הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
הדברים שנכתבים כאן הם מניסיון אישי, ומהרצון להועיל ולא לחזור על טעויות של אחרים.
ביקשתי תמחור על עבודה מסוימת (לא אפרט כי אלו ניקים כאן בפרוג), לאחר בירור ראיתי שיש מחיר שוק סטנדרטי, כמובן שיש סטיות לכאן ולכאן לפי רמת מקצועיות, רמת גימור ופרפקציוניזם, וסתם תמחור משתנה בין בעלי מקצוע, אבל אז שמעתי מאחת שהיא עושה את זה באלפי שקלים פחות!!! למה? כי כך היא תיכנס לתחום.
וזה לא שייך רק כאן לתחום של מעצבים גרפיים, וגם לא שייך רק לאנשי המקצוע בתחום החזותי והמדיה, זה נמצא בכל השוק הפתוח, וזה צועק עד לשמיים!!! אדם למד מקצוע, השקיע הון רב וזמן יקר, התמסר לתחום, בזמן הלימודים הוא רכש את אומנויות המקצוע, למה לתמחר את עצמכם בפחות? למה?
הנזק הוא כפול, במעגל הראשון זהו נזק עצמי ובמעגל השני זהו נזק קולקטיבי לתחום המקצועי כולו.
במעגל הראשון - מנסיון אישי ומסביבת עבודה ראיתי כאלו שהורידו מחירים ולא, הם לא נכנסו לתחום, ממש לא, הם מצאו את עצמם בחוץ, העבודה משום מה "לא התאימה להם, כנראה" אבל זה לא נכון, הכניסה לתחום לא התבצעה בצורה הנכונה והראויה.
וננסה לסבר את האוזן, אם על עבודה ספציפית התמחור הוא בין 3,000 ל-4,000 ש"ח, לגיטימי לנוע בתוך הגרף הזה לפי תחושה אישית, הערכה עצמית ומבחן כדאיות, אבל מכאן ועד לתמחר אותו ב-1,000 עד 2,000 ש"ח למה? הלקוח לא מעריך את זה, גם אם זה יוצר פרסום אז זהו פרסום שלילי, כי כל מעגל הלקוחות שנוצר, זה "כי היא זולה", זה אלו שמחפשים את הזול, ודרך אגב אלו שמחפשים את הזול זה לעתים גם אלו שבכלל לא מבינים למה הם צריכים לשלם על העבודה, ואם הם שילמו אז הם 'קנו' את מספק העבודה לכל החיים (ואולי גם לאחר מכן...), ובקיצור, הם בדרך כלל הלקוחות הקשים ביותר.
מה כן ניתן לעשות, יושבת בוגרת סמינר בביתה, היא למדה מקצוע וכעת רוצה להיכנס לתחום, המחשבה הכי קלה היא, להוריד מחיר, ואז, זהו דמיון, הנה הלקוחות באים, אך זה נחמד רק לטווח הקצר, עצרי שניה, חשבי, קחי את הכסף שאת אמורה "להפסיד" מהורדת המחיר, ותשקיעי אותו בפרסום, יש הרבה שעדיין לא מבינים מה הכוח של פרסום, של מיתוג, כמה החשיפה יכולה לגדול לקהלים שונים, ותשאלו את אלו שניסו זאת. ואל תעשי את המיתוג לעצמך, כי מה לעשות "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" המציאות היא שרק גורם חיצוני ימכור אותך נכון, ויותר טוב מעצמך, ככה זה.
פרסום מוכר, זו מציאות, אבל לא במודעה אחת בידיעון אחד לשבוע אחד, משקיעים כמו בכל פתיחת עסק, פתיחת עסק אמיד, יציב, שעובד ונותן עבודה, דורש השקעה, ההשקעה לא נגמרת בלימודים ובידיעת המקצוע, זהו רק שלב ראשון, כעת מתחילים לבסס את העסק, יצירת תיק עבודות, הוא בסיסי, פשוט לשבת ולהשקיע בזה זמן, אם כעת אין לקוחות, אז תיק עבודות פיקטיבי, כשיגיע לקוח ורוצה דוגמאות שיהיו לך, ולא אחד, הרבה! זה משדר יציבות, זה משדר מקצועיות, זה משדר את כל מה שבשבילו הלקוח ישלם.
לאחר מכן ובמקביל צריך להשקיע בפרסום, חובה, ואז, כנחשפים לקהל היעד במדיות הנכונות לו, הלקוח לא אמור לדעת אם את/ה מתחיל/ה או שאת/ה 'עמוק בעסק', מה שמוכר זה התוצר המוגמר, את/ה קובע/ת לעצמך את המחיר שלך, ואת זה את/ה דורש/ת, זה הכל. אין כאן הרגשת אי נוחות או משהו כזה, לוקחים את המחיר המצוי, אפשר להוריד מעט ממש (גם זה לא כדאי, לא מומלץ ולא מוכר) ונכנסים לעסק.
ראיתי גם מנסיון כאלו שדווקא בהעלאת המחירים העלו את מעגל הלקוחות שלהם, כן, ממש כך.
מה שכן, כשאת/ה מגיע/ה לתמחר את עצמך את/ה חייב/ת שתהיה לך הערכה עצמית אמיתית, הערכה עצמית אמיתית אומרת שאת/ה חייב/ת לדעת באמת! מה העבודות שלך שוות, אל תעוף/י על עצמך. בשביל זה חייבים להיות קשובים לסביבה, לדעת לקבל ביקורת בונה, לא להיות מקובע לקו ולטאצ' האישי שלך, כי אתה מעצב ללקוח, לקהל היעד, הפרסום לא אמור להיות תלוי בסלון ביתך, זה הכל.
כל זה שייך לנזק האישי שנגרם.
מלבד זאת יש את הנזק הקולקטיבי, אם התופעה הזו הייתה תופעת יחיד היא לא הייתה מזיקה, אך המציאות היא שזו ממש תופעה, אני רואה את זה בכל מקום, והתופעה חיה, נושמת ובועטת, חברים, זה פשוט מזיק לנו, לעצמנו, אנחנו יורים לעצמנו ברגליים, הרי מה תהיה התוצאה הסופית, הראשון/ה מוריד/ה מחירים, השני/ה והשלישי/ת וכן הלאה, בסוף השוק חוזר להיות רווי ויש מי שמלא/ה יותר בעבודות, ויש מי שפחות, זה כבר מתנת וגזירת שמים לכל אחד ואחת מאיתנו, ולזה יש זמן מיוחד שבו מחלקים את המשכורות השנתיות - ראש השנה, אבל בסופו של דבר התמחור הכללי יורד וחבל.
ניקח לדוגמא במגזר שלנו את שכר הגננות, איך שכר הגננות נמוך ומשפיל כל כך, שלא נדבר על התנאים, (רק מלדבר על זה בא לי לסגור את הפוסט הזה...) ננסה לראות איך מתחיל הגלגל, באה גננת, רוצה מקום עבודה, אומרים לה אנחנו נותנים כך וכך, זה לא נשמע טוב, אך היא חושבת לעצמה, העיקר שהבעל יוכל ללמוד (או כל אחת עם מה שהיא מסבירה לעצמה) בסדר, סגרנו, איזה יופי, יש עבודה, כך גם השניה והשלישית, ומה התוצאה, עדיין השוק רווי בגננות ביחס לדרישה, יש את מי שמצאה עבודה ויש את מי שלא, אך השכר נמוך.
טוב, זה אצל הגננות, לאלוקים פתרונים, אך בואו לא נביא את הנזק הזה לכל תחומי התעסוקה המגזרית.
והיה זה שכרנו.
ביקשתי תמחור על עבודה מסוימת (לא אפרט כי אלו ניקים כאן בפרוג), לאחר בירור ראיתי שיש מחיר שוק סטנדרטי, כמובן שיש סטיות לכאן ולכאן לפי רמת מקצועיות, רמת גימור ופרפקציוניזם, וסתם תמחור משתנה בין בעלי מקצוע, אבל אז שמעתי מאחת שהיא עושה את זה באלפי שקלים פחות!!! למה? כי כך היא תיכנס לתחום.
וזה לא שייך רק כאן לתחום של מעצבים גרפיים, וגם לא שייך רק לאנשי המקצוע בתחום החזותי והמדיה, זה נמצא בכל השוק הפתוח, וזה צועק עד לשמיים!!! אדם למד מקצוע, השקיע הון רב וזמן יקר, התמסר לתחום, בזמן הלימודים הוא רכש את אומנויות המקצוע, למה לתמחר את עצמכם בפחות? למה?
הנזק הוא כפול, במעגל הראשון זהו נזק עצמי ובמעגל השני זהו נזק קולקטיבי לתחום המקצועי כולו.
במעגל הראשון - מנסיון אישי ומסביבת עבודה ראיתי כאלו שהורידו מחירים ולא, הם לא נכנסו לתחום, ממש לא, הם מצאו את עצמם בחוץ, העבודה משום מה "לא התאימה להם, כנראה" אבל זה לא נכון, הכניסה לתחום לא התבצעה בצורה הנכונה והראויה.
וננסה לסבר את האוזן, אם על עבודה ספציפית התמחור הוא בין 3,000 ל-4,000 ש"ח, לגיטימי לנוע בתוך הגרף הזה לפי תחושה אישית, הערכה עצמית ומבחן כדאיות, אבל מכאן ועד לתמחר אותו ב-1,000 עד 2,000 ש"ח למה? הלקוח לא מעריך את זה, גם אם זה יוצר פרסום אז זהו פרסום שלילי, כי כל מעגל הלקוחות שנוצר, זה "כי היא זולה", זה אלו שמחפשים את הזול, ודרך אגב אלו שמחפשים את הזול זה לעתים גם אלו שבכלל לא מבינים למה הם צריכים לשלם על העבודה, ואם הם שילמו אז הם 'קנו' את מספק העבודה לכל החיים (ואולי גם לאחר מכן...), ובקיצור, הם בדרך כלל הלקוחות הקשים ביותר.
מה כן ניתן לעשות, יושבת בוגרת סמינר בביתה, היא למדה מקצוע וכעת רוצה להיכנס לתחום, המחשבה הכי קלה היא, להוריד מחיר, ואז, זהו דמיון, הנה הלקוחות באים, אך זה נחמד רק לטווח הקצר, עצרי שניה, חשבי, קחי את הכסף שאת אמורה "להפסיד" מהורדת המחיר, ותשקיעי אותו בפרסום, יש הרבה שעדיין לא מבינים מה הכוח של פרסום, של מיתוג, כמה החשיפה יכולה לגדול לקהלים שונים, ותשאלו את אלו שניסו זאת. ואל תעשי את המיתוג לעצמך, כי מה לעשות "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" המציאות היא שרק גורם חיצוני ימכור אותך נכון, ויותר טוב מעצמך, ככה זה.
פרסום מוכר, זו מציאות, אבל לא במודעה אחת בידיעון אחד לשבוע אחד, משקיעים כמו בכל פתיחת עסק, פתיחת עסק אמיד, יציב, שעובד ונותן עבודה, דורש השקעה, ההשקעה לא נגמרת בלימודים ובידיעת המקצוע, זהו רק שלב ראשון, כעת מתחילים לבסס את העסק, יצירת תיק עבודות, הוא בסיסי, פשוט לשבת ולהשקיע בזה זמן, אם כעת אין לקוחות, אז תיק עבודות פיקטיבי, כשיגיע לקוח ורוצה דוגמאות שיהיו לך, ולא אחד, הרבה! זה משדר יציבות, זה משדר מקצועיות, זה משדר את כל מה שבשבילו הלקוח ישלם.
לאחר מכן ובמקביל צריך להשקיע בפרסום, חובה, ואז, כנחשפים לקהל היעד במדיות הנכונות לו, הלקוח לא אמור לדעת אם את/ה מתחיל/ה או שאת/ה 'עמוק בעסק', מה שמוכר זה התוצר המוגמר, את/ה קובע/ת לעצמך את המחיר שלך, ואת זה את/ה דורש/ת, זה הכל. אין כאן הרגשת אי נוחות או משהו כזה, לוקחים את המחיר המצוי, אפשר להוריד מעט ממש (גם זה לא כדאי, לא מומלץ ולא מוכר) ונכנסים לעסק.
ראיתי גם מנסיון כאלו שדווקא בהעלאת המחירים העלו את מעגל הלקוחות שלהם, כן, ממש כך.
מה שכן, כשאת/ה מגיע/ה לתמחר את עצמך את/ה חייב/ת שתהיה לך הערכה עצמית אמיתית, הערכה עצמית אמיתית אומרת שאת/ה חייב/ת לדעת באמת! מה העבודות שלך שוות, אל תעוף/י על עצמך. בשביל זה חייבים להיות קשובים לסביבה, לדעת לקבל ביקורת בונה, לא להיות מקובע לקו ולטאצ' האישי שלך, כי אתה מעצב ללקוח, לקהל היעד, הפרסום לא אמור להיות תלוי בסלון ביתך, זה הכל.
כל זה שייך לנזק האישי שנגרם.
מלבד זאת יש את הנזק הקולקטיבי, אם התופעה הזו הייתה תופעת יחיד היא לא הייתה מזיקה, אך המציאות היא שזו ממש תופעה, אני רואה את זה בכל מקום, והתופעה חיה, נושמת ובועטת, חברים, זה פשוט מזיק לנו, לעצמנו, אנחנו יורים לעצמנו ברגליים, הרי מה תהיה התוצאה הסופית, הראשון/ה מוריד/ה מחירים, השני/ה והשלישי/ת וכן הלאה, בסוף השוק חוזר להיות רווי ויש מי שמלא/ה יותר בעבודות, ויש מי שפחות, זה כבר מתנת וגזירת שמים לכל אחד ואחת מאיתנו, ולזה יש זמן מיוחד שבו מחלקים את המשכורות השנתיות - ראש השנה, אבל בסופו של דבר התמחור הכללי יורד וחבל.
ניקח לדוגמא במגזר שלנו את שכר הגננות, איך שכר הגננות נמוך ומשפיל כל כך, שלא נדבר על התנאים, (רק מלדבר על זה בא לי לסגור את הפוסט הזה...) ננסה לראות איך מתחיל הגלגל, באה גננת, רוצה מקום עבודה, אומרים לה אנחנו נותנים כך וכך, זה לא נשמע טוב, אך היא חושבת לעצמה, העיקר שהבעל יוכל ללמוד (או כל אחת עם מה שהיא מסבירה לעצמה) בסדר, סגרנו, איזה יופי, יש עבודה, כך גם השניה והשלישית, ומה התוצאה, עדיין השוק רווי בגננות ביחס לדרישה, יש את מי שמצאה עבודה ויש את מי שלא, אך השכר נמוך.
טוב, זה אצל הגננות, לאלוקים פתרונים, אך בואו לא נביא את הנזק הזה לכל תחומי התעסוקה המגזרית.
והיה זה שכרנו.
