כללי הלוגו החדש...

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
חידשתי את עצמי... שמי האמיתי 'מוטי' עד היום 'הלל'.
מוטי נאה. נאה חשיבה מחוץ לחשיבה. השם גם הוא בגלל שרציתי לחשוב מחוץ לקופסא, אאא.... מחוץ לחשיבה...
 

קבצים מצורפים

  • מוטי.jpg
    KB 416.7 · צפיות: 17
  • הוסף לסימניות
  • #2
אהבתי!
מה דעתך אולי לחבר את החץ לה' של נאה?
ולמה לא חשיבה מחוץ לקופסה? לא יודעת חשיבה מחוץ לחשיבה נשמע לי קצת מסורבל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
1. זה לא נראה לוגו זה יותר כרזה.
2. חשיבה מחוץ לחשיבה גם מסורבל וגם לא הכי מקצועי
אם אתה חושב מחוץ לחשיבה אז זה כבר לא מחשבה אלא כל דבר אחר
(חיובי אולי אבל גם שלילי)

הלוגו עצמו (השם) נראה מאוד טוב אמין ומקצועי
החץ לא כ"כ במקום תשחק עם זה קצת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
חזק ומעניין אבל החץ.. משהו קצת מפריע, אולי הגודל, הכיוון, המיקום, קצת לשחק עם זה
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מה שמפריע בחץ, כנראה, שזה כמו החיצים הפשוטים של וורד, זה נראה פחות מקצועי משאר הלוגו.

חשיבה מחוץ לחשיבה ? חזק מאד (סבון ללא סבון, קפה ללא קפאין וכדומה, זה נשמע משהוא יותר טוב)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נאה, מוטי.

למה לא כך:
קופסה מחוץ לחשיבה?


;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י אברומי נויבירט;531145:
נאה, מוטי.

למה לא כך:
קופסה מחוץ לחשיבה?


;)
לחצ/י כדי להרחיב...

קצת קשה להבין את זה.. גדול על אדם נורמלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י אברומי נויבירט;531145:
למה לא כך:
קופסה מחוץ לחשיבה?
לחצ/י כדי להרחיב...

פעם אמר טרי פראצ'ט:

"אני אהיה מוכן לעודד חשיבה מחוץ לקופסה כאשר מישהו יביא לי הוכחה שיש איזושהי מחשבה שמתקיימת בתוכה"...
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מסכים לכל ההערות.
החץ פשוט, והמחשבה מחוץ למחשבה היא הכל חוץ ממחשבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הרעיון יפה אבל הביצוע לא כ"כ, תנסה לשנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
תמיד אמרתי...

טעות קטנה במלל ובהבנת הנכתב, וזהו... נתקעתי...

הלוגו שלי הוא לא זה... זה רק ה'סמל'ול שלי לפורום...

אל תקחו את זה רחוק מידי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 81
    • א
    דיון התקומה החרדית
  • א. פרי //
    • התקומה החרדית.



    כשאני כותבת תקומה חרדית – אין כוונתי לתקומה של כלל הציבור החרדי שאולי אינו צריך תקומה או שכבר היתה לו תקומה וכדו'.

    אלא הכוונה לתקומה שלי, כמי שנמצאת בתודעה החרדית וזה חלק מהזהות שלה, ויחד עם זה מחפשת לשפר את חייה, את בריאותה הנפשית וכו', ורוצה להגיע לחיים נורמטיביים, והגיעה למסקנה שבורא עולם רוצה שכל אדם יגשים את עצמו בתחום כלשהו - כי זה ביטוי לנשמה האלוקית שרוצה להתגלות.

    אני קוראת לזה 'תקומה' כי הרצון להגיע לחיים משופרים מקביל לדעתי לתקומות אחרות, כמו זאת הציונית, ותקומה בדרך כלל מתבססת על שינוי/שבירת העולם הקודם.

    מהפכות בדורות קודמים הכריזו:

    עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה

    מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל

    אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה...

    *

    אבל אני, בתודעה שלי, לא חושבת שזה נכון לפרוק עול כדי לזכות לתקומה.

    התקומה בה אני מאמינה היא פנימית – שלי מול עצמי, כזו שתיתן לי יכולת להתגבר על בעיות וחסמים.

    *

    כדי להגיע לעולם טוב יותר, צריך לשבור את העולם הקודם.

    ואני בוחנת את עולמי הקודם כדי לראות מה מיותר לי ומה כדי לשבור.

    עולם קודם – הכוונה חשיבה, מניעים וכו'.

    המטרה: יכולת מנטלית להגיע למקום של השפעה נרחבת. (לאחר שהתגברתי על מחסומים כמו בושה, חוסר נעימות ועוד..)

    *

    הבעיה שאם שוברים את העולם הקודם, מגיעים למקום ריק, כי צריך לבנות עולם חדש.

    וזה האתגר הגדול.

    כשהציונות שברה את העולם הקודם, היא בנתה עולם של כוחי ועוצם ידי, של עצמאות מלאה והתנערות מקשר מחייב לבורא עולם.

    אבל העולם החדש שהיא בנתה, היה מקולקל, כנראה, או לא מושלם. (מי אני שאשפוט? התוצאות מוכיחות).

    אבל היה משהו טוב בשבירת העולם החדש הציונית: היא הצליחה לגרום לאנשים, פה ושם, לפעול ולהגשים את עצמם, להגיע לחשיבה אלטרואיסטית, חשיבה על כלל האומה.

    *

    שבירת העולם הישן הפרטי שלי כולל להעיף מחיי חשיבה של תחרותיות, רצון להוכיח את עצמי, רצון להיות בחשיבה על 'אני,אני'... ולהגיע למקום טוב של רצון להגיע להכנעה, לחשיבה אחדותית.

    השאלה מה ניתן לבנות במקום כל אלה?

    אני מוצאת את עצמי ללא מוטיבציה, כשאני בתודעת אחדות, העדר תחרותיות, בלי זעם ורצון להוכיח את עצמי, אין לי באמת מניע רציני.

    הרצון לעשות טוב הוא נחמד, אבל הטוב יכול להתפרש גם כרצון לחיות את חיי ברוגע, כי בלי אגו, בלי תחרות, בלי מצוקה, למה שאני אתנדב למשימות של הגשמה עצמית, של רצון להגיע לקהל? למה שארצה להשפיע אם אין לי מניע משמעותי? בעיקר כי העדר תחרותיות זה חוסר רצון להגיע למקום גבוה.

    בלי צורך, בלי רצון, למה שארצה לפעול בכלל?

    האם הרצון הטוב לעשות טוב בעולם (בעיקר כשלא יודעים מה טוב) חזק באופן כה משמעותי כמו הרצון להוכיח שאני שווה? כמו הסיפוק שיש בתחושת ניצחון?

    האם הרצון הטוב חזק כמו תחושת הזעם?

    *

    האמת שכשרוצים להחריב עולם ישן, צריך למצוא מספיק מניעים חזקים לפעולה בעולם החדש.

    ואני חושבת שאולי זה לא אפקטיבי כל כך להגיע למקום חסר צרכים, רצונות ותחרותיות.

    *

    מצד שני – אפשר.

    זה נמצא במקום בו אנחנו חושבים על העולם ומביטים בחוסר הצדק, בכך שאין באמת אכפתיות במקומות מסוימים, ומסכימים שהעולם צריך שיפור.

    אנשים לא צריכים להיות מפוחדים, לא צריכים להתנהל בלי כסף, או במצוקה כלכלית, לא צריכים לחוש נרדפים וכו'.

    זה מקום בו אנו חושבים על הרצון לתרום מהיכולת האלוקית שלנו, עבור עולם טוב יותר, ושזה תלוי עד כמה כל אחד יפעיל את הנתונים שלו כדי לפעול למען עולם טוב יותר.

    כך שיש מניע משמעותי לעולם חדש: רצון להנחיל לדורות הבאים עולם נעים, אחדותי, ללא מצוקה.

    למשל בתרבות – לתת עולם נקי מכוחות שליליים, מתרבות לא נאותה, ממסרים בעייתיים.

    זה לא צריך להיות על ידי מחיקת העולם הישן, אלא על ידי שימוש בכוחות שיש בעולם עבור מטרות טובות.
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אוראל סולטן, עידו לסרי, ללדת אחרת ומשתמש 1 נוסף4 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיתי לינדר
    המאמר יפה. המאמר חשוב. המשפט הזה בעיני לא עובר במה חרדית. שימי לב מדובר בילדים שבעטו באבא שלהם...
  • 11 12 13
    • נעול
    22K
    • ל
    התייעצות כשעבודה הפכה לעיקר והלימוד לטפל, מחשבות של אשת אברך לשעבר
  • לאה ועוד //
    • אנחנו משפחת אברך צעיר, בעלי למד בכולל, וכך גם תכננו שימשיך תמיד. לפני כמה שנים פנינו לארגון לכלכלה נבונה, הם ישבו איתנו, עשו לנו תוכנית, ושכנעו את בעלי לעבוד מעט מחוץ לשעות הכולל. לאט לאט זה התרחב, היום הוא עובד כמעט יום שלם.
    בהתחלה זה הרגיש נכון, יותר הכנסות, פחות לחץ. אבל עם הזמן הרגשנו אנחנו במרוץ בלתי נגמר אחרי הכסף, כל היום הראש טרוד, איך אפשר להכניס עוד קצת, אולי לקחת עוד עבודה, עוד שעות. עד שנוצר פחד, שאם נעבוד פחות, לא נסתדר.
    ומוזר שדווקא אז כשלמד בכולל כשהיה פחות, היה הרבה יותר רוגע, יותר ברכה בכסף, יותר שלווה בבית.
    היום אני שואלת את עצמי, האם יש דרך חזרה? מישהו כאן עבר תהליך דומה?
    • תודה
    • עצוב
    • שכוייח!
    Reactions: תלמיד טועה, קפוצ'וני, ראובן שפירא ועוד 96 משתמשים99 //
    250 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הכלבויניק
    הכלבויניק
    הגיע שעת הנעילה
  • 219
    • א
    שיתוף - לביקורת למה אף אחד לא יכול לפסול אותי או את הכתיבה שלי
  • א. פרי //
    • סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
    היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
    הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
    למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
    היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
    הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
    *
    העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
    היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
    בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
    אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
    כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
    אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
    *
    בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
    שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
    מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
    זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

    ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
    ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

    הערך בחשיבה של שליחות:

    האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
    אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
    אתה מתנדב.
    ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

    אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

    אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
    אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

    *

    הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
    כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
    התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
    *
    ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
    אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
    אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
    אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
    לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
    החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, ספרות בנשמה, תמרוז ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    נכון, חשש מדחיה או כשלון תמיד קיים וימשיך כנראה... אבל אם אדם בתודעת שליחות הדחיה לא רלוונטית...
    הצטרפות לקהילת מעצבי כריכות
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה