שיתוף - לביקורת החקירה - קטע שהעלתי לאתגר הנוכחי, אשמח מאוד לביקורת!

[מימיי]

זו פעם ראשונה שאני כותבת בסגנון כזה, האמת - היה מאתגר. אבל החלטתי שאם אני רוצה להתקדם בכתיבה, אין מנוס.
אז כתבתי. הקטע הבא הוא מה שיצא.
אממה? הוא.. אממ.. נחמד. לא יותר מזה.
אני אשמח מאוד לביקורת בונה, עם טיפים ואופציות לשיבוח הקטע.
תוכלו לעזור לי?


היא ידעה שהיא הולכת להיכנס לחדר קטן, חנוק ומאובק, לכן - רגע לפני שנכנסה, שאפה לקרבה אוויר כדי שיספיק לה לחקירה כולה.
אבל כשנכנסה וראתה את הנחקר שלה יושב להנאתו על כיסא שלא ברור איך הוכנס לשם - כל האוויר ששאפה קודם לכן, יצא ממנה בשניה.
ולמרות שתכננה הפעם להיות נחמדה יותר, מבלי שרצתה הקול שלה הפך נוקשה וקר.

''תמחק את החיוך מבפנים שלך מיד''.

''למה לי, גברתי השוטרת?" חיוכו של הנחקר התרחב.

''חוקרת''.

''למה לי למחוק את חיוכי, גברתי החוקרת?"

''מנומס אתה, אה? מנסה להתחכם''.

''אני לא–''

''אתה כן. עכשיו, כדאי מאוד שתקשיב לי ותקשיבי לי טוב. אנחנו נמצאים בסצנה הזאת כבר פעם רביעית רק בשבוע האחרון. גם לך וגם לי אין כח לדבר הזה–''

''מה את מציעה?'' חרדה קלה נשמעת מקולו של הנחקר.

''דבר ראשון! שתפסיק כל רגע לעצור אותי'' הזעם, שלפני כן היה בגל נמוך, הלך והשתלט על קולה.
''ודבר שני'' קולה הנוקשה של החוקרת גובר, ''אתה רואה את האזיקון הזה שמאחוריך? יופי. קום ותאזוק את עצמך בבקשה''.

''אותי?? למה?"

"למה? כי אתה נוהג במקום הזה בחוקים משלך, והפעם הבוסים הגדולים - אלו ששלחו אותי לכאן - לא יסלחו. זה למה".

''אני..אממ, תקשיבי. תני לי שעה, אני אסדר את הכל''.

היא מסתכל סביבה ביאוש מהול בצחוק. שעה לא תספיק לו. ''אחרי שעה, אם אתה לא מספיק אתה מגיע לבוס שאתה קשור באזיקים. מובן?
ועכשיו, איפה הפטיש במקום הזה?"

''מותר לשאול למה חוקרת צריכה פטיש?"

''לא. אתה יודע מי שואל את השאלות כרגע''.
היא מתקרבת אליו בצעדים איטיים, וכשנמצאת ממש מעליו שואלת שוב בשקט. ''א י פ ה הפטיש??"

הנחקר ההמום מצביע לכיוון הפטיש, ורגע לפני שהיא יוצאת מהחדרון החנוק, הוא מעז לשאול שוב בשביל מה הפטיש.

''אה, זה? אבא ביקש ממני אביא לו מהמחסן, לכן בכלל ירדתי לכאן. אבל כשגיליתי שאתה נמצא בחור הזה כבר שלוש שעות ולא ניקית כלום, החלטתי לקחת הכל צעד אחד קדימה''.

היא מחייכת אליו חיוך מתוק מתוק יוצאת משם.