אם זו נסיעה של מבוגר שמשלם כרטיס מלאאו נוסע עם כרטיס חופשי חודשי שלמעשה לא משלם כלום בתיקוף הנוכחי. כלומר, התשלום לחברהנקבע לפי תיקופים בכלל, לא לפי התשלום של הלקוח. לכן, אדם שעולה לאוטובוס ולא מתקף אתהכרטיס גורם לכך שהמדינה לא מקבלת את דמי הנסיעה )כשמדובר בנסיעה רגילה( והחברה לאמקבלת את דמי התיקוף שמגיעים לה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
דווקא כתוב שם
יפה מאוד
מי המפסיד מהעדר התיקוף?
המדינה או החברה?
המדינה משלמת לחברות לפי תיקוף ואתה מפסיד את החברה ונותן למדינה כסף בחינם שנשאר אצלה ולא משלמת לחברת האוטובוסים) היפך כוונתך המקורית לדפוק את המדינה
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
יש גם רבנים שסוברים הפוך
כמובן שהם לא יפרסמו קונטרסים וכו' מטעמים מובנים
אבל יש עוד שיטה גם
אדרבה
פרט ונמק
כמובן שלא ראוי לפרסם פסק ללא רב שעומד מאחוריו, להבדיל ממי שפרסם פסקים ברורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
יפה מאוד
מי המפסיד מהעדר התיקוף?
המדינה או החברה?
המדינה משלמת לחברות לפי תיקוף ואתה מפסיד את החברה ונותן למדינה כסף בחינם שנשאר אצלה ולא משלמת לחברת האוטובוסים) היפך כוונתך המקורית לדפוק את המדינה
לא נכון
בנוסף על המימון הנדיב של המדינה, החברה גם מקבלת חלק קטן מהתשלום שהנוסעים משלמים דרך הרב- קו, וזה תלוי במספר התיקופים שאנשים מבצעים.
רוב הכסף מהתיקוף הולך למדינה, מי שלא מתקף, המדינה לא קיבלה כסף
מתוך זה כמה אגורות המדינה מעבירה לחברה תשלום על זה שהיא מעודדת תיקופים
לדוגמא, אם משלמים בנוער, או בסטודנט, למרות שלא מגיע, מי שמפסיד זה המדינה ולא החברה
כמובן שזה לא מתיר לא לתקף
כי אנחנו שומרי חוק ואין הבדל בין להפסיד לחברה ללהפסיד למדינה
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
לאחותי היתה גם שיחה על משהו כזה עם מישהי שאינה מאמינה
ואז היא אמרה שאתה לא מצפה התנהגות כזאת ממישהו שהוא דתי
אז אחותי ענתה לה שבעצם זה שאנשים מצפים מדתיים וחרדים להתנהג בצורה יותר ישרה אז זה אומר שהם בעצם מודים שלהיות חרדי ולהיות דתי זה להיות אדם יותר טוב ושהדת אמורה להפוך אותך לאדם יותר טוב
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
העליתי בקהילת הכתיבה השבוע, אבל מעניין אותי מאוד לשמוע את דעתכם בנושא, נתקלתם במקרים כאלו/ לא, ואיך הגבתם (או שלא.)

נסעתי הבוקר באוטובוס פנימי, בירושלים.
אברך עדין הופתע כשהמבקר הודיע שלא תיקף, הוא טען שהצמיד את הכרטיס למכשיר התיקוף.
הפקח גער בו קולנית ובקש תעודת זהות.
הוא לא התווכח והגיש לו אותה.

בספסל לידי, ישובה גברת קשישה, לא דתיה. גברת אלגנטית כזו, שעצם ישיבתה באוטובוס העלה בי תהיה.
כעת, היא גונחת קלות ומודיעה: "כואב לי הלב."
מבטי הנוסעים כולם מופנים אליה, לרווחת האברך הנקנס.
היא נאנחת שוב דרמטית, ואומרת בקול גדול: "כואב לי הלב, לראות גנב עם פאות וזקן. בושה."
אה?
אני מביטה בה בהלם, באישה שליבה מאיים להשבר מחילול שמו יתברך.
סביב אנשים מהנהנים בראשם וטומנים אותו שוב בסמארטפוניהם, שם מתחוללות דרמות גדולות מאלו.
אני מרחמת על האיש הסמוק, על האישה כאובת הלב.

"סליחה, גברת", אני פונה אליה בדרך ארץ, "אפשר שאלה?"
היא מתרווחת על מושבה ובאדיבות שלא היתה מביישת נציג ארגוני זכויות אדם- עונה לי: "כן?!"
"פעם ראשונה שאת רואה נוסע נקנס על אי תשלום ברב קו?" אני סקרנית,
"כי אם ראית פעם צעיר ישראלי מקבל דו"ח, אני בטוחה שהאופן שבו הנוסע הזה התנהג בלט לך לטובה." אני מתגרה בה מעט. לא מרחיבה על קללות, צעקות ואפילו מכות שנוכחתי לראות במהלך בקרה.
הגברת מולי מהרהרת מעט, ומזדקפת בכעס: "אבל הוא חרדי, הוא צריך לכבד את התורה והדת! "
אני נהנית מתחושת המעורבות שלה, מהדאגה לכבוד ה'.
"הוא מראה לכולם שככה החרדים מתנהגים", מאלפת אותי הקשישה בינה.
אני לא מסוגלת לשתוק, ומאתגרת אותה בשאלת חשיבה: "אתיופי ששכח לתקף רב קו, ישנה את הסתכלותך על העדה האתיופית כולה?"
"מה הקשר?" היא מתעצבנת, ומגיעה למסקנה שטוב לא יצא לה מהדיון הזה.
"עזבי", היא מסכמת, "אני מכירה את החרדים מקרוב. אני נוסעת לפעמים באוטובוס שעובר בשכונת גאולה,
ורואה אותם עולים ונשארים כולם צמודים לדלת. כשמגיע פקח- הופ! הם כולם יורדים ובורחים. אני אומרת לך, נו. כל החרדים גנבים."
אני מצלצלת בפעמון, מתחבטת בשאלה האם להגיב, ומה.
"בכיתה חרדית" אני מונה את מילותיי בעודי מתרוממת, "יכולה חבילת טישיו להיות על השולחן במשך שבוע,
ואף ילדון מנוזל או אחר שנשפכה לו כוס מים- לא ישתמשו בה מבלי לבקש רשות. מנסיון.
לא כי זה לא הומני- טישיו עשוי להיות צורך אלמנטרי. ובמה מדובר? בחפץ בשווי אגורות.
ועדיין, גם בני שש יזהרו מלהשתמש בו.
זהירות מגזל, קוראים לזה. אחד הערכים הנעלים בציבור שומרי התורה והמצוות.
יום טוב, גברת. ועין טובה. "
1. החברה החרדית מתיימרת וטוענת כלפי פנים וחוץ שהיא מוסרית יותר ונעלית יותר, הטענה היא שהחינוך והתרבות המובנית בחברה החרדית מביאה את האיש החרדי לדרגות גבוהות - ולכן מציאות כזו סותרת את התזה.

2. רובן בגזל - שמורין היתר לעצמם. וזו הבעיה במפגש עם ממון המדינה שיש כאלה שמורים היתר לעצמם, חלקם בפלפולי הבל, וחלקם בטענות סרק. כמו שטען לי פעם חבר שהוא מוציא קבלות פיקטיביות כי לא מגיע להם כל כך הרבה מס הכנסה כשהם עושקים את המורה החרדית, לשאלתי אם העביר את החזר המס למורות חרדיות שהן ההיתר לרמייה - הודה שלא וכי שלשל את ההחזר לכיסו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
חזרתי לאחת מהחנויות הגדולות עם חשבונית שגויה לטובתי
היה חסר חיוב של כמה עשרות שקלים (לקחתי 3 מוצרים וחוייבתי על 2)
המוכרת אמרה: רק החרדים חוזרים להשלים את התשלום...
לאמא שלי קרה מקרה דומה, וגם לה אמרו משפט זהה.

לחרדים יש אמות מידה הנמדדות על פי ההלכה.

מה לעשות שעושים שטיפת מוח רצינית נגד החרדים בכל תחום,
וכל צעיר או אדם שנהג שלא כראוי ולבוש כחרדי - כלל הציבור אשם.
אנחנו עדיין בגלות, לצערנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
יש גם רבנים שסוברים הפוך
כמובן שהם לא יפרסמו קונטרסים וכו' מטעמים מובנים
אבל יש עוד שיטה גם
למעשה הפוך לגמרי, הקונטרס הזה שפורסם בציבור לא חשש כלל לכתב שבסיטואציות מסוימות מותר הלכתית לעבור על החוק, כאשר אין בכך חשש גזל לחברות. כמובן לפי פוסקים מסויימים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
כי חבר שלי לא גובה ממני שמונה ש"ח על כל פעם שאני משתמש לו בטישו....
חידדת את העניין. כלומר "מאותגרי התשלום" (היום הכל PC... ) הללו, לא יחששו גם לקחת מחבר משהו, אם "לדעתם" הסכום שהוא ידרוש מהם הוא מוגזם.
 
לא נכון ,
זה מסובך פי 1000, אין חיישן מיקום, אין סורק QR, כל פקח שיעלה יאמרו אנחנו בדיוק מתקשרים...., בסמארטפון זה שנייה אחת,
בכל העולם בתחבורה הציבורית יש אפשרות להצמיד כרטיס אשראי ולשלם
לא צריך רב קו או סמארטפון
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

נסעתי הבוקר באוטובוס פנימי, בירושלים.
אברך עדין הופתע כשהמבקר הודיע שלא תיקף, הוא טען שהצמיד את הכרטיס למכשיר התיקוף.
הפקח גער בו קולנית ובקש תעודת זהות.
היהודי לא התווכח והגיש לו אותה.

בספסל לידי, ישובה גברת קשישה, לא דתיה. גברת אלגנטית כזו, שעצם ישיבתה באוטובוס העלה בי תהיה.
כעת, היא גונחת קלות ומודיעה: "כואב לי הלב."
מבטי הנוסעים כולם מופנים אליה, לרווחת האברך הנקנס.
היא נאנחת שוב דרמטית, ואומרת בקול גדול: "כואב לי הלב, לראות גנב עם פאות וזקן. בושה."
אה?
אני מביטה בה בהלם, באישה שליבה מאיים להשבר מחילול שמו יתברך.
סביב אנשים מהנהנים בראשם וטומנים אותו שוב בסמארטפוניהם, שם מתחוללות דרמות גדולות מאלו.
אני מרחמת על האיש הסמוק, על האישה כאובת הלב.

"סליחה, גברת", אני פונה אליה בדרך ארץ, "אפשר שאלה?"
היא מתרווחת על מושבה ובאדיבות שלא היתה מביישת נציג ארגוני זכויות אדם- עונה לי: "כן?!"
"פעם ראשונה שאת רואה נוסע נקנס על אי תשלום ברב קו?" אני סקרנית,
"כי אם ראית פעם צעיר ישראלי מקבל דו"ח, אני בטוחה שהאופן שבו הנוסע הזה התנהג בלט לך לטובה." אני מתגרה בה מעט. לא מרחיבה על קללות, צעקות ואפילו מכות שנוכחתי לראות במהלך בקרה.
הגברת מולי מהרהרת מעט, ומזדקפת בכעס: "אבל הוא חרדי, הוא צריך לכבד את התורה והדת! "
אני נהנית מתחושת המעורבות שלה, מהדאגה לכבוד ה'.
"הוא מראה לכולם שככה החרדים מתנהגים", מאלפת אותי הקשישה בינה.
אני לא מסוגלת לשתוק, ומאתגרת אותה בשאלת חשיבה: "אתיופי ששכח לתקף רב קו, ישנה את הסתכלותך על העדה האתיופית כולה?"
"מה הקשר?" היא מתעצבנת, ומגיעה למסקנה שטוב לא יצא לה מהדיון הזה.
"עזבי", היא מסכמת, "אני מכירה את החרדים מקרוב. אני נוסעת לפעמים באוטובוס שעובר בשכונת גאולה,
ורואה אותם עולים ונשארים כולם צמודים לדלת. כשמגיע פקח- הופ! הם כולם יורדים ובורחים. אני אומרת לך, נו. כל החרדים גנבים."
אני מצלצלת בפעמון, מתחבטת בשאלה האם להגיב, ומה.
"בכיתה חרדית" אני מונה את מילותיי בעודי מתרוממת, "יכולה חבילת טישיו להיות על השולחן במשך שבוע,
ואף ילדון מנוזל או אחר שנשפכה לו כוס מים- לא ישתמשו בה מבלי לבקש רשות. מנסיון.
לא כי זה לא הומני- טישיו עשוי להיות צורך אלמנטרי. ובמה מדובר? בחפץ בשווי אגורות.
ועדיין, גם בני שש יזהרו מלהשתמש בו.
זהירות מגזל, קוראים לזה. אחד הערכים הנעלים בציבור שומרי התורה והמצוות.
יום טוב, גברת. ועין טובה. "

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה