זאטוט בן שנתיים ואמא אחת גמורה.

  • הוסף לסימניות
  • #1
הבן שלי בן השנתיים וחצי הוא ילד שובב במיוחד. קשה לי לתאר לכם מה זה "שובב" (כולם שובבים בגיל הזה, לא? אז זהו, שלא עד כדי כך!)- היום חזרתי איתו מקניות ופשוט פרצתי בבכי, הוא שיגע אותי ואת כל הסובבים- הפך עגלות, השתולל, משך חצאיות בפראות, הניף מטאטא על ראשה של המוכרת, הפך סטים של תכשיטים, טרק דלתות, ברח מהעגלה אינסוף פעמים.... אין לי בייבי סיטר בעיר ואין לי אופציה להשאיר אותו עם אף אחד, וכל 'טיול' כזה הוא סיוטטטט.

קשה לי איתו ברמות שאי אפשר לתאר, הוא לא משאיר לי בבית אבן על אבן שלמה, ועוד ערב פסח... הסבלנות שלי במינוס כבר בתחילת היום, ומחר נגמרת הקיטנה.......... הצילו!!!!!

אני לא מצליחה להקנות לו שום הרגל (חוץ מלומר 'תודה') ! מנסה לדבר בנחת, להישאר סבלנית, אבל הסוף תמיד עצוב. אני יודעת שזה גיל יקר של בניית קשר ואח"כ קשה לתקן. זה מלחיץ אותי עוד יותר!

יש משהו שמומחה לגיל הזה או יודע לכוון? יש מה לעשות? זה עובר? הם נרגעים מתי שהוא? איך עוצרים גלגל כזה של מעשה-תגובה וכו'?

תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נכתב ע"י מילה בסלע;1241046:
הבן שלי בן השנתיים וחצי הוא ילד שובב במיוחד. קשה לי לתאר לכם מה זה "שובב" (כולם שובבים בגיל הזה, לא? אז זהו, שלא עד כדי כך!)- היום חזרתי איתו מקניות ופשוט פרצתי בבכי, הוא שיגע אותי ואת כל הסובבים- הפך עגלות, השתולל, משך חצאיות בפראות, הניף מטאטא על ראשה של המוכרת, הפך סטים של תכשיטים, טרק דלתות, ברח מהעגלה אינסוף פעמים.... אין לי בייבי סיטר בעיר ואין לי אופציה להשאיר אותו עם אף אחד, וכל 'טיול' כזה הוא סיוטטטט.

קשה לי איתו ברמות שאי אפשר לתאר, הוא לא משאיר לי בבית אבן על אבן שלמה, ועוד ערב פסח... הסבלנות שלי במינוס כבר בתחילת היום, ומחר נגמרת הקיטנה.......... הצילו!!!!!

אני לא מצליחה להקנות לו שום הרגל (חוץ מלומר 'תודה') ! מנסה לדבר בנחת, להישאר סבלנית, אבל הסוף תמיד עצוב. אני יודעת שזה גיל יקר של בניית קשר ואח"כ קשה לתקן. זה מלחיץ אותי עוד יותר!

יש משהו שמומחה לגיל הזה או יודע לכוון? יש מה לעשות? זה עובר? הם נרגעים מתי שהוא? איך עוצרים גלגל כזה של מעשה-תגובה וכו'?

תודה!

אני יודעת שזה גיל יקר של בניית קשר ואח"כ קשה לתקן.
אני לא מכירה את הילד ואותך, אבל יתכן שהחשש שלך מונע ממך לתת לו גבולות ברורים.
בדרך כלל ילדים שובבים במיוחד מתחננים לגבולות ול"לא!" פסקני.
(זה דורש הרבה כח מההורים, אבל שווה!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י נוי;1241048:
אני יודעת שזה גיל יקר של בניית קשר ואח"כ קשה לתקן.
אני לא מכירה את הילד ואותך, אבל יתכן שהחשש שלך מונע ממך לתת לו גבולות ברורים.
בדרך כלל ילדים שובבים במיוחד מתחננים לגבולות ול"לא!" פסקני.
(זה דורש הרבה כח מההורים, אבל שווה!)

אני שמה יותר מידי גבולות, יותר מידי, תאמיני לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י נוי;1241048:
אני יודעת שזה גיל יקר של בניית קשר ואח"כ קשה לתקן.
אני לא מכירה את הילד ואותך, אבל יתכן שהחשש שלך מונע ממך לתת לו גבולות ברורים.
בדרך כלל ילדים שובבים במיוחד מתחננים לגבולות ול"לא!" פסקני.
(זה דורש הרבה כח מההורים, אבל שווה!)

מסכימה איתך מאוד!!!
יש לי בן בגיל 3 שובב מאוד עקשן וכל הזמן אני צריכה להסיח את דעתו כדי שלא יעשה שטויות סכנות וכל מה שעולה לו בראש.

כשאני מוותרת לו ונכנעת העיקר שיהיה לי קצת שקט לכמה דקות, זה עולה לי במעשה שובבות נוסף.

כשאני תקיפה וחד משמעית איתו. הוא אמנם בוכה רוקע ברגליים מתעצבן ושולף שלל ביטויים שלא כאן המקום לפרטם.. ;))) ואח"כ פשוט נרגע ומגיע אפילו מעצמו לחבק אותי ואומר לי: אמא אני אוהב אותך!. במילים אחרות, אמא תודה שהיית חזקה ותקיפה איתי!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אם את שמה לו גבולות, אז פשוט להסיח את דעתו!!
לא להגיע לעימות, כמה שרק ניתן. כי הם פשוט מחכים לזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י רותי בן שימול;1241055:
מסכימה איתך מאוד!!!
יש לי בן בגיל 3 שובב מאוד עקשן וכל הזמן אני צריכה להסיח את דעתו כדי שלא יעשה שטויות סכנות וכל מה שעולה לו בראש.

כשאני מוותרת לו ונכנעת העיקר שיהיה לי קצת שקט לכמה דקות, זה עולה לי במעשה שובבות נוסף.

כשאני תקיפה וחד משמעית איתו. הוא אמנם בוכה רוקע ברגליים מתעצבן ושולף שלל ביטויים שלא כאן המקום לפרטם.. ;))) ואח"כ פשוט נרגע ומגיע אפילו מעצמו לחבק אותי ואומר לי: אמא אני אוהב אותך!. במילים אחרות, אמא תודה שהיית חזקה ותקיפה איתי!

אני תקיפה איתו, את בעלי הוא מורח בלי סוף, איתי הוא לא מעיז לעשות סצנות ופוזות, אבל זה לא קשור- אלו לא גבולות ברורים, אלא מעשי שובבות!

אין בזה כללים ברורים- אי אפשר כאן לנסח רשימת כללים, כל רגע עולה לו רעיון חדש לראש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
נכתב ע"י רותי בן שימול;1241056:
אם את שמה לו גבולות, אז פשוט להסיח את דעתו!!
לא להגיע לעימות, כמה שרק ניתן. כי הם פשוט מחכים לזה.

כשזה עוזר- זה עוזר... אבל לרוב לא! הוא לא מוכן להסיח דעת לרגע מהנושא (עוגיה! עוגיה! עוגיה! עוגיה! עוגיה! .............. יתושו של טיטוס!!!!) לפחות מבחינת קשב וריכוז אני רגועה... ;):eek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תגידי, הוא מדבר?
למה אני שואלת?!
כי הילד הגדול שלי כשהיה בן שנתיים עד גיל שלוש בערך היה גם כן שובב גדול, אולי לא עד כדי כך כמו שאת מתארת כאן, אבל הוציא אותי מדעתי לא מעט...
ואמרו לי שזה אולי כי הוא לא יודע כ"כ לדבר ולא יכול להביע את עצמו, לכן הוא מביע את עצמו בצורה כזו.
ובאמת ככל שעבר הזמן והילד גדל והדיבור התפתח, הוא נרגע והתמתן.
לא אגיד לך שהוא עכשיו רגוע, במיוחד שיש לו אח קרוב לגיל שמצטרף איתו למעשי השובבות, אבל הוא יותר ממושמע ויותר עדין...
לא יודעת אם יעזור לך עכשיו, אבל אולי ינחם אותך שיש למה לחכות.
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י זוהר טל;1241064:
תגידי, הוא מדבר?
למה אני שואלת?!
כי הילד הגדול שלי כשהיה בן שנתיים עד גיל שלוש בערך היה גם כן שובב גדול, אולי לא עד כדי כך כמו שאת מתארת כאן, אבל הוציא אותי מדעתי לא מעט...
ואמרו לי שזה אולי כי הוא לא יודע כ"כ לדבר ולא יכול להביע את עצמו, לכן הוא מביע את עצמו בצורה כזו.
ובאמת ככל שעבר הזמן והילד גדל והדיבור התפתח, הוא נרגע והתמתן.
לא אגיד לך שהוא עכשיו רגוע, במיוחד שיש לו אח קרוב לגיל שמצטרף איתו למעשי השובבות, אבל הוא יותר ממושמע ויותר עדין...
לא יודעת אם יעזור לך עכשיו, אבל אולי ינחם אותך שיש למה לחכות.
בהצלחה

הוא מדבר בלי סוף.................................................. יש אשכול כאן בפורום הסמוך, את מוזמנת לקרא.... מדבר יותר ממני וממך!!!!!!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
את לא מבינה כמה שאני מרגישה אותך!!
זה באמת קשה.

אולי ניסית אבל בכל זאת:
כשהוא מבקש שוב ושוב משהו בדרך של עקשנות ומהומה את חוזרת על התשובה שלך פעם אחרי פעם ברוגע עד כמה שאת יכולה. את אמורה להראות לו שאת לא נלחצת ממנו ולא ממש אכפת לך כמה בלאגן הוא יעשה כדי לקבל את מה שהוא דורש.
להתעלם, לזמזם לך שיר. ואם הוא ממשיך, שוב לחזור על אותו משפט באותו טון:
כרגע, אני לא מרשה...
אם אתה לא נרגע לא תוכל... וכ"ו

והעיקר להיות עקביים בצורת התגובה כדי לא לבלבל אותו.
ולא להיבהל ממבטים של אנשים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
את נשמעת ממש מיואשת, זה ילד ראשון?

ת'אמת שגם אם לא, תמיד אופי של ילד יכול להפתיע.

מה שלי עזר- כשאני אומרת משהו- אני בודקת- האם הילד יכול לעמוד בכלל שהצבתי לו או לא.
לפעמים אנחנו דורשים מהם יותר ממה שהם מסוגלים כרגע.

אם הוא מסוגל לעמוד בכלל- להאמין שהוא מסוגל.
לפרט בדיוק מה את רוצה ממנו
לתת לו זמן להפנים את הכלל
לתת לו בזמנים אחרים פידבקים חיוביים על עצמו והיכולות שלו

לדוג'- ילד פותח חבילה של ממתק שאסרתי עליו לפתוח.
כשאני מבקשת ממנו להפסיק ולהניח אותה אני מדמיינת אותו מפסיק ומניח את החבילה בצד.

אם זה לא עבד באותו הזמן, אני מנסה בזמן רגוע להבין למה.
לא הייתי מספיק תקיפה?
הוא היה רעב?
אחותו קיבלה ממתק והוא לא?

ככלל- הסיטואציה של לקחת ילד לקניות היא בעייתית מאוד. אלא אם כן את אמא עם כללים מאוד נוקשים וילדייך רגועים וממושמעים.

אני מאוד משתדלת לא להביא את ילדיי לידי ניסיון בקניות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אולי כדאי שתלכי איתו לאבחון. לא רק כדי "לקרא לילד בשמו", אלא כדי לדעת איך לעזור לו.
יכול גם להיות שהוא מחונן, ודרושים לו אתגרים. מכירה מקרוב מישהו שידע לקרא קמץ בגיל הזה - לפני שדיבר, כי התנהג כמו ילדך.
נ.ב. לגבי הקריאה יש לשאול רב משום "שלוש שנים יהיו לכם ערלים".
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
תשמעי, תעברי את התקופה של פסח, אם זה ילד ראשון יכול להיות שזה השנות נישואין הראשונות שלך ובהן עוברים את התקופה שלפני פסח בצורה יותר לחוצה כי עדיין אין אסטרטגיה מתוכננת לפרוייקט הזה אז יכול להיות שהוא מרגיש את הלחץ ובדיוק עכשיו זה עולה לך כי את בתקופה לחוצה ויותר נלחצת מדברים שבדרך כלל את מתמודדת יותר בקלות בהרבה...אני כותבת את זה בתור השערה כמובן.
בתקופה פחות לחוצה תבדקי בצורה מסודרת אולי הוא צריך קצת ריפוי בעיסוק או משהו כזה, אבל יכול להיות שזה התקופה. אם תמשיכי להרגיש את הקושי הזה תבדקי
לגבי קניות אם את חייבת לקחת אותו לפני כן תשבי איתו איזה רבע שעה הפעלה כל שהיא שמעניינת אותו ותתרכזי רק בו ובסוף תסבירי לו שהולכים לקנות עכשיו לכבוד החג ובסוף מקבלים הפתעה וכל זה, אבל שלא יבוא לשם משועמם אלא אחרי פעילות ותשומת לב מרוכזת והוצאת אנרגיות בצורה מסודרת, ואם אפשר שהוא ירדם בעגלה בכלל טוב.
ותפילה כמובן...תמיד עוזר, באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
יש לי ילד שהתנהג בדיווווק ככה ואפילו יותר,
גיסתי תמיד היה מנחמת אותי ,כי לה היו תאומים כאלו :eek::eek: אבל היא תמיד אמרה שעד גיל שלוש הראש בפנים ריק ובגיל שלוש מתחיל להיכנס השכל ;) ובאמת כך היה עד גיל שלוש הוא לא שיחק בשום משחק יותר מ2 דקות באמת, אבל היום הוא משחק בקליקס ב"ה הרבה זמן, כמובן שהוא עדיין מאד שובב ואני לא הולכת עם הילדים לגינה בלי בייביסיטר צמודה (אני על הקטנים והיא רצה איתו בגן) אבל הרבה יותר ניחוח מפעם
אז זהו תתנחמי ותאמרי לעצמך שלאט לאט הכל יסתדר וכמו שהגנות שלו תמיד אומרות שכשהוא יגדל הוא יוציא את כל המרץ הזה לתורה בע"ה
הרבה הרבה נחת :p
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
יש גיל שפשוט אי אפשר ללכת עם ילדים לקניות. כי זה מתיש אותך, ולא מותיר לך אפשרות לתפקד בצורה הגיונית. צריך להיערך לזה מראש. אצלי יש ילדים שכמעט לא רואים את החנות מהצד הפנימי שלה. כל חנות שהיא. זה השפיות שלי ושלהם. בעזרת ה' יגדלו וידעו איך מתנהגים במקומות ציבוריים, ילכו.
אני לא מכירה מקרוב, אבל בכל מקרה אני חושבת שחשוב להיות פרו-אקטיבי. עם כל הילדים, ובכל הגילאים.
פרו-אקטיבי זה אומר, להיות יוזמת ולא נגררת.
תכנית ברורה לכאלו ילדים של מה עושים, זה פשוט הצלה. לא לחכות שהם יהפכו את הבית בחיפוש אחר תעסוקה, אלא לספק אותה מהרגע הראשון, ולשבת לצידם. ילדים שבעים ועסוקים לא באים כל רגע למטבח לבקש ממתק או עוגיה. הוכח מניסיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י מילה בסלע;1241060:
כשזה עוזר- זה עוזר... אבל לרוב לא! הוא לא מוכן להסיח דעת לרגע מהנושא (עוגיה! עוגיה! עוגיה! עוגיה! עוגיה! .............. יתושו של טיטוס!!!!) לפחות מבחינת קשב וריכוז אני רגועה... ;):eek:

לא מחייב... אבל הלואי שלא..
ואני אף פעם לא הלכתי עם הבנים שלי לקניות. זה לדעתי שיא הנורמלי. קחי ביביסיטר (איפה את גרה? במדבר?!....):
רק עם בנות אפשר להסתובבב בקניות. מיניסיון עכשיו עם הקטנה שלי
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
גמני לא מבינה מה את דורשת ממנו כשהוצאת אותו לקניות. יש לו מלא אנרגיות והוא צריך להוציא אותם בגינה הציבורית!
אני לא יוצאת עם ילדים לקניות!( כל עוד אני רוצה להשאר שפויה...)מעדיפה לחזור פעם נוספת להחלפות.
אני תמיד אומרת שהיום שלי מתחלק לשתיים מ8 בבוקר עד אחת וחצי ומ8 בערב ועד קריסה....

אם זה ילד ראשון אני יכולה להבין זה פשוט לוקח זמן לקלוט שנגמר הסיפור של קניות אחר"צ - צריך לעשות חשב מסלול מחדש...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אבל היא לא מדברת רק על קניות בחוץ אלא גם על התנהגות דינאמית בתוך הבית.

אני מאמינה שזה הענין המרכזי שעליו היא שואלת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
זה נראה באמת ילד עם כישרון או מחונן...
ילדים כאלו צריכים המון אתגרים וכל רגע משהו חדש שיעסיק אותם.
אני מכירה מקרוב ילד כזה
בגיל קטן (שנתיים שלש) סיוט זה מילה עדינה עליו!
והיום הוא כבן 9 ועושה בית ספר לר'בעס שלו בחיידר

מה שראיתי אז, שפשוט העצימו לו את השטות שהמציא,
למשל הוא לקח מקל ודפק על הקיר, אבא שלו אמר לו עוד יותר חזק!, לא, זה לא מספיק חזק, עוד...
וככה אחרי שניה הוא היה נרגע.
או להפוך כל שטות שלו למשהו מצחיק ומשעשע, ואפילו לדרבן לעוד.
בקיצור להתייחס לדברים שהוא עושה בצורה קצת משעשעת כאילו נהנים מזה, ותכלס תמיד הוא היה נרגע אחרי זה, כמובן שכל עוד זה לא מסוכן או חציית קו אדום.
(אולי כי הוא תמיד הופתע מהתגובה, הוא חשב שיצעקו עליו ויענישו...)
היום הוא פרח, מוכשר ברמות!

עוד כיוון הוא, שאפשר לנסות להטות את מה שהוא עושה,
למשל אם אמרת שהוא הרים מטאטא על המוכרת, אפשר להראות לו מקום אחר לדפוק עליו עם המטאטא בכל הכח.


המון הצלחה! וגידול קל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
וואו , זה מחזיר אותי אחורה לימים הקשים מנשוא כשהתאומים שלי היו בגיל הזה! זה היה סיוט בלתי נסבל וחשבתי שזה לעולם לא יעבור להם:
היו קמים כל בוקר בארבע בבוקר עם רעיון חדש ויותר מהפכני מקודמו...
במבט לאחור לא יודעת איך שרדתי את זה!!!
מאחלת לך המון המון סבלנות וכוח!! היום הם בני שש מתוקים ורגועים (בדרך כלל:) )
אני רק לא יודעת איך אשרוד כשהשלישיה תגיע לגיל הזה !!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה