הילדה והקו
בְּחֶבֶל אֶרֶץ קָטָן וְנִסְתָּר, בְּעֵמֶק, לְמַרְגְּלוֹת הָרִים נִשָּׂאִים אֲפוּפֵי הוֹד בְּרֵאשִׁית, חָיְתָה לָהּ יַלְדָּה קְטַנָּה וּמְאֻשֶּׁרֶת.
הָיְתָה הַיַּלְדָּה מְקַפֶּצֶת עַל הַמִּדְרוֹנוֹת הַתְּלוּלִים, הָיְתָה מְדַלֶּגֶת עַל הַגְּבָעוֹת וְהָיְתָה קוֹטֶפֶת צִמְחֵי נוֹי מַרְהִיבִים.
בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וְשׁוֹבָבוֹת הָיְתָה עוֹקֶבֶת אַחֲרֵי קַו דַּק, שֶׁהִתְגַּלְגֵּל לְעֶבְרָהּ בְּמוֹרְדוֹת הָהָר, הָלוֹךְ וְהִתְגַּלְגֵּל, הָלוֹךְ וְהִתְקָרֵב.
זֶה הַקַּו שֶׁלִּי, אָמְרָה, וְהַקַּו הִסְכִּים וַאֲפִלּוּ שָׂמַח.
בְּכָל אֲשֶׁר הָלְכָה הָיָה מִשְׂתָּרֵךְ לְצִדָּהּ: מְדַלֵּג וּמְקַפֵּץ עִמָּהּ, טוֹבֵל רַגְלָיו בַּנַּחַל וְחוֹבֵט רֹאשׁוֹ בַּסְּלָעִים.
בְּכָל אֲשֶׁר הָלְכָה – הָלַךְ לוֹ גַּם הַקַּו, הַקַּו שֶׁלָּהּ.
יָמִים רַבִּים חָלְפוּ בָּעֵמֶק הָרוֹגֵעַ, יַלְדָּתֵנוּ הַקְּטַנָּה הָלְכָה וְגָדְלָה, הָלְכָה וּבָגְרָה, וְהַקַּו שֶׁלָּהּ – אִתָּהּ. לֹא עוֹד קַו-קַו דַּק, מִשְׂתָּרֵךְ, כִּי גָּדַל לוֹ הַקַּו, הִתְעַבָּה, הִתְאָרֵךְ.
וַיְהִי הַיּוֹם, וּשְׁלֹשָׁה עוֹבְרֵי אֹרַח נִקְלְעוּ לָעֵמֶק.
- מָה הַקַּו הַזֶּה לָךְ? שָׁאַל אֶחָד מֵהֶם אֶת הַיַּלְדָּה בְּהִשְׁתָּאוּת – לְשֵׁם מָה אַתְּ הוֹלֶכֶת אַחֲרָיו וְשׁוֹמֶרֶת אֶת צְעָדָיו?
הַבִּיטִי בִּי! מַה טּוֹב לְהִתְהַלֵּךְ לְלֹא כַּבְלֵי קַוִּים! לָתוּר אַרְצוֹת תֵּבֵל, לַחְזוֹת פִּלְאֵי עוֹלָם. לְכִי לָךְ, וְעִזְבִי לָךְ אֶת הַקַּו הַלָּזֶה, הוּא מֵצֵר וּמַגְבִּיל!
- הוּא מַנְחֶה וּמוֹבִיל! הֵשִׁיבָה הַיַּלְדָּה בִּנְחִישׁוּת, וְאָחֲזָה בַּקַּו שֶׁלָּהּ בְּחָזְקָה.
- שֶׁמָּא תְּשַׁנִּי אוֹתוֹ מְעַט? הִצִּיעַ אַחֵר בְּקוֹל רַךְ. הִנֵּה, רְאִי: גַּם לִי יֵשׁ קַו, קַו גָּמִישׁ וּמִתְגַּלְגֵּל, מִתְפַּתֵּל וּמִסְתַּלְסֵל...
- וּמִסְתַּבֵּךְ וּמִתְבַּלְבֵּל! הִמְשִׁיכָה הַיַּלְדָּה מִיָּד – אֵין טוֹב מִקַּו יָשָׁר, חָלָק וּבָרוּר. קַו יַצִּיב וְאֵיתָן, הַיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו. לֹא אֲמִירֶנּוּ בְּאַחֵר, לֹא אֲשַׁנֶּה וְלֹא אַחְלִיף!
- אוּלָם רְאִי, הִסְבִּיר הַשְּׁלִישִׁי בְּכֹבֶד רֹאשׁ – יָשָׁן הוּא הַקַּו וְחַלָּשׁ, אוּלַי תִּרְכְּשִׁי לָךְ חָדָשׁ?
- טוֹב הוּא וְגַם מְקֻדָּשׁ! עָנְתָה הַיַּלְדָּה בְּתֹקֶף וּפָרְשָׁה לָהּ מֵהֶם.
וְהָיָה הַקַּו שֶׁלָּהּ הוֹלֵךְ לְפָנֶיהָ בְּאוֹן וּבְגָאוֹן, צוֹלֵחַ נְהָרוֹת וּמַגְבִּיהַּ הָרִים, לֹא שָׁחָה קוֹמָתוֹ וְלֹא תַּשׁ כֹּחוֹ, וְלֹא נִתְעַרְעֵר וְלֹא נִתְפּוֹרֵר.
צַעַד אַחַר צַעַד הָיוּ מְטַפְּסִים. מְהַלְּכִים בִּזְהִירוּת בֵּינוֹת לְסַלְעֵי מָגוֹר וּלְקוֹצִים דּוֹקְרָנִיִּים. הַקַּו הָיָה מְהַלֵּךְ בָּרֹאשׁ, וְהִיא צוֹעֶדֶת אַחֲרָיו בִּמְסִירוּת וּבֶאֱמוּנָה.
מֵרֹאשׁ הָהָר נִשְׁקַף נוֹף מַרְהִיב: שְׂדוֹת קָמָה מַזְהִיבִים לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, שׁוֹשַׁנִּים סְמוּקוֹת וּפַרְפָּרִים צִבְעוֹנִיִּים וְעַלִּיזִים.
נֵלֵךְ לְשָׁם? לָחֲשָׁה הַיַּלְדָּה לַקַּו.
עַד כָּאן! קָבַע הַקַּו.
רַק לְרֶגַע קָט וּמִיָּד נָשׁוּב! הִתְחַנְּנָה הַיַּלְדָּה בְּחֵן. מְעַט אֲוִיר לִשְׁאֹף, לִרְאוֹת עוֹלָם וְנוֹף...
הַקַּו לֹא הֶאֱרִיךְ בִּדְבָרִים. לֹא אֵלֵךְ לְשָׁם – אָמַר בְּנִימָה שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמַּעַת לִשְׁתֵּי פָּנִים, וְהִתְיַצֵּב לוֹ אֵיתָן וּמְחַיֵּךְ בִּמְרוֹמֵי הַפִּסְגָּה.
אֵלֵךְ בִּלְעָדָיו! חָלְפָה מַחְשָׁבָה נוֹעֶזֶת בְּמֹחָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה, וְהִיא נִסְּתָה לְדַלֵּג בִּקְלִילוּת מֵעָלָיו: אֶל רֵיחָם הַמְשַׁכֵּר שֶׁל הַפְּרָחִים, אֶל שִׁפְעַת הַצְּבָעִים מַרְהִיבֵי הָעַיִן, אֶל מֵעֵבֶר לְקַו הַגְּבוּל.
אַךְ שָׁמְטוּ רַגְלֶיהָ אֶת הַפִּסְגָּה, וּפִתְאוֹם חָשָׁה אֵיךְ נִשְׁמֶטֶת הַקַּרְקַע מִתַּחְתֶּיהָ. אֲבָנִים נִדַּרְדְּרוּ בְּקוֹל שָׁאוֹן, תְּהוֹם עֲמֻקָּה נִפְעֲרָה לְמוּלָהּ, חוֹשֶׂפֶת שִׁנֵּי סֶלַע חַדּוֹת.
הַיַּלְדָּה תָּרָה נוֹאָשׁוֹת אַחֲרֵי קָנֶה רָצוּץ לְהִשָּׁעֵן עָלָיו, אַחֲרֵי קַשׁ לְהֵאָחֵז בּוֹ, וְלַשָּׁוְא, וְהַתְּהוֹם הָלְכָה הָלוֹךְ וְהִתְקָרֵב...
וְהִנֵּה לְפֶתַע הִתְגַּלְגֵּל וּבָא מֵאֵי שָׁם קַו מֻכָּר וְחָבִיב, קַו מָסוּר וְדוֹאֵג, נֶאֱמָן וְאוֹהֵב. וְהָיָה הַקַּו נִכְרָךְ סְבִיבָהּ כְּחֶבֶל הַצָּלָה וּמוֹשִׁיעָהּ מִבּוֹר הַשָּׁאוֹן, מִטִּיט הַיָּוֵן.
עוֹדֶנָּה מְהַרְהֶרֶת, וְרוּחַ סְעָרָה הֵחֵלָּה מְנַשֶּׁבֶת בְּעֹז, מְנִיעָה בְּחָזְקָה אֶת אֲמִירֵי הָעֵצִים, מְפָרֶקֶת הָרִים וּמְשַׁבֶּרֶת סְלָעִים.
הַיַּלְדָּה נִטַּלְטְלָה מִצַּד לְצַד, הָרוּחַ שָׁרְקָה בְּאָזְנֶיהָ, וְכָל גּוּפָהּ נִרְעַד מִצִּנָּה.
"הַקַּו" – חָלְפָה מִיָּד מַחְשָׁבָה בְּמֹחָהּ. הֵיכָן הוּא? אוּלַי נִצַּחְתּוֹ הַסְּעָרָה? שֶׁמָּא נִתַּק וְנִקְרַע?
אַךְ לֹא. הַקַּו נִצַּב בִּמְקוֹמוֹ, אֵיתָן וְשָׁלֵו כְּמִקֹּדֶם, לֹא סָטָה כִּמְלֹא הַנִּימָה, לֹא נִתְלַשׁ וְלֹא נֶחְלַשׁ. הוּא נִצַּב עַל עָמְדוֹ, מְחַיֵּךְ לַקֹּר וְלוֹעֵג לַסּוּפָה.
הָרוּחַ חָלְפָה עַל פָּנָיו, מְיַלֶּלֶת אַכְזָבָה, מְבִינָה שֶׁלֹּא תּוּכַל לוֹ.
מִי יִתְּנֵנִי אֵיתָנָה כְּמוֹתוֹ – שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה בְּלִבָּהּ – מִי יִתְּנֵנִי, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת תָּמִיד עִמּוֹ בִּמְחִצָּתוֹ, לְהַרְגִּישׁ עַל יָדוֹ בְּטוּחָה וּמוּגֶנֶת, לִשְׁאֹב מִכֹּחוֹ, מִשַּׁלְוָתוֹ.
מְלֵאָה תְּפִלָּה וְתִקְוָה אָחֲזָה הַיַּלְדָּה בְּקַוָּהּ, וְחָשָׁה כֵּיצַד הוֹלֵךְ וְהוֹפֵךְ לְקִנְיָן בְּנַפְשָׁהּ, לְקַו בִּנְיָן אֵיתָן וּבִלְתִּי מְעֻרְעָר.
עָבְרוּ שָׁנִים, וְקַו הַבִּנְיָן מִלֵּא אֶת הָעֵמֶק בָּתִּים לָרֹב – אֵיתָנִים וְנֶאֱמָנִים.
לֹא עוֹד קָטָן הָיָה הָעֵמֶק וְנִסְתָּר, כִּי גָּדַל הוּא וְרָחַב וּפָרַח.
תּוֹשָׁבִים חֲדָשִׁים הִגִּיעוּ אֵלָיו לִתְקֹעַ בּוֹ יְתֵדָם וְלִבְנוֹת עָלָיו עֲתִידָם.
וְיַלְדָּתֵנוּ הַגְּדוֹלָה חָיְתָה בֵּינֵיהֶם בְּאֹשֶׁר וּבְבִטְחָה, בְּעֹנֶג וּבְשִׂמְחָה.
כִּי בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּהּ, בִּקְצֵה תֵּבֵל מִלּוֹתָיו.
הנושאים החמים
