לא נכנסת לשיטה כזו או אחרת שלא למדתי א"פ. רק נזכרתי בקטע הזה אחרי כמה הודעות שקראתי.
דבריו של הרש"ר הירש בספרו חורב, חלק חמישי - מצות. פרק פ"ד חינוך.
..... הברכה הגדולה ביותר היא: אפשרות להענקת ברכה לזולת. אם כן, אין בעולם ברכה נעלה יותר מאשר בקיומה של בריה, שכשלעצמה אין לה זכות לתביעות ודרישות כלפיך, ואמורה לקבל ממך באהבתך כל מה שרק הארץ ומלואה יכולה להציעה לה, וכן לגדול בכוח אהבתך ולהגיע לייעודה עלי אדמות. והנה, הקב"ה מעניק לך ברכה כזו כאשר נולד לך ילד! התבונן ביצור הרך אשר יצא לאוויר העולם על מנת להיות בן ביתך, - האם אינך שומע קול פנימי האומר לך מה ילד זה מצפה לקבל ממך? אין לו שום זכות לדרוש ממך דבר, כי במה יוכל להועיל לך? ועליך להיות הכל בעבורו, לא מחובה אלא מאהבה, מאותה אהבה שהיא ייעודך הנעלה ביותר, מאותה אהבה, שאינה אלא היות לברכה לסביבתך.
הילד אינו קיים למענך, אלא אתה קיים למען הילד. זה הלקח שאתה לומד ממצות פדיון הבן.... (מביא מקור) וזה הרגש הנדרש ממך בראש ובראשונה, כי בכך טמונה הברכה... וכו' וכו.. (אני הדגשתי) שהרי לאמתו של דבר, אם ההזדמנות להקדיש את כל עצמך למען שלומו של יצור -אדם אינה שיא הברכה עבורך, ואם הנתינה איננה עבורך אושר ללא שיעור יותר גדול מן הלקיחה, אזי מעולם לא ראוי היה לך להיות לאב.
ואגב, יש לי את הספר אל תחטאו בילד של הרב יעקובסון - לדעתי מומלץ ביותר.