הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #121
מתוך מאמר מטעם מכון ויצמן למדע:
האם הגרפולוגיה עומדת במבחן מדעי?
עד לפני כמה עשרות שנים הגרפולוגיה זכתה עדיין בתמיכה מסוימת מצד אנשי המדע, אך התוצאות של כמעט כל המחקרים החדשים יותר מראים שהיא אינה יכולה להעריך בצורה תקפה תכונות אישיות או הצלחה במקום העבודה. בכל מחקר שנעשה בתנאים מבוקרים ותחת סטנדרטים מדעיים, הגרפולוגים לא הצליחו לחזות את הציונים שאנשים קיבלו במבחני אישיות (לדוגמה מבחן אייזנק או מבחן סוגי האישיות מיירס-בריגס) על פי כתב היד של הנבדקים.
אנליזה רחבת היקף משנת 1982, שסיכמה את תוצאותיהם של יותר מ-200 מחקרים, הראתה שהגרפולוגיה לא הצליחה לחזות אפילו תכונת אישיות אחת בצורה ניתנת לשחזור. במחקר שנערך באוניברסיטה העבריתבשנת 1986 מצא פרופ' גרשון בן-שחר שתוצאות בדיקות האישיות שהשיגו הגרפולוגים היו זהות לאלה שהיינו מקבלים אילו היינו מתאימים את כתב היד לאישיות בצורה אקראית לחלוטין.
במאמר סקירה נרחב משנת 1996 התחקו חוקרים מאוניברסיטאות אוקלהומה ומיסיסיפי אחר עשרות מאמרים והראו שהגרפולוגיה נכשלת שוב ושוב, באופן כמעט גורף, בחיזוי תכונות האישיות של האדם על סמך כתב היד שלו. בנוסף הגיעו החוקרים למסקנה שאין לגרפולוגיה שום תרומה לזיהוי מידת ההתאמה של מועמד לעבודה מסוימת.
מחקר אחר, שנערך אף הוא באוניברסיטה העברית (2002), הראה שגרפולוגים מקצועיים לא הצליחו לחזות עד כמה יצליחו אנשים במקום העבודה לעומת קבוצת ביקורת מקרית. מחקר אחר בדק מאפיינים מסוימים של הכתב, כגון נטייה, צורה וכו, והראה שאין להם כל יכולת ניבוי של ביצועים בעבודה.
לבסוף, איגוד הפסיכולוגיה הבריטי מדרג את הגרפולוגיה יחד עם האסטרולוגיה בקטגוריה של "אפס תוקף מדעי", מאחר שהרוב המוחלט של המאמרים שנעשו בסטנדרטים מדעיים מראה שאין לה כל תוקף.
אז למה נמשך השימוש בגרפולוגיה?
נשאלת לפיכך השאלה איך ייתכן שנעשה שימוש רחב כל כך בכלי שאין לו כל תוקף מדעי?
ברור שההסברים והטיעונים האינטואיטיביים על קיומו של מתאם בין מאפייני כתב למאפייני אישיות, כפי שהבאנו בדוגמאות בתחילת הכתבה, מעניקים לטיעונים הללו משיכה לא רציונלית, בדומה לאופן שבו המבנים שרואים בכוכבים משכנעים אנשים להאמין שהטיעונים האינטואיטיביים של האסטרולוגיה אכן מנבאים כהלכה את העתיד.
קל להבין את הרעיון בעזרת הדוגמה הבאה: אם נפנה לאדם עצבני, נוכל לזהות את מצבו הרגשי גם בלי שנראה אותו בעינינו – למשל בשיחה טלפונית, רק על סמך צורת דיבורו, נימת קולו והאינטונציה שלו. האם סביר לטעון שעל סמך אותה שיחה נוכל להחליט שלאדם הזה יש "פיוז קצר" ושהוא עצבני ומסוכן לציבור? ואולי מדובר רק בכעס חולף? אני מניח שהתשובה ברורה.
למרות זאת, אנחנו בהחלט יכולים להעיד על מצבו הכללי של האדם ברגע השיחה הטלפונית, גם אם בצורה גסה מאוד ובלי להבין את נסיבות האירוע ואת ההשפעות המדויקות שלו עליו. באותו אופן אפשר בהחלט לומר שעייפות או עצבנות ישפיעו על צורת הכתיבה של אדם, אך ההשפעה תהיה נקודתית (לזמן הנתון) ולא תעיד על האישיות שלו. אך מכיוון שאנו מרגישים אינטואיטיבית שלכתב יש יכולת מסוימת להעיד על מצבים נפשיים, אנו נוטים לעשות את "קפיצה" ולהאמין שגרפולוג שלמד את המקצוע יוכל לעשות אבחנה מדויקת יותר מהדיוטות. אך כפי שכבר ציינתי, מחקרים מדעיים מדוקדקים שוללים מכל וכל את היכולות הללו.
האם הגרפולוגיה עומדת במבחן מדעי?
עד לפני כמה עשרות שנים הגרפולוגיה זכתה עדיין בתמיכה מסוימת מצד אנשי המדע, אך התוצאות של כמעט כל המחקרים החדשים יותר מראים שהיא אינה יכולה להעריך בצורה תקפה תכונות אישיות או הצלחה במקום העבודה. בכל מחקר שנעשה בתנאים מבוקרים ותחת סטנדרטים מדעיים, הגרפולוגים לא הצליחו לחזות את הציונים שאנשים קיבלו במבחני אישיות (לדוגמה מבחן אייזנק או מבחן סוגי האישיות מיירס-בריגס) על פי כתב היד של הנבדקים.
אנליזה רחבת היקף משנת 1982, שסיכמה את תוצאותיהם של יותר מ-200 מחקרים, הראתה שהגרפולוגיה לא הצליחה לחזות אפילו תכונת אישיות אחת בצורה ניתנת לשחזור. במחקר שנערך באוניברסיטה העבריתבשנת 1986 מצא פרופ' גרשון בן-שחר שתוצאות בדיקות האישיות שהשיגו הגרפולוגים היו זהות לאלה שהיינו מקבלים אילו היינו מתאימים את כתב היד לאישיות בצורה אקראית לחלוטין.
במאמר סקירה נרחב משנת 1996 התחקו חוקרים מאוניברסיטאות אוקלהומה ומיסיסיפי אחר עשרות מאמרים והראו שהגרפולוגיה נכשלת שוב ושוב, באופן כמעט גורף, בחיזוי תכונות האישיות של האדם על סמך כתב היד שלו. בנוסף הגיעו החוקרים למסקנה שאין לגרפולוגיה שום תרומה לזיהוי מידת ההתאמה של מועמד לעבודה מסוימת.
מחקר אחר, שנערך אף הוא באוניברסיטה העברית (2002), הראה שגרפולוגים מקצועיים לא הצליחו לחזות עד כמה יצליחו אנשים במקום העבודה לעומת קבוצת ביקורת מקרית. מחקר אחר בדק מאפיינים מסוימים של הכתב, כגון נטייה, צורה וכו, והראה שאין להם כל יכולת ניבוי של ביצועים בעבודה.
לבסוף, איגוד הפסיכולוגיה הבריטי מדרג את הגרפולוגיה יחד עם האסטרולוגיה בקטגוריה של "אפס תוקף מדעי", מאחר שהרוב המוחלט של המאמרים שנעשו בסטנדרטים מדעיים מראה שאין לה כל תוקף.
אז למה נמשך השימוש בגרפולוגיה?
נשאלת לפיכך השאלה איך ייתכן שנעשה שימוש רחב כל כך בכלי שאין לו כל תוקף מדעי?
ברור שההסברים והטיעונים האינטואיטיביים על קיומו של מתאם בין מאפייני כתב למאפייני אישיות, כפי שהבאנו בדוגמאות בתחילת הכתבה, מעניקים לטיעונים הללו משיכה לא רציונלית, בדומה לאופן שבו המבנים שרואים בכוכבים משכנעים אנשים להאמין שהטיעונים האינטואיטיביים של האסטרולוגיה אכן מנבאים כהלכה את העתיד.
קל להבין את הרעיון בעזרת הדוגמה הבאה: אם נפנה לאדם עצבני, נוכל לזהות את מצבו הרגשי גם בלי שנראה אותו בעינינו – למשל בשיחה טלפונית, רק על סמך צורת דיבורו, נימת קולו והאינטונציה שלו. האם סביר לטעון שעל סמך אותה שיחה נוכל להחליט שלאדם הזה יש "פיוז קצר" ושהוא עצבני ומסוכן לציבור? ואולי מדובר רק בכעס חולף? אני מניח שהתשובה ברורה.
למרות זאת, אנחנו בהחלט יכולים להעיד על מצבו הכללי של האדם ברגע השיחה הטלפונית, גם אם בצורה גסה מאוד ובלי להבין את נסיבות האירוע ואת ההשפעות המדויקות שלו עליו. באותו אופן אפשר בהחלט לומר שעייפות או עצבנות ישפיעו על צורת הכתיבה של אדם, אך ההשפעה תהיה נקודתית (לזמן הנתון) ולא תעיד על האישיות שלו. אך מכיוון שאנו מרגישים אינטואיטיבית שלכתב יש יכולת מסוימת להעיד על מצבים נפשיים, אנו נוטים לעשות את "קפיצה" ולהאמין שגרפולוג שלמד את המקצוע יוכל לעשות אבחנה מדויקת יותר מהדיוטות. אך כפי שכבר ציינתי, מחקרים מדעיים מדוקדקים שוללים מכל וכל את היכולות הללו.
