שיתוף - לביקורת הזכר הזכרן (?)

  • הוסף לסימניות
  • #1
יש הרבה דברים שאני יודע.

מה הרבה? המון!

אני יודע להחליף נורה ולגלות שקניתי נורה צהובה, להתקין מתלים, להתקין את אותם מתלים שוב כי לא היו ישרים...

בקיצור, מה אני מברבר, המון דברים!

אבל... יש דברים שאני פחות חזק בהם. כן, אני מודה.

מודה. פה אני מודה, בכללי לא אוהב להודות בשום מינוס.

במה עסקינן? קניות.

אז לפני שכל הנשים מהנהנות, עליי להדגיש.

אנחנו טובים בלעשות קניות! כשאנחנו (!) המחליטים מה לקנות. אף פעם לא קרה לי ששכחתי לקנות את האקסל שרציתי...

הלאה. נסכם. אני לא טוב בעסק, אבל לא אוהב להודות... בעיה.

היתקלות ענק בעניין נרשמה בשבוע שעבר.

עקב הגשם שהופיע בלי או עם התראה (תלוי אם אתם מאמינים לחזאים...) לא התאפשר להוציא את התינוק מהבית, ועל כן הוטלה עליי המשימה ללכת לקניות (שמירה כולל החלפת טיטולים? פחות...).

"אני עושה לך רשימה!" הודיעה האישה. אנוכי טענתי מנגד בתוקף שאסתדר בלי. למה? כי לראות גברים מסתובבים עם רשימה זה כמו לשים שלט 'לא סומכים עליי!' על הגב. כך לפחות לי זה מרגיש.

אז במקום הרשימה המביכה בכתב, קבלתי אותה בעל פה.

"תזכור. תירס בשימורים, חומוס חריף, ביצים סמול, לחם כוסמין, אורז בסמטי, חלב מועשר..." ירתה.

"זהו? אמרתי מנסה לסדר במוחי את כל המידע..."

"שניה. תביא גם דוריטוס טבעי, טיטולים 4+ ו... נראה לי זהו".

"נס". אמרתי.

"תודה!" היא אמרה.

יצאתי למערבולת הגשם חדור מטרה.

בחלוף חצי שעה חזרתי.

"כבר? ולמה רק שקית אחת איפה שאר השקיות? השארת אותם למטה?" הופתעה והקשתה האישה.

"איזה למטה... תקשיבי דינה. לא היה כלום!" עניתי מובך.

"מה לא היה? חלב?" תמהה.

"לא היה בשימורים!"

"מה? אוי... נו באמת! אז מה עם תירס?"

"המוכר אפילו לא הבין מה זה תירס חריף... ממש התביישתי!"

"אוי ויי..."

"חומוס מועשר לא היה. לחם בסמטי לא ראיתי וכבר לא העזתי לשאול את המוכר... אורז כוסמין הבאתי!"

"אוקיי, שיהיה. אוי ואבוי... איזה דוריטוס הבאת?"

"הבאתי שלוש חריף ושתי חמוץ חריף. באמת היה מבצע של 4+1 כמו שרצית..."

"חחח... ביצים הבאת?"

"מה מצחיק אני לא מבין. ושאלתי את המוכר מה זה ביצים טבעיות והוא אמר לי שאת מתכוונת לאורגניות וזה היה יקר! למה את צריכה את הדבר הזה?"

"טיטולים אני רואה שהבאת, נכון?" היא אמרה מותשת.

"הבאתי! אבל למה אנחנו צריכים את הטיטולים האלו? סמול זה למבוגרים!"
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
חחח
תעלו כמה ישותר, כמה שיותר!!
אני נשנקת פה מצחוק, וזה קורה עם כל קטע שלכם..
לדעתי כל עיתון ישמח לקבל טור מצחיק ומעניין שכזה.
למרות שטורים זה משהו תפוס בדרך כלל- השמחה בכוחה לשבר חומות!
זה פשוט טובב ושוב טוב (וסתם אגב, טוב גם להודות!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
יש הרבה דברים שאני יודע.

מה הרבה? המון!

אני יודע להחליף נורה ולגלות שקניתי נורה צהובה, להתקין מתלים, להתקין את אותם מתלים שוב כי לא היו ישרים...

בקיצור, מה אני מברבר, המון דברים!

אבל... יש דברים שאני פחות חזק בהם. כן, אני מודה.

מודה. פה אני מודה, בכללי לא אוהב להודות בשום מינוס.

במה עסקינן? קניות.

אז לפני שכל הנשים מהנהנות, עליי להדגיש.

אנחנו טובים בלעשות קניות! כשאנחנו (!) המחליטים מה לקנות. אף פעם לא קרה לי ששכחתי לקנות את האקסל שרציתי...

הלאה. נסכם. אני לא טוב בעסק, אבל לא אוהב להודות... בעיה.

היתקלות ענק בעניין נרשמה בשבוע שעבר.

עקב הגשם שהופיע בלי או עם התראה (תלוי אם אתם מאמינים לחזאים...) לא התאפשר להוציא את התינוק מהבית, ועל כן הוטלה עליי המשימה ללכת לקניות (שמירה כולל החלפת טיטולים? פחות...).

"אני עושה לך רשימה!" הודיעה האישה. אנוכי טענתי מנגד בתוקף שאסתדר בלי. למה? כי לראות גברים מסתובבים עם רשימה זה כמו לשים שלט 'לא סומכים עליי!' על הגב. כך לפחות לי זה מרגיש.

אז במקום הרשימה המביכה בכתב, קבלתי אותה בעל פה.

"תזכור. תירס בשימורים, חומוס חריף, ביצים סמול, לחם כוסמין, אורז בסמטי, חלב מועשר..." ירתה.

"זהו? אמרתי מנסה לסדר במוחי את כל המידע..."

"שניה. תביא גם דוריטוס טבעי, טיטולים 4+ ו... נראה לי זהו".

"נס". אמרתי.

"תודה!" היא אמרה.

יצאתי למערבולת הגשם חדור מטרה.

בחלוף חצי שעה חזרתי.

"כבר? ולמה רק שקית אחת איפה שאר השקיות? השארת אותם למטה?" הופתעה והקשתה האישה.

"איזה למטה... תקשיבי דינה. לא היה כלום!" עניתי מובך.

"מה לא היה? חלב?" תמהה.

"לא היה בשימורים!"

"מה? אוי... נו באמת! אז מה עם תירס?"

"המוכר אפילו לא הבין מה זה תירס חריף... ממש התביישתי!"

"אוי ויי..."

"חומוס מועשר לא היה. לחם בסמטי לא ראיתי וכבר לא העזתי לשאול את המוכר... אורז כוסמין הבאתי!"

"אוקיי, שיהיה. אוי ואבוי... איזה דוריטוס הבאת?"

"הבאתי שלוש חריף ושתי חמוץ חריף. באמת היה מבצע של 4+1 כמו שרצית..."

"חחח... ביצים הבאת?"

"מה מצחיק אני לא מבין. ושאלתי את המוכר מה זה ביצים טבעיות והוא אמר לי שאת מתכוונת לאורגניות וזה היה יקר! למה את צריכה את הדבר הזה?"

"טיטולים אני רואה שהבאת, נכון?" היא אמרה מותשת.

"הבאתי! אבל למה אנחנו צריכים את הטיטולים האלו? סמול זה למבוגרים!"
רק תדמיין מה היה קורה לו הייתה שולחת אותך לרכוש אבקת כביסה ושמפו...
מדמיין לעצמי את האבקה בניחוח אבוקדו בתוספת שמן לבנדר שלוש באחד לגבר צבעוני...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אחחח, גברים עליך ישראל.
הגברים הם הכי מתוק שיש. והחיבור בין גבר לאשה הוא בכלל גאוני.
כמו שכבר למדנו שמאחורי כל גבר בסופר עומדת אשה ששולטת עליו מרחוק.
ומאחורי כל אשה בסופר עומד גבר הרועד לגורל החשבון בנק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
רק תדמיין מה היה קורה לו הייתה שולחת אותך לרכוש אבקת כביסה ושמפו...
מדמיין לעצמי את האבקה בניחוח אבוקדו בתוספת שמן לבנדר שלוש באחד לגבר צבעוני...
חחח... רחמנא לישזבן! הזכרת לי את טורי
https://www.prog.co.il/threads/עדיף-כבר-בלי-העזרה-שלכם.858691/
לדעתי כל עיתון ישמח לקבל טור מצחיק ומעניין שכזה.
למרות שטורים זה משהו תפוס בדרך כלל- השמחה בכוחה לשבר חומות!
פתוח להצעות... אין לי מושג כל כך, איך זה עובד בעולם הזה.
מבין מהתגובה שהטור גם מקצועי. (איזה עיתון יקבל טור לא מקצועי?)

לא היו עוד תגובות על מקצועיות הטור, אשמח לדעת!
תודה לכל המגיבים, המחמיאים והמבקרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הטור כתוב מצויין, אבל קצת מציק לי השימוש בסטריאוטיפים נדושים כל-כך.
טור על גבר שהולך לקניות, הוא ממש צפוי. אמנם התיאורים מבדחים ולא שגרתיים, אבל הקו הכללי אליו הולכים הדברים - לא מצליח ממש להפתיע, ולכן היחס אליו הוא כאל בדיחה מנוסחת היטב.
כגבר שהולך לקניות לעיתים אני מוכרח לומר, שעל פי מחקר לא מקצועי ולא אקדמי שערכתי, רוב הנוכחים בסופר הם גברים, ומעטים מהם מסתובבים עם רשימת קניות. זה לא שחשוב לי לומר שגברים גם הם מסוגלים או משהו כזה. אם הטור היה מפתיע - הייתי נהנה לקרוא אותו ולצחוק על עצמי גם אם אני איני עונה לדמות שבטור (כי בסוף לכל אחד יש את הטעויות שלו, וזה מה שיפה בהומור - היכולת לקחת מקרה אחד או טעות אחת ולעשות ממנו כלל שכל אחד מתחבר אליו). הבעיה שלי היא, שגם מדובר בסטריאוטיפ, וגם הסטריאוטיפ אינו נכון, וזה מקשה עליי כקורא להתחבר אליו.
לאורך כל הטור חיפשתי את ההפתעה, את הפאנץ׳, את הרגע בו הגבר אומר לאשתו: ׳עבדתי עלייך׳, או לחילופין - הרגע בו הוא מנסה לתרץ את עצמו ואומר שהילד לא מתאים לטיטול וצריך להחליף אותו. כשאין הפתעה, גם אם הניסוח ציורי ומנוסח בקפידה, הוא לא משאיר הרבה רושם, ובסוף - בתוצאה, אין הרבה הבדל בינו לבין בדיחות רשת חפורות כמו ׳הוראות הכנת עוגה לגבר׳.
מקווה שלא הפרזתי בביקורת. אם כן, תמיד אפשר לצעוק, להתרעם, לשים לייק זועם, לדווח על תוכן בלתי הולם או לכתוב בפנים חמורות הודעה פרטית עם הכותרת ׳בן אדם לחברו זה אש!!!׳
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הטור כתוב מצויין, אבל קצת מציק לי השימוש בסטריאוטיפים נדושים כל-כך.
טור על גבר שהולך לקניות, הוא ממש צפוי. אמנם התיאורים מבדחים ולא שגרתיים, אבל הקו הכללי אליו הולכים הדברים - לא מצליח ממש להפתיע, ולכן היחס אליו הוא כאל בדיחה מנוסחת היטב.
כגבר שהולך לקניות לעיתים אני מוכרח לומר, שעל פי מחקר לא מקצועי ולא אקדמי שערכתי, רוב הנוכחים בסופר הם גברים, ומעטים מהם מסתובבים עם רשימת קניות. זה לא שחשוב לי לומר שגברים גם הם מסוגלים או משהו כזה. אם הטור היה מפתיע - הייתי נהנה לקרוא אותו ולצחוק על עצמי גם אם אני איני עונה לדמות שבטור (כי בסוף לכל אחד יש את הטעויות שלו, וזה מה שיפה בהומור - היכולת לקחת מקרה אחד או טעות אחת ולעשות ממנו כלל שכל אחד מתחבר אליו). הבעיה שלי היא, שגם מדובר בסטריאוטיפ, וגם הסטריאוטיפ אינו נכון, וזה מקשה עליי כקורא להתחבר אליו.
לאורך כל הטור חיפשתי את ההפתעה, את הפאנץ׳, את הרגע בו הגבר אומר לאשתו: ׳עבדתי עלייך׳, או לחילופין - הרגע בו הוא מנסה לתרץ את עצמו ואומר שהילד לא מתאים לטיטול וצריך להחליף אותו. כשאין הפתעה, גם אם הניסוח ציורי ומנוסח בקפידה, הוא לא משאיר הרבה רושם, ובסוף - בתוצאה, אין הרבה הבדל בינו לבין בדיחות רשת חפורות כמו ׳הוראות הכנת עוגה לגבר׳.
מקווה שלא הפרזתי בביקורת. אם כן, תמיד אפשר לצעוק, להתרעם, לשים לייק זועם, לדווח על תוכן בלתי הולם או לכתוב בפנים חמורות הודעה פרטית עם הכותרת ׳בן אדם לחברו זה אש!!!׳
בן אדם לחברו זה אש!!! :mad::mad::mad::mad::mad: איך אתה מעז??
סתם. חס וחלילה. אוהב ביקורת! תודה עליה!
העניין הוא כך.
אכן. הנני מודע לכך שהסטריאוטיפים הללו נדושים. מודה שמודע...
אבל. הרעיון בטורים האלו שאני מחדש את הסטריאוטיפים. מכיוון שאתה ציפית לאורך הקטע שהסטראוטיפ יכשל (כי הרי לא יתכן שאכתוב עליו שוב...) פספסת את הרעיון הדווקא חדשני בתוך הסטראוטיפ שבו הגבר מחליף בתוך ההוראות בין התארים (אני לא ראיתי כזה).
נכון זה על אותו קו נדוש, אבל החידוש אמור לחפות, אם הוא טוב...
אז שאלות לציבור.
א. מסכימים עם הנכתב כאן (נפק"מ לעוד טורים בסגנון)?
ב. החידוש היה מספיק טוב?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
בן אדם לחברו זה אש!!! :mad::mad::mad::mad::mad: איך אתה מעז??
סתם. חס וחלילה. אוהב ביקורת! תודה עליה!
העניין הוא כך.
אכן. הנני מודע לכך שהסטריאוטיפים הללו נדושים. מודה שמודע...
אבל. הרעיון בטורים האלו שאני מחדש את הסטריאוטיפים. מכיוון שאתה ציפית לאורך הקטע שהסטראוטיפ יכשל (כי הרי לא יתכן שאכתוב עליו שוב...) פספסת את הרעיון הדווקא חדשני בתוך הסטראוטיפ שבו הגבר מחליף בתוך ההוראות בין התארים (אני לא ראיתי כזה).
נכון זה על אותו קו נדוש, אבל החידוש אמור לחפות, אם הוא טוב...
אז שאלות לציבור.
א. מסכימים עם הנכתב כאן (נפק"מ לעוד טורים בסגנון)?
ב. החידוש היה מספיק טוב?
חלילה! לא פספסתי!
אבל בסופו של דבר, גם הנושא העיקרי של הטור, מה שמאחורי השורות, צריך להיות מעניין ולא נדוש.
אם זו הייתה סתם בדיחה, ניתן היה להתעלם מזה. אבל כשכותב הטור מעיד על רצונו להיות מקצועי ולא רק מצחיק, אחד הדברים שצריך לקחת בחשבון הוא שלטור מקצועי צריך להיות ערך מוסף. רעיון מסוים, תובנה מסוימת - אפילו קטנה. זה מבחינתי ההבדל בין טור מקצועי לסתם בדיחה נחמדה (אמנם כבר כתבתי בעבר שלדעתי בדיחה גם היא יכולה להיות מקצועית, אבל אני מתכוון כאן לרף שלדוגמא מקובל בעיתונים רציניים, כי אני מבין שזה פחות או יותר הרמה שאתה חותר אליה). כיוון שכך, גם אם הטור מצליח לשעשע - עדיין, הנושא המרכזי לא מחדש כלום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לשם שינוי בטור הזה אני מסכים עם @mic003 למרות שבדרך כלל לטורים שלך אין את החיסרון המדובר, (לדוגמא הסיפור עם נהגי המוניות, נגמר עם טוויסט מעניין, למרות שהנושא עצמו לא היה מחודש).
ועל טור כזה נאמר @אין פאנץ'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
בן אדם לחברו זה אש!!! :mad::mad::mad::mad::mad: איך אתה מעז??
סתם. חס וחלילה. אוהב ביקורת! תודה עליה!
העניין הוא כך.
אכן. הנני מודע לכך שהסטריאוטיפים הללו נדושים. מודה שמודע...
אבל. הרעיון בטורים האלו שאני מחדש את הסטריאוטיפים. מכיוון שאתה ציפית לאורך הקטע שהסטראוטיפ יכשל (כי הרי לא יתכן שאכתוב עליו שוב...) פספסת את הרעיון הדווקא חדשני בתוך הסטראוטיפ שבו הגבר מחליף בתוך ההוראות בין התארים (אני לא ראיתי כזה).
נכון זה על אותו קו נדוש, אבל החידוש אמור לחפות, אם הוא טוב...
אז שאלות לציבור.
א. מסכימים עם הנכתב כאן (נפק"מ לעוד טורים בסגנון)?
ב. החידוש היה מספיק טוב?
ברגע שראיתי את הביקורת הנ"ל, זה ב ד י ו ק מה שעלה לי לראש!!!!
מסכימה בכל פה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נשיר ביחד...

וְקָרֶב קֶץ, אֲיֶה "שוּעָל"?
מְקוֹם נִשְמַט, אֲדָם הַבַּדְחָן,
מֶאּוּמָה הַרְשָאָה.
איך נגמר הפזמון?
...רוֹאֶה שִׁיבָה.
ברוך שובך! חזרת ובגדול!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת X איפה אתה????
הולך ברחוב, אוטובוס חולף לו לידי. עולה, משלם מתיישב.

ואז.... ראיתי אותו.
הוא הסתכל עליי, עיניים קרות יש לו. אני חושב.

" X מה אתה עושה פה???"
הוא שותק. הוא כזה חמוד...

"אה, שלום, " הוא עונה לי, "מה קורה????"

"בסדר, כאילו ב"ה, איזה יופי לפגוש אותך"

"אה" הוא שותק.

ואז רציתי לשאול אותו, מאוווודד.

הוא שתק.

"תגיד, עכשיו את כל האמת, זה היה לך כיף להציק לי, לחפור לי, להקניט אותי, להגיד שהאנגלית שלי גרועה, לקרוא לי "גולם"? זה היה לך כיף?"

הוא עוד שותק. מביט עליי. חצוף!

"לא, זה אפילו לא מצחיק, אתה אולי, מה שעשית, קידם אותך, מאוד, אבל האם חשבת עליי, כמה שאני בכיתי, אתה.... אתהה" הכעס נעצר לי בגרון, חנקתי אותו. "אתה, אתה בסדר?? אתה בחור נורמלי?? אתה חושב שאנשים אהבו אותך? אתה חושב שהם רצו להיות איתך?? אתה חושב שהם לא הגיעו אליי לבכות אצלי בשקט, וזה שלא דיברת עם ברגמן וזיגמן וחיימקה? אתה חושב שאף אחד לא ידע??"
הקול שלי עובר ללחישה " X למה עשית את זה? מיררת לי, לכולם את החיים, זה היה לך כיף?? תגיד את האמת! מה היה האינטרס שלך??"

"זה כיף לך??"


משהו בעניים שלו קצת התחלחל,

"אז, מה?" הוא אומר לי לבסוף, "אני, זה היה הטבע שלי, זה מה שרציתי, זה מה שהיה לי, ככה נולדתי, אתה לא יכולת לשנות אותי, אתה לא!
אתה חושב שזה היה לי טוב??"

אני שותק.

איך הוא דיבר.

בסוף כולם עזבו אותו, השאירו אותו לבד, בודד עצוב ומושפל עד אפר.

"תדע לך X אני אהבתי אותך, באמת אתה היית בחור מתוק" קולי מתמלא ברחמים, "עכשיו, לך תבקש סליחה"

"אפילו אם עבר יוהכ"פ?"

ווואי עוד שנייה הוא בוכה לי באוטבוס, לא נעים....

"אפילו"

האוטובוס עוצר, חורק, הוא יורד, משאיר אותי.

לבד.
"אני הולך לעשות את ה'משנת יוסף'!" הכרזתי לחלל הבית.

"שוב? אולי תבין כבר שזה לא בשבילך..." ניסתה אשתי את מזלה. "ניתן לאחד הילדים".

"למה לא בשבילי, למה?" קולי הפגוע ניסר את חלל הבית לחתיכות.

"אתה צריך שאני אזכיר לך? הביצים שבוע שעבר..."

"אוי באמת! אני הייתי אמור לראות שהאופניים של בייגלין עומדות שם?" זכרונן של הביצים מרות הגורל שסיימו את חייהם על בגדיהם של אנשים תמימים אכן לא מש ממני. "אפשר לחשוב כמה עולה תבנית ביצים..."

"כן, מילא הביצים, אבל מה אשמים האנשים נשים וטף שחזרו לביתם עטורי סירחון? רגע, מה עם הגבינות? אותן אתה גם זוכר?"

"די, תפסיקי, את יודעת שזו השיטה שלי, אני משאיר בכל מיני נקודות את הדברים ואחר כך לוקח אותם..."

"אני יודעת. אבל לשכוח בקצה הלובי של הבניין שלוש גבינות בחום של קיץ שאורי בץ היה יוצא מגדרו עליו? ושגילו אותן רק אחרי שהבניין הסריח ברמה כזו שכולם היו בטוחים שרינה הזקנה נפטרה, ופרצו לה למסכנה לבית בשלוש בצהריים?"

"באמת לא נעים. שחררו אותה כבר מהבית חולים אחרי הכוויות מהתה שנשפך עליה מהבהלה? לא משנה. די! אני יוצא! את תראי שאני יכול והכל יהיה טוב!"

------------------------------

הגעתי לשם.

'וואו, הגזימה הפעם! מה זה? שורש ברוקולי? כוסות זכוכית ושק תפוחי אדמה ענק? שילוב מפחיד! כמות מוצרים עצומה ועוד דברים שאנחנו אף פעם לא קונים דווקא בשבוע שאני צריך להוכיח את עצמי?'

עבדתי כמו חמור. באמת. באימה איומה שלא לשכוח ולא לשבור כלום.

העליתי את העגלה המפוצצת וההר שמעליה שאיים עשרות פעמים ליפול, במאמצי על אל ביתי.

"ראית דיתי? את הכל הבאתי בלי לשבור כלום!" אמרתי בדמעות מהזיעה שנכנסה לעיני, צונח על הספה באפיסת כוחות.

----------------------------

טענו שהתעלפתי.

טוב, איך אתם הייתם מגיבים כשהתגלה לכם שטעיתם באות אחת בשם המזמין בדף, ואת כל עבודת הפרך המזוויעה עשיתם בשביל השכן הכי שנוא עליכם בבנין?!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה