בבקשה.
(מתוך הספר "סיפור משפחתי/אפרים קישון")
באחד האמשים התעורר בלב האשה יצר הרע מנעוריה:
– הבה – אמרה – נלך ביחד לסופרמרקט החדש! אני מעוניינת להראות לך, כיצד עורכות קניות אותן שבעליהן מסוגלים להבטיח להן מינימום של נוחיות בחיים…
בלעתי את העלבון הסמוי ונתתי הסכמתי, בהסתייגות המפורשת שנערוך רק ביקור-נימוסין שאין הוצאות בצידו. וכל-כך, מפני ששמעתי על מקרים מזעזעים, כשדלפונים מובהקים נקלעו לאוקיינוס זה של סחורות מסחררות, וטבעו בהן עד גג ראשם להתרושש. על כן דרשתי מן האשה לנדור נדר בפני, שלא תיגרר אחרי בולמוס הרכש המאפיין את מעמד עקרות-הבית באמשים אינפלציוניים אלו.
– איך שאתה רוצה – ציינה בבוז – נצא לסופרמרקט בלי פרוטה. אם אתה ככך מפחד…
זה נראה לי. רוקנו את כיסנו מתוכנם הפנימי עד האגורה האחרונה והתייצבנו בתור עם בן-בכורנו רפאל, שהרגיש באינסטינקט ההריסה המופלא שלו, שאפשרויות יוצאות מגדר הרגיל צפונות בסיור זה, ופתח בנון-סטופ עיקש עד שלקחנו אותו איתנו. אכן, לא עברו שעתיים והיינו בפנים. אליבא דאמת, התרשמנו עד עומקנו מברק המקום הממורק ומן הצבעים מרהיבי העין שקרצו אלינו מעל המדפים העמוסים לעייפה. אולם אין להעלים שהתקדמותנו היתה איטית במקצת בגלל ההמון שהצטופף בחנות כמו… כמו…
– סרדינים! – קראה האשה ורצה בתנופה לעבר השולחן שהיה מוצף רבבות נשים . מצאנו שם תערובת סרדינים בינלאומית, תוצרת ספרד, פורטוגל, יוגוסלוויה, אלבניה, קפריסין וחיפה. בשמן, ברוטב, במיץ עגבניות, ובלבן. אשתי החלה לפלס לה שביל אל האוצר הימי הזה ולבסוף הוציאה קופסה אחת נורווגית ואחת מן השילומים. ועוד שתיים. ואחת נוספת.
– כמעט אין לנו סרדינים בבית – הסבירה לי – למה לא לקנות כמה קופסאות אם אנחנו כבר פה? הלא הכול כל-כך זול כאן…
– אבל אין איתנו פרוטה אחת שחוקה.
האשה השפילה את עיניה:
– במקרה נשארו אצלי כמה מעות…
זו היתה, בלי ספק, בגידה שפלה. כך הן מכבדות הסכם! היא מייד נטלה לידיה עגלה והשליכה לתוכה את עשר קופסאות הסרדינים, ו"גולדן-סירופ", ושפופרת שמפו. אולם ברגע זה נזדעזעה הקטנה בכל גופה.
– שמים – כך צעקה – א י פ ה ר פ י ?
הילד נעלם תוך כדי קנייה ללא עקבות. איך לתאר את חרדתנו. דרדק פעוט, אך בן שנתו ומשהו, בינות רגלי ההמון המשתולל! פחד איום אחז בנו, שמא הוא ינשוך ברגלי הקונים ושוב יהיה סקנדל…
– רפי – קראנו נואשות – רפי!
מחלקת צעצועים בצד שמאל – העירו לנו הזבנים המנוסים – נא להתקדם בבקשה…
פתאום נשמע רעם מחריש-אוזן, כל הבניין נתחלחל ומט הצידה. נשמנו לרווחה. היה לנו ברור כשמש, שרפיל`ה גילה את הר-הקונסרבים, שהיה בנוי בקצה האולם מ-500 קופסאות שימורין, קופסה על גבי חברתה עד התיקרה, והוא, הילד הערני, הוציא את הקופסאות ממרגלות ההר ומוטט אותו בוירטואוזיות. חיש מהר קנינו לרפי סוכריות כדי לנחמו. גם דבש קנינו לו, ושוקולד שוויצרי, וקקאו הולנדי ותה הודי ונס-קפה, שלא יבכה הילד. קניתי גם חפיסת-טבק משובח שהכול יהיה בסדר. חזרנו עם הסחורה אל עגלתנו והיטענוה. לפתע נגעו אצבעותי בבקבוק של מי-קולון ובפוקט-בוקס ובעשרים קילו סלק…
–אשה – שאגתי – זו לא העגלה שלנו!
–נניח – כך הקטנה – א ז מ ה ?
עשינו עסק לגמרי לא רע. בעגלתנו החדשה מצאנו כל מיני גבינות מבריקות, לפתנים צבעוניים, קולב מפלסטיק ומישמיש כבוש מיפאן הכבושה.
–מצוין – התלהבה האשה – אבל איך נשלם בעד זה?
–במקרה – לחשתי – במקרה הבאתי איתי קצת כסף…
התחלנו לזוז, אך עד מהרה נסתבכנו בפקק שנוצר עקב תאונת-דרכים קשה בין שתי עגלות עולות על גדותיהן. ההנהלה ניסתה להפריד בין שתי עקרות-הבית הזועפות. כל אחת מהן טענה, שהשנייה לא הראתה בידה סימן של פנייה וזה גרם לאסון. התקרבנו קצת, יען כי אנו משוגעים לקטטות…
–רפי – זעקה לפתע האשה – אייך! רפאל!…
החיפושים היו קדחתניים ביותר. לבסוף גילינו את הצאצא במחלקת הביצים ל ש ע ב ר.
–של מי הילד הזה? – צווח הממונה על הביצים תוך שאטה, אך רגליו העלו רק חרס – של מי ה... הזה?
–גוגוגו – ענה לו רפי ובלע את החלבון הצורב. קנינו לנו אבקות-כביסה ונוזלים כימיכליים כדי לנקות את בגדנו בבית וחזרנו אל עגלתנו. נסתבר שבינתיים מישהו שם עליה משקאות חריפים, מברשות, כלי מטבח וחמישה קילו מלח. הושבנו את רודף הביצה הקטן על העגלה לשם הזהירות, וכדי להרים את מצב רוחו קנינו לו סוס-נדנדה בלגי ונעלי בית בשבילי.
–עוד! – נהמה האשה בקול מוזר ודחפה שתי עגלות נוספות עבר האטליז שופע הבשר. עיני הקטנה יקדו כמו שני גלידי-שומן מטוגנים על אש קטנה, ואף אני הרגשתי מין שכרון נעים.קנינו לנו תרנגולת, אווזה, כבש, כבד, נקניק, סלאמי, חזה מעושן, לשון בקר, דישון, תאו, דגים, סלמון, קרפיון, בינית, קיפון, טרוטה, עפין, אוקונוס, שפמנון, אמנון, מנון, כריש, משה רבנו ואלכסנדר הגדול. וסרטן. עם מעט קוויאר.וחלזונים.
אחר-כך רכשנו לנו ליפתנים, ריבה, חציל, פילפל, בצל ירוק,שום, כרפס, כריש, כנימה, חמציץ, שמיר, כמון, קטניות, שעית, עדשים, פול,קובה-נאבולסיה, פרג, עלי קשקשים, חמניות, תירס, חיטה, שיבולת שועל, כרוב,כרובית, חסה, תרד, אספרגוס, ריבס, עולש, קוסה, מלפפון, קישוא, אבטיח,תקליטים, תות-שדה, אגוזים, תפוחי אדמה, פודרה, לפת, צנון, גזר, פטרוסילין, חזרת, שעלת, פטריות, אטריות, מקטרת, במיה, תאני שקמה, מטריה, אשכוליות,מוז, מנדרין, לימון, פומלה, אתרוג, לולב, כיפת-ראש, קנאי, ערמון, זית,קוקוס, קופרה, שטוכס, אגס, אבוקדו, אפרסק, אפרסמון, אפרסקת, קפה הפוך, דובדבנים, שסק, אקווריום, רימון, גפן, כותנה, צמר, ענבים, אזובים, חזזית,כלנית, עציץ, אמנון ותמר, כפתורים, פרחים, קוף, מלכת הלילה, דם המכבים,שפתון, צמיג, דו-תחמוצת הפחמן, ספוטניק, לחם.
–כדאי – ציינה האשה מדי פעם – כאן הכול זול יותר…
גררתי את שש העגלות שלנו, הקשורות זו לזו, בהתאמצות ניכרת לעין, וקל וחומר שהעגל שנקשר לקרון האחרון של הרכבת, התעקש מלכת ונתן לי לסחוב אותו בכוח עד לקופה. בדרך עוד לקחנו כמה צלחות זכוכית בשביל לשים מתחת לכרעי הפסנתר שלנו שלעתיד, גרב גומי לניתוחים ונורות. כבר סגרנו את החנות, לדאבוננו. הבחנתי על הקיר במפסק חשמלי נורא חמוד וביקשתי להוריד אותו, אך היה מותקן חזק מאד.ביקשתי את הזבן שעמד מאחורי הדלפק שיעזור לי.
– מצטער – ענה הלה – איני יכול לזוז מפה. מכרתי את מכנסי.
עינינו תרו אחר טרף. בשעה שהקופאי עשה חשבון על נחש-נייר קדמוני קנתה האשה מיקרוסקופ, טרמוס וטרמוסטט. אני הטענתי מטר מעוקב של חפצי ניילון שונים.תחילה חששתי שכל הזוטות האלה יצטברו לי לסכום גדול מדי, אך החשבון לא הסתכם ביותר כמה אלפים ומשהו. התפעלנו מן העוזרים ליד הקופה האורזים את הסחורות בשקיקים גדולים בזריזות ראויה לשבח. אלא ששוב לא מצאנו את רפי.
– לא ראיתם ילד קטן? – התעניינו אצל האורזים.
– רגע אחד – נזכר אחד – בלונדיני?
– כן. נושך.
– זהו – קרא האיש ופתח את השקיקים הגדולים. רפי ישב בניחותא וטעם את משחות השיניים.
– סליחה – הצטדק האורז – לא ידעתי שהבאתם את הילד איתכם…
הם מיד החזירו לנו את הכסף שלקחו בעד רפי (107.20 ל"י) ויצאנו. שתי מכוניות-המשא כבר חיכו לנו בחוץ. אנו פותחים מכולת.
הנושאים החמים
