• הוסף לסימניות
  • #1
..
 

קבצים מצורפים

  • הזקנה.jpg
    הזקנה.jpg
    KB 170.8 · צפיות: 9
  • הוסף לסימניות
  • #2
נכון היא מגרשת את הילדים שמשחקים מתחת לביתה בבימבה מרעישה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
שכחת את הצל של היד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
חוץ מהצל, שהזקנה משום מה מוצלת מזווית שונה, והקוקו שעף לכיוון הלא נכון, הציור ממש יפה יש בו הרבה זכרונות ילדות מעניינים והוא בעצם מספר סיפור שיש לכל אחד ואחת בגנזכי הזיכרון
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י שיילה;2006443:
חוץ מהצל, שהזקנה משום מה מוצלת מזווית שונה, והקוקו שעף לכיוון הלא נכון, הציור ממש יפה יש בו הרבה זכרונות ילדות מעניינים והוא בעצם מספר סיפור שיש לכל אחד ואחת בגנזכי הזיכרון


צל ואור זה קטע חלש אצלי
אבל אני לומדת.
לגבי הקוקו - אני חושבת שהוא כן עף לכיוון הנכון תוך כדי סיבוב הראש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הריצה אמורה לאזן את הקוקו מלעוף כך, בקשר לאור וצל צריך רק לקלוט את הפואנטה ואז זה רץ אפילו בלי מחשבה, את פשוט מחליטה על כיוון שממנו בא האור ומצלילה את כל המקומות שעל פי מיקומם לא היה מגיע אליהם אור, בהצלחה ותודה על האיורים הם מקסימים ומרגיעים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אם את מציירת כל כך טוב.
זה בדיוק סיפור של שיעור אחד, ללימוד יסודי של כללי אור וצל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
בכל מה שנוגע לכללים באופן כללי - אין לי סבלנות :eek:
ולכן זה לוקח לי יותר זמן (קודם לקלוט שחייבים אותם ובסוף גם ללמוד לציית)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
חבל.
בכל אופן, אם תרצי בכל אופן את מוזמנת אלי, או לכל מאיירת \ מורה לאיור באזור מגורך..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ביקורת ספרות 50 50 דבורי רנד
עודי אוחזת בעמודיו האחרונים של הספר הזה עוד לא קראתי 50 אחוז ממנו וכבר הרגשתי שאני פשוט אוהבת יותר את החיים.

שושי שושי, איזו אישה מתוקה את, אני רוצה לאהוב ככה את הנכדים שלי, להשתולל ולקפץץ איתם כמוך, להצליח להנות מלקפל כביסה, ומלעמוד על הרגליים מהבוקר עד הלילה.
לטפח את עצמי עד גיל זיקנה, ועם כל המורכבות המסתמנת, להצליח פשוט לחיות, ולחיות בטוב.
איך נחום אומר? שושי את אישה צדקת, איזו צדקת, אשת חבר אמיתית, הפליאה אותי היכולת שלך, לנכוח, לרצות, להיות
ועם זה להרכין ראש, לבלוע גם גלולה מרה ולהיות עם וכל כך ביחד,

דיתי אין לך מחילה, את בת מרגיזה ברמות, איזה חברה ואיזה נעליים, שיחקת אותה, אהבתי אותך נורא מהרגע הראשון ושנאתי ברגע שידעתי על טוביה, במחשבה שניה גם מבינה אותך מאוד.
עד הסוף לא הבנתי, מי את דיתי?

מרגלית את נוגעת ללב, את ואביגדור ילדים מושלמים, מידי, עדינה מעצבנת שבא להחטיף.
אבל כל המרגליתים, האביגדורים הדיתיות ודיתון, איך זה שהמתיקות שלכם נוטפת מדפי הספר, אפילו שאתם כ"כ חסרי שם ואופי (למעט דיתון השובב הגדול) פשוט לאכול אתכם.

חגי אתה בהחלט מעורר רחמים וחיבה כאחד, עדיין לא קראתי לגמרי את הסוף, עם מי תתחתן?

אסתר, אני אוהבת אותך, את הנס של שושי, על אף ולמרות הקלישאתיות, דם זה לא מים.
רוצה גם כזו אחות.

אין על בלה, הזקנה הכי זקנאית בעולם.

גילה את נוראית, לוקחת את כל ה50 אחוז של החומר, כלומר גוף. סליחה. גועל.

ניסי במה זכית שככה התייחסו אליך כל הנפשות ב'מה חדש', אסנת ידעה משהו?
האמת שהפליאה אותי הצדקות הזו, הלבביות המשתפכת והיחס הכ"כ רגיל, או שאולי את לא כזו מוזרה כמו שאני חושבת?


איזו יכולת מופלאה לתאר גוף מול נפש, ואיזו בחירה מדויקת של גיל לעבד בו את הקונפליקט הזה.

יש בו כ"כ הרבה דמויות וכולן עם אופי, ויש להן מה לספר לי, תענוג.

ספר שמדהים בפשטותו מחד ובמורכבות מאידך, הנאה צרופה של קריאה, ותובנות על חיים שכדאי לאהוב.
"אני הולך לעשות את ה'משנת יוסף'!" הכרזתי לחלל הבית.

"שוב? אולי תבין כבר שזה לא בשבילך..." ניסתה אשתי את מזלה. "ניתן לאחד הילדים".

"למה לא בשבילי, למה?" קולי הפגוע ניסר את חלל הבית לחתיכות.

"אתה צריך שאני אזכיר לך? הביצים שבוע שעבר..."

"אוי באמת! אני הייתי אמור לראות שהאופניים של בייגלין עומדות שם?" זכרונן של הביצים מרות הגורל שסיימו את חייהם על בגדיהם של אנשים תמימים אכן לא מש ממני. "אפשר לחשוב כמה עולה תבנית ביצים..."

"כן, מילא הביצים, אבל מה אשמים האנשים נשים וטף שחזרו לביתם עטורי סירחון? רגע, מה עם הגבינות? אותן אתה גם זוכר?"

"די, תפסיקי, את יודעת שזו השיטה שלי, אני משאיר בכל מיני נקודות את הדברים ואחר כך לוקח אותם..."

"אני יודעת. אבל לשכוח בקצה הלובי של הבניין שלוש גבינות בחום של קיץ שאורי בץ היה יוצא מגדרו עליו? ושגילו אותן רק אחרי שהבניין הסריח ברמה כזו שכולם היו בטוחים שרינה הזקנה נפטרה, ופרצו לה למסכנה לבית בשלוש בצהריים?"

"באמת לא נעים. שחררו אותה כבר מהבית חולים אחרי הכוויות מהתה שנשפך עליה מהבהלה? לא משנה. די! אני יוצא! את תראי שאני יכול והכל יהיה טוב!"

------------------------------

הגעתי לשם.

'וואו, הגזימה הפעם! מה זה? שורש ברוקולי? כוסות זכוכית ושק תפוחי אדמה ענק? שילוב מפחיד! כמות מוצרים עצומה ועוד דברים שאנחנו אף פעם לא קונים דווקא בשבוע שאני צריך להוכיח את עצמי?'

עבדתי כמו חמור. באמת. באימה איומה שלא לשכוח ולא לשבור כלום.

העליתי את העגלה המפוצצת וההר שמעליה שאיים עשרות פעמים ליפול, במאמצי על אל ביתי.

"ראית דיתי? את הכל הבאתי בלי לשבור כלום!" אמרתי בדמעות מהזיעה שנכנסה לעיני, צונח על הספה באפיסת כוחות.

----------------------------

טענו שהתעלפתי.

טוב, איך אתם הייתם מגיבים כשהתגלה לכם שטעיתם באות אחת בשם המזמין בדף, ואת כל עבודת הפרך המזוויעה עשיתם בשביל השכן הכי שנוא עליכם בבנין?!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה