שיתוף והנה- קבלו את הנעשה בימים אלא בעולם של בנות העשרה!!!!!!!😂😂😢

  • הוסף לסימניות
  • #1
מזדהים?
צילום מסך 2025-04-28 231641.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
האיור מהמם וכל כך חי!

ממש החזרת אותי לתיכון
יואו, איזה כיף זה היה!
בשלב מסויים התמכרתי לימי החופש האלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
חזק מאוד!!
אהבתי את ה 'קראנץ' קראנץ'' בזמן שהיא אוכלת- זה מכניס לסיטואציה כזה..
קצת קטן הכתב ? או שזו שעת הליל
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
וואו, ממש יפה ומצחיק.

ואיי, כמה נכון!!
מתואר עד לפרטים הקטנים ומצוייר ברמה גבוהה!

חחחחה
חמוד
מצויר מדהים!!!
תודה לכולם!!!!
וואו כמה נכון!!
אפשר לשתף?
בוודאי!
האיור מהמם וכל כך חי!

ממש החזרת אותי לתיכון
יואו, איזה כיף זה היה!
בשלב מסויים התמכרתי לימי החופש האלו.
(y)
אלופהה
תמונה אחת ששווה הרבה מאוד מילים, מצבים ותסכולים...

חזק מאוד!!
אהבתי את ה 'קראנץ' קראנץ'' בזמן שהיא אוכלת- זה מכניס לסיטואציה כזה..
קצת קטן הכתב ? או שזו שעת הליל
תודה!
וכן- יכול להיות שהאותיות קטנות קצת- רק שבמקרה הזה- קצת מאוחר מידי לשנות....
 
  • הוסף לסימניות
  • #10

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אני נוחל ברגעים אלו, או יותר נכון בימים אלו, תבוסה רצינית וקשה ביותר.
ברשותכם, אשתף אתכם:


אני מהאלה שמנסים לתפוס 'טרמפ' על כוחו ועוצמתו של האיש ה'חזק' בעולם – נשיא ארצות הברית טראמפ.

התבוסה – אינה תבוסה אמיתית, אלא תבוסה פסיכולוגית.

מה שקרה לי הוא, שעם היבחרו לנשיא ארצות הברית – נרגעתי. הייתי בטוח שהוא זה שיציל אותנו מכל האויבים שסובבים אותנו – מבית ומחוץ.

ברוך ה', שלא הייתי מאלו שחשבו שהוא 'המשיח', אבל כן, על האמת אודה – שהיבחרו כנשיא הרגיע אותי.


והנה, כעת אני מרגיש שהקרקע ה'יציבה' שעליה נשענתי – נשמטת לי מתחת לרגליים. ואני – אנה אני בא?


לכן, אפנה בתפילה לה' אלוקינו: "אנא, חננו מאיתך דעה, בינה והשכל מאיתך - להשכיל ולהבין, להכיר ולדעת, שרק עליך יש לנו להישען, רק בך יש לנו לבטוח. ואכן אזכה להישען רק עליך ולבטוח רק בך.

ואפילו אם המצב יתהפך - והוא יחזור לתמוך בנו, אשאר סמוך ובטוח רק בך, ולא אתפתה אחרי אלוהים אחרים – כוחות אחרים ממך, שהם כל מיני אנשים שונים ומשונים.

ובהזדמנות זו – אודה לך, ה' אלוקי, על כך שלפחות יש לי את השכל ללמוד את הלקח, ולפנות אליך בתפילה על כך."
ב"ה

פעם, כשהייתי ילדה, פרצה מלחמה עם עיראק.
דחו לנו את המבחן במושגים, ושמחנו.
היום, שוב מלחמה. ושוב מושגים.

אני לומדת שיש עיר בשם כרמשינאן,
ושיש 90 מיליון תושבים באיראן.
שיש מתקן העשרה גרעינית, שבו מסתובבות צנטריפוגות שמפרידות את האורניום,
ו"העשרת אורניום" זה לא שם של ספר,
אלא תהליך שמעלה את ריכוז ה־U-235 בשביל כורים... או נשק.

אני לומדת שיש טיל שנקרא מצרר,
אולי על שם האיש הצר והצורר,
והוא מתפצל ומתפזר לכל עבר.

אני לומדת שיש אנשים שאוהבים את עם ישראל באמת:
כמו חאווייר מיליי, נשיא ארגנטינה,
או מייק האקאבי, מושל לשעבר של ארקנסו ותומך נלהב בזירה הציבורית.

אני לומדת שיש כמה סיבובים בעולם, ויש גם סיבוב אחרון.
אני גם לומדת שבנימין נתניהו שם פתק בכותל,
ואמר שרק עם סייעתא דשמיא אפשר לנצח.

אני לומדת גם מושגים שלא מלמדים בבחינה:

שהתרעה היא לא רק צפירה מהרחוב,
אלא גם זמזום פנימי שמתעורר פתאום,
תחושת “משהו קורה”, גם כשבחוץ הכול שקט.

שסוללת הגנה יכולה להיות שיחת טלפון אחת עם חברה,
או פסוק אחד שמתחזק פתאום ונשאר איתך כל היום.

ששיגור זה לא רק טיל,
לפעמים זו תקווה שעולה מהלב,
רצון אדיר שמתפלל: "אולי זה הזמן לגאולה?"

שכשאין מבוגר אחראי שיגיד לי ללכת לישון,
אני צריכה להיות האחראית של עצמי.

שפיקוד העורף יכול להתריע על אזעקות,
אבל אני זאת ששומרת על הלב שלי שלא יפחד.

שמרחב מוגן זה לא רק חדר עם דלת אטומה,
אלא גם מקום פנימי של בטחון בה',
של אמירת פסוקי אמונה והתכנסות שקטה.

ששגרה היא מושג מתעתע,
כי היא נראית שקטה,
אבל בעצם היא דינמית, משתנה, לא שגרתית בכלל.

שאפשר לשבת בפארק, לשמוע צחוק של ילדים ברקע,
ובינתיים, מתנהלת מלחמת עולם שלישית.

שכל מה שכתוב בספרים הקדושים,
קם. מתרחש. מתגשם.
לנגד עינינו.
וזה פלא גדול.
באנו לעולם הזה כמו אמנים לסיבוב הופעות לעלות על הבמה, לשיר את השיר שלנו, ולחזור הביתה. החוק היחיד של הדרך הזו הוא ללכת באמת עד הסוף, גם כשהיא חותכת, גם כשהיא שורפת את הנשמה.

בהתחלה הכול היה פשוט.
אמא צוחקת, אבא שמח, בית חם, אור ושקט, בלי דאגות. עד שגדלנו. משהו בעולם הזה לא אהב את זה, לא אהב את הרצון שצמח לנו ואת הדרך שפתחנו, ואז מישהו התחיל לגייס כוחות כדי להכניע אותנו.

לאט לאט למדנו את הכללים שלו , מה מותר ומה אסור, איך להיות בסדר, איך להיות ראויים, ואיך לא לכעוס, לא להטריד, לא להפריע. הלכנו בדרכיו: לפעמים הצלחנו, לפעמים לא, והרבה פעמים קיבלנו מכות ושתקנו. העיקר שיהיה שקט, העיקר לשמור על שלום, עד ששכחנו את עצמנו.

עם השנים שתקנו עוד ועוד, הרי שתיקה זו "זכות" ככה לימדו אותנו, עד שיום אחד כבר לא נשאר בפנים אף קול. והנה הוא עומד תחת החופה . קדושה, תפילות, חלומות, הכול מהתחלה. אבל בוקר אחד היא קמה ולא שמחה. והיא הרי צריכה להיות שמחה, כי כל החיים עובדים בשביל המטרה הזו. אז היא כועסת , והוא שותק.

כך מצטברות שתיקות, שנים של כאבים דוממים, שכבות עבות של שקט. לא להגיב, לא להכאיב, לא לפגוע; להיות צדיק, להיות איש טוב. אבל באמת , הוא באמת לא כועס? באמת לא נפגע? באמת שמח? או שבעומק פנימה נרקמות צלקות של שנים , הסתרה יפה, עטיפה קדושה, לכאב שמעולם לא קיבל שם.

זה נשמע טוב על הנייר התגברות על המידות, שלום בית , אבל לפעמים זו אמת שמטשטשים, זו אמת שמחביאים. ובפנים זה שורף, וזה שקט של שקר. כי השם לא רוצה שתיקות של פחד; השם רוצה אמת ,לב שמדבר, לב שאומר את הכאב בכבוד, לב שיודע למחול באמת מתוך פיוס, ולא מתוך מחיקה.
כי כשאני שותק, ובפנים הכל בוער, זה שתיקה אמיתית שהשם יתברך שמח ממנה, או שקר ?

כי אחרת אנחנו נראים כמו עובדי השם, אבל בפנים אנחנו רק אוספים עוד ועוד שאריות של כעס, עלבון ופגיעה. בסוף, אנחנו לא נשלחנו לעולם הזה בשביל לשתוק ולא בשביל לחייך כשהלב מדמם .

באנו לכאן כדי לחיות באמת לדבר את הכאב , לחבק את הפחד, ולהיות שלמים, לא מושלמים. השם לא רוצה מאיתנו הצגות, הוא רוצה אותנו אנחנו, עם כל השברים, עם כל הצלקות, עם כל החיוכים האמיתיים שנולדים אחרי בכי.

והדרך הביתה היא לא דרך של שתיקות, אלא דרך של אמת , אמת שמרפאת, אמת שמשחררת. ואז, כשנחזור הביתה מהסיבוב הזה, נוכל לעמוד מולו עיניים לעיניים ולומר בלב שלם: הלכנו בדרך, באמת ,עד הסוף.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה