שיתוף - לביקורת היו שלום, פולשים.

[ST.R]

היא ישבה שם. ממצמצת מול אור יום, מרגישה את הלבד. פעם ראשונה בתולדות עומדה על אדמת תרשים זו.

לא היה מי שיצחק לידה, יאמר לה שהכול חלום.

לא היה מי שיגרוס איתה פופקורן, יצחק על מליחות יתר, על חיים מתוקים.

לא היה אף אחד. אנשים הציצו בפליאה על הבדידות, מנידים ראש שרואים שמצא לו בית.

היא לא הסכימה לזה. רצתה לתלות שלט, זה זמני.

אבל לא היה לה לא דף ולא עט. והיא רק שמטה ידיים בייאוש, מחכה שהוא יברח. ימצא קורבן חדש.

אך כאילו להכעיס, הוא לא הבין את הרמז. נטמע עמוק יותר במציאות שלה, מכה שורשים.


אנשים כבר התרגלו לראות אותה מנסה לדחוף אותו הצידה, להילחם. ואז נוחתת בייאוש אל המציאות, מרימה דגל לבן, זמני.

הבדידות נהמה בלילות. חוגגת קרבן חדש. והיא רק ניסתה לסתום אוזניים, לא לראות, לא לשמוע. לא בהצלחה גדולה.


בשלב כלשהו, היא התרגלה. התחילה לראות בו בן בית. לא מתנחל. התיידדה אתו, מצאה בו חלקים יפים.

כמעט ושכחה שקיים מציאות אחרת, שהוא בעצם רק פולש זר.

האנשים, שקלטו את הידידות. מצמצו בעיניהם, לא מתפלאים. זה מה שקורה לכל הקורבנות שלו.


הזמן עבר, עושה את שלו. ולבדידות נמאסה מהחברות.

היא קפאה במסיבת פרידה שהוא ערך לה. לא חס על רגשותיה, רוצה לגמור בטוב.

ובנהמה מתוסכלת הלך לחפש קורבן אחר. משאיר אותה מנופצת.



שהאנשים הציצו בחלונות, התפלאו. למה היא לא מחפשת בן בית אחר?

לא היה לה תשובה לענות להם. אז היא רק שתקה.

ושתקה, ושתקה. עד שמיתרי הקול איימו לצאת לפנסיה.

היא נאלצה לדבר.

אך שהיא ניסתה לחבר הברות, גלתה לחרדתה שהיא שכחה מהו כלי הדיבור. שכחה מהם חיים בחברת אדם.

הפולש לקח ממנה חלקה טובה שהיה בה. השאיר גוף חי, מדממם.

נשאר לה רק מבטי אנשים מזלזלים, זיכרון מהעבר הטוב.

וביום שיסנוור אותה פלאשבק מהעבר, תיזכר איך אנשים היו נדים לה ראש, באותה תנועה כיום. לא תבין למה היא נלחמה כ"כ בפולש. אם הטוב, הגיע איתו.


ולא יהיה איש שונה משאר האנשים, שיסתכל. ולא יניד ראש. יגיד לה שפלישה זה לא נורמליזציה. גם אם נראה שכן. לא יהיה מי שיגיד לה. כי לחיי האנשים פלש מתנחל מזן חדש. מזן המתבודד. המתעלם.

ייקח לה זמן לתת לו להיכנס לחייה.
אבל היא לא תשכח, לעולם. מי הפולש, מי הבעל בית. הספיק לה פעם אחת, ואחרונה.

וכדי להזכיר לעצמה את זה, היא תסתכל בעצב על אותם אנשים שפעם נדו לה ראש, היום אפשר לנוד להם. חזרה.

 

[ST.R]

מורשים לי לגעת בשטח האפור הזה, שלא מדברים עליו?

אשמח לביקורת על סגנון הקטע, הכתיבה. והאם המסר הובן..

 

[%תמר%]

איזה כתיבה יפה!!!
נורא התחברתי לקטע.
הוא ממש טוב.
הרגשתי שאת מתמללת אותי קצת.
תודה לך.
מדהים מדהים!


קצת קטעים שהפריעו לי-

פעם ראשונה בתולדות עומדה על אדמת תרשים זו.

ניסוח קצת מסורבל...

אך כאילו להכעיס, הוא לא הבין את הרמז. נטמע עמוק יותר במציאות שלה, מכה שורשים.

הכה שורשים. (לא יודעת... אולי כן אפשר לשון הווה...)

כמעט ושכחה שקיים מציאות אחרת, שהוא בעצם רק פולש זר.

שקיימת.

הזמן עבר, עושה את שלו. ולבדידות נמאסה מהחברות.

עשה את שלו. או שתכתבי הזמן עובר ו-עושה. או עבר ו-עשה...

שהאנשים הציצו בחלונות, התפלאו. למה היא לא מחפשת בן בית אחר?

כשהאנשים הציצו. או אנשים הציצו.

הפולש לקח ממנה חלקה טובה שהיה בה. השאיר גוף חי, מדממם.

חלקה טובה שהיתה.

מורשים לי לגעת בשטח האפור הזה, שלא מדברים עליו?

מרשים (בלי ו')


את מרשה לי לשמור לעצמי את הקטע המדהים הזה? בבקשה...

לדעתי הקטע מובן מאד!
לא רק למי שקל לו להזדהות עם הנושא...

 

[CN]

ב"ה

לא הבנתי את המסר...
הקטע כתוב טוב ונוגע,
עד לחלק שהבדידות עזבה אותה ועכשיו קשה לה לדבר, מהרגע שהיה כתב נטוי ופלאשבקים - שם נתקעה לי ההבנה ולא ברור מה רצו לומר.

תרשים = טרשים, מן הסתם.

 

[ST.R]

איזה כתיבה יפה!!!
נורא התחברתי לקטע.
הוא ממש טוב.
הרגשתי שאת מתמללת אותי קצת.
תודה לך.
מדהים מדהים!


קצת קטעים שהפריעו לי-

ניסוח קצת מסורבל...

הכה שורשים. (לא יודעת... אולי כן אפשר לשון הווה...)

שקיימת.

עשה את שלו. או שתכתבי הזמן עובר ו-עושה. או עבר ו-עשה...

כשהאנשים הציצו. או אנשים הציצו.

חלקה טובה שהיתה.

מרשים (בלי ו')

תודה!
שמחה שהצלת להתחבר
אני מקווה שמתישהו אוכל להבחין כך בשגיאות, בכזאת דייקנות.. בינתיים תודה על ההארות, אתקן אצלי..

את מרשה לי לשמור לעצמי את הקטע המדהים הזה? בבקשה...

בטח!

ב"ה

לא הבנתי את המסר...
הקטע כתוב טוב ונוגע,
עד לחלק שהבדידות עזבה אותה ועכשיו קשה לה לדבר, מהרגע שהיה כתב נטוי ופלאשבקים - שם נתקעה לי ההבנה ולא ברור מה רצו לומר.

תרשים = טרשים, מן הסתם.

טוב שאת אומרת לי, אנסה לנסח את זה יותר ברור אצלי..

 

[צביה ר.]

כתיבה יפה, רגישה ומרגישה.
אהבתי, בין השאר, את המשפט הזה:

לא היה מי שיגרוס איתה פופקורן, יצחק על מליחות יתר, על חיים מתוקים.

א-ב-ל לא הבנתי כלום
מי זו "היא", מי זה "הוא" - לא הצלחתי להבין מי המשתתפים ומה בדיוק קורה.
חשבתי שככל שהקטע יתקדם - אני אבין, ולא קרה.
אשמח שתחכימי אותי ואת כל מי שלא נעים לו להודות שלא הבין

בנוסף - יש קצת בלבול בין עבר להווה וטעויות דקדוקיות שתיקון שלהן יכול לשדרג מאד.

 

[המאושר!]

כן. כתיבה עשירה ומדהימה ממש.

אבל הרגשתי ניתוק, בגלל הניסוח המסורבל.

ובלי המאמר הזה, של הרב @אניגמאמין לא הייתי מתאמץ לקרוא.

אבל היות וקראתי, נהנתי.

תודה רבה רבה, ועם קצת שיפורים הכתיבה יגיע רחוק מאוד מאוד בעז"ה.

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

מאוד מאוד נהניתי. כתיבה מהמהמת. עשתה לי קצת חלישות הדעת. הלוואי הייתי יכול לכתוב כך.
אממה, לא הבנתי מה הסיפור.

 

[מ. ש]

כתוב יפה
נוגע ולא נוגע
זה מידי מרומז, אז לא הבנתי כל כך לאיפה חותרים
אולי היה צריך להוסיף והמבין יבין.

 

[ST.R]

כתיבה יפה, רגישה ומרגישה.
אהבתי, בין השאר, את המשפט הזה:


א-ב-ל לא הבנתי כלום
מי זו "היא", מי זה "הוא" - לא הצלחתי להבין מי המשתתפים ומה בדיוק קורה.
חשבתי שככל שהקטע יתקדם - אני אבין, ולא קרה.
אשמח שתחכימי אותי ואת כל מי שלא נעים לו להודות שלא הבין

בנוסף - יש קצת בלבול בין עבר להווה וטעויות דקדוקיות שתיקון שלהן יכול לשדרג מאד.

תודה!

כן. כתיבה עשירה ומדהימה ממש.

אבל הרגשתי ניתוק, בגלל הניסוח המסורבל.

ובלי המאמר הזה, של הרב @אניגמאמין לא הייתי מתאמץ לקרוא.

אבל היות וקראתי, נהנתי.

תודה רבה רבה, ועם קצת שיפורים הכתיבה יגיע רחוק מאוד מאוד בעז"ה.

תודה על ההתאמצות, מעריכה!

מאוד מאוד נהניתי. כתיבה מהמהמת. עשתה לי קצת חלישות הדעת. הלוואי הייתי יכול לכתוב כך.
אממה, לא הבנתי מה הסיפור.

תודה רבה!!

כתוב יפה
נוגע ולא נוגע
זה מידי מרומז, אז לא הבנתי כל כך לאיפה חותרים
אולי היה צריך להוסיף והמבין יבין.

אולי.. בכל אופן תודה.


חבל לי שלא הובנתי.
אני אשב על זה, אנסה לנסח יותר ברור עם כל ההערות המחכימות שלכם. תודה על כל ההערות!

 

[המאושר!]

אני אשב על זה, אנסה לנסח יותר ברור עם כל ההערות המחכימות שלכם. תודה על כל ההערות!

מעריך מאוד.

איזהו חכם - הלומד מכל אדם.