הקראתי סיפור לילדה בת 5 ונאלצתי לאלתר, כי- סיבות

[Ushaya]

אין ספר בלי מסר.
כל עלילה מעבירה מסר כלשהו. בין אם התכוונת ובין אם לא. התפקיד שלנו לכוון נכון. מסכימה שהיום ישנם ספרים עם אובר-מסר. מרוב מסר נעלם הסיפור. בשביל זה צריך איזון.
ובקשר לקליטת מסרים: ילדים גדולים באמת לא קונים כל כך את המסרים מסיפורים כאלה. הם צריכים כבר עלילה לחשוב עליה כדי שהמסר ישתחל בדלת האחורית. (כן, קצת כמונו, המבוגרים. רק פחות מתוחכם). ילדים קטנים, קרי: גילאי שלו-ארבע-חמש ולפעמים אפילו שש מקבלים בתום ובאמת כנה כל מסר שמועבר בסיפור, במיוחד אם זה סיפור שחזרו עליו יותר מפעם אחת. (נסו בבית עם הילד. כמה המסר מחלחל תלוי בכם ההורים. יש לכם כלי מעולה ביד. תוכלו להשתמש בו לשאוב מים ותוכלו רק לנפנף בו ולעשות רוח. בחירתכם.)
וכן, כשאני אקנה ספר שמיועד לגילאים האלה, שתפקידו ללמד נושא מסוים, אני בהחלט מצפה מהסופר לבדוק שלא השאיר חורים מאחוריו. (ובמקרה דנן- בור ולא רק חור.)

 

[נוי]

אין ספר בלי מסר.

ויכוח עתיק יומין...
אין ספר נטול אמירה.
מסר זה כפיה של אמירה.

 

[Ushaya]

מסר זה כפיה של אמירה.

מה ההבדל בין מסר לאמירה?
המסר (ללא המושג שלילי) אמור להיות חיובי. האמירה היא פתוחה- יכולה להיות חיובית ויכולה להיות שלילית. לא מחייבת. אין דבר כזה אמירה שהיא סתם, ללא חיוב וללא שלילה. המקסימום היא עומדת על הגבול האפור ותתחבטי אם היא חיובית או שלילית. לכן הספרים אצלנו הם בעלי מסרים. לא רק אמירות. סיפור סתם הוא נחמד מאוד. אפשר לספר בשביל להנות. חובה לבדוק שהאמירה הינה חיובית וממילא יצא לך- מסר.
שוב, מסכימה לחלוטין עם המיאוס מהספרים שכל תבנית עלילתם היא למען המסר הנעלה. סיפור צריך קודם כל להיות סיפור עם עלילה ולכלול גם מסר. לא להיות מניפסט בצורת משל.

 

[נוי]

מה ההבדל בין מסר לאמירה?
המסר (ללא המושג שלילי) אמור להיות חיובי. האמירה היא פתוחה- יכולה להיות חיובית ויכולה להיות שלילית. לא מחייבת. אין דבר כזה אמירה שהיא סתם, ללא חיוב וללא שלילה. המקסימום היא עומדת על הגבול האפור ותתחבטי אם היא חיובית או שלילית. לכן הספרים אצלנו הם בעלי מסרים. לא רק אמירות. סיפור סתם הוא נחמד מאוד. אפשר לספר בשביל להנות. חובה לבדוק שהאמירה הינה חיובית וממילא יצא לך- מסר.
שוב, מסכימה לחלוטין עם המיאוס מהספרים שכל תבנית עלילתם היא למען המסר הנעלה. סיפור צריך קודם כל להיות סיפור עם עלילה ולכלול גם מסר. לא להיות מניפסט בצורת משל.

אם המטרה היא יצירת חוויה טובה, נעימה, עליזה, מאירה, אין סיבה שהאמירה תהיה שלילית.
גם מסר עלול להיות שלילי...

 

[דיו וקסת]

הילד המוגן בתבל

ראובן היה ילד בריא בנפשו.
אבל יום אחד אמא שלו קראה באינטרנט כל מיני סיפורי זוועה, ואפילו ראתה סרטון או שניים. באורח פלא ובאופן מקרי ביותר, בסוף כל סיפור-זוועה הופיע לינק להירשם לסדנת מוגנות בעלות מסובסדת לזמן מוגבל.
האמא שמעה את הסדנה, ולקחה את העניין ברצינות רבה מאד.
מאז ראובן לא ביקש יותר מאף אחד לעבור את הכביש.
הוא גם לא הלך יותר לבתים של חברים.
והחברים גם לא רצו יותר לבוא אליו כי הם אמרו שהוא סנוב.
הוא לא עזר לזקן שביקש ממנו לעזור לו עם הסלים.
הוא ביטל את החברותא עם האברך שהיה לומד איתו בצהריים.
וכל לילה לפני השינה אמא הייתה מזהירה אותו ומשננת איתו את כל הכללים.
הוא הפך לילד חששן וחרדתי.
כל אדם שני ברחוב היה נדמה בעיניו כסכנה פוטנציאלית.
ובלילות רדפו אותו ביעותי לילה וסיוטים על חוטפי ילדים אכזריים ועל דודים שמתעללים בו.
וכשקרה מה שקרה, הוא נאלם דום. כי לילד חרדתי אין מספיק ביטחון עצמי כדי לעמוד על שלו.
ראובן כבר לא ילד בריא בנפשו.

שמעון היה ילד מאושר.
אמא שלו לא הלכה לשום סדנה. היא גם לא קראה סיפורי זוועה באינטרנט (אולי מפני שאין לה אינטרנט). וכשהחברות בגינה ניסו לעניין אותה בסיפורים פיקנטיים - היא אמרה להם שנראה לה שזה גובל בניבול פה והיא לא רוצה לשמוע.
אבל היא הייתה אדם נורמלי, עם ראש ישר ושכל בריא.
והיא נתנה לשמעון גב וביטחון עצמי. היא העניקה לו אחריות ועצמאות. היא טיפחה בו בגרות וחוסן פנימי.
וכשכמעט קרה - מה שכמעט קרה, היה לשמעון מספיק שכל, ובעיקר מספיק גב וביטחון עצמי כדי לעצור את זה בזמן.
שמעון עדיין ילד מאושר.

 

[אורית חזן]

אף פעם לא הגבתי כאן.

ואני כבר כמה דקות מוחקת וכותבת מוחקת וכותבת.

צריך הרבה תפילות, להתפלל כל הזמן שהקבה לא ינסה אותנו ואת הילדים שלנו בשום נסיון.

ואסור לזלזל בשום דרך שהורה בוחר לצעוד בה.- מה שבקטע הזה כן קצת קורה.

 

[RACHELIZ]

החיים זה לא שחור או לבן.
לא חסר כאלה שלא הייתה להם מודעות שהייתה יכולה לעזור לילדים שלהם.. וכן, (בינתיים עוד לא נרשמתי לשום סדנא אבל באיזשהו שלב אני אעשה את זה) חלק מהסדנא הוא איך כן להמשיך לסמוך על אנשים ורק לפעול במקרה ו…
ואיך כן להשאיר את הילדים בריאים בנפשם.

 

[עכביש]

החיים זה לא שחור או לבן.

זהו בדיוק המסר העולה מתו"ד הרב העבדקן.
וכטיבה וכטבעה של קריקטורה וכו'.

 

[ראש לשועלים]

ואסור לזלזל בשום דרך שהורה בוחר לצעוד בה.- מה שבקטע הזה כן קצת קורה.

אסור לאכול בשר בחלב וחמץ בפסח (וגם אחרי פסח למחמירים).
מעבר לזה, אין כללי עשה ולא תעשה.
אם יש את נפשו של מישהו לזלזל - יזלזל.
לא מוצא חן בעיניו של אחר? המיקרופון פתוח לרווחה.
לא נסגור לאף אחד את המיקרופון.

 

[מ"ם]

שמעון עדיין ילד מאושר.

איייייי
איש צעיר ויקר,
תקשיב רגע ליהודי קשיש שמתעסק יום-יום בחינוך ופגש מקרה או שניים בחיים שלו, לצערו.

אם המקרים היו אחד למאה, אחד למאתיים - היינו יכולים להתווכח את הוויכוח הזה בצורה מאוזנת. אם היו אחד לעשרת אלפים - כנראה שאתה היית צודק.
אבל האחוזים כל כך גבוהים, שלימוד המוגנות הוא הכרח וחובה. הורה שמרשה לעצמו להתעלם הוא פושע.

זה קורה כל הזמן.
במקומות המצויים ביותר. בכינוסים של קדושה. במוסדות החינוך. בבית הכנסת. בקהילה. בחיק המשפחה.

והפוגעים הללו, משפטים כמו "זה ניבול פה", "לשון הרע" ו"לא קראתי על זה באינטרנט" הם הלחם והחמאה שלהם. התמימות הזו בדיוק היא מה שהופכת את הציבור החרדי לכר פורה כל כך לאותם מסוכנים.

כמה אנשים אני מכיר, שנפשם פצועה עד העומק בצורה שכנראה לעולם לא תוכל להירפא.
מכיר אמן אחד גדול שנפגע בילדותו, והנפש שלו צועקת אותו כל היום דרך הציורים.

וכשחוקרים את חיות האדם או את החולים המסכנים הללו, חוזר על עצמו שוב ושוב המוטיב על אלו שלמדו וידעו ונהגו כמו שצריך במקרים הללו, וניצלו. בחסדי שמים כמובן, אבל גם בהשתדלות מה.

צורת ההתנהגות הנלמדת בקורסי המוגנות לא נכתבה על ידי רופא אליל. היא מבוססת מדעית ומוכחת כיעילה. עד כמה שאפשר.
אם לדור הקודם הייתה את המודעות הזו, הדור הזה לא היה נראה כמו שהוא נראה.
ומה יהיה בדור הבא? זה כבר תלוי בנו.


גם אני מכיר את ראובן שפחד לנהוג ברכב בגלל שקרא הרבה על תאונות הדרכים.
ואת שמעון, שיצא על טרקטור לכביש הראשי בלי ללמוד נהיגה, כי היה לו המון ביטחון עצמי מבורך. יהי זכרו ברוך.

ולמשוך דבר לקיצוניות השנייה כדי להגחיך, זהו מפלטו הראשון של הדמגוג.


***

הורים יקרים. לכו לקורס מוגנות. למדו את ילדיכם את הכללים.
דווקא מתוך הכללים הם יידעו איך הם יכולים לצאת בצורה שהם ואתם תהיו רגועים יחסית.
ולאחר שיצאתם ידי חובת ההשתדלות, הוסיפו תפילות רבות על ילדכם שיוצא לג'ונגל יום יום שיילך לשלום ויחזור בשלום.
ועוד תפילה על הג'ונגל עצמו, שייתמו חטאים ולא חוטאים.



אה, רגע. איך כל זה קשור לספרות?
אם אתם כותבים ספר ילדים, אל תהמרו על הספק הקטן שמא תהפכו לחלק מתעשיית הרשע הזו.
גם אם ספר לא משפיע על הילד (לא נכון. אבל נושא לדיון נפרד), הספר יכול ליצור נורמה.
נורמה שאדם זר מושיב ילד על ברכיו (בכמה וכמה ספרים!) - היא פסולה.
נורמה שילדה בת חמש הולכת למכולת לבד - היא פסולה.
נורמה שמוישלה הבלש לוקח איתו שני ילדים למסעות מסוכנים לילות שלמים בלי שההורים יידעו - היא לא נורמלית בלי קשר, אבל גם מאוד פסולה.

יצא ארוך, נעצור כאן.
ברוכים ומוגנים תהיו.

 

[רותי רפפורט]

אם אתם חושבים שספריכם החביבים משפיעים משהו בצורה הזו.

כן, אני חושבת.
אני לא חושבת להטיף מסרים דרך סיפורים. אני כן חושבת, וחושבת הרבה, איך להשחיל בעדינות מסרים שבאים בדרך עקיפה. על נאמנות, יושר, כיבוד הורים, שמחה במה שיש לך, אהבה למשפחה, ו...גם מוגנות. הילד של משפחת שניידר (כן, אלו עם ה21 ילדים) לא יפתח דלת כי אסור. לא אכתוב "הזר צלצל בפעמון ומוטי לא פתח" אלא באגביות, "אה, לא פתחתי לך את הדלת כי הייתי לבד בבית" (דוגמה. לא היה)
ילדים קולטים את המסרים הללו. ואיך קולטים.
אגב - מסר ישיר שנקלט - מישהי סיפרה לי ששריפה פרצה בבית של תלמידתה. היא נתנה לאחים הקטנים שלה מגבות רטובות לשים על הפנים, שלא ישאפו עשן.
אח"כ שאל אותה הכבאי מאיפה הרעיון. ענתה: "מעשרים ואחד בבית אחד חלק שש..."
אבל זה באמת לא התכוונתי שיישמו, ואוי ואבוי אם יישמו את כל מה שכתוב שם...

 

[אשר שרבר]

הילדים לא חיים כמו בספרים.

תודה על זה
כל השרשור הזה חששתי לומר זאת
יאללה איללה
ילדים לא מקבלים כל הרבה מסרים מספרים. ילדים מקבלים ידע ואוצר מילים מספרים. פחות או יותר. זהו.
אגב גם ספרי "מבוגרים בלבד" בספריות, נו. מושגים ותו לא. חשיפה. כן גם לגדולים. מי שלא מונח בזה זה לא משפיע עליו.
כבר כתבתי פעם שאני זוכר את אימי ע"ה רותחת מזעם על חיים ולדר שהכניס לבית נאמן גם כן ז"ל מדור על שידוכים, בטענה שילדים קוראים את זה, נו ו? מה קרה? נחשפנו, הבנו משהו? קדחת.

הנה דוגמא לידע

אגב - מסר ישיר שנקלט - מישהי סיפרה לי ששריפה פרצה בבית של תלמידתה. היא נתנה לאחים הקטנים שלה מגבות רטובות לשים על הפנים, שלא ישאפו עשן.
אח"כ שאל אותה הכבאי מאיפה הרעיון. ענתה: "מעשרים ואחד בבית אחד חלק שש..."

 

[מוישה]

א.

יצחק יוסף מרמת אלחנן נולד בריא ביותר. כמעט מאז שנולד חיוך מעל שפתיו לא מש. הוא גדל והתפתח כילד משי, לא עושה צרות להורים ולא למורים, ידידותי לסביבה וחברתי להפליא. אבל כשהוא הגיע לגיל חינוך אבא חשב שהגיע הזמן להעמיד אותו על מקומו. כל יום עשר דקות בספר חפץ חיים, צריך לחשוב שלוש פעמים על כל דיבור לפני שמוציאים מהפה. כשגדל יותר הוא למד אתו הלכות נטילת ידיים והסביר לו שאצלנו נוהגים כמו החזון איש לפי הפרשנות המחמירה ביותר. אז צריך לבדוק שהנטלה יבשה ושהידיים יבשות, ואז להתחיל מקצה האצבעות לכיוון מעלה, ולבדוק שהיד לא חלקה מדיי כדי וכו' וכו'. וכשגדל יותר, אבא לימד אותו את דברי הרמב"ם שמאוד מאוד צריך להתרחק מנשים, אבל לא לשכוח גם את הרמב"ם על השפעתה של חברה רעה, דע לך שאפילו ילד שבא מבית של משנה ברורה יכול לקרר לך את החומרות של החזון איש.
מאז יצחק יוסף הפסיק לדבר, הוא פחד להוציא מילה מפיו, הוא הפסיק לשחק ולצחוק מפחד שייכשל בליצנות וקלות ראש, הוא חשש לענות לחברים מחשש חברה רעה, ובוודאי שהתרחק קילומטרים מהזקנות במכולת וחיכה תמיד בתור של הקופאי, או הגיע מאוחר יותר. הוא הפך לילד פחדן וסגור, כפייתי ומסויט. בלילה הוא חלם על המנגל של אלוקים שעליו ייצלו שימי וגעצי מהכיתה שכל היום צוחקים ומפטפטים, הוא חלם על אנשים שתולים אותם מהאוזניים כי הם שמעו דברים בטלים. הוא חלם על שיפודים רותחים וכו'.

אדיר מטראמפ-תחתית נולד מאושר. ההורים שלו עלו מצרפת וכבר שם הם לא זכרו את האידישקייט. הם זכרו משהו על הדלקת נרות בשישי בערב, אבל פולקלור חמוד ועד כמה שזה נחמד. את הלכות לשון הרע הם לא הכירו, גם לא את הלכות נטילת ידיים, הם טענו שהדת תמיד מדכאת את הביטוי הנפשי הפנימי של האדם, ואם רוצים לגדל ילד בריא, צריך לחנך אותו רק לערכים אוניברסליים אבל לא לכל מיני פולחנים פרימיטיביים שחונקים את הייחודיות של הילד. אז אדיר גדל עם המון מימוש עצמי, הוא אהב את מה שהוא עשה, גם לא סגרו בפניו את כל מקורות המידע של המבוגרים וכך הוא גם גדל בוגר יותר ואחראי יותר, הוא התייחס בשוויון לכל בן אנוש באשר הוא, לא זרק לכלוך ברחוב, לא עשה קישטה לחתולים ולא דחף בתור לאוטובוס. אדיר עדיין ילד מאושר.

ב.

אדיר נולד בריא ביותר. כמעט מאז שנולד חיוך מעל שפתיו לא מש. הוא גדל והתפתח כילד משי, לא עושה צרות להורים ולא למורים, ידידותי לסביבה וחברתי להפליא. אבל לאט לאט הוא הפנים את ערכי החברה, הוא הבין שבחברה החילונית שלו יש תג מחיר. אתה חייב לזרום עם החבר'ה כדי שיתייחסו אליך כשווה בין שווים, וזה אומר לשגע את ההורים לקנות מותגים כאלו או אחרים, הכל לפי צו האופנה הזמני, צריכים גם לספר לפחות פעם בשנה על נופש בתאילנד, מצד המורים אתה צריך להצטיין כי הערך הכי חשוב זה ללמוד את כל מה שמלמדים כדי שתוכל בוודאי להיות פרופסור לפיזיקה כשתגדל, כל השאר זה שטויות. מהחברים הוא הבין, שאם קשה לך בשיעורים, אז לך לצד השני, תתחצף למורים, אפילו תדע להחזיר ולנקום, אל תלמד אפילו מה שכיף לך, תרסס גרפיטי בחצר על המורה המעצבנת, תלמד כבר לשתות בירה ולירוק ולקלל ברחוב.
מאז אדיר נהייה גס ודוחה. הוא נהייה בהמה אמתית, לא ידידותי בבית, לא נחמד לאנשים מבוגרים, ובטח לא מציע עזרה לזקנות ברחוב. הוא גדל כמפונק שמגיע לו כל דבר, ולכן גם לא למד לעבוד קשה כדי להרוויח, ההורים שלו היו הכספומט שלו והראש שלו חשב כל היום רק על תאוות. הוא מעולם לא זכה לחוות רגש נעלה של רוח ושכל, רק רגשות גשמיים מגושמים שמובילים לעוד ועוד זבל. כיום אדיר לגמרי לא בריא בנפשו.

יצחק יוסף נולד מאושר. הוא גדל לבית של תורה ומצוות ומלא ערכים מיוחדים. ההורים שלו גידלו אותו בצורה מרוממת ושמחה. כבר בעריסה אבא היה שר לו על רבי עקיבא והאהבה לזולת, על טוב לי תורת פיך, על כמה התורה מתוקה ושמחה. הוא חונך לכך שככל שאתה נותן יותר לזולת, אתה שמח ומלא יותר בסיפוק. הוא גדל מתוך ערכים של כבוד למבוגרים ואנושיות לסביבה. ככל שהוא גדל, הוא כבר ידע ללמוד לבד יותר גמרא, יותר ראשונים ואחרונים, יותר טעם בדקדוק הלכה, ובסופו של דבר לאושר הגדול ביותר עלי אדמות. מעין עולם הבא ממש. על שבת בכלל לא נוכל לדבר. מבהיל. יצחק יוסף עדיין ילד מאושר.

כבר אמר פעם חכם סיני שההקצנה קיימת רק בתעמולה הנגטיבית של הצד היריב.

אני לא נכנס בכלל לנושא של מוגנות, רק על הקיציניות [קיצוניות+ציניות] הלקויה, שאפשר להפעיל אותה על כל מה שרוצים. מקווה שהראיתי זאת מספיק ברור. ידידי היקר, אל תקח את זה אישית. מי כמוני יודע להפעיל ציניות נגד כל מה שאיני מסכים לו, ולוואי ואשתכנע מעצמי...

 

[ליבליב]

איייייי
איש צעיר ויקר,
תקשיב רגע ליהודי קשיש שמתעסק יום-יום בחינוך ופגש מקרה או שניים בחיים שלו, לצערו.

אם המקרים היו אחד למאה, אחד למאתיים - היינו יכולים להתווכח את הוויכוח הזה בצורה מאוזנת. אם היו אחד לעשרת אלפים - כנראה שאתה היית צודק.
אבל האחוזים כל כך גבוהים, שלימוד המוגנות הוא הכרח וחובה. הורה שמרשה לעצמו להתעלם הוא פושע.

זה קורה כל הזמן.
במקומות המצויים ביותר. בכינוסים של קדושה. במוסדות החינוך. בבית הכנסת. בקהילה. בחיק המשפחה.

והפוגעים הללו, משפטים כמו "זה ניבול פה" ו"לא קראתי על זה באינטרנט" הם הלחם והחמאה שלהם. התמימות הזו בדיוק היא מה שהופכת את הציבור החרדי לכר פורה כל כך לאותם מסוכנים.

כמה אנשים אני מכיר, שנפשם פצועה עד העומק בצורה שכנראה לעולם לא תוכל להירפא.
מכיר אמן אחד גדול שנפגע בילדותו, והנפש שלו צועקת אותו כל היום דרך הציורים.

וכשחוקרים את חיות האדם או את החולים המסכנים הללו, חוזר על עצמו שוב ושוב המוטיב על אלו שלמדו וידעו ונהגו כמו שצריך במקרים הללו, וניצלו. בחסדי שמים כמובן, אבל גם בהשתדלות מה.

צורת ההתנהגות הנלמדת בקורסי המוגנות לא נכתבה על ידי רופא אליל. היא מבוססת מדעית ומוכחת כיעילה. עד כמה שאפשר.
אם לדור הקודם הייתה את המודעות הזו, הדור הזה לא היה נראה כמו שהוא נראה.
ומה יהיה בדור הבא? זה כבר תלוי בנו.


גם אני מכיר את ראובן שפחד לנהוג ברכב בגלל שקרא הרבה על תאונות הדרכים.
ואת שמעון, שיצא על טרקטור לכביש הראשי בלי ללמוד נהיגה, כי היה לו המון ביטחון עצמי מבורך. יהי זכרו ברוך.

ולמשוך דבר לקיצוניות השנייה כדי להגחיך, זהו מפלטו הראשון של הדמגוג.


הורים יקרים. לכו לקורס מוגנות. למדו את ילדיכם את הכללים.
דווקא מתוך הכללים הם יידעו איך הם יכולים לצאת בצורה שהם ואתם תהיו רגועים יחסית.
ולאחר שיצאתם ידי חובת ההשתדלות, הוסיפו תפילות רבות על ילדכם שיוצא לג'ונגל יום יום שיילך לשלום ויחזור בשלום.
ועוד תפילה על הג'ונגל עצמו, שייתמו חטאים ולא חוטאים.



אה, רגע. איך כל זה קשור לספרות?
אם אתם כותבים ספר ילדים, אל תהמרו על הספק הקטן שמא תהפכו לחלק מתעשיית הרשע הזו.
גם אם ספר לא משפיע על הילד (לא נכון. אבל נושא לדיון נפרד), הספר יכול ליצור נורמה.
נורמה שאדם זר מושיב ילד על ברכיו (בכמה וכמה ספרים!) - היא פסולה.
נורמה שילדה בת חמש הולכת למכולת לבד - היא פסולה.
נורמה שמוישלה הבלש לוקח איתו שני ילדים למסעות מסוכנים לילות שלמים בלי שההורים יידעו - היא לא נורמלית בלי קשר, אבל גם מאוד פסולה.

יצא ארוך, נעצור כאן.
ברוכים ומוגנים תהיו.

כה לחי!

 

[דיו וקסת]

אני לא נכנס בכלל לנושא של מוגנות, רק על הקיציניות [קיצוניות+ציניות] הלקויה, שאפשר להפעיל אותה על כל מה שרוצים. מקווה שהראיתי זאת מספיק ברור. ידידי היקר, אל תקח את זה אישית. מי כמוני יודע להפעיל ציניות נגד כל מה שאיני מסכים לו, ולוואי ואשתכנע מעצמי...

סופסוף דיונים על הצורה ולא על התוכן. @מ"ם בטח יהיה מרוצה...
אתה רוצה שאכתוב זאת בצורה של מאמר מנומק ואקדמאי ולא של 'קריקטורה' סאטירית? למי זה טוב? זה לא יהיה יותר משכנע ולא יותר מעניין.
את מה שיש לי לומר הבעתי בצורה מעניינת וייחודית.
זה לא אומר שאי אפשר להתווכח על זה. אבל גם אם זה היה מאמר קריר וממושקף היה אפשר להתווכח על הטענות, אז כבר עדיף שזה יהיה מעניין, לא?

 

[מוישה]

סופסוף דיונים על הצורה ולא על התוכן. @מ"ם בטח יהיה מרוצה...
אתה רוצה שאכתוב זאת בצורה של מאמר מנומק ואקדמאי ולא של 'קריקטורה' סאטירית? למי זה טוב? זה לא יהיה יותר משכנע ולא יותר מעניין.
את מה שיש לי לומר הבעתי בצורה מעניינת וייחודית.
זה לא אומר שאי אפשר להתווכח על זה. אבל גם אם זה היה מאמר קריר וממושקף היה אפשר להתווכח על הטענות, אז כבר עדיף שזה יהיה מעניין, לא?

יתכן באמת שמי שחווה את הנושא על בשרו, או ליתר דיוק על בשר ילדיו, מגיב יותר בשלילה על העמדה הנגדית כשהיא מוצגת בצורה "מעניינת", כלומר צינית.
בכל אופן, אפשר בהחלט להעמיד דברים על מקומם. כל בר דעת מבין שקיצוניות זה דבר רע, כמעט תמיד. אבל הציניות הזאת כמעט לא קיימת, היא קיימת או אצל פסיכופתיים שגם אלף טורים שלך לא יועילו להם, או אצל סטיריקנים שמנסים להציג את העמדה השנואה בעיניהם בעיניים מגחיכות.
האם באמת הברירה היא בין אמא ששמעה סדנה ואז חנקה את הילד שלה עד לחרדות וסיוטים לבין אמא שלא יודעת מהנושא מימינה ומשמאלה ודווקא היא זאת שנתנה את הגב הנורמלי והביטחון עצמי ובגרות וחוסן? הרי את החלק החייכני של האמא שנותנת ביטחון ובגרות וחוסן פנימי ואחריות אפשר להדביק גם לאמא הראשונה. ומה לעשות, שאמא שיותר מודעת ויותר קוראת, לרוב יודעת לתת יותר טוב את החוסן והביטחון וב"ה לא פסו חכמים מן הארץ שיודעים לאזן בין קיצוניות לבין בריאות. למה בכלל אנחנו מדברים אמהות תאורטיות, אני מדבר מהשטח. נפתח את העיניים.

 

[דיו וקסת]

מסכים.
הגישה הנכונה היא להיות מאוזן.
לא להיבהל מכל רחש, ולא להתעלם מאיתותי סכנה.

אבל מכיוון שהרוח היא יותר לצד הראשון.
כי זה הגיע עד כדי כך שאנשים חושדים גם בקרוביהם. אני לא מגזים. מישהו כתב לי בפרטי שאסור לשלוח ילד עם דוד או סבא. (ואולי על זה נאמר "בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו") ואנשי הסדנאות מפיצים סיפורים ותיאורים ונתונים מוגזמים.
אז בשביל הבריאות הנפשית והחיים הנורמליים חשתי צורך לאזן ולהציג את הצד השני.

 

[מוישה]

אני מסכים אתך באופן עקרוני, אבל כמו בכל נושא, המודעות הראשונית באה עם "זץ" גדול של הלם אגרסיבי. ניטשה פעם אמר "עמדות קיצוניות אינן מוחלפות בעמדות מתונות, אלא בעמדות קיצוניות נגדיות", והוא לא בהכרח חולק על החכם הסיני הנ"ל, ועל מה שכתבתי. כל התנועות העולמיות הגדולות הוחלפו עם מכה עצמתית נגדית, אבל במשך הזמן הדברים מתייצבים ומוצאים את הקוקטייל המושלם ביותר.

 

[אורית חזן]

אסור לאכול בשר בחלב וחמץ בפסח (וגם אחרי פסח למחמירים).
מעבר לזה, אין כללי עשה ולא תעשה.
אם יש את נפשו של מישהו לזלזל - יזלזל.
לא מוצא חן בעיניו של אחר? המיקרופון פתוח לרווחה.
לא נסגור לאף אחד את המיקרופון.

אני לא סוגרת לאף אחד את המיקרופן.
אני רק אומרת בזהירות שיש דברים שצריך לדעת איך להגיש אותם לשולחן.
לא תגיש פירות באותו צלחת שאתה מגיש מרק.!
הזלזול לא יעזור לאף אחד.
זה רק יפיל את אוכל!

 

[shira bira]

אנשי הסדנאות מפיצים סיפורים ותיאורים ונתונים מוגזמים.
.

הייתם בסדנאות?