למסירה השיקצע ומכחישי השואה

מצב
הנושא נעול.
נתקלתי ביוזמה מיוחדת מאד של עמותת שם ונר.

כבר כמה שנים בית הספר מזמין נרות משם ונר, כל תלמיד מקבל נר.
יש על המדבקה ברקוד שאפשר לסרוק אותו ולגלות פרטים נוספים על האדם שמדליקים נר לזכרו.
הילדים מתחברים מאד.
הם חישבו את גיל הנפטרים לפי שנת לידה ופטירה וחפשו את ארצות המוצא שלהם על מפת העולם בכיתה.
מרגש.
 
[
לא רציתי לכתוב יותר חריף,
אבל מפי ראשי הציונים נשמע המשפט 'רק בדם תהיה לנו הארץ'
והם לא נקפו אצבע כאשר ביקשו מהם לסייע להציל את יהודי הונגריה. ואפילו הכשילו את המאמצים.
אכן היו מראשי הציונים שאמרו טענה זו, ואני לא בא לסנגר עליהם.
אבל זה לא סיבה לקנטר על כל הציונים ראשי הציונות.
זה כמו לומר שכל החרדים שונאים את המדינה וחברים של האיראנים, שהרי יש כמה חרדים שהלכו להתחבק עם אחמדינג'אד.
 
תקנו אותי עם אני טועה, אבל אני חושב שחובה מוסרית על כל הורה ששמע (דור שני וכדו'), ורוצה להעביר זאת הלאה לילדיו [שזו חובה הכרחית] ליסוע עם ילדיו לסיור במחנות [כמובן עם הדרכה שמותאמת להשקפת עולמינו] וכמובן בגיל המתאים, כי אין כמו להיות שם...
נ.ב. אני לא נכנס לדיונים הלכתיים
 
לדעתי השואה היא טרגדיה גדולה כל-כך שאין לנו כעם - על כל חלקיו - יכולת נפשית להתמודד אתה גם אחרי 75 שנה (אוהוהו, איך הזמן רץ, אני זוכר כילד את ציון ה-50 שנה לסיום השואה..).
ציון יום השואה החילוני למשל, נקבע בכ"ז ניסן לציון מרד גטו ורשה - אירוע שולי בתקופת השואה. הציון הוא לשואה ולגבורה.. היינו הם נותנים יחס שווה לרצח של 6,000,000 יהודים, לכמה אירועי התקוממות שוליים של אנשים שכבר התייאשו מחייהם ונרצחו אחרי "קרב" בין קומץ מעונים עם נשק קר, לדיוויזיות משורינות עם חימוש כבד..
נפשית אנו עוד לא מסוגלים לדבר ממש על השואה, בוודאי כל עוד יש ניצולים חיים בקרבנו - סבתי שתלאיט"א לא הייתה מסוגלת לדבר על זה במשך שנים רבות, אני שמעתי ממנה על השואה הרבה יותר מאבי - ייקח לנו עוד כמאה שנה עד שנוכל לדבר ולעכל את הדבר הנורא הזה.
 
זה ממש לא נכון, ועובדה שקוראים לזה 'יום השואה והגבורה', ולא רק 'יום הגבורה'.
אכן, ראשי הציונות שרצו לפתח דור חדש שיקום וילחם על מדינת ישראל, היו צריכים סיפורי גבורה לא רק על אלו שעזרו לחבריהם בשואה, ועל אלא גם על גבורה גופנית ממשית, על אנשים שהיו מוכנים למסור את נפשם בשביל כבוד הלאום. ובשביל זה עשו עסק גם מסביב 'הגבורה' הטרגית של אלו שלקחו איתם במותם גם כמה נאצים.
אך זה ממש לא נכון ש'לכל נספי השואה הם קראו בגנאי ש'הלכו כצאן לטבח'', הם שימרו את זיכרם והקימו את כל מוזיאון 'יד ושם' כזכרון לכל נספי השואה באשר הם. אלא שבד בבד הם גם העלו על נס את אלו שבכוחותיהם האחרונים הצליחו לנקום את דם משפחותיהם ועמם.
הדבר דומה למי שישמע שיחה של משגיח שמעלה על נס את גדול הדור ש'לא התבטל אפילו לילה אחד' אלא למד כל רגע ורגע, ויאמר שהמשגיח בא לזלזל ביהודים הפשוטים שמתבטלים מדי פעם.

אולי בשניים שלושה עשורים האחרונים זה השתנה לטובה אבל אין ספק שבהתחלה היחס לניצולים מהציבור החילוני היה מחפיר. זאת אחת הסיבות שהם מיעטו לספר מה שעבר עליהם. יש סרט שמדבר על זה שנקרא המכה ה-81.
 
אולי בשניים שלושה עשורים האחרונים זה השתנה לטובה אבל אין ספק שבהתחלה היחס לניצולים מהציבור החילוני היה מחפיר. זאת אחת הסיבות שהם מיעטו לספר מה שעבר עליהם. יש סרט שמדבר על זה שנקרא המכה ה-81.
ואני אמשיך את התגובה הזו
שלא לחינם יצא הספר של הרב משה שייפלד נראה לי 'אני מאשים' או משהו כזה

והעלו כאן שבציבור שלנו לא מספיק מדברים על השואה
זה לא נכון !!
אני זוכר בתור בחור צעיר בישיבה קטנה שהגיע יהודי חשוב שאני לא זוכר את שמו (אולי הוא כבר נפטר) שהסתובב בין הישיבות הקטנות וחילק לוח מיוחד של לימוד משניות אם תוכנית מסודרת לזיכרון המשניות, לזכר נספי השואה ועל כל עמוד של יום, היה שם, שם של לאדם שנספה
 
ואני אמשיך את התגובה הזו
שלא לחינם יצא הספר של הרב משה שייפלד נראה לי 'אני מאשים' או משהו כזה

והעלו כאן שבציבור שלנו לא מספיק מדברים על השואה
זה לא נכון !!
אני זוכר בתור בחור צעיר בישיבה קטנה שהגיע יהודי חשוב שאני לא זוכר את שמו (אולי הוא כבר נפטר) שהסתובב בין הישיבות הקטנות וחילק לוח מיוחד של לימוד משניות אם תוכנית מסודרת לזיכרון המשניות, לזכר נספי השואה ועל כל עמוד של יום, היה שם, שם של לאדם שנספה

אני חושבת שזו הנקודה שמדברים עליה פה.

שבעבר, גם הלא רחוק דברו, והיום פחות ופחות.

כשאני הייתי בבית הספר הראו לנו סרטים על השואה, מזעזעים. כאלו שאפילו לא הבנו מה בדיוק רואים שם ורק שנים שנים אחרי זה נפלו לי אסימונים והתחברו לי סיפורים שקראתי כנשואה כבר לסרטים האלו. גם הראו לנו כמה פעמים את הרב נויגרשל על השואה, והכל כילדות בבית הספר!

היום????

הבת שלי מגרדת מהעיתונים כתבות, אני לא יודעת כמה חומר "חי" מהשואה הן מקבלות בבית הספר.

והקומיקסים... אנחנו קראנו ספרים, ואני מודה, בבית של ההורים שלי היו ספרים על השואה עבי כרס, ואצלי אין! הילדים שלי עוד לא מספיק גדולים בשביל זה ולמעשה לעצמי לא טרחת לקנות... אז אין להם לאן להציץ חוץ מכתבות בעיתונים, ובנוסף - לנו היה גם את הבתים של הסבים והסבתות ששם היו ספרים מחרידים ממש.... שאסור היה לקרוא והצצנו בהם בלי שאף אחד יודע...

ובקיצור - בעבר שלנו היה חומר, תמונות, דיבורים וספרים, והיום הרבה הרבה פחות.
 
נראה שחלק מהתגובות נגד ספרות הקומיקס החרדית על השואה, מתייחסות לסדרת 'פינצ'ע ואיצ'ה', שם מסופר על שני ילדים יהודים קטנים שנלחמים בנאצים יחד עם ה'יהודי הנצחי' ועוד יהודי מתבולל שמתחפש לפולני ולעתים לחייל נאצי. לכאורה יש מקום לפגם בתיאור ילדים 'נלחמים' בנאצים, בעוד שבפועל רוב הילדים היהודים נשחטו ונטבחו עוד לפני שהספיקו לצייץ.
אלא שהסדרה מועתקת אחד לאחד מסדרת 'אח ואחות' שכתב סופר השואה החרדי ר' משה פראגר, שאשתו וילדיו נרצחו בשואה. כך שאפשר לראות שגם ניצול שואה כתב סדרה כזו, שמתארת את סנדר'ל וחנה'לה בורחים מציפורי הנאצים, ובהמשיך גם מערימים פה ושם עליהם.
אלא שיש לי רק תמיהה אחת, למה צריך להפוך את חנה'לה הקטנה ל'איצ'ע' הבן? יש דבר רע בזה שאח שומר על אחותו הקטנה? אולי יבוא מישהו ויסביר.
 
נו אולי שמישהו יעלה איזה סרט על השואה או תיעוד של ניצולי שואה המדברים על שעבר עליהם? אולי מנהל הפורום יתיר זאת בהוראת שעה?
ובנימה אישית אוסיף ואספר שסבי וסבתי ז"ל עברו את אושויץ ואני עוד זוכר את הקעקוע של סבי על ידו. את סבתי לא זכיתי כלל להכיר אך את סבי כן. [במאמר מוסגר אציין שסבי היה יהודי אציל הרוח ועדין הנפש שכל עולמו היה תורה ועוד תורה. פעם לאחר שעבר שיקום מדלקת שעבר ושנהיה משותק בחצי גוף ממנה, באתי לבקרו בתור בחור ואבי שיחי' סיפר לסבי שמתחיל תקופת שובבי"ם בו לומדים הבחורים שעות רצופות, אז סבי פרץ בבכי ומלמל הלואי גם אני הייתי יכול ללמוד כעת...(פשוט היה חלש ותשוש ממה שעבר וכבר היה קשה לו הלימוד)].
לא סיפר כמעט כלום מהשואה על אף שניסו לדובבו, כנראה בגלל הצלקת שנשא בנפשו, בסוף ימיו גילו שהשאיר מחסן עם מוצרי צריכה שונים כמו שימורים וכיו"ב וכן ארנקים עם שטרות כסף כנראה מסיוט וחשש שמא שוב יחזור מה שעבר עליהם בשואה. אך סבתי כן היתה מספרת והרבה, כנראה זה סוג של אופי, יש שדוקא בגלל מה שעברו היו צריכים להוציא החוצה ולשפוך את אשר היה בנפשם פנימה ויש שדוקא להיפך, לא היו מסוגלים להיזכר בזוועות.
 
נערך לאחרונה ב:
ליסוע עם ילדיו לסיור במחנות
זה נראה לי מוגזם לקרוא לזה חובה מוסרית... בלי קשר להלכה...
נסיעה כזו וסיבוב במחנות ממש לא מתאים לכל אחד, ואגיד עוד יותר- לא מתאים לרוב האנשים!
יש המון דרכים לספר לילדינו ולנסות לחבר אותם כמה שאפשר לעבר שהיה ונכחד בלי נסיעה למחנות והיחשפות לדברים שמזעזעים את הנפש הרגישה.
ולא, אני לא מדחיקה ולא מתעלמת- אבל ויזואלית- לא תמיד ולא לכל אחד זה מתאים...
-----------------------------------------------------------------------------------------------
ובענין אחר,
באמת קשה מאד לחבר את הילדים של היום לשואה, ואין לי ספק, וזה עצוב, שאני 'חייתי' את השואה הרבה יותר מהבת שלי, שמסתכלת עליה כ'מלחמה גדולה' ולא מבינה את העומק,( אולי קצת קראה "ניצחתי את איכמן"- שזה רחוק מאד ממה שהיה)
אבל המציאות בעבר היתה כזו שהיו ניצולים סביבנו, היה על זה דיבור כל הזמן, הזכרנו את ההולכים, נקראנו בשמם, כתבנו עבודות שורשים והיה לנו כלי ראשון או שני לראיין....
כיום, אין את זה!! כמעט ולא!
ומטבע הדברים (וזה מחריד, וזה נורא) הדברים נשכחים, ולא מדוברים, ולא מספיק 'חיים' אצל הדור הבא. זו מציאות עצובה וכואבת.
בעקבות השרשור הזה ניסיתי לשאול את הבת שלי (בת 9) מה היא יודעת על השואה, למה זה כזה 'נושא' וכו', והופתעתי מרמת הידיעות, שואף ל-0, והיא נינה של ניצולי שואה!!
אז אני באמת רוצה לשמוע ולדעת איך ניתן לחבר אותה, כמובן בהתאם לרמתה, וכמה, ואיך, ובאמצעות מה לחשוף להיסטוריה החשובה הזו שגם קשורה אליה באופן אישי-משפחתי!
 
נראה שחלק מהתגובות נגד ספרות הקומיקס החרדית על השואה, מתייחסות לסדרת 'פינצ'ע ואיצ'ה',
אני דווקא גם נגד 'ניצחתי את איכמן'... באופן כללי כל סיפור שמדגיש את ניצחון היהודים על הנאצים (בגוף), ומנסה לצייר את השואה הנוראה כמשהו שניתן 'לעבור' אותו על ידי הומור, על ידי מעשים נועזים, על ידי טריקים של ילדים- נראה לי רק עוזר לניתוק ול'תלישות' של הדור היום מהעבר...
צריך לדבר על ה'רוח' בעיקר, על הגבורה היהודית הרוחנית, על האופטימיות, על דור ההמשך היהודים מקיימי המצוות- שהוא הניצחון...
ולא- לא בקומיקס, תנו לילדים לצייר את זה בראש, בכל גיל הם יצירו את זה בצורה שמתאימה לו, קומיקס רק מוזיל את המלחמה, הוא מכניס אותה למימד מאד מסוים, ואין שום סיבה לעצור ת הזוועות במימד הזה...
תנו להם 'לדמיין' את זה!
(יש כאלו שאומרים את זה על כל קומיקס, זה נושא לאשכול אחר, אבל בנושא כל כך עמוק כמו השואה, אני חושבת שאין עוררין, שאסור לקבע את זה לתמונת מצב מסוימת)
 
כ
נראה שחלק מהתגובות נגד ספרות הקומיקס החרדית על השואה, מתייחסות לסדרת 'פינצ'ע ואיצ'ה', שם מסופר על שני ילדים יהודים קטנים שנלחמים בנאצים יחד עם ה'יהודי הנצחי' ועוד יהודי מתבולל שמתחפש לפולני ולעתים לחייל נאצי. לכאורה יש מקום לפגם בתיאור ילדים 'נלחמים' בנאצים, בעוד שבפועל רוב הילדים היהודים נשחטו ונטבחו עוד לפני שהספיקו לצייץ.
אלא שהסדרה מועתקת אחד לאחד מסדרת 'אח ואחות' שכתב סופר השואה החרדי ר' משה פראגר, שאשתו וילדיו נרצחו בשואה. כך שאפשר לראות שגם ניצול שואה כתב סדרה כזו, שמתארת את סנדר'ל וחנה'לה בורחים מציפורי הנאצים, ובהמשיך גם מערימים פה ושם עליהם.
אלא שיש לי רק תמיהה אחת, למה צריך להפוך את חנה'לה הקטנה ל'איצ'ע' הבן? יש דבר רע בזה שאח שומר על אחותו הקטנה? אולי יבוא מישהו ויסביר.

כמי שקשורה לחלק מההפקה של הספר הזה, אני יודעת את הנימוקים והסיבות. המוציאים לאור הם אנשים אחראיים מאד ששקלו הייטב את הנושא והוציאו לאור את הסידרה אחרי מחשבה מעמיקה:

1. קודם כל לגבי השאלה הספציפית, בספר מתוארים יחסים חמים וקרובים מאד בין היהודי הנצחי לילדה, בין השניים אין קרבה משפחתית. מה שהיה אילוצי השעה לשעתו, לא נכון לתאר במיוחד לא ויזואלית לילד בני דורינו.
יחס קרוב, שהות בבית אחד גם כשהאח לא נמצא, עלול להרדים חושים של ילד ולגרום לו לנהוג בניגוד להלכה. אם חנהלה הלכה עם זקן שהוא לא קרוב משפחתה, למה שאני לא אלך אם הסבא החביב הזה שמציע לי סוכריה?
2. בספר מתוארים יחסים נוספים שלא ניתן היה לתרגם לספרות ילדים בת דורינו. הקשר בין היהודי הנצחי למכשפה ועוד. אי לכך הוחלט להשמיט את כל הסוגיא המאד בעייתית באותם ימים.

3. אין להשוות סידרה זאת לסדרה קיקיונית שכל מהותה מעשי ליצנות ובילוש. המחבר יושב (מעדות אישית) שעות ארוכות על חומרים אותנטיים ואוספים חומר הרבה מעבר למה שמופיע בספרי הרב פראגר. הם בשום אופן לא הופכים את השואה לצחוק. אלא מעניקים מבט של ילד, שבגלל שהוא ילד חווה את השואה אחרת , גם ספרו של הרב לאו אינו טראומטי כמו ספרם של סופרים אחרים.
4. המחבר הוציא לאור את הסדרה דווקא משום שאת המשיכה החזקה שלו לנושא ואת הרצון העז להבין מה קרה שם, הוא קיבל מספריו מלאי האקשן של הסופר וחוקר השואה וכמו שנכתב ניצול שואה בעצמו , הרב משה פראגר. הספרים הללו נגעו בעומק נשמתו בהיותו ילד וגרמו לו לדעת פי כמה על הנושא מכל נער ממוצע בגילו, את החוויה הזאת הוא ביקש העביר לדור הצעיר.
5. אם הבחירה היא האם הילדים יידעו למשל על בחורי המחתרת החסידית דרך קומיקס או לא יידעו בכלל, עדיפה האופציה הראשונה. לא ראיתי נער בן דורינו קורא את ספר החובה "אלו שלא נכנעו" לצערנו.
6. ושוב, הגושפנקא לספרים אלו, הם ספריו של מי שהיה שם וראה לנכון להעביר את זה בצורה קלילה לדור הצעיר.
7. המחבר בספריו האחרים מצייר תמונות אחים ואחיות ללא בעיה.
 
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה

בקו שבין טלושץ´ לוורשה
מתחנת הרכבת וורשאו אוסט
יוצאים ברכבת ונוסעים ישר
הנסיעה נמשכת לפעמים
חמש שעות ועוד ארבעים וחמש דקות
ולפעמים נמשכת אותה נסיעה
חיים שלמים עד מותך

והתחנה היא קטנטונת
שלושה אשוחים גדלים בה
וכתובת רגילה אומרת:
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה

ואין אפילו קופה
גם איש המטענים איננו
ובעבור מליון
לא תקבל כרטיס חזור
ואיש לא מחכה בתחנה
ואף אחד לא מנפנף שם במטפחת
רק באויר תלויה דממה
לקדם פניך בשממה אטומה
ושותק עמוד התחנה ושותקים שלושת האשוחים
שותקת הכתובת השחורה
כי כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה

ורק שלט פרסומת
תלוי עוד מאז
סיסמה ישנה ובלויה האומרת:
"בשלו רק בגז"

כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה

(ולדיסלב שלנגל)


לפעמים דווקא ספרות השואה הכללית, יכולה לעזור לנו למסגר את הסיפור היהודי.
אחרי שקוראים שיר כזה ^, אפשר להבין יותר את המשמעות של הסיפור על סבא, ר' משה בצלאל אלתר.
בן 74 היה, צדיק וירא שמים ותלמיד חכם, כשנשלח מגטו וורשא לטרבלינקה ברכבת. ורק כרטיס הלוך קיבל, ולא היה כרטיס חזור.

"יש זמנים שגם ללכת למות זו מצווה", אמר אז. "אם הולך האדם בשמחה לקיים את רצון ה', הרי הוא מת מצוה".

אין קבר לעלות אליו ואין מצבה לחרוט עליה מילות הספד. ולא ממש עמדנו בצפירה. אבל הזכרון של מתי-המצווה הקדושים שלנו, חי יום יום. עשרות מוישה-בצלאל'ך וחיה-שרהל'ות (כשם אשתו), ממשיכים בחייהם את מורשתו. טרבלינקה לא הייתה התחנה האחרונה.
 
נערך לאחרונה ב:
חינוך, כמו כל חינוך, הוא אמצעי להגיע ליעד, שהם הערכים המוקנים. השאלה היא אלו ערכים אנו רוצים להקנות לילדינו בכך שאנו מספרים על השואה.
אצל החילונים זה פשוט. הם מעוניינים לפתח את התודעה שכל זמן שהיינו בין עמים זרים, נשחטנו ונטבחנו, והם הפנו אלינו את גבם בשעת צרתנו, ועל כן אנו צריכים להיות במדינה ריבונית משלנו, בעלת צבא חזק, שיגן עלינו ו'לעולם לא עוד' (למרות שמבחינה היסטורית מן הסתם גם אם היתה קיימת 'מדינת ישראל' פעוטה בימי השואה, לא היה צבאה יכול לעמוד בפני גייסותיו של הצורר הנאצי, ובקושי האימפריה הבריטית הצליחה לעשות זאת).
עוד מטרה יש להם בסיפורם על השואה, והוא לתאר מה קורה בשעה שאנו מתנכרים אל ה'אחר', ואנו מתייחסים אליו כאל צורת חיים שונה משלנו. הנאצים הצליחו לטעת בתודעתם את ההכרה שהם גזע מורם מעם, וכל השאר אינם אלא כבעלי חיים שתפקידם הוא לספק את צרכיהם, ויש כאלו שרחמנא ליצלן הם כמו ג'וקים, שצריך למגר.
ועל כן, בסיפור עליית הנאצים והזוועות שנעשו על ידיהם, יש להם מטרה, לחנך את ילדיהם בכך שכל בני האדם שוים, ותורת הגזע הם מתועבת, ועצם ההבחנה בין אדם 'נעלה' יותר לאדם 'פחות' עלולה להוביל לעברי פי פחת.
הבעיה היא שאצלנו עדיין לא הוגדרה בבירור המטרה בסיפור השואה. האם המטרה היא 'זכור את אשר עשה לך עמלק' ובכך להגדיר את כל העם הגרמני לדורותיו כ'עמלק' ולהשניאו על ידי כך? האם המטרה היא 'סתם' ידע היסטורי באסון הנורא ביותר שאירע בתולדות עם ישראל? האם המטרה היא לחנך את ילדינו לגמילות חסדים וקיום מצוות על ידי שנלמד לקח מכמה דמויות זוהרות שעשו כן גם בצל צלמוות? זה לא מוכרע.
אכן, קשה מאד לעכל ברגש שאפשר לעבור בשקט על תקופה איומה זו, שבה נטבח שליש מעם ישראל רק בגלל יהדותו, אך אי אפשר להכחיש שבלי מטרה ברורה אנחנו נמשיך לתהות כל שנה מחדש למה אין אנו זוכרים כראוי את החורבן.
וכמובן שבשולי הדברים יש תמיד את הנושא הלעוס אם לעמוד בצפירה או לא. יש כאלו שאי העמידה בצפירה היא חלק ממגדיר הזהות החרדי שלהם...
 
כ


כמי שקשורה לחלק מההפקה של הספר הזה, אני יודעת את הנימוקים והסיבות. המוציאים לאור הם אנשים אחראיים מאד ששקלו הייטב את הנושא והוציאו לאור את הסידרה אחרי מחשבה מעמיקה:

1. קודם כל לגבי השאלה הספציפית, בספר מתוארים יחסים חמים וקרובים מאד בין היהודי הנצחי לילדה, בין השניים אין קרבה משפחתית. מה שהיה אילוצי השעה לשעתו, לא נכון לתאר במיוחד לא ויזואלית לילד בני דורינו.
יחס קרוב, שהות בבית אחד גם כשהאח לא נמצא, עלול להרדים חושים של ילד ולגרום לו לנהוג בניגוד להלכה. אם חנהלה הלכה עם זקן שהוא לא קרוב משפחתה, למה שאני לא אלך אם הסבא החביב הזה שמציע לי סוכריה?
2. בספר מתוארים יחסים נוספים שלא ניתן היה לתרגם לספרות ילדים בת דורינו. הקשר בין היהודי הנצחי למכשפה ועוד. אי לכך הוחלט להשמיט את כל הסוגיא המאד בעייתית באותם ימים.

3. אין להשוות סידרה זאת לסדרה קיקיונית שכל מהותה מעשי ליצנות ובילוש. המחבר יושב (מעדות אישית) שעות ארוכות על חומרים אותנטיים ואוספים חומר הרבה מעבר למה שמופיע בספרי הרב פראגר. הם בשום אופן לא הופכים את השואה לצחוק. אלא מעניקים מבט של ילד, שבגלל שהוא ילד חווה את השואה אחרת , גם ספרו של הרב לאו אינו טראומטי כמו ספרם של סופרים אחרים.
4. המחבר הוציא לאור את הסדרה דווקא משום שאת המשיכה החזקה שלו לנושא ואת הרצון העז להבין מה קרה שם, הוא קיבל מספריו מלאי האקשן של הסופר וחוקר השואה וכמו שנכתב ניצול שואה בעצמו , הרב משה פראגר. הספרים הללו נגעו בעומק נשמתו בהיותו ילד וגרמו לו לדעת פי כמה על הנושא מכל נער ממוצע בגילו, את החוויה הזאת הוא ביקש העביר לדור הצעיר.
5. אם הבחירה היא האם הילדים יידעו למשל על בחורי המחתרת החסידית דרך קומיקס או לא יידעו בכלל, עדיפה האופציה הראשונה. לא ראיתי נער בן דורינו קורא את ספר החובה "אלו שלא נכנעו" לצערנו.
6. ושוב, הגושפנקא לספרים אלו, הם ספריו של מי שהיה שם וראה לנכון להעביר את זה בצורה קלילה לדור הצעיר.
7. המחבר בספריו האחרים מצייר תמונות אחים ואחיות ללא בעיה.
תודה על ההבהרה המפורטת.
אכן, הדברים מובנים כעת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

גלגל_מזלות_וינשוף_קסום.gif

ברוכים הבאים לאשכול הרשמי של "חויה בקליק" - הבית של המשחקים האינטראקטיביים, הקליקרים וההפעלות הכי חכמות שיש.

לרגל השקת האשכול ועונת המבצעים (Black Friday שקורה עכשיו וחנוכה שמגיע מיד אחריו), בנינו עבורכם את "גלגל המזל".אנחנו לא נגלה לכם איזו הנחה תקבלו. אתם תצטרכו לגלות בעצמכם...

אז איך זה עובד?​

בנינו אלגוריתם מיוחד שמחלק קופונים בצורה אקראית לגמרי.
בתוך המאגר מסתתרים:
מגוון סוגי קופונים לשירותים שלנו מהנחות בסיס ועד משחקים ללא עלות!

רוצים לסובב את הגלגל ולבדוק את המזל?​

  1. הגיבו כאן באשכול: "אני רוצה לסובב את הגלגל"
  2. נשלח לכם בהודעה פרטית קישור קסם חד-פעמי.
  3. לחצו על הקישור- ותגלו מיד במה זכיתם.
  4. כל כרטיס זוכה!

קצת עלינו (למי שלא מכיר):​

אנחנו ב"חויה בקליק" הופכים כל אירוע – מיום הולדת משפחתי ועד כנס של 2000 איש – לאירוע סוחף, תחרותי ומגבש.

מה תמצאו אצלינו:

  • מערכות טריויה להפעלה עצמית: אתם בונים את המשחק, מקרינים על מסך, והקהל משחק מהניידים שלו בזמן אמת-גם בטלפונים כשרים!. (פתרון מושלם וזול למשפחות, ימי הולדת וכיתות).

  • השכרת קליקרים (שלטים) פיזיים: הדבר האמיתי! ערכות של שלטים אלחוטיים למשחק ללא צורך אינטרנט וטלפונים בכלל. (הפתרון האידיאלי למוסדות, סמינרים, תלמודי תורה ומשפחות).

  • הפקות תוכן מלאות: אנחנו בונים לכם את השאלות, את העיצוב ואת החוויה מא' ועד ת' לארגונים ומוסדות
  • תוכנית בת מצוה יחודית חוויה סוחפת, מגבשת ומלאת עניין שכולם שותפים בה! לאירוע בת מצוה שלא ישכחו! טריילר לצפיה

  • ספיישל חנוכה: תוכניות מוכנות, מעוצבות ומתוכנתות למסיבות חנוכה - רק לחבר למסך ולהתחיל לשחק.

  • מסע את תוך עצמי וכמובן התוכנית החדשה שלנו סינק מסע מרתק לגילוי עצמי עם תוצאיה אישית ויחודית לכל משתתף
    מסע שאף משפחה לא מפספסת! טריילר לצפיה

שירות ותמיכה​

האשכול הזה נועד לכיף, להתייעצות על סוגי הפעלות ולחלוקת ההטבות.כדי שנוכל לתת שירות מהיר ומדויק ללקוחות קיימים (ובמיוחד בלחץ של חנוכה):שאלות טכניות, עזרה בתפעול או תמיכה בזמן אמת – נא לא לכתוב באשכול זה! (אנחנו עלולים לפספס אתכם כאן).פנו אלינו אך ורק בערוצי התמיכה הרשמיים לקבלת מענה מיידי:

📞 בטלפון לתמיכה ושירות: 03-773-7970
🌐 לאתר שלנו ולהתרשמות: -https://clicker.co.il/
📧 מייל: K037737970 @ GMAIL.COM

אז... מי הראשון שיש לו אומץ לסובב את הגלגל?
התגובות פתוחות, הקופונים במערכת מחכים... צאו לדרך! 👇

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה