שיתוף - לביקורת הס סנגור

  • הוסף לסימניות
  • #1
הסנגור ישב במקומו בכתפיים מכווצות, מנסה להסוות את הלחץ ללא הצלחה.
הקטגורים עבדו במרץ, הביאו עוד ועוד עבירות.
הם ערמו לתוך כף המאזניים עבירות מחשוון. עוונות משבט. חטאים מתמוז. העמיסו בחדווה לנגד עיניו החרדות של הסנגור.

"מה יהיה?" כסס הסנגור ציפורניים. "גירדתי כל מצווה אפשרית. אספתי את כל התרומות, המחשבות הטובות, התפילות, לימוד התורה. אני לא בטוח שזה יספיק. איזה ערימות הם מביאים".

הקטגורים המשיכו להעמיס.
"המצב לא טוב" לחש לעברו מישהו. "הכף הולכת ומתאזנת. מתקרבים לאזור המסוכן".
"אני יודע. אני יודע" השיב בעצבים, ממשיך לעקוב בדאגה אחרי כף המאזניים.
הקטגורים שפכו את השקית האחרונה. כפות המאזניים התנועעו מעט, ולבסוף התייצבו עם נטייה קלה... שמאלה.

הסנגור פכר את ידיו ונשף בתסכול.
"לצערנו, נראה שזה הולך לכיוון של שנה... לא משהו". אמר מישהו ביבושת.


"רגע אחד!" קפץ לפתע הסנגור, "חכו פה!" הוא יצא מהאולם וחזר אחרי כמה רגעים עם שקיק צופן סוד. "יש לי משהו שלא לקחתם בחשבון"
"מה כבר יכול להיות?" שאל הקטגור בבוז.
"הנה. ברכת שנה טובה מאירה ממנורה מבטחים. הגיע בדואר" התחיל הסנגור להוסיף לכף המאזניים. "מייל שנה טובה מאנרג'י קידוחי נפט. מייל 'שנה של חלומות' מהתפוצה של חנות המזרנים. 'שנה חזקה ועירנית' מודעה בעיתון מקפה לנדוור".
הסנגור הוסיף עוד ועוד ברכות שנה טובה מכל רשימות התפוצה ומכל החברות. כל אחת עם ההברקה השחוקה שלה. כל אחת עם ראשי התיבות הלא מקוריים שלה. כולל כמובן 13 מיילים של 'כך תכתבו שנה טובה ללקוחות'.

הוא סיים להוסיף את כל הברכות לכף המאזניים, מזיע ומרוצה. והכף נטתה חזרה לכיוון הנכון.
חיוך קטן של ניצחון עלה על שפתיו. "אז מה? שנה טובה שיהיה, אה?"

צחוק אדיר שטף את האולם.
"ניסיון חמוד. אבל לא. תוציא, תוציא חזרה את כל השנות טובות שלך. למה בדיוק נראה לך שזה עוזר?"
"זה.. זה לא עוזר לזכות בדין?"
"ברור שלא, אלא מה חשבת"
"אז למה הם שולחים את זה?"
"אנא עארף. תשאל אותם. עכשיו שחרר את המאזניים. יש לנו עוד הרבה עבודה היום".
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
אאוצ'.

בלי להוריד כלל ממנהג ישראל קודש לאחל איש לרעהו, אישה לרעותה, בעל בית לביתו וכו'
"לשנה טובה תכתב ותחתם" ויש מוסיפים בצחות לשונם "לאלתר לחיים טובים", ושאר ברכות כגון אלו. (מתוך מחזור סדר תפילותינו, פסקי הגרי"א הלוי דינר שליט"א)
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בלי להוריד כלל ממנהג ישראל קודש לאחל איש לרעהו, אישה לרעותה, בעל בית לביתו וכו'
"לשנה טובה תכתב ותחתם" ויש מוסיפים בצחות לשונם "לאלתר לחיים טובים", ושאר ברכות כגון אלו. (מתוך מחזור סדר תפילותינו, פסקי הגרי"א הלוי דינר שליט"א)
שלחן ערוך סימן תקפב ס"ט -
הגה: ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו, "לשנה טובה תיכתב" (טור). ובמג"א מוסיף 'ותחתם'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הגה: ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו, "לשנה טובה תיכתב" (טור). ובמג"א מוסיף 'ותחתם'.
לולי דמיסתפינא הייתי אומר שעניין המנהג הוא רק כדי שידברו מעניין החג ולא ינייעסו על הבחירות המוניצפיליות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
בערב ר"ה ניגש אברך אל ראש הישיבה הגאון ר' משה הלל הירש שליט"א
ותינה בפניו את צרתו הגדולה והתחנן על נפשו שיתפלל בעבורו ראש הישיבה בימים הנוראים הגורליים כל כך
ראש הישיבה השיבו כי הוא יתפלל ויזכיר את שמו בזמן הכי מסוגל של ראש השנה.
באותם רגעים לא העז האברך לשאול את ראש הישיבה על אודות הזמן המסוגל
אך סקרנותו גברה ולאחר ר"ה הוא ניגש אל ראש הישיבה לברר על אודות אותו זמן מסוגל בו הוא הזכיר את שמו
ראש הישיבה ראה אותו וחייך לעברו כשהוא אומר לו, 'זכרתי אותך, והתפללתי עליך כמו שהבטחתי לך בזמן הכי מסוגל'
האברך בירר בעדינות - הראש ישיבה יכול לומר לי מתי הוא אותו זמן מסוגל?
'בוודאי,' השיבו ראש הישיבה -

'בליל יום הדין, בסיום תפילת ערבית, ניגשים כל בני הישיבה לברך זה את זה ולהתברך מרבני הישיבה, תוך כדי שהבחורים עברו, התברכו ובירכו, עצרתי לכמה רגעים הסתובבתי אל הקיר והזכרתי את שמך לישועה בקרוב'
- - -
אין זמן מסוגל יותר ועת רצון מעולה מהרגעים בהם כל עם ישראל פותח את הלב ומחייך, ומאחל מכל הלב -
"לשנה טובה תכתב ותחתם לחיים טובים ולשלום"!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
ר' חיים קנייבסקי היה עומד שעות לקבל את ברכת עמישראל ולא וויתר על זה ואמרו בשמו שלא רצה לזלזל באף ברכה של יהודי.
אבל נראה לי אעפעס' שמר @הדוויג לא התכוון לזלזל בברכות עמך שמקיימים בהידור 'עמך בפיהם יברכון'
רק לאותם מיילים ומכתבים חסרי משמעות וחסרי צורה. (אולי חוסר הצורה התכוון לסטייל, למסטולים פיתרונים...)
קטע יפה. בו"ה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

זו אומנות שמצריכה דיוק מיקרוסקופי. משהו ברמה של להשחיל חוט תפירה במחט — או יותר גרוע: להפיל טיל בליסטי בחלל באמצעות קרן לייזר כתומה מ"הכול בשקל".


פיסת האומנות הייחודית הזו לא מוצגת בארכיון אקסקלוסיבי שמור בצפונה של תל אביב. היא מתנוססת על שפיץ חוטמו של ידידי עזריאל, בדמות פצעון עגלגל, סימטרי להפליא, בנקודת האף שהכי רחוקה מפניו.


תודו שפצע, שיכול היה להתמקם בכל מקום אחר בגוף אך בחר להשכין את מושבו בול בשפיץ של האף — יש בו מן האומנות.

כמי שיודע להעריך אומנות טובה, פניתי אליו בשאלה:
"תגיד, עזריאל, אתה מסתובב כבר חצי שנה עם פצע במיקום אסטרטגי מאוד. אולי תואיל בטובך להסביר לי את פשרו?"

"פצע בגרות", הוא ענה בביטחון מופרז, כאילו הכין את עצמו היטב לרגע הזה.

בתשובתו זו לא היה ולו קורטוב של הגיון. פצע בגרות בגיל 34? מה גם שמלבד סימפטום הבגרות הבודד הזה, לא זוהו סימנים תומכים נוספים. ילדותי היה — וכזה נשאר.

לא ויתרתי לו. חפרתי עד שנאלץ להודות שיש לו בבית יתוש בעל חוש הומור מפותח במיוחד, שעליו הוא אינו מצליח לשים את ידו.
"בכל פעם שהפצע המביך מחלים, הוא תוקף שוב בפסגת האף — אגב צחוק חרישי ומרושע",קבל בפני עזריאל, בעוד דמעה סוררת גולשת במורד אפו וצורבת את הפצע באכזריות.

"מה הבעיה?" שאלתי אותו בחמלה, בתור מי שכבר טיפל ביתוש אחד או שניים בחייו.
"אני בא אליך היום אחר הצהריים ושם סוף ליתוש המתעלל", הבטחתי — וגם קיימתי.

ישנתי כמו שצריך בין שתיים לארבע, כמו לפני חתונות חשובות, והגעתי לזירת הקרב בשעה 4:30 — רענן ונכון לתצוגת תכלית של הנחלת תבוסה ליתוש הערמומי והשנון בתבל.

עיניי החדות הבחינו בו כבר בדקה הראשונה. עקבתי אחריו בתזוזות עיניים עדינות בלבד, ללא תנועות מיותרות שעלולות לגרום לו להסתתר.

המתנתי בסבלנות שיתקרב אליי — וזה קרה.
ביעף אופייני, במהירות בינונית, הוא חלף ממש בצמוד אליי. נכנסתי מיידית לפעולה מהירה.

פרשתי ידיים לצדדים ובעוצמה שאין לתאר ספקתי אותן זו בזו. שברתי ארבע אצבעות, ריטשתי את שורש כף היד, פרקתי את הכתף, וחמש מחוליות גבי התחלפו זו בזו.
וכמובן — כאשר ידי נפתחו, לא היה שם רמז ליתוש. האחרון דווקא ריקד בחדווה בלתי מוסתרת מעל גופי המוטל רצוץ על הקרקע.

הבנתי שעם ידיים חשופות, זה לא ילך. אז שיניתי טקטיקה: 600K.

הסתובבתי בכל החדר חדור נקמה, ורוקנתי 16 בקבוקים מלאים. כמעט והדברתי גם את עצמי על הדרך — אבל לא הייתה ברירה אחרת.

מאחר שלא ראיתי את היתוש כמה דקות טובות, הבנתי שהמערכה הכבירה הוכרעה בניצחון מוחלט. היתוש איננו יותר.

רק כאשר יצאתי לרחוב, וכולם הביטו בסקרנות ובשעשוע בלתי מוסתר בפצע שבקצה אפי — הבנתי שבכל הזמן שהתזתי 600 Kישב היתוש על קצה אפי והתבונן מהיציע על המבצע המרהיב שאני מנהל מבלי שייפגע, ולקינוח גם הותיר מתנה קטנה ולא כל כך נעימה.
פעם אחת היה טיפש, מפה לשם הוא הכתיב את דעת הקהל. סוף.
יודה חש שהעצבים שלו זקוקים ליותר מזה.
פעם אחת היה טיפש. אמר הטיפש בקול מה שחשב. הסכים איתו טיפש אחר. הסכים איתם טיפש שלישי. מפה לשם הם הרוב. סוף.
אולי עוד כמה מילים יבהירו, הרהר יודה. מפה לשם, שלוש כוכביות.

***

"למה אתה כזה 'שכנזי?" טפח שאול על גבו. "עד שכבר יש כזה שיר מאחד, למה להוריד לכל העם? אה?"
יודה לעס היטב, מקפיד להתרכז בנתח האבוקדו כל כולו.
נער מיוזע, נשימותיו שורקניות וקולו כמו נשל של נחש, חתך את הנוף הפנורמי שמתקבל מישיבה על המדרגות. "מה קורה? למה אתם פה ולא באולם? עד שיש קצת מצעב!"
"כי הוא לא מאחד את העם!" התפרצה פתאום הכרזה.
הנער הסתלק, מדיף מבט של 'ידעתי שהוא מוזר'.
"יודקה," שאול עקב אחרי ריחו של המיוזע. "בכל מקום שרים את זה."
"בכל מקום שאנשים בו גם ככה לא מתעניינים יותר מדי בתמליל שהודבק ללחן," הגיב, ממצה את הלעיסה של הנתח. "לא שכנזים מתנשאים שרואים בשיר הזה התגלמות של מנטליות ראש בחול."
"אתה סתם מתפלפל."
"זו לא טענה."
הם שתקו.
"אתה יודע מה?" הקפיץ יודה את המגה- גלעין של האבוקדו. "אחדות, אמרת?"

***

"ואז, כשיענקל'ה קנאקער ורז פז עמדו יחדיו מול הקופאי הנורווגי האנטישמי, סוף כל סוף הם הבינו שאכן, אחים הם, בנים לעם אחד, ושניהם לא יוכלו לקנות מרלבורו לייט.
כך, מחובקים, הם התחלקו בסיגריה האחרונה, עד שלא נותר ממנה אלא בדל. פיסה מעשנת, מפוחמת, של אחדות."
שלושה רגעים של פאוזה.
"וואו," דודו חודייב מחט את אפו. "זה אתה כתבת? אחי, 'תה אלוף. 'תה גיבור ישראל."
יודה העיף את ראשו אחורנית. "זאת פרודיה!" הוא צוח. "דרמה פארודית, יותר נכון! מה גיבור ישראל, חודייב!"
"דרמה פארודית?" הבין דודו. "אז פעם הבאה תגיד, אח שלו."
נחרה. "אני ממשיך. יש קונים?"
"סע."
"בדל הסיגריה מושלך ארצה, יענקל'ה קנאקער ורז פז מתנתקים זה מעל זה. 'תגיד', שואל רז את יענקל'ה. 'למה באמת אתם לא מתגיסים?'
'אומר לך', פותח יענקל'ה, ובמשך רבע שעה הוא מלחים פסוק למשל, מטבל בציטטה וחותם ברמב"ם. יענקל'ה בחור חכם, יענקל'ה מאגף את רז כמו שכל החבר'ה בישיבה היו מתים להצליח.
גם רז בחור חכם. אולי אפילו מעט יותר. הוא דופק על גבו של יענקל'ה פעם או פעמיים, מעיף בו מבט מעריך ואומר: 'יודע מה, אחי? אני מכבד'."
"אחלה רז שבעולם," מניד שאול בראשו.
"לא גמרתי." מרעים יודה. "יענקל'ה קנאקער ורז פז נפרדים כל אחד לדרכו. יענקל'ה מפרט לחבריו בישיבה כיצד איגף את השמאלני עם הבלורית, ורז, אהוי, רז. בכל פלטפורמה שידו משגת הוא מספר על הויכוח ועל סיומו הטוב. כמה מבריק הוא יענקל'ה וכמה חכם, וכיצד עמדו יחד מול אותו קופאי נורווגי אנטישמי אטום לב.
גדול השלום, הוא מרנן. כולנו רקמה אנושית אחת, הוא מוסיף. וילך האיש ויצלח במאוד מאוד. סוף."
שאול, מני ודודו מחאו כף לכף, מוחים את קצוות העין.
יודה ליכסן אליהם מבט מיואש. "אפילוג," הוא הכריז.

***

פנסי תאורה עייפים זזו, בעזרת קצת כוח גברא, להאיר את שתי המרצפות המרכזיות מתוך השמונה של קדמת חדר האוכל.
"או, מה רב הוא היגון!" קרא דודו, בגרונו צרידות שלא מן היגון היא. "יכל האויר בריאותיי ולא אגמור ליילל בגודל האבידה!" בי' דומיננטית, "האיש אוהב החרדים, חסיד חילוניי ישראל, אחי, אחיכם-" בי' דגושה, "האדון מר רז פז מנוחתו עדן. אמ," כאן היטה ראש בהיסוס מתוסרט. "זה השם, שלומקל'ה? אתה בטוח?"
"כן, רעבע זוכמיר. אין ספק."
"תהא נשמתו צרורה," סיכם רעבע זוכמיר, מיטיב את מכנסיו.
הניצבים מאורכי פיאות הנחמן מהכול בשקל החליפו בינהם תהיות על מנחה, זמן השקיעה וראש החודש הבא עליהם לטובה.
תשעים שניות לאחר מכן.
"אל תביני אותי לא נכון, אני בעד אחדות. החברים הכי טובים שלי חרדים. אבא שלי, עליו השלום, היה אוהב חרדים גדול. צכים להישאר מאוחדים ולזכור מי האויב האמיתי שלנו. אממה," הזדקף גל פז על כורסתו. "אי אפשר ככה. אני אומר לך, אי אפשר. ההסתגרות הזו, כל עמישראל יכול למות בקרב, והם? מתפללים, מירי!"
יודה, ברעמת תלתלים וחולצת טי בלי הגדרה כלשהי, הנהן.
"תקשיבי לי טוב:" רכן אליו מני. "אני לא רוצה שייראו כמוני, לא כלום. להיפך, אני בעד שהם יהיו מי שהם. חשוב לי שיהיו מי שהם. אבל הקיצוניות, הפחד, הראש הקטן, זה כל כך מיותר, ויותר מזה- לא נכתב בתורה שגם אני שומר, מירי!"
הצלם דודו כוונן עליו זום אין דרמטי.
"לכן אני רץ לכנסת, לכן הקמתי את 'אחדות', לכן 'אחדות' צריכה לקבל מאה מושבים אם זהו פרלמנט ציוני אמיתי, ולא חבורה של צפונבונים עם עגיל וקוקו שהסבים שלהם שחררו את יפו."
שאול הדליק את המצגת עם הכתוביות והמוזיקה.
"תודה שצפיתם במחזה 'האמת, השלום והאהבה'," רצה ההקלטה של יודה. "תודה לגל-פז על החסות והציוד, תודה לשאול, מני ודודו, תודה להוריי שהביאוני עד הלום, ותודה לקדוש ברוך הוא על כל אשר גמלנו עד כה." מחיאות כפיים נשמעו פה ושם.

סוף



אז הטריק עבד. נהדר.
סתם רציתי לומר שהמון זמן לא העליתי כלום
חוסר ביטחון עצמי
ולכן זה די מרגש. וגם שהשראה הייתה לי מהרצאה של הרב נויגרשל שהועלתה ליוטיוב לפני שלוש עשרה שנה, אם אתם מכורים לרב נויגרשל אתם מכירים אותה כמוני
https://youtu.be/H7QqBcXOKis מומלץ.
תודה שטרחתם לקרוא ולהוסיף צפייה בזה של הצפיות (נו, בהוא שמראה את הצפיות בתצוגה המקדימה) למרות שיש עוד אלף כותרות יפות שאנשים מקוריים כתבו כדי שגם אתם תכנסו לדף ותוסיפו צפייה בזה של הצפיות. גלישה בטוחה לכולם

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה