הפרח שינה את פניו....!!

[RacheliM]

עשינו קצת חזרות,שינינו עלי כותרת...
(רק החולצה...אמממ...טוב,תסלחו לי על זה)

 

[דוד דנברג]

מתוק מאוד !
הקו הלבן עדיין קצת נטוי ולא שווה בין הצדדים גם מבחינת החשיפה

 

[צברית]

וואלה, השתפרות ענקית!
זווית הצילום מצוינת,
נראה לי שהיה אפשר למקם אותו ממש באמצע הפריים כי החלל הגדול למעלה מיותר.(אפשר לעשות קרופ...)

סתם אגב הפרח האדום יותר יפה וגם יותר מתאים לרקע....

ועוד משהו,ההבעה שלו פה לא משהו, הוא נראה בטראומה ממשהו....
חבל כי בעיקרון הוא ילד מגניב וחמוד!

 

[נוי]

איזה פרח מבועת!
-הוא לא התרגל לפלש של אימא?

 

[RacheliM]

איזה פרח מבועת!
-הוא לא התרגל לפלש של אימא?

דווקא אני חשבתי שזה חמוד....!!
- - -
נראלי הוא כבר עושה את זה בכוונה,כדי שאפסיק לצלם,סוג אלה שמוציאים לשון ועושים קרניים חח....

 

[דוד דנברג]

דווקא אני חשבתי שזה חמוד....!!
- - -
נראלי הוא כבר עושה את זה בכוונה,כדי שאפסיק לצלם,סוג אלה שמוציאים לשון ועושים קרניים חח....

מאוד חמוד... מבט של ילד (שמבטא תמהון - אמא, למה את על הרצפה עושה לי קוקו מאחורי גוש שחור ומכוער לטעמי, ואני בתוך סל מקש עם כובע מאוד לא פרקטי ומקבל הבזקי אור חוזרים ונשנים מהעמוד פה לצידי ?)

 

[RacheliM]

מאוד חמוד... מבט של ילד (שמבטא תמהון - אמא, למה את על הרצפה עושה לי קוקו מאחורי גוש שחור ומכוער לטעמי, ואני בתוך סל מקש עם כובע מאוד לא פרקטי ומקבל הבזקי אור חוזרים ונשנים מהעמוד פה לצידי ?)

בדיוק!!

 

[נוי]

מאוד חמוד... מבט של ילד (שמבטא תמהון - אמא, למה את על הרצפה עושה לי קוקו מאחורי גוש שחור ומכוער לטעמי, ואני בתוך סל מקש עם כובע מאוד לא פרקטי ומקבל הבזקי אור חוזרים ונשנים מהעמוד פה לצידי ?)

בקיצור: הבעה של ילד שעובר התעללות.
וזה עוד מתועד-לתשומת לבך, אימא!


(- הוספה נחוצה שלא תקחו ברצינות)

 

[דיסקשיח]

הפרח מתוק!
לא חיוור מדי בפנים?


נזכרת בטראומת הילדות שלי
זוכרת את זה כמו היום, לא היה לי מושג מה זה מצלמה ותמונות
אולי בת 3 ותמונות לא היה אז כמו היום
זוכרת ששמו אותי על משהו ענק מפחיייייייייייייייייד מאוד
רעדתי מפחד ולא רק זה
אלא ששמו אותי וכולם התרחקו ממני!
זוכרת שצבטתי את המשהו הענק הזה ובכיתי כי נשארתי לבד על המפלצת הזאת
זוכרת שאחרי כמה זמן ראיתי פתאום תמונה, ופתאום קלטתי מה קרה כאן, בתמונה רואים שאני בוכה ומפחדת אבל זה חמוד....
לפי התמונה הבנתי למה השאירו אותי לבד וראיתי שהמפלצת זה חלק של מזרן קפיצים שכשיושבים עליו זה מפחיד אבל בתמונה הוא ידי חברותי...

 

[תור הזהב]

זכרון ילדות: המצלמה לוותה אותי לכל כיוון, וכמה קופסאות נעלים מאחסנות את תוצרי התכונה הזו של המצלמה, (המצלמה היתה שייכת לאמריקאית צעירה שדאגה גם ל"פפירנע נחת") .
עוד זכרון ילדות שנכרך: הופתעתי מאוד כששמעתי את הקלטת של "ובמצלמה יש חור...", לא הבנתי את עדינה הזו שמפחדת מיצור חביב כזה.

 

[תקוה]

נראה לי שזה תלוי מאוד באווירה הכללית של הבית לפני ואחרי התמונות.

אימי היא חסידה של תמונות שיהיה להורים נחת. וכל תנודה צילמה ותיעדה בגיל מאוד צעיר החזרתי כבר מצלמה יקרה ביד שהלכתי איתה לכל מקום. פעילויות של סמינר וכמובן טיולים.
כנערה הייתי הצלמת של כל המשפחה המורחבת בכל השמחות.

אין ילד במשפחה שלא רב על הזכות לצלם ולהצטלם במצלמה. וכמובן לראות את התמונות אחרי פיתוח היה טקס שמח ומתלהב מאוד.(מה גם שזה היה די קרוב לזמן הצילומים ולא אחרי....)

גם ילדי מחכים לרגע שתצא מצלמה מנרתיקה.... זאת חויה, זהו פרס... זהו הווי חיים מלא שמחה ועניין...

אבל כל משפחה והאוירה שלה...