למסירה השיקצע ומכחישי השואה

[רבנים]

אצלנו אין יום השואה ,אצלנו אנחנו זוכרים כל השנה את השואה.
אנחנו לא צריכים ימים כדי לזכור את זה...
לא יום האם, ולא יום המשפחה ולא יום השואה וכו' וכו'

פעם קראתי שבא אחד לרב גלינסקי זצ"ל ואמר לו : למה אתם לא עומדים בצפירה ביום השואה? למה אתם לא מכבדים? וכו' וכו'...

ענה לו הרב גלינסקי: למה ,אתה עוצר את המכונית שלך שאתה שומע את הצפירה של שבת???

חבל שלא דייקת את הסיפור,
לשאלת החילוני למה אתה לא עומד בצפירה? ענה הרב גלינסקי, כי אני חילוני. לתדהמת הלה הוסיף ואמר לו הרב, הלא למה אתה לא מתחיל לשמור שבת כשיש צפירה בכניסת שבת, כי... כי אתה חילוני, נכון? אז גם אני לא עומד בצפירה ביום השואה כי אני חילוני,
הקהה את שיניו כבר אמרנו?

 

[אפרים]

כשמתחילים לדון על שימורה זכר השואה, צריך להתבונן מה בדיוק רוצים לשמר ומה המטרה של השימור.

אני לא מצליח לראות שום ערך השימור השואה וצרותיה - כשלעצמן. מה זה נותן?

אני כן רואה מקום לחזק את הרוח היהודית, להעלות על נס את עוזה, להזכיר לכולנו מה היא נשמה יהודית וכיצד שמרו אבותינו על אמונתם בתוך גיא הצלמוות.

השאלה היא כיצד מעבירים זאת, ואיך ניתן להנחיל זאת לילדינו.

איני יודע אם יש, אבל אם ישנה סידרת ספרים העוסקת בגבורת הרוח היהודית בשואה, ומעלה על נס את סיפורי העוז של עמידה איתנה על שמירת המצוות במהלך המלחמה.

אם אין סידרה כזו, אולי כדאי לקחת סופרים טובים שילקטו מתוך כל סיפורת השואה, את הסיפורים הללו, ויערכו מהם חיבור שכל כולו שבח והודיה לה'.

כמו"כ, כדאי לערוך חיבור שילקט מכל הסיפורת, את שביבי האמונה הרבים שנראו בשואה. את האנקדוטות שמעידות שכל השואה האיומה לא היתה כאוס כי אם השגחה מדודה, ומי שנגזר עליו להינצל, ניצל - כנגד כל הסיכויים. דבר המעיד על כל האחרים, שאף הם נהרגו, נטבחו, ועונו, גם כן בעינא פקיחא.

הלוואי ואנו, במעשינו, נשמר את זכר הגבורה היהודית, בנסיונות היומיומיים שעוברים עלינו בזמננו אנו.

 

[ngraphic]

דרך אגב, הזכירו את "סוביבור", אני חושבת שזה לא מתאים בכלל השפה והסגנון לנפש הרכה של ילדים
והבן שלי להוט לקנות את כל הסדרה, וזה מתח, והכי ברמה, ולחברים שלי יש....

 

[אחת מנשר]

חבל שלא דייקת את הסיפור,
לשאלת החילוני למה אתה לא עומד בצפירה? ענה הרב גלינסקי, כי אני חילוני. לתדהמת הלה הוסיף ואמר לו הרב, הלא למה אתה לא מתחיל לשמור שבת כשיש צפירה בכניסת שבת, כי... כי אתה חילוני, נכון? אז גם אני לא עומד בצפירה ביום השואה כי אני חילוני,
הכהה את שיניו כבר אמרנו?

צודק זה באמת היה מהגדה של פסח
בפרוש על המילים "הכהה את שיניו"
תודה על הדיוק.

 

[nori]

כשמתחילים לדון על שימורה זכר השואה, צריך להתבונן מה בדיוק רוצים לשמר ומה המטרה של השימור.

אני לא מצליח לראות שום ערך השימור השואה וצרותיה - כשלעצמן. מה זה נותן?

אני כן רואה מקום לחזק את הרוח היהודית, להעלות על נס את עוזה, להזכיר לכולנו מה היא נשמה יהודית וכיצד שמרו אבותינו על אמונתם בתוך גיא הצלמוות.

השאלה היא כיצד מעבירים זאת, ואיך ניתן להנחיל זאת לילדינו.

איני יודע אם יש, אבל אם ישנה סידרת ספרים העוסקת בגבורת הרוח היהודית בשואה, ומעלה על נס את סיפורי העוז של עמידה איתנה על שמירת המצוות במהלך המלחמה.

אם אין סידרה כזו, אולי כדאי לקחת סופרים טובים שילקטו מתוך כל סיפורת השואה, את הסיפורים הללו, ויערכו מהם חיבור שכל כולו שבח והודיה לה'.

כמו"כ, כדאי לערוך חיבור שילקט מכל הסיפורת, את שביבי האמונה הרבים שנראו בשואה. את האנקדוטות שמעידות שכל השואה האיומה לא היתה כאוס כי אם השגחה מדודה, ומי שנגזר עליו להינצל, ניצל - כנגד כל הסיכויים. דבר המעיד על כל האחרים, שאף הם נהרגו, נטבחו, ועונו, גם כן בעינא פקיחא.

הלוואי ואנו, במעשינו, נשמר את זכר הגבורה היהודית, בנסיונות היומיומיים שעוברים עלינו בזמננו אנו.

לדעתי לא ראוי לקחת רק את הנושאים האלו כי זה מטעה ומשנה את ההסטוריה.
ברור שצריך להעצים את הגבורה היהודית בשואה.
אבל רק אם מבינים איזה רעב היה בגטו אפשר להבין גבורה של יהודי שותר על פרוסת לחם. וגם אותו אחד שלא ותר על פרוסת לחם ראוי שיספרו את סיפורו.

מה שכן לא חיבים ספורי זועה,אפשר להתמקד בתאורים על חיי הקהילות והעצמה היהודית בארופה טרום השואה. ואז מבינים כמה הפסדנו. בגיל הנכון בעיני חובה גם לדעת על הזועות שהתחוללו. אין לי הסבר רציונאלי. זה פשוט חובה לזכור ולא לשכוח.

 

[ציפופו 1]

האמת, שעדיין לא נתקלתי בשום קומיקס שמספר על השואה, רק באחד, שסיפר את שעבר על היהודים בזמן השואה, ללא יותר מדי תיאורי זוועות. (התמקד בעיקר בסיפור ישיבת מיר שנדדה לשנחאי)
ומחילה שאני לא זוכרת מה שם הספר, אני גרועה בלזכור שמות (גם של אנשים).

 

[מרים יעל]

חייבת לכתוב כאן שוב, תגובה שכתבתי באשכול אחר ז"ל בנושא הזה:

אני בן אדם סקרן וקראתי המון ספרות שואה בתור נערה, הייתי בהלם לגלות שרוב הכיתה שלי לא יודעת דברים בסיסיים על השואה. בשיעורי היסטוריה יהודית בנות בכו מרוב הלם, יצאו החוצה כי 'הן לא מסוגלות לשמוע את זה.'
איך אתן לא מסוגלות לשמוע על זה, רציתי לזעוק, כשבנות בגיל שלכן עברו את זה?! אם לא נשמע על זה, אם לא נזכור, מי יזכור? מי???

בדור הקודם זכרון השואה היה חי ובועט משום שהסתובבו ברחובות אנשים עם מספרים על הידיים וצעקו 'הגרמנים באים' מתוך סיוטים. אנשים נשמו את זה.
היום ניצולי השואה הולכים ומתמעטים, וזה לא משנה כמה ספרים יש לך בבית על השואה, כבר היום יש אחוז מפגר של מכחישי שואה, שעושים את זה בצורה מאד אינטלקטואלית. זה מזעזע אבל זה נכון. והכי גרוע, הכחשת שואה שמתרחשת בספרות החרדית ובתרבות החרדית, במיוחד זו המיועדת לילדים. אני בוטה, אבל אין לי דרך אחרת לתאר ספר קומיקס שבו מסופר על בחורים חרדיים שהביסו צבא של נאצים עם מטוס חטוף.
6 מליון הרוגים? ערימות של גופות? צעדות מוות, שמי שכושל על השלג מקבל חבטה בראש ונשאר שם לבוסס בדמו? אנשים שהתפקיד שלהם הוא להוביל גופות למשרפות? שורות של יהודים שנורים בזה אחר זה לתוך נהר/קבר אחים? לא, אנחנו לא מכירים כבר דברים כאלה.
הדור רך מדי.
עדין.
קשה לו לקרוא על זה, עדיף לצנזר. לספר על הניסים, על ההארות, על השגחת ה', על נר החנוכה שהדליקו בתוך ברגן בלזן. אי אפשר להראות בהצגה/ סרט את הזוועות שהתרחשו, כי אנשים לא יעמדו בזה. אז נצנזר. נראה את החלקים הטובים, את מה שאפשר לראות ואחר כך ללכת לאכול ארוחת ערב בלי להשתנק מזוועה.

שוב, אני מרגישה שאני בוטה, אבל זה מגיע מכאב.
אפילו סבתא שלי שגדלה במרוקו סבלה בזמן השואה, ועד היום מקבלת שילומים, הצורה שבה היא מדברת על הצרות שנפלו על ראשם- (שהיו מינוריות יחסית למחנות וצעדות מוות) - היא כבר יותר מזעזעת מהצורה שבה כותבים על השואה היום.

אז תזכרו את כל זה.
תדעו שאם הדברים ימשיכו כמו שהם היום, אנחנו נהפוך למכחישי השואה עם המצפון הכי טהור. תדעו שאני בהחלט חושבת שלדבר, לשמוע ולזכור את הזוועות שהעם שלי עבר רק לפני 70 ומשהו שנה, גם אם זה ממש לא נוח, וקשה לעמוד בזה בלי להתמוטט, זה דבר שצריך להיות מוסכמה ציבורית. כי גם אנחנו, הציבור הכי זוכר ומקדש, גם אנחנו כבר נמצאים במצב מסוכן. וכן, גם אנחנו צריכים כבר תזכורות בשביל זה.

מצטערת על הבוטות, שתדעו שדמעות עומדות לי בעיניים עכשיו.

שהקב"ה יביא לנו כבר את הגאולה, אמן.

 

[סתם אחד]

ישנה סדרת שיעורים מאלפת בשם יזכרם של הרב ישראל גולדווסר

 

[Harmonyapro]

הזוועות שהעם שלי עבר רק לפני 70 ומשהו שנה, זה דבר שלא רק ראוי אלא חובה. כי גם אנחנו, הציבור הכי זוכר ומקדש, גם אנחנו כבר נמצאים במצב מסוכן. וכן, גם אנחנו צריכים כבר תזכורות בשביל זה.

לא חושבת שזו דרך נכונה לזכור וחדור לנבכי הזוועות. בטח לא בקומיקס שילד בן 7 קורא מה רציתם שיראו לו שם ערימת גופות?? בן אדם מחורר ממכונת ירייה?? חוץ מסיוטים ופחדים בלילה וצלקת בנפשו הצעירה לכל חיוו שום דבר לא יצא מכך..
אולי לכי תכתבי גם ספרי על האינקוויזציה, על מלחמת העולם הראשונה, ואם נרחיק אז גם על חורבן הבית בקומיקס עם כל זוועות הרעב שהיו שם..ויו שם לא פחות מהשואה עם כל הכבוד..

 

[אחת מנשר]

ואגב-
סתם להסביר למה נבחר התאיך הזה ע''י .....לזכרון השואה.

אם תשימו לב הוא נקרא ''יום הזיכרון לשואה ולגבורה'' לא בגלל המעשים הנאצלים והמיוחדים שהיו שם אלא דווקא בגלל שבתאריך הזה ניסיון מרד בגרמנים ימ''ש (לא בטוחה בכך אבל פעם שמעתי שזה נעשה למרות מחאתו הנמרצת של אחד מגדולי ישראל שהיה שם) שזה סיפור ארוך בפני עצמו אבל תכל''ס התוצאה שלו הייתה היפך הגבורה ממש אלפי יהודים תמימים שילמו בחייהם ובעינויים קשים על ''מרד הגבורה '' הזה,
וזה אולי טיפה מן הים הענק למה בחברה החרדית היום הזה ממש לא מציין הנצחה לשואה כי זו אינה הגבורה האמתית אותה אנחנו רוצים לזכור מהשואה.
גבורה זה אילו שויתרו על פירורי הלחם שלהם אחרי שבועות ברעב כדי להביא לאחר, זה אילו שחרפו נפשם להשיג חתיכת מרגרינה להדליק נרות חנוכה אלו הם הגבורים האמתיים ואותם צריכים להנציח!!

בכלל לא אגב,
חשוב מאוד!!!

מרד גטו וורשה זה היה המרד הגדול ע"י יהודים בשואה.

אנחנו לא יכולים להבין ולדון אותם. אבל הרבנים לא הסכימו למרד .
בסופו של דבר הנאצים ימ"ש ניצחו. ושרפו את כל הגטו, ומי שנישאר בחיים נישלח למחנות.

מעבר לזה שאנחנו לא מתאבלים , כי ימי אבל יקבעו לנו הסנהדרין.
בחודש ניסן אסור להתאבל.

 

[מרים יעל]

בטח לא בקומיקס שיללד בן 7 קורא מה רציתם שיראו לו שם ערימת גופות?? בן אדם מחורר ממכונת ירייה??

אל תראו לו, בבקשה. חכו שיהיה בן 17, ותספרו לו את האמת.
או לפחות, אל תעוותו את ההיסטוריה, ותציגו את השואה כמאבק היהודים בנאצים עם נצחון מתוק של היהודים, איחוד מרגש ומציאת תיבת אוצר עם ספר תורה עתיק.

 

[progitm]

לא חושבת שזו דרך נכונה לזכור וחדור לנבכי הזוועות. בטח לא בקומיקס שיללד בן 7 קורא מה רציתם שיראו לו שם ערימת גופות?? בן אדם מחורר ממכונת ירייה??
אם לכי תכתבי גם ספרי על האינקוויזציה, על מלחמת העולם הראשונה, ואם נרחיק אז גם על חורבן הבית בקומיקס עם כל זוועות הרעב שהיו שם..ויו שם לא פחות מהשואה עם כל הכבוד..

היא כותבת שבנות בכו מרב הלם בסמינר משתמע שרבים לא נפגשו בזה גם בגילאים מאוחרים יותר!

 

[Harmonyapro]

בכלל לא אגב,
חשוב מאוד!!!

מרד גטו וורשה זה היה המרד הגדול ע"י יהודים בשואה.

אנחנו לא יכולים להבין ולדון אותם. אבל הרבנים לא הסכימו למרד .
בסופו של דבר הנאצים ימ"ש ניצחו. ושרפו את כל הגטו, ומי שנישאר בחיים נישלח למחנות.

מעבר לזה שאנחנו לא מתאבלים , כי ימי אבל יקבעו לנו הסנהדרין.
בחודש ניסן אסור להתאבל.

לא הבנתי מה ''בכלל לא!!!!'' אם כתבת בדיוק אותו דבר...

 

[יפית כוכב]

@מרים יעל
כל מילה.
אבל כל מילה.

אני כילדה בת 10 קראתי ביוגרפיות שואה מהספרייה
ראיתי תמונות
והזעזעתי עד עומק נפשי הרגישה
לפעמים בכיתי
אבל התעקשתי! ממש! לדעת מה קרה ומה סבתא שלי עברה ולא מוכנה לספר לנו עד עצם היום הזה.
התבגרתי
המשכתי הלאה לחפש
למרות שזה מנוגד לאופיי ומוציא אותי לגמרי מאיזון
היום אני יודעת דבר או שניים
ויש לי קצת ידע לגבי מימדי הזוועה


והדור הבא?
זה שכבר לא יראה את הזקנים המקומטים ויסתקרן לדעת מה הם עברו?
זה שרק יקבל חוברת בסוף י"ב לקראת החוצים?


------
כואב לי הלב.

 

[Harmonyapro]

היא כותבת שבנות בכו מרב הלם בסמינר משתמע שרבים לא נפגשו בזה גם בגילאים מאוחרים יותר!

קצת נשמע מוזר שעד גיל כזה לא ידעו כלום...
לרוב יש הרבה הטרמה כבר בגילאי היסודי לנושא הזה.

אולי קטונתי מלדעת...

 

[ngraphic]

חייבת לכתוב כאן שוב, תגובה שכתבתי באשכול אחר ז"ל בנושא הזה:

אני בן אדם סקרן וקראתי המון ספרות שואה בתור נערה, הייתי בהלם לגלות שרוב הכיתה שלי לא יודעת דברים בסיסיים על השואה. בשיעורי היסטוריה יהודית בנות בכו מרוב הלם, יצאו החוצה כי 'הן לא מסוגלות לשמוע את זה.'
איך אתן לא מסוגלות לשמוע על זה, רציתי לזעוק, כשבנות בגיל שלכן עברו את זה?! אם לא נשמע על זה, אם לא נזכור, מי יזכור? מי???

בדור הקודם זכרון השואה היה חי ובועט משום שהסתובבו ברחובות אנשים עם מספרים על הידיים וצעקו 'הגרמנים באים' מתוך סיוטים. אנשים נשמו את זה.
היום ניצולי השואה הולכים ומתמעטים, וזה לא משנה כמה ספרים יש לך בבית על השואה, כבר היום יש אחוז מפגר של מכחישי שואה, שעושים את זה בצורה מאד אינטלקטואלית. זה מזעזע אבל זה נכון. והכי גרוע, הכחשת שואה שמתרחשת בספרות החרדית ובתרבות החרדית, במיוחד זו המיועדת לילדים. אני בוטה, אבל אין לי דרך אחרת לתאר ספר קומיקס שבו מסופר על בחורים חרדיים שהביסו צבא של נאצים עם מטוס חטוף.
6 מליון הרוגים? ערימות של גופות? צעדות מוות, שמי שכושל על השלג מקבל חבטה בראש ונשאר שם לבוסס בדמו? אנשים שהתפקיד שלהם הוא להוביל גופות למשרפות? שורות של יהודים שנורים בזה אחר זה לתוך נהר/קבר אחים? לא, אנחנו לא מכירים כבר דברים כאלה.
הדור רך מדי.
עדין.
קשה לו לקרוא על זה, עדיף לצנזר. לספר על הניסים, על ההארות, על השגחת ה', על נר החנוכה שהדליקו בתוך ברגן בלזן. אי אפשר להראות בהצגה/ סרט את הזוועות שהתרחשו, כי אנשים לא יעמדו בזה. אז נצנזר. נראה את החלקים הטובים, את מה שאפשר לראות ואחר כך ללכת לאכול ארוחת ערב בלי להשתנק מזוועה.

שוב, אני מרגישה שאני בוטה, אבל זה מגיע מכאב.
אפילו סבתא שלי שגדלה במרוקו סבלה בזמן השואה, ועד היום מקבלת שילומים, הצורה שבה היא מדברת על הצרות שנפלו על ראשם- (שהיו מינוריות יחסית למחנות וצעדות מוות) - היא כבר יותר מזעזעת מהצורה שבה כותבים על השואה היום.

אז תזכרו את כל זה.
תדעו שאם הדברים ימשיכו כמו שהם היום, אנחנו נהפוך למכחישי השואה עם המצפון הכי טהור. תדעו שאני בהחלט חושבת שלזכור את הזוועות שהעם שלי עבר רק לפני 70 ומשהו שנה, זה דבר שלא רק ראוי אלא חובה. כי גם אנחנו, הציבור הכי זוכר ומקדש, גם אנחנו כבר נמצאים במצב מסוכן. וכן, גם אנחנו צריכים כבר תזכורות בשביל זה.

מצטערת על הבוטות, שתדעו שדמעות עומדות לי בעיניים עכשיו.

שהקב"ה יביא לנו כבר את הגאולה, אמן.

אני בתור ילדה ובחורה לא הייתי מסוגלת לקרוא את הסיפורים האלה. חברות שלי קראו בהמוניהם.
אולי זה בגלל שלא היה לנו סבים שנרצחו בשואה (לא ידענו) ולא דיברו על זה בכלל במשפחה
בשנים האחרונות אני כן מחפשת חומרים על כך
ורק השנה, סבא שלי בן 99 בלעה"ר(הוריו עלו בין 2 מלחמות עולם לארה"ב כמשפחה חסידית, ולא הצליחו לעמוד בשמירת הדת שם) סיפר שסבתא שלו נרצחה בשואה. היינו ממש מופתעים, הוא לא האריך בדיבור ע"כ

 

[ילדות ירושלים]

לענ"ד דווקא לחזור למקומות האלה שספוגים בדמם של יהודים ולפרנס אותם (תוך כדי כמובן....) זה ממש לא הנצחת השואה .

 

[imac100]

ישנה סדרת שיעורים מאלפת בשם יזכרם של הרב ישראל גולדווסר

סידרה מעולה.
הגעתי מביית שחי את השואה ממש כל יום.
אבל הסידרה הזו לימדה אותי את כל ההסטוריה את כל המחנות שבני משפחתי לא עברו בהם.
את האזורים השונים.
מרתק ממש.
הוא אדם מיוחד, מדבר מעניין מאד ועם המון ידע.
ממש שווה להשקיע בזה את הזמן

 

[progitm]

קצת נשמע מוזר שעד גיל כזה לא ידעו כלום...
לרוב יש הרבה הטרמה כבר בגילאי היסודי לנושא הזה.

אולי קטונתי מלדעת...

אני מכירה רבות שיודעות אבל בכללי בערך, אבל את הזוועות האמתיות ועוצמות הרוע שהיו שם לא יודעות, או מדחיקות...
ובכלל עם ספרות כמו שהזכירו כאן כולם יודעים מה זה שואה, השאלה אם זו אותה שואה שהייתה או אותה שהמציאו בסיפורים הרואים

 

[אוריגמי]

לא הבנתי מה ''בכלל לא!!!!'' אם כתבת בדיוק אותו דבר...

בכלל לא "אגב", כלומר שזה עיקרי ולא אגבי. היא מסכימה אתך.

אל תראו לו, בבקשה. חכו שיהיה בן 17, ותספרו לו את האמת.

היא כותבת שבנות בכו מרב הלם בסמינר משתמע שרבים לא נפגשו בזה גם בגילאים מאוחרים יותר!

גם בגילאים האלו יש הרבה שקשה לעמוד מול הידע על הזוועות.
והרבה לא יודעים כי הם מרקע שונה, ולא גדלו בבית בצל דורות של ניצולי שואה.