הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #341
רוצים לעורר לרגישות, אבל ודאי שאם זה מגיע לכך שנשים מאבדות ביטחון ויתחילו לחשוב על כל מילה, כן, לא, יאבדו לגמרי את הטבעיות, יפתחו מרחק ולא יצא מזה שום דבר טוב.
חברה ספרה לי שהיא שמה לב שחברה טובה שלה שלא היו לה עדיין ילדים - סובלת מבדידות(!) מרוב שנזהרים לידה.
היא החליטה בגלל זה להיות טבעית, שוחחה איתה בטבעיות על כל מיני ושתפה אותה בהחלט גם על הילדים שלה וכו'. וזה רק עשה לה טוב, והן חברות מאוד טובות וקרובות. ב"ה בהמשך החברה גם זכתה לילדים.
אז קודם כל לדעת, שאין מתכון מדויק. וגם אין מצב להגיד תמיד במדויק את המילה הנכונה ורק אותה. לא לצפות לשלמות.
באופן כללי, יש הבדל אם מדברים אם אדם זר, או עם מישהי קרובה.
וכן יש הבדל בין לחקור - לבין לשתף דברים.
וכמו שכתבו, ודאי לא לעצור באמצע נושא.
וגם למצוא איזון וגיוון בנושאי השיחה.
עצה חשובה היא לראות את תגובות האדם שממול, ולזרום איתו בטבעיות לפי מה שהוא.
יש לי חברה טובה שהיתה רווקה מבוגרת, והיא היתה שואלת ומתעניינת בכנות על כל אחד מילדיי, על הלידות וכו'. ודאי שהייתי עונה לה ומשתפת אותה בטבעיות ובלי חשש. וכמובן התעניינתי גם בה, עם שאלות כלליות מה שלומה ומה היא עושה והעבודה וכו'. ובלי חקירות על דברים אישיים. מה שספרה בעצמה, הקשבתי לה והייתי איתה בטבעיות. היא היתה משוחררת לשתף אותי בדברים יותר אישיים רק לפי רצונה ובמינון שלה.
בקיצור, לזרום מול השני לפי מה שהוא. וככל שזה מישהו יותר קרוב, אפשר יותר לזהות ולהכיר מה עושה לו טוב, ובמה הוא מעוניין ובמה לא.
אגב, זה טוב בהרבה דברים בחיים. ודאי במערכות יחסים.
לדעת תיאוריה וכו' זה טוב וחשוב, אבל בשטח לשים את את התיאוריה והכללים קצת בצד, ולהיות קשובים למציאות, לתגובות של אנשים.
התייעצה איתי חברה על קשיים מול בעלה, והבחנתי שהיא מסורה באופן מיוחד, ורצה להעניק לו ולתת לו ולפתור לו בעיות שהיא חושבת שיש לו, עם הרבה מחשבה וניסיון להבנה מה טוב לו, מה הוא צריך אחרי שעבר כל מיני דברים, וכו'.
אבל כששאלתי אותה - מה הוא אומר. איך הוא רואה דבר כזה או אחר. מה הרצון שלו בעניין, וכו', היא פחות ידעה לומר. הבנתי שהיא מסתכלת על הדברים - גם כאלה ששייכים לו - דרך העיניים שלה, ופועלת לפי זה. אבל היא לא נותנת מספיק מרחב והקשבה איפה הוא בכל הדבר הזה. וזה מתכון לקשיים.
וזה גם, אגב אחד מכישלונות של מטפלות רגשיות אחדות, גם כאלו עם תארים.
כל הלימוד והתיאוריות חשובים מאוד. אבל, הקשבה אמיתית למקום של השני שמולך, לא לראות אותו דרך העיניים שלך והתיאוריות והרעיונות שלך, אלא להקשיב באמת למקום שלו, ולכבד אותו. בלי זה זה לא ילך.
בקיצור אחרי כל הנאומים, לצאת מתוך עצמנו ולנסות לקלוט את התגובות והמסרים של השני. וגם את הגבולות שהוא מציב - נניח הוא לא משתף פעולה עם שאלה מסוימת - לזרום עם זה. לא לשאול שוב, לא לשתוק במבוכה, להמשיך הלאה.
לא תמיד זה קל. לפעמים לוקח זמן לקלוט את השני, ולפעמים לומדים מטעויות. אבל זה פתח גדול ורחב.
חברה ספרה לי שהיא שמה לב שחברה טובה שלה שלא היו לה עדיין ילדים - סובלת מבדידות(!) מרוב שנזהרים לידה.
היא החליטה בגלל זה להיות טבעית, שוחחה איתה בטבעיות על כל מיני ושתפה אותה בהחלט גם על הילדים שלה וכו'. וזה רק עשה לה טוב, והן חברות מאוד טובות וקרובות. ב"ה בהמשך החברה גם זכתה לילדים.
אז קודם כל לדעת, שאין מתכון מדויק. וגם אין מצב להגיד תמיד במדויק את המילה הנכונה ורק אותה. לא לצפות לשלמות.
באופן כללי, יש הבדל אם מדברים אם אדם זר, או עם מישהי קרובה.
וכן יש הבדל בין לחקור - לבין לשתף דברים.
וכמו שכתבו, ודאי לא לעצור באמצע נושא.
וגם למצוא איזון וגיוון בנושאי השיחה.
עצה חשובה היא לראות את תגובות האדם שממול, ולזרום איתו בטבעיות לפי מה שהוא.
יש לי חברה טובה שהיתה רווקה מבוגרת, והיא היתה שואלת ומתעניינת בכנות על כל אחד מילדיי, על הלידות וכו'. ודאי שהייתי עונה לה ומשתפת אותה בטבעיות ובלי חשש. וכמובן התעניינתי גם בה, עם שאלות כלליות מה שלומה ומה היא עושה והעבודה וכו'. ובלי חקירות על דברים אישיים. מה שספרה בעצמה, הקשבתי לה והייתי איתה בטבעיות. היא היתה משוחררת לשתף אותי בדברים יותר אישיים רק לפי רצונה ובמינון שלה.
בקיצור, לזרום מול השני לפי מה שהוא. וככל שזה מישהו יותר קרוב, אפשר יותר לזהות ולהכיר מה עושה לו טוב, ובמה הוא מעוניין ובמה לא.
אגב, זה טוב בהרבה דברים בחיים. ודאי במערכות יחסים.
לדעת תיאוריה וכו' זה טוב וחשוב, אבל בשטח לשים את את התיאוריה והכללים קצת בצד, ולהיות קשובים למציאות, לתגובות של אנשים.
התייעצה איתי חברה על קשיים מול בעלה, והבחנתי שהיא מסורה באופן מיוחד, ורצה להעניק לו ולתת לו ולפתור לו בעיות שהיא חושבת שיש לו, עם הרבה מחשבה וניסיון להבנה מה טוב לו, מה הוא צריך אחרי שעבר כל מיני דברים, וכו'.
אבל כששאלתי אותה - מה הוא אומר. איך הוא רואה דבר כזה או אחר. מה הרצון שלו בעניין, וכו', היא פחות ידעה לומר. הבנתי שהיא מסתכלת על הדברים - גם כאלה ששייכים לו - דרך העיניים שלה, ופועלת לפי זה. אבל היא לא נותנת מספיק מרחב והקשבה איפה הוא בכל הדבר הזה. וזה מתכון לקשיים.
וזה גם, אגב אחד מכישלונות של מטפלות רגשיות אחדות, גם כאלו עם תארים.
כל הלימוד והתיאוריות חשובים מאוד. אבל, הקשבה אמיתית למקום של השני שמולך, לא לראות אותו דרך העיניים שלך והתיאוריות והרעיונות שלך, אלא להקשיב באמת למקום שלו, ולכבד אותו. בלי זה זה לא ילך.
בקיצור אחרי כל הנאומים, לצאת מתוך עצמנו ולנסות לקלוט את התגובות והמסרים של השני. וגם את הגבולות שהוא מציב - נניח הוא לא משתף פעולה עם שאלה מסוימת - לזרום עם זה. לא לשאול שוב, לא לשתוק במבוכה, להמשיך הלאה.
לא תמיד זה קל. לפעמים לוקח זמן לקלוט את השני, ולפעמים לומדים מטעויות. אבל זה פתח גדול ורחב.
נערך לאחרונה ב:
