היו רגישים לילדים שלכם!

  • הוסף לסימניות
  • #82
תסבירו לי איך זה -
יש לי אינסטינקט, כשילד שלי מכניס את ידו הקטנה לתוך כף ידי, אוטומטית ידי נסגרת עליו בלחיצה עוצמתית. ועדיין - הילדים שלי מתקוטטים מי יתן יד לאבא, בידיעה שהם עומדים 'לחטוף' כווץ' רציני.
כנ"ל לגבי דיגדוגים, שילדיי 'סובלים' ממני, ועדיין, כשדגדגתי אחד כל השאר נעמדים בשורה "אותי לא דגדגת".
אז יתכן אולי שהחוקים שונים קצת אצל ילדים??
הם פשוט אוהבים אותך!! אתה נותן להם תחוה של כח שיש על מי לסמוך וזה שווה להם וחוץ מזה שאתה יורד לרמה להם אז הם מרגישים מאד טוב עם זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
אחרי ששמים תינוק בנדנדה לשמור ליידו שלא ייפול,
לא לכולם זה מובן משום מה
להחליף לו טיטול כל שעתים שלוש.
לתת לו לאכול כל שלוש שעות.
להרגיע אותו כשהוא בוכה.
לקלח אותו פעם ביום לפחות.
לא להרביץ לו.
לא לצעוק עליו.
לא לטלטל אותו אחרי האוכל.
לא לקרב אותו לתנור חם.

יש הורים שגם את זה צריך להזכיר להם.


*נכתב כמובן בהומור. אתם לא חושבים שהגזמתם קצת? דברים בסיסיים לא צריך להזכיר, אלא א"כ מדובר בהורים לא סטנדרטיים. וכשכך -לא זו הבמה המתאימה.

שבת שלום
חני
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
יצא לי לראות כבר כמה פעמים בתצוגה אקראית של התמונות תינוקות קטנים מצולמים ללא בגדים ולפעמים הם מונחים על מצע לא נח בכלל לתינוקות בגיל הזה או שהשיער שלהם רטוב כאילו יצאו מהמקלחת, צריך להזכיר להורים שתינוקות בגיל הזה חייבים להיות עטופים?
(לא קשור כ"כ לפה אבל אתם טורחים לבקש אישור לפני שמעלים תמונות גם מהילד שלכם שמופיע בתמונה?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #86
תגידי את באמת מצפה מתינוק בן שנה לשקול ברצינות מה עדיף לו כאבי הראש וההרגשה הסמרטוטית של החם או סירופ מגעיל לשניה?

אני לא נותנת לו כזה טוח בחירה, בהחלט בוחרת בשבילו..
מתינוק בן שנה - לא , אבל גם לתינוק כזה אני מביאה את הסירופ , ועל פי רוב הוא רוצה להמשיך.

וגם אם את מדברת על ילדים יותר גדולים. אם תשאלי את בן השמונה שלי. מה עדיף חור בשן או טיפול שניים הוא יעדיף את החור. ולכן לא תמיד אני מתיעצת איתו.
גם אני לא מתיעצת .
אני מסבירה, אני מקשיבה , אני פשוט מנסה לראות איך אני יכולה לעשות את מה שאני חושבת לנכון וגם לכבד את הרגשות שלו.
בעיני זה לא סותר.
יש קצה אחד שאומר:
אני מבינה מה טוב לך, אז אתה תהיה בשקט ואין לך ברירה
יש קצה שני ששואל כל דבר את הילד.
ויש באמצע טוח נורא רחב של כבוד, של חינוך ביחד עם להקשיב לילד על כל רצונותיו.

בדוגמא של הטיפול שיניים- אני בטוחה שאף ילד לא מעדיף חור.
הוא אולי לא מבין את המשמעות של החור, הוא אולי מפחד מהטיפול.
ולכן אני מסבירה , מקשיבה למה שמפחיד לילדה (במקרה שלי) בטיפול, ומנסה לעשות הכל כדי שנגיע למצב שבו גם השיניים שלה יטופלו, וגם הפחדים שלה, זה חשוב לא פחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
זה נושא לדיון אחר אם להוריד חם או לא.
אבל באופן כללי אני חושבת שאם אמא חושבת שחשוב להוריד חם (בהנחה שהיא חשבה על זה ולא סתם מונעת מרפלקס) החיבה של הילד לסירופ לא אמורה להשפיע על ההחלטה.
וזה רק דוג' לעוד נושאים. שעם כל הכבוד לרגישות ולכבוד כלפי ילדינו. הם עדיין הילדים ואנחנו המבוגרים. גם אם לפעמים זה לא נעים להם.
אני לא חושבת שהילד אמור להשפיע על ההחלטה, וברור לי שהמבוגר הוא זה שקובע אותה.
אבל הנעימות / אי הנעימות של הילד הם בוודאי פרמטר חשוב, אם כי לא מכריע תמיד.
וגם אחרי ההחלטה - יש טווח רחב שבו אפשר לצמצם את אי הנעימות , מפתילות לסירופ למשל.
ועם הרבה כבוד, הסברה, הבנה והקשבה , אפשר להפוך את אי הנעימות למינימלית.
וכן, לפעמים חייבים להכריח, אבל זה יכול לקרות אחרת ב99% מהפעמים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
יצא לי לראות כבר כמה פעמים בתצוגה אקראית של התמונות תינוקות קטנים מצולמים ללא בגדים ולפעמים הם מונחים על מצע לא נח בכלל לתינוקות בגיל הזה או שהשיער שלהם רטוב כאילו יצאו מהמקלחת, צריך להזכיר להורים שתינוקות בגיל הזה חייבים להיות עטופים?
(לא קשור כ"כ לפה אבל אתם טורחים לבקש אישור לפני שמעלים תמונות גם מהילד שלכם שמופיע בתמונה?)

אם מדובר על צילומי ניו בורן - התינוק נמצא בחדר מחומם! גם בקיץ.
לגבי השאר - זה לא ממש קשור. עובדה שהתינוק רגוע
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
סתם מענין, נגיד אמא שלא קוראת פה. כשהיא מכניסה פתילה לתינוק, איזה משפט יוצא לה מהפה אפילו בלי לחשוב:
1. מה אתה בוכה? אז מה אם כואב? אני הגדולה והחלטתי לשים לך. אתה בסה"כ תינוק קטן ואין לך עמדה בנושא.
2. סליחה ממי, אני יודעת שלא נעים לך, תכף תרגיש יותר טוב.
אני מסכימה איתך מאד.
דווקא לכן אני חושבת שכדאי לדבר על זה, דווקא בגלל שכל האמהות אוהבות, דואגות ורוצות לילדים שלהן את הכי טוב.
הן בטח לא רוצות ללמד אותו תחושות לא נעימות כלפי הגוף שלו, ואני בטוחה שאפשר למצוא אופציה שלישית ברוב המקרים.
אגב, פתילה לתינוק קטן - אפשר לבדוק את כל האופציות.
אולי אפשר בסירופ? אולי אפשר בכלל לוותר? אולי הוא מקיא בגלל שדוחפים לו לפה, ואם יתנו לו לאט הוא ירצה?
אני לא נגד כפיה, אני חושבת שאם אנחנו מבינות שזה קשה לילד, אנחנו עושות את המקסימום כדי שזה לא יקרה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
הגזמתם לגמרי...
הילדה מתפתלת מכאבי אוזניים/ שיניים
והיא כמובן גם לא רוצה שיתנו לה פתילה
ואפילו בוכה בדקה שאחרי...
אז לא לתת את הפתילה!
רק לתת לה להמשיך ולהתפתל מכאבים
כי זה מה שהיא רוצה:rolleyes:

אני כבר לא יודעת אם לצחוק או לבכות:eek:
למה את קוראת ילדה ? באיזה גיל?
ואולי אפשר לנסות לתת לה סירופ?
יש 999 שיטות לשכנע ילד שלא רוצה סירופ לשתות אותו, אפשר לשחק עם בובה,
אפשר לתת קודם לאמא ואז לילדה, בכל מקום שיש רק שתי אופציות - יש אופציה שלישית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
בדיוק קרה לי מקודם עם הב שלי שלא מוכן ליגוע בתרופות ואפילו לא להסתכל עליהן.... הוא צרח מכאבי אוזניים ו10 דקות אחרי שדחפתי לו (כן, בכוח, ד' ירחם) נר אקמול הוא נרדם וישן בשלווה מדהימה, אז מה עדיף?
לטווח הקצר , זה עזר מאד.
לטוח הארוך, יכול להיות שהגוף שלו חווה חוויה של כפיה, ושל חוסר כבוד, יכול להיות שזה מינורי ולא ייזכר, ויכול להיות שזה השאיר רושם.
אי אפשר לבדוק כזה דבר על ילדים ממש קטנים כי הם לא זוכרים במודע.
נשאר לכל אחד לשער עד כמה זה חשוב לו , ולעשות לפי הבנתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
אגב על הדגדוג, כפי מיטב זכרוני, גם ילדים "גדולים" נהנים מזה. כוונתי, בגיל שהם יודעים לומר שהם נהנים. כך שהתיאוריה הפלספנית על הילד שרק צוחק ולא נהנה היא עדיין תיאוריה בלבד, לא חומר למצפון הורי מפותח.
הילדה שלי שונאת דגדוגים .
אני בטוחה שיש ילדים שאוהבים , ויש כאלו שלא, ויש כאלו שלפעמים.
כשאתה מדגדג תינוק שלא יכול לחוות את דעתו אם נעים לו - קח בחשבון שהוא יכול להיות מכל הסוגים.

ואפילו ששאר הדברים נראים הגיוניים +-, יש לי שאלת כפירה: יש לילדים מנגנון מפותח ורגיש עד אין קץ לכל דבר שמציק להם ו/או מטריד את שלוותם. המנגנון מפעיל במהירות התראת בכי קליל עד על קולי המלווה במקרי חירום באיבוד נשימה פלוס רקיעות רגליים ו/או השתחוויה על הקרקע.
אם אין התראה, זה לא אומר שהעניינים בסדר?
אם מקשיבים למנגנון, אז כן , הוא לא משקר.
אבל אם לא מקשיבים למנגנון, ומתעלמים ממנו בעקביות, לפעמים הוא לא עובד כמו שצריך, זה בדרך כלל קורה מגיל מסוים, כשילד לומד שאין בשביל מה לבכות כי לא מקשיבים לו ממילא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
ח גם אצלי.
הילדים מחכים כבר שנוציא את הרדיאטור רק בשביל זה...
אני גם עושה עוד כמה דברים,
בבוקר אני מרתיחה קומקום שיטלו ידיים עם מים נעימים ולא קפואייייים
וגם יש מידי פעם "יום כיף" לכל ילד לבד עם אמא או אבא. זה לא יום זה בערך שעה
וזה פעם ב... מתי שמסתדר לנו. לפעמים ילד בשבוע או משהו כזה
בשעה הזאת הולכים רק איתו לאיפשהו, קונים לו משהו קטן טעים או פרס קטן, מפטפטים קצת..וזהו...


זהירות!!!
כבר קרו סיפורים שהילד חיקה את ההורים
וג"כ הרתיח לעצמו מים כדי ליטול ידיים
וזה נגמר בכוויה!!!

תדליקו בוילר ותחממו מים בברז הרגיל שלא יכולים להגיע לנקודת רתיחה של הקומקום
 
  • תודה
Reactions: bbr
  • הוסף לסימניות
  • #94
זהירות!!!
כבר קרו סיפורים שהילד חיקה את ההורים
וג"כ הרתיח לעצמו מים כדי ליטול ידיים
וזה נגמר בכוויה!!!

תדליקו בוילר ותחממו מים בברז הרגיל שלא יכולים להגיע לנקודת רתיחה של הקומקום
הוא יכול גם לחקות אותי כשאני מכינה לו שוקו. ו... לא, אני לא אכין לו שוקו מהמים של הבוילר... אני אחנך אותו מגיל 0 שהקומקום הוא מחוץ לתחום.!! [וגם אדאג שאכן הוא יהיה ככה. הכי עמוק בפינת השיש]
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
לא לשים תינוקות קטנים בנדנדה זה משגע אותם
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
הוא יכול גם לחקות אותי כשאני מכינה לו שוקו. ו... לא, אני לא אכין לו שוקו מהמים של הבוילר... אני אחנך אותו מגיל 0 שהקומקום הוא מחוץ לתחום.!! [וגם אדאג שאכן הוא יהיה ככה. הכי עמוק בפינת השיש]
אגב, בשביל למנוע כוויה מקומקום ומיחם הכי בטוח זה בר מים עם מנגנון נעילה,
מכירה כמה שנכוו ברותחים , ועברו לזה,
אז סתם ממליצה , בינתיים גם אני לא קניתי:eek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
מוזר, כי בדרך כלל העגלות נמוכות והנהג לא רואה אותם במראה.
הייתי פעם בקורס של בטיחות בדרכים, והראו שם איך הדלתות האחוריות נראות מהמושב של הנהג. הנהג לא יכול לראות ילד או עגלה, רק גובה של אדם מבוגר.
אחרי שראיתי את זה במוחש, אין מצב שאני יתן לילד לרדת אחרי.
זה נהג מאד סבלני והוא מחכ עד שהוא רואה את האמא במדררכה
אז הוא נוסע
והתכוונתי לזה שהעגלה יורדת לא ילד שהולך
ילד שהולך שירד קודם הוא
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
לאא תמיד נותנים אקמול בשביל שלא יסבלו. כשיש חום גבוה (מעל 38.5) עלול להיות נזק של ממש למוח
ראיתי שהגיבו כבר בנושא, אבל עדיין זה בוער לי בעקבות מה שראיתי בשבת האחרונה...
נזקים עלולים לקרות לעיתים נדירות רק מחום של מעל 40.
בדיוק השבוע היה פרסום בעיתונות החרדית מטעם נורופן (!...) שממש אין צורך להוריד חום, וקל וחומר שאין חובה כזאת.
שימו לב - חום מציק וגורם סבל רק בשלב של העליה והירידה. כשטמפרטורת הגוף יציבה גם כשהיא גבוהה אין שום סבל מהחום. (אולי מהתסמינים הנלווים - נזלת/שיעול/חולשה - לזה האקמול לא עוזר, גם כשהחום נמוך הגוף צריך כמה שעות עד ימים להתמודד ולהלחם.)
חום הוא אמצעי של הגוף להתגונן מהמחלה ולעזור לו להחלים - מגביר את פעילות מערכת החיסון, מקשה על החיידקים ועל התרבותם (לכל מחלה, כלומר לכל חיידק יש טמפרטורה מסוימת שפוגעת בו! מכירים את רופאי הילדים שמאבחנים את סוג המחלה לפי טמפ' הגוף? בעבר היו מבקשים בתחילה לא להוריד חום כדי לאבחן. לא יודעת מה היום.) מפחית את כל הפעילות הפחות חיונית כמו מערכת העיכול (חוסר התאבון המוכר...), מביא קצת חולשה שמונעת מאיתנו לבזבז אנרגיה שחשובה למלחמה עם המחלה או הזיהום על פעילות לא נחוצה. ברוב מוחלט של המקרים הגוף החכם והמדהים לא יצטרך עזרה של אנטיביוטיקה או תרופות אחרות שמזיקות לטווח הארוך.
כשאנחנו מורידים חום אנחנו מפרקים את הגוף מנשקו. ואז גם אולי לא יהיה מנוס מלהמשיך 'לעזור' לו עם אנטיביוטיקה ושות'.
בעיניי ראיתי תינוקת מתוקה בת שישה שבועות, שהייתה נינוחה ורגועה - אפילו חייכנית, נשמה קצת בקושי, נזלת וכו', אבל האמא הסתכלה רק על המדחום שהראה 37.8 ונתנה נובימול. לנזלת הוא לא עוזר, למה כן?!?! 'מסכנה היא סובלת' היא אמרה.
הורים תסתכלו על הילד ולא על המדחום. תנו צ'אנס למערכת הטבעית לעבוד. חיבוק, ליטוף, שתיה (בגיל המתאים גם הנקה) וקצת סבלנות ורוב מקרי האקמול יכולים להחסך.
 
שימו לב - חום מציק וגורם סבל רק בשלב של העליה והירידה. כשטמפרטורת הגוף יציבה גם כשהיא גבוהה אין שום סבל מהחום. (אולי מהתסמינים הנלווים - נזלת/שיעול/חולשה - לזה האקמול לא עוזר, גם כשהחום נמוך הגוף צריך כמה שעות עד ימים להתמודד ולהלחם.)

כללית אני מסכימה עם מה שכתבת.
אמנם לפעמים כשיש הרגשה רעה כן כדאי לתת, כי איכשהו האקמול גורם להרגשה כללית טובה בהרבה, על אף שהוא לא מקל ספציפית על השיעול וכו'. (אם כבר הזכרנו אקמול - עד כמה שידוע לי הוא יותר בטוח מנורופן).
אם ההרגשה טובה עד סבירה - אכן מומלץ לתת לחום להיות, כל עוד הוא לא עולה בקיצוניות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה