- הוסף לסימניות
- #201
עשרה חודשים בשנה מורים נותנים חלקים מעצמם לכל ילד וילד
מסתכלים להם בעינים, מתיחסים ברצינות לצרכים ולרצונות, חושבים ומהרהרים בהתפתחות הילדים ובעתידם, נושאים בעול ומכילים ונוגעים בקשיים, התלבטות, צמתים חשובים ונקודות מפנה בחיי הילדים.
זהו לב לבה של העבודה. בנוסף הם מולחצים על ידי הפיקוח בהספקים, טבלאות למילוי, ניהול יומן (פיקוח:"רק בעט שחור או כחול, יש מורות שמילאו בצבעים אחרים!") תיעוד שיחות וועדות מועדות שונות, השגת מסמכים רלוונטים תיעוד כל הפעולות שננקטו עד כה ועודדדד
ובמוכש"ר, יש לציין כל זה קורה בזמן שאינו שיעורים, ללא תוספת תמורה
הדבר הזה מתרחש בכוכים צרים,לעיתים מחילות בטון אפלות מזגנים מושבתים וצפיפות איומה
אם תוסיפו לכך את העובדה שהמרוץ והקונפליקט והלב שניתן לילדים מתוגמלים במשכורת שבהרבה מדינות מתוקנות נחשבת ללא הוגנת יחסית לתמורה וההשקעה בחיי הילדים שלנו
אולי יקל עליכם להבין שאחרי עשרה חודשי השקעה שכזו מורים מוצפים, מלאים עד הקצה ומיחלים לחודשיים שקט. לשמוע את עצמם ולהתאפס
כן הם חלק מהעיסקה שתוארה לעיל.
שמים. בוקר. ספר.
שום דבר אחר
לחזור לכוחות של עצמי
להתרוקן לעוד תקופה של נתינה אינטנסיבית ולעיתים בתנאי קריעה
אני שומעת אתכם מנסים למדוד את התהיה שלהם שעולה, במשוואות מתמטיות, ומזדעקים.
בעיני מורים פשוט מדברים את הצורך הבסיסי שלהם בריקון ומנוחה
נראה לכם שכדאי להם לדבר על כך רק עם עמיתים?
לא נוכל להשיג אמפטיה למצבנו גם מכם, שבחרתם בקריירה אחרת, ובלי לשפוט?
ללא שום זלזול בחשיבות העבודה של המורים\ות
אבל אני מתה על זה שעובדי ההוראה בטוחים שכל עבודה אחרת זה בסך הכל לשבת על כוס קפה ולתקתק כמה שורות במחשב.
הייתי מצפה מהמורים\ות לקצת אמפתיה גם לעובדים במגזרים אחרים שאין לי כח לפרט כאן כמה הם נקרעים ונותנים מעצמם, ולא זוכים לימי עבודה מקוצרים וימי חופשה כפולים ומכופלים ומשכורת 13 וכו' וכו'....
הנושאים החמים