מידע שימושי הלוואות בין שכנים

מצב
הנושא נעול.
האם להמשיך להלוות מוצרים לשכנים שלא תמיד מחזירים את מה שהם מלוים.
יש לנו שכנים שכל הזמן שולחים את הילדים שלהם להלוות מוצרי מזון - למשל כמה פרוסות לחם, שקית חלב , ממרח וכדו
זה לא שאין להם כסף פשוט באותו רגע הם צריכים את המוצר ואין להם כח ללכת לקנות או שמאוחר והחנוית סגורות -אז הם מלוים ולא תמיד מחזירים.
לא להלוות לא נעים לומר כל הזמן שאין לנו. ולהמשיך להלות בידיעה שלא בטוח שיחזירו גם לא נכון.
אז מה כן נכון לעשות?
עדיף שיהיה לא נעים מאשר להכשיל את השני בגזל
לדעתי אנשים מסוג זה יש שתי אפשרויות או להשאיל מתוך ידיעה שיתכן וזה לא יחזור ולתת ע"ד שאם זה לא יחזור שיהיה במתנה וזאת מתוך שהדבר שווה לך או מתוך רחמים על המשפחה בתור צדקה או מתוך שמירה על יחסי שכנות תקינים ששוה לך הענין אפשר גם להוריד זאת מכספי מעשר האפשרות השניה לצלוח את האי נעימות ולומר שאין, פעם פעמים שלש וזה יעבור להם והם יפסיקו לבקש, זה עדיף מאשר להכשיל את השני בגזל ולחזור בגלגול, אפשר כאן לתמרן בין שני האפשריות כפי מידת הנוחות
בברכת טוב שכן טוב
 
.. אני שולחת את הבת שלי לשכנים שלקחו ממני כמה פעמים טיטולים, הרגיש לי יותר נח, ובקשתי 2 טיטולים.
השכן נותן לה 2 טיטולים של האגיס ואומר לה "תחזירו טיטולים רק של האגיס"
בטוח חוסר מודעות....
אבל עכשיו מה תגידו לו שיבקש שוב ...
רק פרפמס?
בטוח יחשוב שזה נקמה ;)
 
בטוח חוסר מודעות....
אבל עכשיו מה תגידו לו שיבקש שוב ...
רק פרפמס?
בטוח יחשוב שזה נקמה ;)
אם הוא יבקש שוב אני אתן לו בשמחה, אני לא עושה עסק מ 2 טיטולים
 
ספציפית במקרה של השכנה שלך
בכלל לא בטוח שזה נובע קמצנות.
הרבה יותר סביר שהיא חוששת מריבית, ורוצה לוודא שלא תחזירי לה אפילו טיפה יותר ממה שהלוותה לך.
הלוואי וזה היה נכון....
באחד הפעמים היא שלחה את הילד שלה לבקש משהו ואמרתי שלא צריך להחזיר לנו - היא כמעט התעלפה , כנראה לא מכירה את המושג לתת, פשוט לתת ולא מדובר במוצר יקר
 
לפעמים זה ענין של מנטליות, ונגד זה אין הרבה מה לעשות.

השכנים שלנו, משפחת "יש לכם", משפחה ברוכת ילדים ב"ה, הילדים דופקים בממוצע 4-5 פעמים ביום, מבקשים הכל, כל מה שהם צריכים, גם את הדברים ההזויים ביותר, ההורים שלהם אף פעם לא בבית, יש להם הכל בבית ולאמא שלהם יש מכולת, אבל הרבה יותר קל לבקש מהשכנים. ורק תנסו לא לפתוח לילדה שדופקת במרץ עד שיפתחו לה, גם אם היא תצטרך לדפוק עשרים דקות רצופות, לא משנה במה אתם עסוקים מכדי לגשת לדלת, באמצע הקצפה, באמצע מקלחת, באמצע תפילת מנחה, הדפיקות לא ייפסקו עד שלא תגשו לדלת. "יש לכם להלוות לנו את הטלפון האלחוט לשיחה קצרה עם חברה?" "אפשר להכניס אצלכם בגד למייבש?" "יש לכם כוס בקוטר 6 ס"מ כדי לשרטט עיגולים במחברת?" וכך הלאה.

אין עצה ואין תבונה. שכנים לא בוחרים. נשאר רק להודות לקב"ה שאנחנו מהנותנים ולא מהמבקשים.
 
לפעמים זה ענין של מנטליות, ונגד זה אין הרבה מה לעשות.

השכנים שלנו, משפחת "יש לכם", משפחה ברוכת ילדים ב"ה, הילדים דופקים בממוצע 4-5 פעמים ביום, מבקשים הכל, כל מה שהם צריכים, גם את הדברים ההזויים ביותר, ההורים שלהם אף פעם לא בבית, יש להם הכל בבית ולאמא שלהם יש מכולת, אבל הרבה יותר קל לבקש מהשכנים. ורק תנסו לא לפתוח לילדה שדופקת במרץ עד שיפתחו לה, גם אם היא תצטרך לדפוק עשרים דקות רצופות, לא משנה במה אתם עסוקים מכדי לגשת לדלת, באמצע הקצפה, באמצע מקלחת, באמצע תפילת מנחה, הדפיקות לא ייפסקו עד שלא תגשו לדלת. "יש לכם להלוות לנו את הטלפון האלחוט לשיחה קצרה עם חברה?" "אפשר להכניס אצלכם בגד למייבש?" "יש לכם כוס בקוטר 6 ס"מ כדי לשרטט עיגולים במחברת?" וכך הלאה.

אין עצה ואין תבונה. שכנים לא בוחרים. נשאר רק להודות לקב"ה שאנחנו מהנותנים ולא מהמבקשים.
נשמע שהם מחפשים בנרות מה להלוות כדי לקבל תשומת לב הרי האמא לא בבית ...
 
נשמע שהם מחפשים בנרות מה להלוות כדי לקבל תשומת לב הרי האמא לא בבית ...
אין להם את השכל לזה...

הזאטוטה שלהם אומרת בפה מלא: למה שאטפס על כסא לחטט במזווה למצוא ממרח טונה אם אני יכולה לדפוק אצלכם?
 
הזאטוטה שלהם אומרת בפה מלא: למה שאטפס על כסא לחטט במזווה למצוא ממרח טונה אם אני יכולה לדפוק אצלכם?
הייתי שולחת את אחד הילדים שיעזור לה לחטט במזווה ולמצוא את הטונה המיוחל.
יש גבול לניצול !
 
לפעמים זה ענין של מנטליות, ונגד זה אין הרבה מה לעשות.

השכנים שלנו, משפחת "יש לכם", משפחה ברוכת ילדים ב"ה, הילדים דופקים בממוצע 4-5 פעמים ביום, מבקשים הכל, כל מה שהם צריכים, גם את הדברים ההזויים ביותר, ההורים שלהם אף פעם לא בבית, יש להם הכל בבית ולאמא שלהם יש מכולת, אבל הרבה יותר קל לבקש מהשכנים. ורק תנסו לא לפתוח לילדה שדופקת במרץ עד שיפתחו לה, גם אם היא תצטרך לדפוק עשרים דקות רצופות, לא משנה במה אתם עסוקים מכדי לגשת לדלת, באמצע הקצפה, באמצע מקלחת, באמצע תפילת מנחה, הדפיקות לא ייפסקו עד שלא תגשו לדלת. "יש לכם להלוות לנו את הטלפון האלחוט לשיחה קצרה עם חברה?" "אפשר להכניס אצלכם בגד למייבש?" "יש לכם כוס בקוטר 6 ס"מ כדי לשרטט עיגולים במחברת?" וכך הלאה.

אין עצה ואין תבונה. שכנים לא בוחרים. נשאר רק להודות לקב"ה שאנחנו מהנותנים ולא מהמבקשים.
הצבת גבולות:
"אינלכמים החמודים. נא לא לדפוק יותר מ20 דפיקות בכל פעם
לפעמים לא נח לנו לפתוח וזה מפריע לנו
אם תמשיכו לדפוק ככה לא נוכל להמשיך להלוות/לתת לכם דברים.
"כמובן שאם יש לכם מקרה חירום רפואי או משהו ברמה הזאת אתם מוזמנים לדפוק בדלת ללא הגבלה"
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

להלן טקסט שכתב ילד!
כל מילה נוספת מיותרת!
הורים, תבדקו עם הילדים האם הם או אחד מהחברים שלהם מוחרם!




"אני רוצה לקחת אתכם רק לתחילת השנה.
אני ילד שעבר הרבה דברים בחיים שלו, ויום אחד החלטתי שבא לי מקום שאף אחד לא מכיר אותי.
אז עברתי לפנימייה אחרת — לא כי אני רציתי, אלא כי אמא שלי חשבה שיהיה לי טוב שם.
וכן, היה לי טוב בהתחלה.

אבל אז סיפרתי להם שאני יוצר סרטונים ביוטיוב, והם ראו בזה נקודת חולשה.
סיפרתי להם שאני אוהב לשיר, שזה החלום שלי — וגם בזה הם מצאו על מה לרדת עליי.
"ניצחון לחרשים", "אתה ילד פדחן"...

אני אגיד את האמת — זה לא היה לי חדש.
גם בבית ספר קודם ירדו עליי, ניסו להקניט ולהקטין אותי.
ולאט לאט המילים שלהם חלחלו לי למוח.
כמעט הפסקתי לעשות את הסרטונים שאני אוהב, בגלל כל מה שאמרו לי לפני ואחרי שהצטרפתי לבית הספר.

בהתחלה אמרתי לעצמי: "טוב, מה אכפת לי, שיגידו מה שבא להם — זה לא מזיז לי".
אבל זה היה שקר.
והתחלתי להגיד את זה כל הזמן לעצמי בראש.

בגלל שאני לומד בפנימייה, יש לנו שם כל מיני דברים כמו חדר מוזיקה.
אז מהשעה 14:00 הייתי הולך לשם כדי לשכוח קצת מהבעיות שלי.
בהתחלה זה עבד, אבל התחילו להציק לי.

היה לנו טקס לציון 7.10 בפנימייה, ואני עבדתי על שיר לשיר בטקס.
בסוף שרתי שיר אחר.
בהתחלה קיבלתי מלא מחמאות.

אבל יום למחרת, ילד בן איזה 16–17 — לא ילד קטן — חשב שזה מצחיק להרים אותי, להשכיב אותי על שולחן ולהכריח אותי לשיר לו.
וכשסיפרתי על זה למנהל, הוא התחיל לקרוא לי "שטינקר", כי הילד עשה משהו מטומטם וחשב שזה מצחיק — אז כולם חייבים לקחת את זה בתור בדיחה.

---

סיפור שני:
אני יושב לי על ספסל, כי אני אגיד את האמת — אני מרגיש שאין לי הרבה חברים.
יש לי אולי 5 בבית הספר, ואני לא צריך יותר מזה.
אבל הם לא תמיד מגיעים לבית הספר, רוב הזמן הם בבית — אז יוצא שאני לבד רוב הזמן.

אז אני יושב על ספסל לבד, ופתאום חבורה של ילדים בני 17 זורקים עליי מלא תפוזים.
בנס לא פגע בי, אבל זה לא קרה פעם אחת — זה קרה שוב ושוב.
עד שסוף סוף זה פגע לי בבטן.

ולא תגידו שמי שזרק עליי בא והתנצל — הוא פשוט ברח.
בהתחלה לא ידעתי מי זה, פשוט ניחשתי לבד — וצדקתי.
ועד עכשיו אני לא יודע מה עשו איתו.

---

אז אני רק רוצה להבהיר למשרד החינוך — הגיע הזמן שתטפלו בתופעה הזו שנקראת בריונות, חרם וכל דבר פוגעני כזה.
כי אם לא — יהיה פה גל שלם של ילדים ש×××××× חס ושלום.

ובואו נגיד דבר כזה:
אם לא הייתה לי את המוזיקה שלי ואת השירים שאני כותב — כנראה שמזמן לא הייתי פה.

ולכל הילדים שכאן — אני רוצה להעביר לכם מסר:
גם אלה מהפנימייה שלי שאולי מסתלבטים עליי עכשיו —
תחשבו שאולי, רק אולי, יש ילד שחושב ל×××× את ה×××× שלו בגלל שאתם מחרימים אותו.
תחשבו לפני שאתם פועלים ❤️"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה