העקרון הוא לא:
ויגידו שלהיות סמכותי זה
וגם ש
ואת תשמעי את הקולות האלו בלי סוף!
מסכימה עם דברייך.מדהים לשמוע כאן את שתי הקולות
מנסיון ארוך וכואב, שאני עדיין חווה, ומקווה להגיע כבר לסוף הטוב....
יש כאן שתי קולות, לאורך כל האשכול:
יש לך את אלה
ויגידו שלהיות סמכותי זה
וגם ש
ואת תשמעי את הקולות האלו בלי סוף!
זה לא משתנה, זה ממשיך לגדול הלאה: הילד מבקש-סימן שהוא צריך, צורח-זו סיבה להיכנע,
והאמא האמהית ממשיכה לספק את צרכיו באהבה גדולה, והילד גדל ללא גבולות ברורים, ההשכבה לא נהפכת בשום גיל למחרפנת פחות, והאמא, כבר בלי אידיאל, או אמהיות פשוט לא מוצאת לעצמה שעה של שקט בסוף היום, וזו הבעיה הקטנה. את מאבדת את הסמכות, את בעצם מאבדת את "צלם האנוש" של האמהות, את נכנסת לסרט של כיבוי שרפות, מלחמות ומאבקים בלי סוף, הילדים שמים עלייך פס אחד ארוך.
והילדים? הרבה כתרים קשרו לחוסר סמכות, שורה ארוכה של בעיות נפש צומחות על הקרקע הזאת
אני, מודה ומתוודה, לומדת את כל זה על בשרי,
כשהגדול שלי היה בפוזה הזאת, הייתי הכי אמהית בעולם, הרדמתי רק תו"כ הנקה, ונהניתי בכל גיל לספר שהוא עדיין בחיים לא טעם מטרנה.... וכל מיני כאלו,
הייתי נחרדת לכל ציוץ שלו, וחלילה מרעיונות עוועים כמו אלו
היום הוא בן 7, ובנסיונות לשקם את שרידי הסמכות ההורית שנמוגו, שמעתי הרבה הרצאות, עשיתי צעדים קטנים ואני חווה הרבה תסכולים.
אם אכן ברוב מסירות ואמהות דאגת לכל הדברים (כל הקולות הסמכותיים ציינו את זה, אני מצטטת אחת
דברי איתו, תסבירי לו שאת כאן ליד, שומעת אותו, יודעת שקשה לו, גם לך קשה, אבל זה הכי טוב בשבילו. (כמו שאת מסבירה לתינוק צורח אחרי חיסון...)
ותבחרי בדרך הסמכותית-שהיא בשורה תחתונה הכי אמהית!!
.
צר לי לאכזב אותך, זו לא הוכחה לכלום, חוץ מזה שהוא טיפוס שמתעייף בסוף היום, והשעון הביולוגי שלו נפלא. אם הוא כזה טיפוס אין בכך כל הוכחה/עדות למשהו שקשור בהתנהלות או בהתנהגות. זה טיפוס כזה, שאיתו אין בעיות בהשכבה. זה נהדר! כיפי הלואי אצלי בבית כאלו (האמת, השני שלי כזה, אבל בעיות משמעת יש לו, והרבה) כבר ציינתי-אני בתחילת הדרך בעניין שיקום הסמכות ההורית.
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
הנושאים החמים
