לא קראתי את הספר, אבל אוהבת מאד את הכתיבה המקורית של הסופרת.
אני יכולה לצרף ביקורת שכתבה דבורי רנד על הסיפור בפורום סופרות (הפרסום באישורה)
תוכן:
החדר השני של יוספה הוא סיפור מנוקד, מתפרש על דאבל עמודים באגף הילדים ב'זרקור'. הכותרת הקבועה, המלווה אותו, היא 'הרפתקה מעולם אחר'. וזה שם כמעט מדויק לסיפור שבורח מהעולם שלנו.
מעתיקה מהתקציר: יוספה וביילי נתקעו בארץ החלומות שמאחורי המראה. הן מנסות לגלות היכן מסתתר המפתח, לפי החידה של הסבתא. הן רואות בחורה מציירת שנראית ליוספה מוכרת, אך היא מדברת רק אנגלית. יוספה חושבת שהיא תצליח לדבר אתה באנגלית. ביילי מפקפקת, אך נזכרת בעצה של הסבתא, ומסכימה לנסות.
בפרק השבוע, יוספה מנהלת שיחה שלמה באנגלית מקושקשת עם הבחורה המסתורית. כך מתגלה התשובה לחידה: 'איפה נפגשים שמיים וארץ?'
מבנה:
הסיפור הוא סיפור בדיוני, שייך לז'אנר הפנטזיה. כתוב כסיפור בהמשכים. לכאורה מיועד לגיל הצעיר. אני קוראת אותו ברתק רב. כנראה שייכת לצעירים שבעם . זווית המספר היא זווית 'יודע כל' מוגבלת. גם ביילי וגם יוספה נחשפות שם, מבחוץ ומבפנוכו. דמויות המשנה האחרות חשאיות, לעת עתה, ומוצגות רק דרך עיניהן של יוספה או ביילי.
אמירה:
הרשו לעצמכם להתפרע. ומחילה מתמר מייזל, אם לא לכך התכוונה. אין לסיפור הזה שום אמירה חינוכית צועקת ומובהקת, לבד האמירה השרה את עצמה מכל שורה: עולם דמיוני אינו עולם גרוע לחיות בו. האמירות שבו סותרות לחלוטין כל לוגיקה הקיימת בעולם, ודווקא לכן הן משמחות עין ולב.
הנה, לדוגמא, קטעים מהפרק הקודם ששעשע אותי מאד:
"אבל את לא יודעת אנגלית!"
"אני יכולה לנסות", אמרה יוספה. "זה לא נראה לי קשה כל כך".
"מה הקשר לנסות? מי שלא יודע, לא יכול לדבר אנגלית פתאום!"
"אני אוכל!" יוספה הלכה ונמלאה ביטחון מרגע לרגע.
"את לא!" התווכחה ביילי. "זה לא עובד ככה, שמישהו סתם פתאום מדבר באנגלית! בואי נמשיך כבר ללכת, אנחנו סתם מתעכבות כאן".
"רגע, אני רק מנסה"
---
יוספה עצמה עיניים כדי להתרכז. דבר ראשון, היא סתם תשאל אותה אם היא באמת מאמריקה. זה יהיה בשביל הניסיון. יוספה עמדה בלי נוע ומלאה את ליבה בשאלה: האם את הגעת מאמריקה? היא התכוונה חזק חזק, ואז פקחה עיניים, פתחה פיה והוציאה מילים מילים כפי שבאו אל לשונה: "ווטשו ווטשו פוטשו", היא אמרה, מדגישה כל מילה ומתבוננת היישר בפניה של הנערה, "וואטשה פנטלוצ'י אמריקה?"
---
כמה יפות ומעניינות יוצאות לה המילים מהפה! אף פעם היא לא חשבה שקל כל כך לדבר אנגלית!
והנה עוד קטע שאהבתי מאד, מהפרק השבוע:
נפלא היה לפטפט כך עם הבחורה האמריקאית. פתאום נדמה היה ליוספה שכל השיחות ששוחחה עד היום, כולן טיפשיות ומטופשות. כל הדיבורים שאנשים מדברים – מלאים כוונות, במילים מתוך המילון... והרי נחמד הרבה יותר לדבר ככה, חופשית, איך שיוצא ואיך שרוצים!
סגנון:
אין כמעט סלנג בסיפור, והדיאלוגים קולחים.
סגנון הכתיבה פשוט, ועם זאת לא פשטני מדי. השפה היא שפה יפה, נצמדת לגבול המילים הגבוהות, אף שמדובר בסיפור לילדים. (לדוגמא: 'המילים גוועו באחת'. משפט מקסים ומובן, ובמקביל, חושף ילדים למלל ברמה גבוהה יותר).
צל"ש:
אריך קסטנר אמר פעם, נדמה לי שזה היה הוא, שספר ילדים טוב הוא ספר שמבוגרים ייהנו ממנו. וההגדרה הזאת מתלבשת במדויק על 'החדר השני של יוספה'. צל"ש מיוחד על דמויותיהן המאופיינות להפליא של ביילי (המייצגת את הקול הלוגי, הקצת מעצבן) ויוספה (הדמיונית והבלתי הגיונית בעליל).
הנושאים החמים
Reactions: שמואלזון1 //