הרטבה לילד בן 12

  • הוסף לסימניות
  • #1
הילד שלי כמעט בן 12 מרכיב בכל לילה, אחרי טיפול בפעמון שכך לא עזר, וטיפול בכדורים מרופא, שכמעט לא עזר בכלל, עזר רק אם גם מעירים אותו בלילה לשירותים.
אני במצב נואש, יש למישהו רעיון טוב יותר, סגולה, רפואה, הכל מתאים.
תודה רבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לי עזר

עם ילדה בת 9
קודם עשיתי בדיקה אם היא יכולה לשלוט ע"י שהבטחתי לה מתנה ממש שווה ויקרה אם לא תרטיב במשך שבוע.
אחרי שהצליחה (וזה אחרי שהיתה מרטיבה לילה אחר לילה...) טיפלתי בשיטת שפר וזה הצליח!
עברה כבר שנה והיא יבשה ב"ה.
לפני תקופה קצרה חזרה עוד פעם להרטיב מידי פעם כנראה בעקבות שינוי (מעבר דירה) ואז עשיתי שוב מבצע כזה אבל עם פרס קטן יותר וזה עזר לה להכנס חזרה למסלול ומאז לא מרטיבה שוב ב"ה
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
לא תמיד יש מה לעשות שמעתי מרופאה על מבוגרים שנוטלים כדורים
אבל שמעתי שדיקור סיני לפעמיים עוזר
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
איזה כדורים ניסיתם? כמה זמן ניסתם את הכדורים? לא היתה בכלל הטבה הוא היתה הטבה חלקית? מה היה המינון של הכדור?
ומה התשובה של הרפואה לנושא?
סליחה על החפירה פשוט יש לנו נסיון בנושא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
כדור מנירין היה עוזר רק אם מעירים אותו בלילה, שכחנו, הוא קם רטוב, תקופה מאוד ארוכה היינו עם הכדורים
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הבנתי שאסור לשתות מס' שעות לפני נטילת הכדור.

נכתב ע"י אבישלום;1780729:
כדור מנירין היה עוזר רק אם מעירים אותו בלילה, שכחנו, הוא קם רטוב, תקופה מאוד ארוכה היינו עם הכדורים
האם נכון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אם בדקת סוגרים אצל רופא וניסית הכל כולל מתן פרס כמו שכתבו למעלה.
נסי להעביר את האחריות על כל הנושא אליו.
קרי,
הורדת הסדין /ניקוי הבגדים וכו'.
את הדבר הזה שמעתי מפסיכולוגית ילדים שלימדה אותי פרק בעיצוב התנהגות
עזר לי דווקא בעשיית צרכים על הרצפה אבל אפשר לנסות גם כאן]

בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י bekki;1780734:
אם בדקת סוגרים אצל רופא וניסית הכל כולל מתן פרס כמו שכתבו למעלה.
נסי להעביר את האחריות על כל הנושא אליו.
קרי,
הורדת הסדין /ניקוי הבגדים וכו'.
את הדבר הזה שמעתי מפסיכולוגית ילדים שלימדה אותי פרק בעיצוב התנהגות
עזר לי דווקא בעשיית צרכים על הרצפה אבל אפשר לנסות גם כאן]

בהצלחה

ואם באמת אין לו אפשרות שליטה, אז הפעולה הזו היא לא אכזרית ומתעללת????
בכל אופן לי גם היה בעיה כזו והרבה אמרו לו שלפעמים הזמן עושה את שלו, מה שאכן היה. עם זאת במקביל יש שאמרו שזה יכול להיות בעיה של פוליפים וכפתורים שלא טופלה והיא גורמת לבעיית ויסות חושי, מה שגם זה היה נכון והוא נותח ניתוח כפתורים בדיוק בתקופה שהחל השיפור.
המלצתי לבדוק שלב שלב. להתחיל עם חסימות רגשיות (קשיי לימודים, קשיים חברתיים, משפחתיים, חלומות וביעותי לילה), עובר לבדיקות סף רגישות ותחושה, ולשלול בעיות חיצונית שעלולות לגרום לזה.
ושוב, ברוב המקרים הילד ממש סובל ומתוסכל מזה, חשוב להראות לו שמבינים אותו, מבינים את הסבל שלו, ומעוניינים לא לעזור. ובשום אופן לא להלחיץ, לחץ רק יחריף את הבעיה.
בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני חושב שיתכן שזה בעיה של סף רגישות ותחושה, איך מטפלים בזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
זה נכון אסור לשתות כמה שעות קודם
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אחד הגיסים שלי היה סובל מזה עד גיל הרבה יותר מבוגר מזה וכשההורים שלו כמעט הרימו ידיים הם התייעצו עם פסיכולוג ששוחח מספר פעמים עם הבחור והסתבר שאכן זו היתה בעיה פסיכולוגית שב"ה נפתרה ממש במהירות כשהיא טופלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י תיקתוק;1780732:
אני מוחה!
ממש לא נכון!!!
יתכן שהמינון לא התאים!!!
אצלינו זה עבד, ובתחילה מינירין לבד לא עזר הוספנו כדור נוסף.
חבל לסבול!!!!!!

נכתב ע"י אבישלום;1780804:
זה נכון אסור לשתות כמה שעות קודם
לא נכון!!!!
צריך לא להרבות בשתיה לפני השינה, אבל לא צום!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י sara100;1780877:
אני מוחה!
ממש לא נכון!!!
יתכן שהמינון לא התאים!!!
אצלינו זה עבד, ובתחילה מינירין לבד לא עזר הוספנו כדור נוסף.
חבל לסבול!!!!!!
אצלך כך
ואילו אצלנו מינירין מצוין במקרה שלא מפריזים בשתיה:eek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י nyb;1780885:
אצלך כך
ואילו אצלנו מינירין מצוין במקרה שלא מפריזים בשתיה:eek:

אתם בעתמצכם כותבים במקרה שלא מפריזים.... יש הבדל בין צום להפרזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י עין טב;1780788:
ואם באמת אין לו אפשרות שליטה, אז הפעולה הזו היא לא אכזרית ומתעללת????
בכל אופן לי גם היה בעיה כזו והרבה אמרו לו שלפעמים הזמן עושה את שלו, מה שאכן היה. עם זאת במקביל יש שאמרו שזה יכול להיות בעיה של פוליפים וכפתורים שלא טופלה והיא גורמת לבעיית ויסות חושי, מה שגם זה היה נכון והוא נותח ניתוח כפתורים בדיוק בתקופה שהחל השיפור.
המלצתי לבדוק שלב שלב. להתחיל עם חסימות רגשיות (קשיי לימודים, קשיים חברתיים, משפחתיים, חלומות וביעותי לילה), עובר לבדיקות סף רגישות ותחושה, ולשלול בעיות חיצונית שעלולות לגרום לזה.
ושוב, ברוב המקרים הילד ממש סובל ומתוסכל מזה, חשוב להראות לו שמבינים אותו, מבינים את הסבל שלו, ומעוניינים לא לעזור. ובשום אופן לא להלחיץ, לחץ רק יחריף את הבעיה.
בהצלחה.

כדאי שתקראי שוב את תחילת ההודעה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
גם אנחנו מתמודדים עם הבעיה.
כרגע אנחנו בכיוון של זמזם.

מקופת חולים הפנו אותנו לד"ר שגיא או לד"ר קושניר.
על מי אתם ממליצים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י bekki;1780734:
אם בדקת סוגרים אצל רופא וניסית הכל כולל מתן פרס כמו שכתבו למעלה.
נסי להעביר את האחריות על כל הנושא אליו.
קרי,
הורדת הסדין /ניקוי הבגדים וכו'.
את הדבר הזה שמעתי מפסיכולוגית ילדים שלימדה אותי פרק בעיצוב התנהגות
עזר לי דווקא בעשיית צרכים על הרצפה אבל אפשר לנסות גם כאן]

בהצלחה

אני הרטבתי עד גיל 11. אני מקווה שלא תקחו את העצה הזו ברצינות, כי זה מה שההורים שלי עשו (אחרי הרבה נסיונות אחרים), אני לא יודעת מי יעץ להורים שלי את העצה הזאת, אבל בתכל'ס, זה היה בשבילי ממש סבל. אז לידיעה: ילד שמרטיב יכול לשלוט על עצמו כמה ימים אם הוא מאד רוצה (פרס או משהו כזה), אבל לא לאורך זמן, וזה עדיין לא אומר שזה פסיכולוגי. אני זוכרת לילות שמאד רציתי לא להרטיב (כגון כשהתארחנו, או כשהבטיחו לי פרס) והייתי מבלה שעות בשירותים לפני השינה, ובלילה ישנה לא רגוע וכל רגע קמה (ולפעמים כל זה גם לא עזר - איזה תסכול!), ואז כשקמתי יבשה אמרו לי: "את רואה? כשאת רוצה את יכולה!" ממש מעודד:confused:
אני לא רוצה לספר לכם על ההרגשה של הילד המרטיב מול האחים והסביבה ועל חוסר הנעימות, רק שתדעו שזה לגמרי לא באשמתו! ואל תנסו אפילו ללכת על כיוון כזה כי הוא מספיק סובל גם בלי זה. אצלי זה עבר מעצמו ב"ה ורק השאיר לי כמה משקעים שגורמים לי להיות יותר סבלנית בנושא הזה אצל הילדים שלי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכתב ע"י גלידתי;1781915:
אני הרטבתי עד גיל 11. אני מקווה שלא תקחו את העצה הזו ברצינות, כי זה מה שההורים שלי עשו (אחרי הרבה נסיונות אחרים), אני לא יודעת מי יעץ להורים שלי את העצה הזאת, אבל בתכל'ס, זה היה בשבילי ממש סבל. אז לידיעה: ילד שמרטיב יכול לשלוט על עצמו כמה ימים אם הוא מאד רוצה (פרס או משהו כזה), אבל לא לאורך זמן, וזה עדיין לא אומר שזה פסיכולוגי. אני זוכרת לילות שמאד רציתי לא להרטיב (כגון כשהתארחנו, או כשהבטיחו לי פרס) והייתי מבלה שעות בשירותים לפני השינה, ובלילה ישנה לא רגוע וכל רגע קמה (ולפעמים כל זה גם לא עזר - איזה תסכול!), ואז כשקמתי יבשה אמרו לי: "את רואה? כשאת רוצה את יכולה!" ממש מעודד:confused:
אני לא רוצה לספר לכם על ההרגשה של הילד המרטיב מול האחים והסביבה ועל חוסר הנעימות, רק שתדעו שזה לגמרי לא באשמתו! ואל תנסו אפילו ללכת על כיוון כזה כי הוא מספיק סובל גם בלי זה. אצלי זה עבר מעצמו ב"ה ורק השאיר לי כמה משקעים שגורמים לי להיות יותר סבלנית בנושא הזה אצל הילדים שלי...
מסכימה עם כל מילה,
מניסיון....
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
מכירה מישהו מקרוב.גם עם אותה בעיה של ילד בן 12 שהרטיב בלילות.
ההורים הלכו לבקש ברכה מר' חיים קניבסקי והוא אמר שהאבא ילמד פרק העור והרוטב שבמשניות מסכת חולין.
וזה ב"ה הצליח פלאים.
ממליצה ללכת להתברך.
בהצלחה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הרב @פנחס ע כתב כאן פוסט מטלטל עם רעיון מהפכני. וביקש לפרסם מעל כל במה. פרוג זו הבמה מספר 1 של הציבור החרדי. ולכן מתפרסם כאן. חשוב שתביעו דעתכם ושתפו ברעיונות לתופעה הכאובה. מה הפתרון, האם מה שהוא כתב בפוסט ישים, האם אתם מכירים ישיבות ייעודיות לגרושים וכו' וכו'.

"בדפים הבאים נדון על בעיה שמשום מה מושתקת, ושמא בכוונה... וכפי שנבאר אי"ה בהמשך. מה שבעיה זו מושתקת ודאי אין זה בגלל שבעיה זו אינה משמעותית. אדרבה, רבים חללים הפילה. אמנם לא נעים להיות זה שמציף את הנושא, ובכל אופן חייבים שמישהו ירים את הכפפה.
נשתדל ככל האפשר שלא ללכת סחור סחור ולתמצת במילים, יודגש מראש כי את הבעיה אנחנו נציג ככל יכולתנו, וגם נציע פתרון. אמנם הדברים, הבעיה וכל שכן הפתרון אינם "תורה מסיני" ונשמח לקבל הערות והארות.
ובכן, לא אחד ולא שנים נחשפו למצב דורנו בו פעמים רבות, רבות מדי, הנישואין עולים על שרטון.
אין כאן המקום ואין זה הנושא מדוע מתרחשת תופעה כאובה זו, וכבר ספדו מספיק ספדנים על דור העקבתא דמשיחא ועל שלל תחלואיו. ובכל אופן המצב הינו מדאיב ונוגע ללב. לראות בחורים שעודם גלוחי סנטר, במיטב מחלצות, בשנות הבחרות והשיא, שעדיים היה לגדול, שכל רבותיהם בישיבה צפו להם עתיד מזהיר, אך מסובב הסיבות בחר להם מסלול שונה. ייתכן אפילו שדבר זה אירע באשמתם, שלא השכילו להבין היטב את מהות הליך הנישואין אליו הם צועדים, ולא קלטו מה טומנת בחובם התחייבותם תחת החופה "ואנא.. איזון... ואפרנס יתייכי כהילכת גוברין יהודאין" ואת שאר חובותיהם כלפי האשה. ופעמים רבות הגם שידעו היטב והתכוננו בכל לב ונפש לקראת השלב המכריע בחייהם, קורית תקלה המכוונת משמים והשידוך מתפוצץ. וכאן זה רק מתחיל...
בשלב זה הינם נכנסים למערבולת אינסופית. תהליך הגט עצמו הינו מורכב עד מאוד, לא תמיד האשה מתרצה ללכת כפי שבאה, פעמים רבות דרישותיה הם מעל ומעבר לשורת הדין ואכמ"ל, ובמיוחד שלא זה הנושא, רק לצורך ציוריות המצב נציג אותו בפן הכי אומלל.
והנה לאחר שבס"ד סוף סוף הצליח החתן לסיים את ההליך ולהשתחרר מעגינותו לעיתים הוא נכנס לפרק האיש מקדש שלב ב', ולפעמים הוא נזקק להתאוששות ארוכה. לא אחת הוא חושש ליפול שנית למצב בו היה, וחששו מסחרחרה נוספת שכזו מעפיל על רצונו הכן להקים בית נאמן בישראל, ולבנות משכן לה' בתחתונים.
ולמעשה ישנם בינינו הרבה אברכים צעירים שלא מוצאים את מקומם.
לחזור לישיבה אינם יכולים, אם בגלל "מה יאמרו" ואי הנעימות, ובעיקר בגלל תקנת אביר הרועים מרנא הגר"ח (כך ע"פ השמועה) שתיקן בועד הישיבות לפני רבות בשנים שלא ילמדו בישיבות כאלו שנישאו בעבר. וגם אם אין זאת מתקנתו, המציאות היא שראשי הישיבות מסרבים, ובצדק, לקבל בחזרה את הבוגרים שכבר נישאו בעבר, בחורים אינם צריכים להיות שותפים לשיח על בעיות של גרושים, ולא של נשואים, הלב שלהם חלש בשביל זה.
ובמצב כזה הגרוש צריך ללכת ללמוד בכולל אברכים. אמנם, גם בכולל יש לו אי נעימות רבה, אבל יש פיצוי בדמות המלגה הזעומה, שהוא נזקק לה נואשות בכדי לכסות את שכירות החדרון הטחוב בו הוא מתגורר (במקרים רבים ההורים אינם מעוניינים להחזיר הביתה בן גרוש, מחמת שהדבר מהווה עליהם מעמסה נפשית ופיזית) ולשלם את חובות העבר, ובמקרה שהוא גם מחויב לשלם מזונות המצב מורכב עוד יותר... ובגלל כל האמור ישנה עדיפות לאברך היקר והמסכן ללכת לכולל למרות שגם מקום זה אינו מקום טבעי ונוח עבורו, ואינו מהווה לו חממה לגדול בתורה ויראת שמיים.
דא עקא, שמסגרת כולל אינה מכסה ג' סדרים, וק"ו שאינה מכסה את בין הסדרים והלילות. והלב נכמר על אותו בחור צעיר שמוטל כעת במצב נואש כזה, ללא חְברה וללא אשה. בדרך כלל אם יש ילד, הילד נשאר אצל אימו (מסיבות מובנות) וגם עם הצער הזה הגרוש נאלץ להתמודד. מסגרת כולל לא בונה אישיות, ומאידך אין לגרוש שום זירה בה הוא יגדל, אין לו מי שידחוף אותו לכיוון הנכון.
נכון, ההורים פעמים רבות מחזירים הביתה, ומארחים בחיבה, מספקים ארוחות חמות, ולפעמים גם מכסים לו את החובות, אבל זה לא זה. הורים אינם חְברה, ועוד יותר אינם אשה. הורים זה לא כותל מערבי שאפשר לשפוך אליו את הלב, והבן לא תמיד יכול למצוא בכך את כל נחמתו. ובכל אופן ברור שזהו מצב טוב יותר, אם כי לא אידיאלי. (כמובן שהאידיאלי הוא מצב של נשוי, אמנם הדברים אמורים גם כלפי מצב ארעי זה, של טרום נישואין פרק ב', שאינו מצב ראוי)
יש מקרים בהם מלגת הקיום של הכולל לא מספיקה בכדי לקיים את כל צרכיו הכספיים המינימאליים הכוללים לחם צר ומים לחץ, והאברך הצעיר, שעוד יכול היה לאזור מתנים ולהאיר את העולם יוצא לשוק העבודה הפרוץ... ורבים חללים נפלו ומקום קבורתם לא נודעו...
ופה מגיע האבסורד הגדול, שבעוד ולנשים חד הוריות הקהילה דואגת, וארגוני נשים חרדיים ושאינם (ואין זה המקום להאריך בדעות המסולפות של מנהלי הארגונים הללו בסגנון "מ. מיכאלי") טורחים למלאות כל מחסורם, לעיתים תוך כדי נגיסות בבעל לשעבר, (פעמים רבות שלא בצדק כלל!) דוקא לגברים, שע"פ המקובל בעולם התורה אינם יוצאים לעבוד, וממילא הכסף פחות מצוי אצלם, איש אינו דואג.
לסיכום: מדובר בבחור צעיר שההבדל בינו לחברו מעוכב השידוך שנותר בישיבה הוא בכך שבנוסף לגיל המתבגר השווה לשניהם, לידידינו המדובר נוספה גיבנת ה"גרוש" שמורידה את מניותיו בשוק השידוכים, כשהיא יוצרת ספקולציות לגבי עברו "המפוקפק" ולכלוכים והשמצות מ"בחירת ליבו" בעבר. מצבו הכספי בכי רע, בייחוד כשהוא נאלץ לשלם הון רב מעל ומעבר לצורך האמיתי לגרושתו, שלצידה עומדים ארגוני הנשים והפמניסטים, בכדי שיזכה לראות את ילדיו אחת ל... וגם זה בחסד רב. אין לו שום משענת פיזית נורמלית, שעות רבות עוברות עליו בשיעמום ובדכאון, ללא חברה הגונה ומסודרת. דירתו אולי אינה במרתף טחוב חסר חלונות מתחת האדמה שורץ עכברושים, אך ודאי לא בסביון... והיצר הרע מאיים עליו כדרכו בסכינים שלופות מכל הכיוונים כשאין לו מי שיסייע לו בהתמודדות הקשה.
מי יודע כמה "נתיבות המשפט" איבדנו בגלל המצב העגום הזה?
מה עוד, שהידיעה שכך הוא מצבו של גרוש, שהוא אומלל עשרת מונים מגרושה, מהווה מאזן אימה לנישואין תקינים. כי כשהאשה (הגרושה בפוטנציאל) יודעת שבמצב של גט המפסיד העיקרי יהיה הבעל היא מנצלת זאת. וד"ל.

ולכן לעניות דעתי הפתרון צריך להיות בהקמת מסגרת ישיבתית לבחורים פרק ב'. מסגרת שתהיה ממוצעת בין כולל לישיבה. מסגרת שתדאג לצרכים הכלכליים של הגרושים, במילגה ראויה לשמה (ניתן להשוות זאת להורים, שישלמו לכל בן כפי צורכו, כך המסגרת תדאג למימון לכל אחד כפי מחסורו). מסגרת שתעזור להם לחיות חיים בריאים בחברה תורנית. מסגרת שתתן להם טעם בלימוד למרות צערם הקשה. ניתן לשלב בתוך המסגרת איש המבין בנפש האדם שיטפל בחרדות ובפחדים, ויניע את הגרושים לבנות את חייהם מחדש. מקום שיכלול פנימיה ואוכל, משגיח וראש ישיבה, (כמובן שהחלק של שיעורים יומיים פחות מתאים) מקום בו יוכלו לפרוק את ליבם באוזני חברים לצרה. שירגישו שאינם שונים ורעים. שיתנו להם הדרכות המתאימות למצבם. (חיפשתי בקול הלשון הדרכות לבחורים מיש"ק ומיש"ג הכנה לחיי אברכות, טיפים לנישואין ולשלום בית ולחינוך ילדים, לכל מצב... אבל טיפים לגרושים לא מצאתי, ולא אף ספר עזר והדרכה- כלום!) שיספקו להם מקום שלא יצטרכו לבלות לילות חשוכים לבד עם מחשבות דמיוניות. שיתנו להם תחרותיות בלימוד ורצון להצליח. שיתנו להם תקווה לעתיד טוב יותר. ובעיקר- שידאגו שישמרו על היראת שמיים שלהם.
כמובן צריך לשאול את גדולי ישראל שליט"א איך וכיצד להקים מקום שכזה באופן שיהיה הראוי ביותר ועוד ועוד, והתוכנית להקמת מקום שכזה לא מסתיימת ואפילו אינה מתחילה במאמר על פני 2 דפי A4 אמנם את הנושא הזה צריך להציף, ולתור אחרי פתרון ראוי.

הערה חשובה: כותב הדברים ב"ה נשוי באושר ובאושר עם אשת נעוריו, בעז"ה ביחד עד 120 אמנם נזקקתי לנושא בעקבות כמה בני משפחה וידידים שהגיעו למצב החמור הנזכר, ואין מושיע!

אנא מי שימצא חן בעיניו, תעשו עם זה משהו, ואם אין בכחם לפחות תפרסמו בכל במה אפשרית.
שלישית, אינני לוקח אחריות על הפתרון שהצעתי אבל הבעיה היא בעיה קשה, וחייבים שמישהו ימצא לה פתרון כלשהו, צריך להציף אותה
מצרף מאמר מטלטל , אולי יהיה לתועלת ומישהו ירים את הכפפה. ענין זה לא מוצה בישיבות ויכול לספק משרות חשובות..."

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה