למסירה השיקצע ומכחישי השואה

[סתם אחד]

איפה אפשר לשמוע? אשמח

054-8492077

 

[shira bira]

054-8492077

תודה . א"א להוריד בקול הלשון או אתר אחר ? (כמו של הרב נויגרשל).

 

[מלפפון]

כדור שלישי לשואה- מעולם לא הייתי צריכה תזכורת או שידברו איתי על השואה.
גם כשסבתא שלי לא הסכימה לספר לי על מאורעותיה בימי האימים, כי אני קטנה מדי,
(בעוד היא עברה את המאורעות בגיל צעיר הרבה יותר מאותו גיל שהייתי כשהיא לא רצתה לעשות לי טראומות רק משלמוע מה שהיא עברה בגיל שלי),
תמיד ידעתי שהיה משהו מזעזע, וחויתי את זה בהרגשה.
בהמשך גם קראתי ספרים, כמו שמישהי הזכירה פה: לאה,
וספרים נוספים שכיום אני אפילו לא מסוגלת לקרוא את הכריכה האחורית שלהם.
אני חושבת שכל עוד הסבתות חיות (סבתא שלי בעלי וסבתא שלי), זה עובר גם לדור רביעי בלי שיצטרכו לדבר על זה.
יתכן שילדות שלא צאצאיות לניצולות, ולא קוראות ספרות רצינית על השואה, רק קומיקסים (מכחישי שואה), לא ידעו מה היא היתה ואיזה הרס הפילה על העם היהודי.

לכשעצמי, מלא פעמים אני שואלת האם יש חובה שכל יהודי ידע על השואה ברובד של זיכרון יום יומי. לא בטוח שיש מצוה כזו. אם יגידו לי שיש ילדים שלא יודעים על השואה- ממש לא יחריד אותי.
אני לא חושבת שהשואה אמורה להימשך ולחולל שמות באילו שרגישים להכיל אותה. מתנצלת.
מספיק היא נמשכה אצל דור שני ושלישי. למה להמשיך את הטרגדיות? למי עושה טוב לשמוע על כל ההתעללויות והסדיזם של הגרמנים?
המצב של אחרי השואה, בו בזו ולעגו לניצולים, ולא ממש הקלו עליהם, התייחסו אליהם כאל ממציאים, ברמה שהם חששו לספר על התלאות כי לא יאמינו להם, ויחשבו שהם סתם דומיינים ואכזריים שבדו את הרוע הזה מליבם. (ציטוט של ניצול).
זו היתה פלנטה אחרת שלא נוכל להכיל או להבין אותה, ואני לא חושבת שיש צורך לרדת לרובד של פרטי פרטים.
זה שהחילונים מקדישים את היום הזה כי אין להם ערכים אחרים, והם כביכול מכפרים על היחס שלהם לניצולים בקום המדינה, לא מחייב אותי לערוך שיעורים ולהמשיך את השלכות השואה גם לילדיי.

כשחמותי סיפרה לילדים סיפור על השואה, ביקשתי ממנה לא לספר.
אמרתי לה שאני לא חושבת שנכון לספר לילדים רכים על הדברים הללו, ולא יקרה כלום אם לא ידעו. (לי עצמי סיפרו בגיל מבוגר מאד- כנערת סמינר, ואת תלאותיו של סבא שלי אני אפילו לא ממש יודעת עד היום!)
אולי אשנה את דעתי אם תשכנעו אותי, כרגע אני לא רואה סיבה לשמוע סיפורים לעומק, מבחינתי זה רק מסאב את הנפש ולא מועיל לשום דבר. אי אפשר להכיל את זה בכלל.
ומי שמכיל- אולי הוא פשוט לא מבין את המציאות שהיתה שם.

 

[סתם אחד]

תודה . א"א להוריד בקול הלשון או אתר אחר ? (כמו של הרב נויגרשל).

זה היה בעבר בקול הלשון, ודומני שנמחק משם כשהוקם הקו הזה.

 

[מלפפון]

בקצרה:
מה שהתכוונתי לומר זה שיתכן שזה שאני כצאצאית מסוגלת ללכת ביום קר ולחשוב על היהודים בשואה איך היה להם קר, ולשמוע על טרגדיה של משפחה שנפטרו ילדים, וישר להיזכר בשואה, ולחוות אותה בכל מקרה שקורה,
יתכן שאני משרתת את הנאצים כשאני ממשיכה את הטרגדיה שהם יצרו- גם לדור שלי.

 

[shira bira]

יתכן שילדות שלא צאצאיות לניצולות, ולא קוראות ספרות רצינית על השואה, רק קומיקסים (מכחישי שואה), לא ידעו מה היא היתה ואיזה הרס הפילה על העם היהודי.

ויש הרבה אחרות. דור שלישי לשואה. לא יודעות כלום. ולא כי סבא וסבתא לא רצו לספר.
תודעה פחות מפותחת.
יש לי הרבה חברות כאלו- תמיד נדהמתי איך אני שאינני צאצאית של ניצולי שואה יודעת יותר מהן. ויותר חשוב מזה: בוער לי לדעת יותר מהן- וזו הנקודה פה.

 

[shira bira]

כדור שלישי לשואה- מעולם לא הייתי צריכה תזכורת או שידברו איתי על השואה.
גם כשסבתא שלי לא הסכימה לספר לי על מאורעותיה בימי האימים, כי אני קטנה מדי,
(בעוד היא עברה את המאורעות בגיל צעיר הרבה יותר מאותו גיל שהייתי כשהיא לא רצתה לעשות לי טראומות רק משלמוע מה שהיא עברה בגיל שלי),
תמיד ידעתי שהיה משהו מזעזע, וחויתי את זה בהרגשה.
בהמשך גם קראתי ספרים, כמו שמישהי הזכירה פה: לאה,
וספרים נוספים שכיום אני אפילו לא מסוגלת לקרוא את הכריכה האחורית שלהם.
אני חושבת שכל עוד הסבתות חיות (סבתא שלי בעלי וסבתא שלי), זה עובר גם לדור רביעי בלי שיצטרכו לדבר על זה.
יתכן שילדות שלא צאצאיות לניצולות, ולא קוראות ספרות רצינית על השואה, רק קומיקסים (מכחישי שואה), לא ידעו מה היא היתה ואיזה הרס הפילה על העם היהודי.

לכשעצמי, מלא פעמים אני שואלת האם יש חובה שכל יהודי ידע על השואה ברובד של זיכרון יום יומי. לא בטוח שיש מצוה כזו. אם יגידו לי שיש ילדים שלא יודעים על השואה- ממש לא יחריד אותי.
אני לא חושבת שהשואה אמורה להימשך ולחולל שמות באילו שרגישים להכיל אותה. מתנצלת.
מספיק היא נמשכה אצל דור שני ושלישי. למה להמשיך את הטרגדיות? למי עושה טוב לשמוע על כל ההתעללויות והסדיזם של הגרמנים?
המצב של אחרי השואה, בו בזו ולעגו לניצולים, ולא ממש הקלו עליהם, התייחסו אליהם כאל ממציאים, ברמה שהם חששו לספר על התלאות כי לא יאמינו להם, ויחשבו שהם סתם דומיינים ואכזריים שבדו את הרוע הזה מליבם. (ציטוט של ניצול).
זו היתה פלנטה אחרת שלא נוכל להכיל או להבין אותה, ואני לא חושבת שיש צורך לרדת לרובד של פרטי פרטים.
זה שהחילונים מקדישים את היום הזה כי אין להם ערכים אחרים, והם כביכול מכפרים על היחס שלהם לניצולים בקום המדינה, לא מחייב אותי לערוך שיעורים ולהמשיך את השלכות השואה גם לילדיי.

כשחמותי סיפרה לילדים סיפור על השואה, ביקשתי ממנה לא לספר.
אמרתי לה שאני לא חושבת שנכון לספר לילדים רכים על הדברים הללו, ולא יקרה כלום אם לא ידעו. (לי עצמי סיפרו בגיל מבוגר מאד- כנערת סמינר, ואת תלאותיו של סבא שלי אני אפילו לא ממש יודעת עד היום!)
אולי אשנה את דעתי אם תשכנעו אותי, כרגע אני לא רואה סיבה לשמוע סיפורים לעומק, מבחינתי זה רק מסאב את הנפש ולא מועיל לשום דבר. אי אפשר להכיל את זה בכלל.
ומי שמכיל- אולי הוא פשוט לא מבין את המציאות שהיתה שם.

בכל גיל צריכים לספר בהתאם לבשלות.
וחבל שאת מצמצמת את ההתייחסות לסיפור ולימוד השואה רק להיבט אחד- הטרגדיות.
זה הרבה יותר מזה.
הגבורה היהודית ,מסירות הנפש , העולם שהיה ונחרב, פעולות הצלה.
הם עוד היבטים שחשוב ואפשר להנחיל- כמובן בהתאם לגיל

 

[avim10]

ובי' בטבת הרבה כופרים (אני אף פעם לא קיבלתי שום שיעור בבית יעקב בתאריך זה על השואה)

מבלי להתייחס לכל ההודעה שלך, למה בדיוק ציפית לקבל בבית יעקב שיעור על השואה בתאריך זה? במקורותינו התאריך מציין אירוע אחר, בעל משמעות כוללת יותר, [שהשואה היא ודאי חלק מהתוצאות שלו].
[וזו רק דוגמא לבלבול מושגים שיש לצערינו גם אצל חרדים]

 

[משה מנחם]

אפרופו ספרות שואה, מישהו קורא היום את 'אח ואחות'? או רק את גירסת הקומיקס (ששייכת לאשכול אחר)?

 

[shlomo1976]

סתם שאלת תם,
מבחינה יהודית/תורתית/השקפתית
מי אמר שצריך לזכור את השואה?

 

[shira bira]

אפרופו ספרות שואה, מישהו קורא היום את 'אח ואחות'? או רק את גירסת הקומיקס (ששייכת לאשכול אחר)?

קודם שיהיה נגיש ואז נקרא אותו. כמו הרבה ספרי שואה שאבדו בתהומות הנשיה (אני עדיין מחפשת אחריהם נואשות): קראתי ואין עונה-פוקס, יומן גטו וורשה-זיידמן, עלים שעלו מן האפר-ביינהורן וגולן.
המוצא הישר מתבקש למכור לי .

 

[shira bira]

סתם שאלת תם,
מבחינה יהודית/תורתית/השקפתית
מי אמר שצריך לזכור את השואה?

יש פה מספיק תשובות באשכול.
לפעמים זה יעיל לקרוא תגובות קודמות.

 

[Smeshi]

בקצרה:
מה שהתכוונתי לומר זה שיתכן שזה שאני כצאצאית מסוגלת ללכת ביום קר ולחשוב על היהודים בשואה איך היה להם קר, ולשמוע על טרגדיה של משפחה שנפטרו ילדים, וישר להיזכר בשואה, ולחוות אותה בכל מקרה שקורה,
יתכן שאני משרתת את הנאצים כשאני ממשיכה את הטרגדיה שהם יצרו- גם לדור שלי.

מזדהה, גם אני דור שלישי, ואני אוסיף שגם תחושות רדיפה וחוסר וודאות לגבי העתיד הולכים איתי כל הזמן. מי מבטיח שזה לא יקרה עוד פעם עם כל האויבים שסביבנו שרק מחכים להזדמנות? מרגישה שכולם חיים פה באופוריה. אז כל עוד שאפשר לגדל ילדים בשקט ובשלום יחסי אני מעדיפה שהילדים שלי יחשבו שהעולם יפה ותמים ולא יענו את עצמם בפחדים על דברים שהיו לפני 70 שנה. כשיהיו יותר גדולים נראה..

 

[רעמית]

מסכימה איתך שנאמרו כאן כמה דברים שלא אומרים להאמר...
וודאי שצריך לזכור. לזכור ולהנציח !!!

אבל במחילה מה החילונים זוכרים יותר מאיתנו את השואה ?
בגלל יום אחד שיש להם שיעורים והרצאות, בזה הם זוכרים יותר מאיתנו??

אולי הם יודעים קצת יותר במוחש מה זה רק בגלל שיש להם את המסע למחנות לפולין וכו',
אבל ממש לא בגלל יום אחד של הרצאות.!!! .

וכן גם אנחנו בנות בית יעקב שאנחנו לא עושים משהו מיוחד ביום השואה,
אבל כן , במשך השנה יש לזה תוכניות ושיעורים הרבה!!.
ותכלס, את ההכחשות דווקא אני רואה מהציבור החילוני וממש לא החרדי.

שום כלום. יש להם דקה בשנה. לא יום ולא נעליים. עיני ראו. עבדתי בתוך מערכת החינוך שם מספיק שנים.
ובדקה הזו אין שום ענין או טעם. וגם לא זכרון.
למי מועילה הדקה הזו? לנרצחים? לנקמה? להקב"ה? אז למה היא נועדה?
ואנחנו? אנחנו שומעים על זה מגיל 0.
מכירים מינקות את המספר שישה מליון.
שרים על זה.
קוראים בשמותיהם של הנספים.
מספרים סיפורי גבורה יהודיים.
לא חושבת שעובר חודש בעיתון חרדי בלי איזה אזכור של הענין.
אנחנו מפנים זמן - ומקשיבים למה שלסבים שלנו יש לספר.
בוכים כל שנה עם סבא ב"והיא שעמדה".
חוקרים ומתרגשים מכל תגלית.
לא יודעת.
זוכרים כל הזמן.
במציאות אנחנו זוכרים.
זוכרים את אשר עשה לנו עמלק.
מה שבטוח יש אידיאל בשיקום העם היהודי.
כידוע זו הנקמה האמיתית.
אז בעצם זה שאנחנו כל יום שומרים על הגחלת אותה הנאצים רצו לכבות.
בעצם זה שאנחנו קוראים בכל יום "שמע"
בעצם זה אנחנו נותנים תשובה לשטן מהשואה.
רק אנחנו.
הציבור
החרדי.
רק הציבור החרדי.

 

[lovely]

בה"י

בעקבות הצפירה...

לפני כמה חודשים העוזרת הגויה הרוסיה שלי מצאה בבית שלנו ספר קומיקס לילדים בשם סוביבור שמספר על המחנה בשואה שם.

היא באה אלי ואמרה לי שפעם ראשונה שהיא רואה בבית חרדי ספר על השואה. כי היא מכירה סרט שהיא לא הייתה מסוגלת לראות שנקרא ג"כ סוביבור.

ואז היא אומרת לי כך: זה מזעזע לדעתה שהחרדים מכחישים את השואה!!

מניין לה?

כי כשיש צפירה, בבתים שהיא עובדת אף פעם לא עומדים, והם עוד אומרים לה שהם לא מאמינים בזה!!!

המסקנה שלה ובעלה כמובן שהחרדים לא מאמינים שהייתה שואה.

מה אומר לה? שזה חוקות הגויים?? היא בעצמה כזו...

אז ניסיתי להסביר לה שהיא בדיוק נוגעת בנקודה בעייתית כי אנחנו החרדים במקום לעמוד מתפללים, אבל הדברים נפלו על אזניים ערלות תרתי משמע...

ומה שנותר לי זה לספר לכם פה שתתקוממו גם אתם.

וסבא שלי ז"ל היה אומר א גויישע קאפ

אז תספרי לגויה השיקצה שלך, שאצלנו יש יום זכרון בעשרה בטבת, ואנחנו לא עומדים דקה ומפלבלים בעיניים אלא צמים יום שלם, ויש לנו תפילות מיוחדות!!

 

[shlomo1976]

יש פה מספיק תשובות באשכול.
לפעמים זה יעיל לקרוא תגובות קודמות.

עברתי, אולי פיספסתי משהו,
אפשר הפניה לתגובה עם מקור תורני לחובת או צורך זכירת השואה?

 

[shira bira]

עברתי, אולי פיספסתי משהו,
אפשר הפניה לתגובה עם מקור תורני לחובת או צורך זכירת השואה?

זכור את אשר עשה לך עמלק?

 

[ילדות ירושלים]

שאלו את הרב כהנא הי"ד מה תעשה דבר ראשון כשתהיה ראש ממשלה?
ענה: מלחמה בגרמניה

 

[progitm]

מבלי להתייחס לכל ההודעה שלך, למה בדיוק ציפית לקבל בבית יעקב שיעור על השואה בתאריך זה? במקורותינו התאריך מציין אירוע אחר, בעל משמעות כוללת יותר, [שהשואה היא ודאי חלק מהתוצאות שלו].
[וזו רק דוגמא לבלבול מושגים שיש לצערינו גם אצל חרדים]

זה היה כהמשך לזה שהיו כאלו מגיבים שציינו שלנו יש את י' בטבת לציון השואה (נכון שזה נקבע ע"י הרבנות כיום הקדיש העולמי, ויש כאלה שלא אוחזים), אבל עדין אז לא בי' בטבת ולא בשום יום אחר בשנה התוצאה של זה שפשוט לא מדברים על השואה ואם כבר דיברו זה על איזה סיפור קטנצ'יק פעם בשנה בחנוכה על יהודי שהדליק נר וכו'...
אני חושבת שנדרש יותר מזה ויותר מהתכנית הלימודית שיש בתיכוני בית יעקב בסיום התיכון , ולכן נדרש במשך השנים להעביר יחידות חומר לימוד ומוסר מהשואה במהלך שכבות הגיל השונות, שבסופו של דבר הייתה נגד בני עמנו אבות אבותינו .... לא נשכח ולא נסלח!

 

[ילדות ירושלים]

מתוך יומנה של דוניה רוזן 32.6.1.32
לבי סמוך ובטוח שלא אשאר בחיים לאחר מלחמה זו, אך אדיר חפצי שמילים אלה שאני מעלה על הנייר ביד רועדת מפחד יחיו אחרי. רצוני שיומן זה יישמר כעדות חיה לסבל וייסורים שהיו מנת חלקי. מאמינה אני שזיכרונות אלו ילמדו אתכם לאהוב את הידידים ולשנוא את האויבים, ילמדו אתכם לנקום ולהילחם באויבי האנושות, אויבי החופש, הצדק והמשפט... חסרה אני מילים, אבל מוכרחה אני לכתוב. מוכרחה – כי גם לאחר מותי רוצה אני לשוחח איתכם, רוצה אני שמילים אלו יקשרוני אליכם. רוצה אני לבקשכם שלא תשכחו את המתים. רוצה אני להתחנן לפניכם ולבקשכם בכל לשון של בקשה שתנקמו את נקמתנו, שתיקחו נקם באותם הפושעים שידם האכזרית הוציאה אותנו מן החיים. רוצה אני שתקימו יד לנו – מצבה שתגיע עד השמים, ציון שיראה אותו העולם כולו – פסל לא משיש ולא מאבן, אלא ממעשים טובים. )מתוך: דוניה רוזן, ידידי היער, יד ושם, ירושלים, 11.6 ,עמ' 3.2)