הילד שלא חזר — סיפור וציור ליום השואה

[Tamar Zeitlin]

זה היה לפני כ3 שנים יצאתי למרכז המסחרי ברמת אשכול, כשבעגלה נח לו ילדי שלי בן השנה וחצי, כשהוא ניגש והציץ אל העגלה ראיתי זקן רגיל ככל המבוגרים החביבים שמחייכים לתינוקות בעגלות, אבל לו היה מבט שונה ועצוב, הוא לא חייך הוא רק אמר '' גם לי היה כזה'' כשהוא מצביע על בני הפעוט ''הנאצים אמרו לנו שלוקחים אותם בבוקר לקינדר גארטן(גן הילדים) אבל בצהריים הילדים לא חזרו'' ואז הוא החל להתייפח מולי בקול, הוא בוכה ואני בוכה איתו.
והוא בוכה ובוכה ואנשים מתאספים ולא מבינים, אדוני מה קרה? הכל בסדר?
ואי אפשר להסביר.
הפעוט לא חזר מהגן...
משפחתי ומשפחת בעלי היגרו לארה''ב לפני המלחמה, אף פעם לא יצא לי לפגוש בניצולים ובסיפורם האישי ופתאום זה פוגש בי באמצע יום רגיל כאב של 70 שנה שעדיין חי זועק מצולק ופצוע

אני מציירת ובוכה, יש ילד אחד שאני אזכור מהשואה, פעוט שלא חזר מהגן.
ואב שכול בוכה ומתגעגע.

 

[בתיה G]

נוגע ללב

 

[אנאל- ציור עם לב]

אין כאן אייקון של פרצוף בוכה...אבל גם זה- טוב.

 

[אשר כותבת]

עלו לי דמעות לעיניים.
כואב.

 

[צבי קלאר]

א"א לשאת את הכאב.
תודה על השיתוף.

 

[הני p]

וואו.
הרגשתי כאילו סכין חתכה לי בלב
הציור עוצמתי הן במסר והן בכאב שהוא מעביר

 

[גאונה]

זה כבר נמצא באתרים...
http://www.kolhazman.co.il/109065

 

[יפית כוכב]

תמר, את כ"כ מוכשרת שזה מדהים!
יש המון רגש ביצירה שלך, וזה מקסים ועצוב כאחד.
גם הצבעוניות העכשווית של האב מול הריחוק של הבן שבא לידי ביטוי בצבע השחור מביע מאוד.
ים הצלחות!

 

[Tamar Zeitlin]

זה כבר נמצא באתרים...
http://www.kolhazman.co.il/109065

את האמת שהופתעתי מההתעניינות
כנראה שאין שאלות על ציורים שיוצאים מן הלב

 

[Tamar Zeitlin]

תמר, את כ"כ מוכשרת שזה מדהים!
יש המון רגש ביצירה שלך, וזה מקסים ועצוב כאחד.
גם הצבעוניות העכשווית של האב מול הריחוק של הבן שבא לידי ביטוי בצבע השחור מביע מאוד.
ים הצלחות!

תודה רבה לך יפית,
זה באמת מה שבאתי לבטא עם הגוונים הללו

 

[שי קיש]

זה היה לפני כ3 שנים יצאתי למרכז המסחרי ברמת אשכול, כשבעגלה נח לו ילדי שלי בן השנה וחצי, כשהוא ניגש והציץ אל העגלה ראיתי זקן רגיל ככל המבוגרים החביבים שמחייכים לתינוקות בעגלות, אבל לו היה מבט שונה ועצוב, הוא לא חייך הוא רק אמר '' גם לי היה כזה'' כשהוא מצביע על בני הפעוט ''הנאצים אמרו לנו שלוקחים אותם בבוקר לקינדר גארטן(גן הילדים) אבל בצהריים הילדים לא חזרו'' ואז הוא החל להתייפח מולי בקול, הוא בוכה ואני בוכה איתו.
והוא בוכה ובוכה ואנשים מתאספים ולא מבינים, אדוני מה קרה? הכל בסדר?
ואי אפשר להסביר.
הפעוט לא חזר מהגן...
משפחתי ומשפחת בעלי היגרו לארה''ב לפני המלחמה, אף פעם לא יצא לי לפגוש בניצולים ובסיפורם האישי ופתאום זה פוגש בי באמצע יום רגיל כאב של 70 שנה שעדיין חי זועק מצולק ופצוע
אני מציירת ובוכה, יש ילד אחד שאני אזכור מהשואה, פעוט שלא חזר מהגן.
ואב שכול בוכה ומתגעגע.

נורא נורא נורא אי אפשר לי להכיל כזה רעיון כזה געגוע כזה צער בלתי נתפס
רק האמונה יכולה ליתן כאן איזה זיק של שפיות מכל הרוע הזה
שבקץ הימין נדע איך הכל לטובה בינתיים נ ו ר א
נוגע ללב !
גם הציור יש בו את זה

 

[MV25]

70 שנות געגועים

 

[ת'כלס]

מרטיט
איפה זה עלה? זה חסום לי