התייעצות|איך כותבים הומור?

[פנינה ריימונד]

בעקבות הצעתו של אחד הניקים (לא זוכרת מי זה היה ועל כך סליחתי...)
להעלות פוסט אחד ברוח טובה והומוריסטית, ישבתי עם עצמי וחשבתי:
די, נמאס לי לכתוב רק סיפורים סוחטי דמעות, יהיו איכותיים ככל שיהיו!
השאלה היא- כיצד לומדים לכתוב בצורה סוחטת דמעות, אבל של צחוק?
יש לציין שבהחלט יש לי את זה (ואף יותר מדי) ואינני מתיימרת לשנות את עצמי,
אך בשביל להעביר את זה לדף - אני זקוקה לעזרתכם!
תודה מראש לכל כותבי ההומור...

 

[עדיאל]

את האמת. נראה לי, פשוט כותבים, וכותבים, וכותבים וכותבים וכותבים...
יש למישהו דרך אחרת?

 

[זלמן כהנא]

בעקבות הצעתו של אחד הניקים (לא זוכרת מי זה היה ועל כך סליחתי...)
להעלות פוסט אחד ברוח טובה והומוריסטית, ישבתי עם עצמי וחשבתי:
די, נמאס לי לכתוב רק סיפורים סוחטי דמעות, יהיו איכותיים ככל שיהיו!
השאלה היא- כיצד לומדים לכתוב בצורה סוחטת דמעות, אבל של צחוק?
יש לציין שבהחלט יש לי את זה (ואף יותר מדי) ואינני מתיימרת לשנות את עצמי,
אך בשביל להעביר את זה לדף - אני זקוקה לעזרתכם!
תודה מראש לכל כותבי ההומור...

כאחד שכתיבתו פרנסתו, אני מצטרף לשאלה מקרב לב:
לא אחת מבקשים ממני המערכות והמכונים אצלם אני עובד, לכתוב קצת 'סאטירה', אבל אני כמעט לא מצליח.
האם הכתיבה ההומוריסטית היא תכונה מולדת, או שמא כל כותב וסופר יכול להגיע אליה?

 

[תפנית בעלילה]

תנסי לראות את מאורעות החיים מהזווית המצחיקה שלהם. אם תחפשי תמצאי. בהצלחה!

 

[חנילוש]

אוח..
אופס השאיילה..
אחת מהבעיות הקשות של הציבור החרדי הוא עניין כתיבת הפוסטים המשעשעים...
עיקר עיקרי העקרונות הוא שמה שמצחיק בעל פה בדרך כלל לא יצחיק בכתב.
לדוג: איש אחד הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך הלך נתקע בקיר!
טוב מ'כפת לי הוא לא אוהב שניצל....
הבדיחה השחוקה הזו אולי תצחיק בעל פה בתוספת עוויתות פנים כי בתוכן שלה אין שום דבר משעשע.
כל סטנדאפיסט יודע שבשביל סטנדאפ טוב כדאי לפחות לתכנן מהלך.. בשביל לפתח מהלך יושבים ובודקים מה אני רוצה לדבר עליו..
לדוג: פגישות עסקים, אל מול פגישות שידוכים.. קניה במכולת אל מול קניה בסופרמרקט..
אחרי שיש מהלך אני כותבת אותו בצורה שמדגישה סתירות פנימיות. לדוג: "אם נניח אנחנו יושבים ומחכים לבוס שאמור לראיין אותנו החשבה שהכי רצה בראש שיבוא, שיראה אותי, שישאל על מה שתכננתי שישאל, שיציע לי מיד את העבודה. שיראה את הכישרונות שלי. אבל בשידוכים את יושבת מחכה במלון והוא לא מגיע.. מה המחשבות שרצות לך בראש: טוב הוא לא מבין מה הוא מפסיד.. כשבעיקרון גם את לא מבינה מה הרווחת..
עכשיו: כשהדבר כתוב קשה לך להבין איך זה אמור להצחיק אנשים, אבל מניסיון רב ההבעות פנים הגבהת קול, פרצוף עמידה מצחיקים ויוצרים אפיזודה חיננית..
אד כאן במה שקשור לסטנדאפ אבל במה שקשור לכתיבה לא מעטים בטוחים שלו נכניס אימוג'י הוא יבהיר מה חשבנו.. חברה זה לא הולך ככה! אימוג'י לא משקף כלום. הוא לא מצחיק. הוא מקסימום מבהיר למה התכוונת.. וזהו.
ולכן כתיבה קומית חייבת להיות מלאה.
להעשיר את מה שכתבנו בתיאורים חיים ועסיסיים.
להשתמש בחרוזים
להביא אפיזודות משעשעות..
ובקיצור לספר את הסיפור בצורה הכי טובה שאפשר.. שימו לב ככל שהבשר מתאים לכתיבה קומית הדבר יהיה קל יותר.
לכתוב על סלט ארבישער וטחינה בשולחן שבת של צ'אלמער, פחות מסובך מלכתוב על שולחן שבת סתם כך.
ואחרי הכל אין כמו הניסיון..
לאט לאט זה מצליח

 

[ש. צ. וינמן]

לכתוב בהומור, מי צריך??

החיים כל כך מצחיקים, שצריך קצת רצינות, ואם לא בדפים הכתובים אז מתי??!!

לכתוב בהומור, מה פתאום??

החיים מלאים בבדיחות, רק תצאי לרחוב, ותראי כיצד כולם רצים לרוקן חנויות, למלא הקופות.

את כאן בשביל קצת תכנים ממלאים!!!

לכתוב בהומור, נו באמת, בשביל זה יש את חמדה.

מהלכת בינינו, לא ראית אותה בחופשה הגדולה, עובדת כל השנה כדי לנוח כמה דקות???


טוב, זה באמת היה בשביל ההומור.

אבל הרעיון הוא באמת לראות את העולם מזוית קצת שונה, מפתיעה. לשים את הפוקוס בכל מאורע על נקודה שלא חשבו עליה, שלא שמו לב אליה אפילו שהיא קיימת.
לתת לתמונה קצת עיבוד מחודש, לטשטש הטפל, להבליט ולחדד את הנקודות ה"אחרות".
בהצלחה.

 

[מריומה~]

שאלה טובה שאני גם התחבטתי בה.
ניסיתי לענות תשובה ו @חנילוש הקדימה אותי.
וענתה כל כך יפה שאין לי מה להעריך. רק לאמר שאני מצטרפת לדעתה .

ישנם כמה דרכי הבעה.
בע"פ.
במחזה.
בכתב.

בכל אחד מאילו חייב להיות את מכלול האפקטים והאלמנטים בשביל להעביר את הדעה.

כתיבת מחזה נצרכת למלל מועט מול ספור וכן הלאה.

ראית פעם מישהו מדבר בטלפון עם תנועות ידים? בשביל מה צריך והרי השני לא רואה...

ככל שיכולת ההבעה עולה והשימוש במילה מדויק יותר יורד הצורך לשימוש בידיים, באימוג'יים - סמליים בלעז.
כאן המקום היה להוסיף סמיילים למיניהם.
הם היו עוזרים לקבל הבנה יותר ברורה מהקוראים דכאן אבל משאירים את הכותב ברמת נחיתות מסוימת.

מה רע שכל אחד יפזם לעצמו את מנגינת המילים ויפרש את כוונת הכותב כרצונו?
עוד טעימה בז'אנר שפשופי.
זה חלק ממטרות הפורום, הלא כן?!

 

[פנינה ריימונד]

הבנתי.
האמת, האמת....

 

[נריה מגן]

שאלה שאותי אישית שעשעה, מתוקף היותה חסרת תשובה...

איך כותבים סאטירה?
ואיך כותבים מתח סוחף?
איך כותבים קטעים מעוררי בכי?
אין הוראות ברורות: עשה כך ולא תעשה כך. יש כלים באמצעותם ניתן לשפר את הכתיבה - אך סגנון הכתיבה כשלעצמו איננה אפשרית לתרגום מעשי. ניתן לנסות לכתוב ולראות מה הצליח יותר ומה הצליח פחות, ולהשתמש בידיעה הזו ככלי לשיפור.
דבר אחד ברור בנושר הכתיבה הסאטירית. היא צריכה להיות מאוד מאוד מאוד מאוד זורמת. בכתיבה בכל סגנון שהוא ניתן מידי פעם לערוך מעין עצירות ביניים, שגורמות לתחושת כובד כלשהי. בסאטירה אין מקום לזה. בנוסף - הסאטירה מטבעה נקראת בקלילות. אל תנסי לדחוף משמעויות עמוקות ונסתרות או בדיחות מסובכות מידי. זרמי!

 

[נוי]

נסי לנתח קטעי הומור טובים ולעמוד על סודותיהם.

 

[פרוגיוזרית]

יש כמה דברים שגורמים לצחוק.

אחד מעיקרי ההומור הוא הפתעה וניגודיות.
ילד שמחליק על בננה - לא מצחיק. אדם מכובד - אממ, קצת כן.
לדוגמא הטור של @שריונה מהאתגר - היא שמה פאה, ומתגלצ'ת במעקה. אופס, צחקתי, למה? הפתעה. וניגודיות

עוד אחד זו הקצנה ואבסורד. הצגת דברים כשהם לקוחים צעד אחד קדימה מכדי להיות הגיוניים

 

[Natan Galant]

בעקבות הצעתו של אחד הניקים (לא זוכרת מי זה היה ועל כך סליחתי...)
להעלות פוסט אחד ברוח טובה והומוריסטית, ישבתי עם עצמי וחשבתי:
די, נמאס לי לכתוב רק סיפורים סוחטי דמעות, יהיו איכותיים ככל שיהיו!
השאלה היא- כיצד לומדים לכתוב בצורה סוחטת דמעות, אבל של צחוק?
יש לציין שבהחלט יש לי את זה (ואף יותר מדי) ואינני מתיימרת לשנות את עצמי,
אך בשביל להעביר את זה לדף - אני זקוקה לעזרתכם!
תודה מראש לכל כותבי ההומור...

מנסים להזכר ברגעים הכי קשים בחיים, ואז מדמיינים שהם קשים פי מאה, ומתארים את הדמיון הזה.

 

[מרשמלו]

כיצד לומדים לכתוב בצורה סוחטת דמעות, אבל של צחוק?

הרעיון שלי הוא שתכתבי קטע, איך שיוצא לך...
והחברה פה יעזרו לך לעלות על הנקודות בהן את צריכה להשתפשף ולהשתפר.
(עם לב חזק, כן?)

 

[פנינה ריימונד]

הרעיון שלי הוא שתכתבי קטע, איך שיוצא לך...
והחברה פה יעזרו לך לעלות על הנקודות בהן את צריכה להשתפשף ולהשתפר.
(עם לב חזק, כן?)

ניסיתי מקודם, לא הולך!!!
לי נראה כי עליי להיכנס לאווירה הנכונה,
לקרוא המון ולקבל השראה...
תודה לכולם, תמשיכו לעזור תמיד...

 

[כתב ומכתב]

אפשר לחלק את סוגי התגובות כאן לשניים: אלו שיש להם את זה, ואלו שאין להם...
ואין כוונתי ש"אין להם" חוש הומור כלל, אלא שאין להם "חוש הומור מפותח".

ולעצם התשובה:
אלו ש"יש להם את זה", כותבים, ובצדק: "פשוט כותבים", "תראו את החיים מהזווית המצחיקה", "לראות את העולם מזווית שונה".
ל"אלו שאין להם" נועדו חלק מהתגובות שניסו לפרט טכניקות ומושגים, טיפים ומהלכים, שמטרתם לפתח את חוש ההומור. החוש הוא כמו חיישן, אם תשתמש בו תוך כדי סיפור בדיחה או כתיבת פיליטון תדע לזהות מה עובד ומה לא, ומכך תפיק לקחים לפעם הבאה.

אבל האמת היא שגם מי ש"יש לו את זה" יכול להשתפר בלימוד מאמרים מקצועיים בנושאי 'הצחוק' והקומדיה, כמובן רק ממקורות טהורים.

 

[פנינה ריימונד]

אפשר לחלק את סוגי התגובות כאן לשניים: אלו שיש להם את זה, ואלו שאין להם...
ואין כוונתי ש"אין להם" חוש הומור כלל, אלא שאין להם "חוש הומור מפותח".

ולעצם התשובה:
אלו ש"יש להם את זה", כותבים, ובצדק: "פשוט כותבים", "תראו את החיים מהזווית המצחיקה", "לראות את העולם מזווית שונה".
ל"אלו שאין להם" נועדו חלק מהתגובות שניסו לפרט טכניקות ומושגים, טיפים ומהלכים, שמטרתם לפתח את חוש ההומור. החוש הוא כמו חיישן, אם תשתמש בו תוך כדי סיפור בדיחה או כתיבת פיליטון תדע לזהות מה עובד ומה לא, ומכך תפיק לקחים לפעם הבאה.

אבל האמת היא שגם מי ש"יש לו את זה" יכול להשתפר בלימוד מאמרים מקצועיים בנושאי 'הצחוק' והקומדיה, כמובן רק ממקורות טהורים.

תודה על התגובה.
אך אינני מסכימה עם קביעתך כלל וכלל!
לא ממש נעים להיחשף, אבל אומר בנימה אישית -
אני ליצן אבל לא ספרותי...

 

[שרלוט]

אני חושבת שיש כאן נקודה נוספת.

בשביל לכתוב הומור את צריכה להיות משוחררת.
ומה הכוונה? יכול להיות שמה שחוסם אותך מלכתוב קטעים משעשעים
זה בגלל שאת נמצאת פה בשמך האמיתי, את לא סתם ניקית בזהות בדויה
שיכולה לכתוב מבלי לפחד שמישהו ברחוב יזהה אותך ויגיד: ''אהלן, שושי, איזה קטעים
איתך! צחוקים וכייף וכו וכו''.
ומאה פעם את עלולה להתחרט על הקטע המשעשע והקצת אממ [אולי מטורלל או לא משנה מה] שהעלית.
זה הרבה יותר מכובד לכתוב סיפור או שיר רציני מאשר קטע סאטירי שלכי ותדעי איך אנשים יאכלו את זה.
בכנות, אם לא הייתי אנונימית פה [מלבד חמש ניקיות שמכירות אותי באופן אישי עוד לפני שנכנסתי לפרוג] ספק אם הייתי כותבת משהו מלבד האשכול של פרקי תהילים ששם הייתי מציינת שהתפללתי.

 

[שיילה]

סאטירה בנויה בעיקרה על אלמנט ההפתעה.

למה אני מתכוין?

כשאדם עומד בחנות בגדים ושומע את חבירו מאחוריו שואל אותו- תגיד, איך אני עם זה? הוא מסתובב ורואה את חבירו עם חליפה אדומה משקפי הארי פוטר וכובע עם נוצה, הוא ימות מצחוק.

אם תחשבו על זה, כמה שהחבר ההוא יותר קשוח ופדנט אפקט הצחוק יהיה גדול יותר וכן להפך אם החבר ההוא הוא הטרדן של השכונה שמשובות אלו הם לחם חוקו הדבר לא יצחיק בכלל.

כך זה גם בסאטירה שאתה מחכה להמשך משפט מסוים ואתה מופתע ע"י פאנץ' טוב.

אדם אוהב גם להזכר בסיטואציות שהצחיקו אותו ויגרמו לו לצחוק שוב כמו "אתה זוכר את שלמה בחנות הבגדים" .

יש דבר נוסף שצריך לדעת איך להשתמש בו נכון והוא שיטת ה"מכירים את זה ש..." שזה נראה לי משהו ישראלי למדי, ונקרא בלשון העם "הומור שחור" שימוש בסיטואציות מרגיזות ואפילו כואבות בזמן אמת אבל במבט מהצד הן מצחיקות.

יש סופר ישראלי מפעם שהוא השראה בכל הקשור לסאטירה שמו הוא אפרים קישון (ממציא המשחק חבילה עוברת) אם תרצו אעלה פה דוגמא אחת שלו.

אהרן מ.

 

[פנינה ריימונד]

יש דבר נוסף שצריך לדעת איך להשתמש בו נכון והוא שיטת ה"מכירים את זה ש..." שזה נראה לי משהו ישראלי למדי, ונקרא בלשון העם "הומור שחור" שימוש בסיטואציות מרגיזות ואפילו כואבות בזמן אמת אבל במבט מהצד הן מצחיקות.

את זה הצלחתי לעשות אתמול,
תודה!!!

 

[מילולית]

סאטירה בנויה בעיקרה על אלמנט ההפתעה.

למה אני מתכוין?

כשאדם עומד בחנות בגדים ושומע את חבירו מאחוריו שואל אותו- תגיד, איך אני עם זה? הוא מסתובב ורואה את חבירו עם חליפה אדומה משקפי הארי פוטר וכובע עם נוצה, הוא ימות מצחוק.

אם תחשבו על זה, כמה שהחבר ההוא יותר קשוח ופדנט אפקט הצחוק יהיה גדול יותר וכן להפך אם החבר ההוא הוא הטרדן של השכונה שמשובות אלו הם לחם חוקו הדבר לא יצחיק בכלל.

כך זה גם בסאטירה שאתה מחכה להמשך משפט מסוים ואתה מופתע ע"י פאנץ' טוב.

אדם אוהב גם להזכר בסיטואציות שהצחיקו אותו ויגרמו לו לצחוק שוב כמו "אתה זוכר את שלמה בחנות הבגדים" .

יש דבר נוסף שצריך לדעת איך להשתמש בו נכון והוא שיטת ה"מכירים את זה ש..." שזה נראה לי משהו ישראלי למדי, ונקרא בלשון העם "הומור שחור" שימוש בסיטואציות מרגיזות ואפילו כואבות בזמן אמת אבל במבט מהצד הן מצחיקות.

יש סופר ישראלי מפעם שהוא השראה בכל הקשור לסאטירה שמו הוא אפרים קישון (ממציא המשחק חבילה עוברת) אם תרצו אעלה פה דוגמא אחת שלו.

אגב, גם פרסום פועל בצורה זו של אלמנט ההפתעה.
ככל שהמודעה תופסת יותר את העין, היא פעלה את פעולתה.
המוזר, השונה והמצחיק הם שיגרמו לך להתמקד במודעה, לחייך לעצמך, ולרוץ לקנות..
וכך גם בסיפורת, הגורם המפתיע יגרום לך להמשיך לקרוא, ולהנות.

ולטובת כולנו, נשמח אם תעלי לכאן דוגמה סאטירית, שתחדד את הענין.