מידע שימושי ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים"! פדיחה לא נעימה שקרתה לי, איך מונעים את זה?

רוצים לעורר לרגישות, אבל ודאי שאם זה מגיע לכך שנשים מאבדות ביטחון ויתחילו לחשוב על כל מילה, כן, לא, יאבדו לגמרי את הטבעיות, יפתחו מרחק ולא יצא מזה שום דבר טוב.
חברה ספרה לי שהיא שמה לב שחברה טובה שלה שלא היו לה עדיין ילדים - סובלת מבדידות(!) מרוב שנזהרים לידה.
היא החליטה בגלל זה להיות טבעית, שוחחה איתה בטבעיות על כל מיני ושתפה אותה בהחלט גם על הילדים שלה וכו'. וזה רק עשה לה טוב, והן חברות מאוד טובות וקרובות. ב"ה בהמשך החברה גם זכתה לילדים.

אז קודם כל לדעת, שאין מתכון מדויק. וגם אין מצב להגיד תמיד במדויק את המילה הנכונה ורק אותה. לא לצפות לשלמות.
באופן כללי, יש הבדל אם מדברים אם אדם זר, או עם מישהי קרובה.
וכן יש הבדל בין לחקור - לבין לשתף דברים.
וכמו שכתבו, ודאי לא לעצור באמצע נושא.
וגם למצוא איזון וגיוון בנושאי השיחה.

עצה חשובה היא לראות את תגובות האדם שממול, ולזרום איתו בטבעיות לפי מה שהוא.
יש לי חברה טובה שהיתה רווקה מבוגרת, והיא היתה שואלת ומתעניינת בכנות על כל אחד מילדיי, על הלידות וכו'. ודאי שהייתי עונה לה ומשתפת אותה בטבעיות ובלי חשש. וכמובן התעניינתי גם בה, עם שאלות כלליות מה שלומה ומה היא עושה והעבודה וכו'. ובלי חקירות על דברים אישיים. מה שספרה בעצמה, הקשבתי לה והייתי איתה בטבעיות. היא היתה משוחררת לשתף אותי בדברים יותר אישיים רק לפי רצונה ובמינון שלה.
בקיצור, לזרום מול השני לפי מה שהוא. וככל שזה מישהו יותר קרוב, אפשר יותר לזהות ולהכיר מה עושה לו טוב, ובמה הוא מעוניין ובמה לא.

אגב, זה טוב בהרבה דברים בחיים. ודאי במערכות יחסים.
לדעת תיאוריה וכו' זה טוב וחשוב, אבל בשטח לשים את את התיאוריה והכללים קצת בצד, ולהיות קשובים למציאות, לתגובות של אנשים.
התייעצה איתי חברה על קשיים מול בעלה, והבחנתי שהיא מסורה באופן מיוחד, ורצה להעניק לו ולתת לו ולפתור לו בעיות שהיא חושבת שיש לו, עם הרבה מחשבה וניסיון להבנה מה טוב לו, מה הוא צריך אחרי שעבר כל מיני דברים, וכו'.
אבל כששאלתי אותה - מה הוא אומר. איך הוא רואה דבר כזה או אחר. מה הרצון שלו בעניין, וכו', היא פחות ידעה לומר. הבנתי שהיא מסתכלת על הדברים - גם כאלה ששייכים לו - דרך העיניים שלה, ופועלת לפי זה. אבל היא לא נותנת מספיק מרחב והקשבה איפה הוא בכל הדבר הזה. וזה מתכון לקשיים.

וזה גם, אגב אחד מכישלונות של מטפלות רגשיות אחדות, גם כאלו עם תארים.
כל הלימוד והתיאוריות חשובים מאוד. אבל, הקשבה אמיתית למקום של השני שמולך, לא לראות אותו דרך העיניים שלך והתיאוריות והרעיונות שלך, אלא להקשיב באמת למקום שלו, ולכבד אותו. בלי זה זה לא ילך.

בקיצור אחרי כל הנאומים, לצאת מתוך עצמנו ולנסות לקלוט את התגובות והמסרים של השני. וגם את הגבולות שהוא מציב - נניח הוא לא משתף פעולה עם שאלה מסוימת - לזרום עם זה. לא לשאול שוב, לא לשתוק במבוכה, להמשיך הלאה.
לא תמיד זה קל. לפעמים לוקח זמן לקלוט את השני, ולפעמים לומדים מטעויות. אבל זה פתח גדול ורחב.
 
נערך לאחרונה ב:
טיפולי פוריות זה כואב בלב
שטויות.
וכנראה שאין לך מושג מה זה טיפולי פוריות, כי מי שמכיר את הנושא הזה, יודע שזה הרבה מעבר ל"רק כואב בלב", יש עוד כמה מקומות שכואבים, וזה לא רק הארנק.
ואני לא מרחיבה יותר מפאת צניעות.


ביחסי חברה אי אפשר ללכת על ביצים, זה לא טבעי ויש כאלו שזה פוגע בהם.
מותר לשאול משהו בטבעיות, כגישוש ראשוני.
אבל, וזה מה שחשוב: להבין את הגישה של מי שאנחנו מדברים איתו, משפת הגוף ומהתשובה שלו. הוא מעוניין לדבר על הנושא? נוח לו? להמשיך?
אם לא, הכי חכם זה לסגת באגביות בלי לעשות מזה עניין ולעבור נושא.
ולמה? כי אם נתחפר בתוך נושא מסויים שלשני לא נוח איתו, ואנחנו ממשיכים כאילו 'לפייס' את השני - זה עוד יותר פוגע. השני מרגיש "מויחל טויבעס" מוחלט, אבל הוא לכוד אצלנו.
 
בתקופה האחרונה שהיתי בבית מלון חרדי, במשך הזמן פגשתי שם יהודי חביב ונעים לשיחה, וכמנהגם של יהודים שנופשים שוחחנו על דא ועל הא.
בתוך הדברים הוא סיפר לי שהיה לפני תקופה בנופש אחר משך כמה ימים.
שאלתי אותו היכן הילדים שהו משך זמן כה ממושך?
ואז הוא עונה לי ביבושת: "אין לי ילדים".
בירכתי אותו שיהיו לו ילדים בקרוב.
השאלה שלי היא: כיצד ניתן למנוע פדיחה דומה בעתיד, האם כדאי לי לשאול אותו האם יש לך ילדים, ואז - אם הוא משיב לחיוב אעבור לשאלה הבאה- היכן הם נמצאים וכו'? או שעדיף כמו שעשיתי.
או, אופציה שלישית: בכלל לא להיכנס לנושא הזה.
אשמח שתחכימו אותי בנושא, באופן אישי הרגשתי ממש לא בנוח עם התקרית הנ"ל.
כשאפגוש אותך אשתדל להימנע מלדבר על פאדיחות, כי זה יכול להזכיר לך את זה שהתפדחת...
או שאולי אפשר לשאול אותך קודם: פעם עשית פאדיחה?
 
זה ממש לא נכון
לבחורה רווקה גם אין ילדים
אין לך מושג כמה היא כבר מחכה להם!!!
עצם הרווקות היא רקע וקושי נוסף על כל קושי
הרווקות תוך כדי כל ההתמודדות האחרות לא בנוסף
ומדברים כאן על ההתמודדות הרגשית- לא הפיזית כמובן
אולי כדאי להוסיף ולציין, שבנוסף לכל, יש היום לא מעט רווקות בגילאים מתקדמים יותר, שעושות שימור פוריות. ובכל התהליך הלא קל הזה פיזית ורגשית - אין בעל לצידן.
 
נערך לאחרונה ב:
הנ"ל נכתב אחרי שקרובה אמרה לי בזלזול על אישה אחרת שעברה לידה שקטה "אז פחות ילד אחד, מה יש? מה היא מתעקשת ללדת עוד אחד בגילה, כולה לידה שקטה"
הקרובה התנסתה בהמתנה לילדים, יש לה היום משפחה ברוכה
אז או שהיא לא זוכרת את הכאב של ההמתנה
או שהיא כבר לא במקום של כאב
יש אנשים שהכאב של עצמם אוטם אותם מלחוש את הכאב של אחרים.
 
יש אנשים שהכאב של עצמם אוטם אותם מלחוש את הכאב של אחרים.
כאב של עצמם שלא עיבדו אותו מספיק ונמצא באיזושהי הדחקה או משהו.
או כאלו שהחליטו שהם מצאו את ה"שיטה" להתגבר על הכאב ויודעים איך "צריך" לחשוב ולהרגיש, ואז הם נהיים הכי אטומים בעולם.
רוב האנשים דווקא אחרי שהם עברו משהו הם פתוחים הרבה יותר לשמוע ולחוות כאב של אחרים.
 
מקובל היום בחברה, שלהורי החטופים מותר הכל... מותר להם לחסום כבישים, לצעוק על שרים וחברי כנסת ולהשתתלח בהם, לדבר נגד מי שנגד העיסקה, וצריך להבין אותם ולהכיל אותם.

באיזשהו מקום, יש לי תחושה, בקריאת חלק מהתגובות, שאלו שמצפים, יש להם זכות על הרגש והכאב, ואסור לומר להם כלום.

ולכן אני לא יגיב כלום.
יש הבדל בין הורי חטופים שבשם הכאב שלהם רוצים לנהל את קבינט המלחמה ולמכור את כל המדינה לאויב תמורת הכאב האישי שלהם, לבין אנשים שפשוט מבקשים ממך להיות רגיש כלפיהם ולא לחפור איפה שלא צריך.
אפשר לשמוע את הכאב של הורי החטופים, אבל עם זאת אסור לתת להם להשפיע על קבלת ההחלטות.
זוגות שמצפים לא מנסים להשפיע עליך למכור את המדינה או אפילו לתת מעצמך כלום. הם פשוט רוצים שקט.
 
ארמון חול, אם התכוונת למה שאני חושבת, זה הדבר הכי חסר רגישות ושכל ששמעתי בחיים

לא ביקשתי מעולם שתסתירו ממני את הילדים שלכם. לא שתתעלמו.
לא שלא תספרו על הריון (להפך, אני חושבת שזה הרבה יותר מכאיב)
או על חויות מהיומיום

ממש ממש לא

אם לא הבנת על מה לא לדבר או איך לא להתנהג - צר לי אבל בדיוק על כאלו אנשים כתבתי


אנשים שבטוחים שהם בסדר, כי יש להם ילדים והכל הולך להם, ומשווים את מי שאלוקים עדין לא נתן לו, לנכים!
עם בעיה, מה לעשות....

והמבין יבין
 
ארמון חול, אם התכוונת למה שאני חושבת, זה הדבר הכי חסר רגישות ושכל ששמעתי בחיים

לא ביקשתי מעולם שתסתירו ממני את הילדים שלכם. לא שתתעלמו.
לא שלא תספרו על הריון (להפך, אני חושבת שזה הרבה יותר מכאיב)
או על חויות מהיומיום

ממש ממש לא

אם לא הבנת על מה לא לדבר או איך לא להתנהג - צר לי אבל בדיוק על כאלו אנשים כתבתי


אנשים שבטוחים שהם בסדר, כי יש להם ילדים והכל הולך להם, ומשווים את מי שאלוקים עדין לא נתן לו, לנכים!
עם בעיה, מה לעשות....

והמבין יבין
אין לי ילדים
אני רווקה מבוגרת
אולי תסתירי ממני את המטפחת? או את בעלך התומך??
 
דבר ראשון, קבלי את התנצלותי.
למרות שאני לא חוזרת בי ממה שכתבתי, דברים שמיועדים להרבה תגובות פה לא לענין בשרשור

ובקשר להסתרה, כמו שהבנת אני ממש לא בעד להסתיר כלום. לא ביקשתי להסתיר ממני את הילדים

רק לא לחפור, לדבר על זה כל הזמן או לתת עצות וסגולות
ובזה - אני משתדלת ממש לעמוד

אם אפגוש רווקה לא אספר לה כל היום על בעלי, הבית שלי או חיי זוגיות, לא אתן לה רעיונות לסגולות או אצעק עליה למה היא לא מתפשרת (בהקבלה לזה שמישהו העיז לצעוק עלי למה אני לא רוצה ילדים ושזה אסור, בזמן שהייתי אחרי כמה סבבים של טיפולים קשים שלא צלחו)

יש כל כך הרבה על מה לדבר חוץ מזה
למה כשאני פוגשת נשים בעבודה הנושא היחיד שקיים זה סיפורי לידות או כאבי הריון וכד'??
 
סתם שאלה, הייתם מקפידים להסתיר מאדם נכה את העובדה שאתם יכולים ללכת??
ברכתי ותפילותיי שתמצאי את המיועד לך בקרוב בשמחה לחיים טובים ומאושרים תמיד!!!!

ולגוף העניין, לדעתי זה חלק מהטעות, כי זוג בלי ילדים לא רוצה להרגיש נכה יותר מכל אדם אחר שמשהו אחד תקוע אצלו,

ולכן הסתכלות של הסביבה עליו כנכה קולקטיבית, עלולה להרגיש לו כאילו הסביבה מכריחה אותו להרגיש ככה, וזה בסוף הכי ממסכן.

ולכן אם הסביבה מדברת לידו כל היום על הריונות, ילדים, מעונות וחיתולים, זה יוצר לו תחושה שהוא מפספס את כל החיים, שבהמתנה שלו לילדים הוא בעצם לא חלק מתמונת החיים בכלל. וזה לא נעים, מנסיון...

אבל מצד שני גם הסתרה מוחלטת התעלמות העברות נושא וכדומה, נותנים את אותה תחושה,
ולכן מה שצריך זה בסך הכל מודעות, וקצת תשומת לב לשמור על מינון נעים.....

כנראה זה נכון גם לגבי נכה או מוגבל פיזית או נפשית

בהצלחה לכולם!
 
דבר ראשון, קבלי את התנצלותי.
למרות שאני לא חוזרת בי ממה שכתבתי, דברים שמיועדים להרבה תגובות פה לא לענין בשרשור

ובקשר להסתרה, כמו שהבנת אני ממש לא בעד להסתיר כלום. לא ביקשתי להסתיר ממני את הילדים

רק לא לחפור, לדבר על זה כל הזמן או לתת עצות וסגולות
ובזה - אני משתדלת ממש לעמוד

אם אפגוש רווקה לא אספר לה כל היום על בעלי, הבית שלי או חיי זוגיות, לא אתן לה רעיונות לסגולות או אצעק עליה למה היא לא מתפשרת (בהקבלה לזה שמישהו העיז לצעוק עלי למה אני לא רוצה ילדים ושזה אסור, בזמן שהייתי אחרי כמה סבבים של טיפולים קשים שלא צלחו)

יש כל כך הרבה על מה לדבר חוץ מזה
למה כשאני פוגשת נשים בעבודה הנושא היחיד שקיים זה סיפורי לידות או כאבי הריון וכד'??
במשרד שאני עובדת היא דווקא היחידה, זאת עם הסיפורים על הלידות והריון...

5 עובדות
2 מתמודדות פוריות שהצליחו בניסי ניסים 2 1 ילדים והורידו כוכבים מהשמים בשביל כל ילד..) [ילדים גדולים מאוד כבר]
עוד אחת זקנה ממש וקרובה לפנסיה
נשאר לה רק אותי, הרווקה המבוגרת, ובלי קשר להסתרה וכו' - זה נושא ממש משעמם.... (אותי בכ"א)
היא דיי בודדה - אני משתדלת להכיל אותה (אני לא נוהגת לספר סיפורים אישיים מאחיות גיסות וכו', מרגיש לי לא לעניין)
 
ברכתי ותפילותיי שתמצאי את המיועד לך בקרוב בשמחה לחיים טובים ומאושרים תמיד!!!!

ולגוף העניין, לדעתי זה חלק מהטעות, כי זוג בלי ילדים לא רוצה להרגיש נכה יותר מכל אדם אחר שמשהו אחד תקוע אצלו,

ולכן הסתכלות של הסביבה עליו כנכה קולקטיבית, עלולה להרגיש לו כאילו הסביבה מכריחה אותו להרגיש ככה, וזה בסוף הכי ממסכן.

ולכן אם הסביבה מדברת לידו כל היום על הריונות, ילדים, מעונות וחיתולים, זה יוצר לו תחושה שהוא מפספס את כל החיים, שבהמתנה שלו לילדים הוא בעצם לא חלק מתמונת החיים בכלל. וזה לא נעים, מנסיון...

אבל מצד שני גם הסתרה מוחלטת התעלמות העברות נושא וכדומה, נותנים את אותה תחושה,
ולכן מה שצריך זה בסך הכל מודעות, וקצת תשומת לב לשמור על מינון נעים.....

כנראה זה נכון גם לגבי נכה או מוגבל פיזית או נפשית

בהצלחה לכולם!
זה סתם הייתה דוגמא
של אנשים שמתמודדים עם קושי
אבל אצלם אף אחד לא מסתיר לידם שאצלם זה אחרת...
בתחומי החוסר שלי, אני חושבת שההסתרה יותר כואבת, אבל גם הגאווה של "הצלחתי איפה שנכשלת"
 
נערך לאחרונה ב:
ולגוף העניין, לדעתי זה חלק מהטעות, כי זוג בלי ילדים לא רוצה להרגיש נכה יותר מכל אדם אחר שמשהו אחד תקוע אצלו,
ואולי גם מי שלא יכול ללכת מרגיש ככה?? וזה כואב לו לראות את כולם הולכים??
 
הכלל צריך להיות, מול נכים ומול מי שסובלים מפצעי בגרות, רווקים וגרושים, מישהו שנשפך עליו טחינה במקום ציבורי או שנקרע לו המכנסיים באמצע רבי עקיבא, חסרי עבודה, מצפים לילדים ומול כל אדם באשר הוא אדם-
להתנהג בטבעיות אמיתית ובגובה העיניים, להיות ענייניים וחיוביים.
לא להיות חכמים ומבינים- יותר ממה שהם ולא להיכנס לעצבות או עליזות שאינה תואמת את הרגע.
 
העליזות שתואמת את הרגע הזה יכולה קצת לפגוע.
לא ברור לאיזה רגע הכוונה.
אדרבה נקודת העניין היא שהטבעיות צריכה להיות הבסיס לכל סיטואציה מהודו ועד כוש.
[ומה, עכשיו אני צריך לכתוב שנשפך עלי פעם טחינה באופן ממש לא מחמיא באמצע אירוע המוני כשאני על הבמה
ויסולח לי...?]
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה